נדרי זריזין חלק ב רעז

כחות אז אף כשחזרה ונתארסה א"צ הפרת הארוס השני כיון דיש לאב כח ארוס נמי עדיף הוא מאב דעלמא ולא בעי ארוס שני אבל אם אינו יורש כח הארוס רק שהוא מסלק מכח הארוס ממוצא כשחזר' ונתארסה חוזר להיות כאן כח ארוס וצריך הפרת שני נמי ולפ"ז נראה דהנה סברא זו אם יכול האב להוריש כח הארוס או לא יהי' תליא בפלוגתא אם מיגז גייז או מקליש קליש דהנה לכאורה קשה איך אפשר לומר דהאב יורש כח הארוס הלא קיי"ל דהאומר לאפטרופס כל נדרים שתדור אשתו הפר לה לא מהני דבעינן אישה יקימנו ואישה יפירנו אף דבעלמא הוי שלוחו של אדם כמותו כאן גלי קרא דאישה יקימנו דלא מהני שליחות א"כ קשה מה מהני שיורש האב כח הארוס הרי אף אם עשאו הארוס בפירוש שליח והי' מקנה לו כחו לא מהני דבעינן הוא עצמו דוקא אף דבכל דוכתא שלוחו כמותו מכ"ש היכי דלא הקנה לו בפירוש דלא הוי הבעל עומד במקום האב ולכך מוכח מזה דאין האב יורש כח הבעל רק דרשות הבעל מסתלק וחוזר האב למקומו וממיל' כשחזרה ונתארסה בעינן נמי ארוס שני ובהכי י"ל מה שהקשינו לעיל מהו דקתני במשנ' זה הכלל דזה הכלל לאתויי מאי ואין לומ' דמיירי בנדרים שנראו לארוס ראשון דא"כ מה קאמר ת"כ דשמואל הרי מוכח כן מן המשנה אך לפמ"ש י"ל דמן המשנה לא הוי מוכח די"ל דודאי זה הכלל מרבה נדרים שנראו לארוס ראשון. אך י"ל דהמשנה אתיא כמ"ד דלא מהני הפרה ע"י שליח ולכך לא מהני הפרת האב לבדו דאין לומר כיון שגרשה הארוס כמו שהקנה הארוס את גוף האשה לאבי' שהרי חזרה לרשות אבי' הקנה לו כחו עמה שיהי' עומד במקומו להפר דהרי לא מהני בזה שנליחות כלל ולכך ודאי לא מהני הפרת האב בלא ארוס האחרון אם חזר' נתארס' אבל הש"ס בעי מנ"ל למ"ד דיכול לעשות שליח להפרת אשתו וכיון דמהני בזה שליחות י"ל דבשעת גרושין נחשב כאלו עשאו הארוס להאב שליח להפר במקומו ולא לבעי אב להפרת השני לכך בעי מנ"ל דארוס מיפר נדרים שנראו לראשון היינו כלומר מנ"ל דבעינן הפרת הארוס השני בנדרי' שנראו לראשון דדלמא לא בעינן הפרתן כלל כיון שנראו לראשון נחשב כשלוחו במקומו ופשיט לי' מקרא והנה צורך הלימוד הוי רק למ"ד דמהני שליחות להפרה דאם לא מהני א"נ קרא דפשיטא דבעינן הפרת הארוס דבלעדו לא מהני ושיועיל הפרת הארוס עם האב זה לא מבעיא כלל דפשיטא דמהני בכל הנדרים רק דמבעיא מנ"ל דארוס מיפר כלומר דבעינן הפרת הארוס נמי בנראו לראשון ומזה מוכח דאף למ"ד יש שליחות מבעיא לי' מנ"ל דבעינן הפרת הארוס ופשיט לי' מקרא ולכך זה הוי מחדש שמואל דבלא שמואל הוי י"ל דמתניתן קמ"ל למ"ד דלא מהני שליחות להפרה אבל שמואל מוקי למתניתין ככ"ע אף למ"ד דמהני שליחות לא מהני הפרת האב לבדו ויליף מקרא ולכך אמר ת"כ דשמואל וההוכחה יהי' כך דהנה בשלמא בלא היפר הבעל כלל א"כ בעינן שיהי' יורש האב כח הבעל להפר בזה שייך לומר למ"ד דלא מהני שליחות להפר איך יכול האב לירש כחו של בעל סוף סוף אין הוא כגופו של בעל אבל אם כבר היפר הבעל א"כ הקרא של אישה יקימנה ואישה יפירנה כבר קיים הבעל ודי הפרת האב כיון שבנתיים מת הבעל והתורה גזרה שיהי' הבעל קיים בשעת הפרת האב לענין זה ראוי לחזור לכללא דקיי"ל שלוחו של אדם כמותו וכיון דהוריש כחו לאב נחשב האב כאלו הוי הוא גם הבעל ונחשב כעומד הבעל בשעת הפרה ובזה ליכא קרא דבעינן גופא ממש וראוי שיועיל הפרת האב אח"כ כיון דשלוחו כמותו ובע"כ מוכח מזה דאף במקום דשייך שליחות מ"מ לא מהני כח האב לבדו ואינו יורש כח האב לבדו ואינו יורש כח הבעל ובעינן נמי הפרת הארוס השני א"כ ממילא נשמע מכ"ש בלא הפר הבעל כלל אף למ"ד דמהני שליחות בהפרה מ"מ לא מהני האב להיות עומד במקום הבעל ובעינן גם הפרת הארוס וזה הוי ת"כ דשמואל דלכ"ע הוי כן ולכך בעינן קרא לכך כן הוי נראה לומר אך כעת נחזור לדברינו הנ"ל דזה יהי' תליא באם מיגז גייז או מקליש קליש די"ל דודאי אם לא היפר הבעל לא מהני בודאי הפרת האב תחת ארוס שני דבזה אי אפשר להיות כיורש כחו של ארוס דבעינן אישה יקימנו ואישה יפירנה ולא מהני בזה שליחות כלל רק בעינן גם הפרת הארוס רק באם היפר הבעל אז למ"ד מיגז גייז א"כ הפרת הבעל חל תיכף ומיד שהרי לא בעינן ביום אחד לדידי' כמ"ש לעיל כיון דהוי דבר מיוחד בפ"ע חל תיכף ומיד ונהי דבעינן שיהי' חי אח"כ בשעת הפרת האב לענין קיימו בלבד די בשליחות ובאי כחו ואף אם הוי כמתחיל הפרתו מתחלה וגו' בשעת הפרת האב נמי מהני ע"י שליחות דדוקא עיקר התחלת הפרה בעינן בעצמו ולא ע"י שליח דגלי קרא אישה יקימנה ואישה יפירנה אבל אם כבר התחיל הפרתו נהי דבעינן שיהי' קיים בעת הפרת האב מכח דהוי כמתחיל מתחלה וגו' בשעת הפרת האב וכמו דמצינו כעין זה במעכשיו ולאחר למ"ד יום וכמה דוכתא מ"מ בגמר הפרה הדרינן לכללא דשלוחו כמותו ודי באב היורש כחו וכדומה אך למ"ד מקליש קליש לדידי' לא חל כלל הפרת הבעל עד דמיפר האב ומה דמהני תחלה הוי רק מכח כל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו אבל עיקר הפרה מתחיל בעת הפרת האב א"כ בזה בעינן שיהי' דוקא גוף הארוס אבל אם ליכא הוי אינו ראוי לבילה אז דע"י שלוחו אין יכול להפר לכך לא מהני דיורש האב כחו להיות במקומו לכך בעינן שיפר השני וז"ש הש"ס דב"ש סברי נדרים שנראו לארוס נמי מיפר אב לדידי' והיינו מכח דמיגז גייז א"כ חל הפרת הבעל מקודם בהיותו חי רק דנמשך עד עתה בזה יכול האב לירש כח הארוס ועומד במקומו ויש לו כח שניהם ולא בעינן ארוס שני וב"ה ס"ל דנדרים שנראו לארוס נמי אב ובעל מפירין נדרי' מכח דאקליש קליש ולא חל הפרה שלו רק בשעת הפרת האב יחד מכח כל הראוי לבילה לכך לא מצי לירש האב כחו דאינו ראוי עתה להפר לכך בעינן ארוס שני וא"ש ודו"ק ופשיטות הש"ס יהי' כדמפרש הר"ן דמוכח משניהם דבלא היפר ודאי לא מהני הפרת האב לבדו ודוק:

והנה הן אמת דעל פירוש הר"ן קשה לי דא"כ דיש חילוק בזה בין היפר הארוס או לא א"כ הדרא קושיות הש"ס לדוכתא מנ"ל דבהיפר הארוס הראשון דארוס השני חוזר ומיפר עם האב דהרי הש"ס פריך לעיל ואימא ה"מ נדרים שלא נראו לארוס אבל בנדרים שנראו לארוס לא מצי מיפר ומשני עלי' קרא יתירא הוא א"כ אכתי קשה ואימא ה"מ בלא היפר כלל הארוס דבזה מודים ב"ש דא"י להפר בלא הארוס אבל בהיפר הארוס דלמא בכה"ג הלכה כב"ש דארוס שני לא בעינן הפרתו וצ"ע בזה ולכאורה הי' נראה ליישב קצת עפמ"ש להקשות לעיל דמה פריך אימא ה"מ נדרים שנראו כו' דנילף מהיקשא דהויה שני' להויה ראשונה ואף אי מזה לא ידעינן רק בלא נראו לארוס עכ"פ שוב למ"ל עלי' קרא יתירא בלא זה מהיקש ילפינן לא נראו ומנדרים ילפינן נראו ולמ"ל עוד עלי' ולפמ"ש כעת י"ל כך דמהיקשא ילפינן לא נראו לארוס ומנדרים ילפינן נראו לארוס ומעלי' ילפינן בהיפר הבעל נמי וזה כוונת הש"ס לעיל ואימא ה"מ לא נראו לארוס אבל נראו לארוס אינו מיפר ונהי דזה ילפינן מהיקשא הדר בהיפר הבעל מנ"ל כיון דהיקשא וקרא נצרך חד ללא נראו וחד לנראו ואכתי היפר מנ"ל ומשני דעלי' קרא יתירא הוא לכך יש ללמוד שלשתן ובזה מיושב נמי מה שעמדנו לעיל דלמ"ל זה הכלל לאתויי מאי ואין לומר לאתויי נדרים שנראו לארוס א"כ למה קאמר ת"כ דשמואל ולפמ"ש יומתק מאוד דהנה זה הכלל ודאי מרבה נראו לארוס ראשון כמ"ש לעיל רק כיון דחזינן דשמואל משני דעלי' קרא יתירא הוא ולא משני דנלמוד מן ההיקש בע"כ דמשמע לי' לשמואל דאף בהיפר הבעל יכול הארוס השני להפר עם הבעל והיינו דמשמע לשמואל דרישא דבו ביום נקט עבור שמיעת הארוס כמ"ש הר"ן וא"כ שוב למ"ל זה הכלל לאתויי בע"כ לרבות דאף בהיפר הבעל בעינן הפרת שניהם לכן הוצרך לומר דעלי' קרא יתירא כמ"ש ולכך אמר ת"כ דשמואל ומביא ראי' מדעת ב"ה דאף אם היפר הבעל לא מהני הפרת האב בלא הארוס אבל ממתניתין לא משמע דיש לומר דבו ביום נקט עבור שמיעת האב וזה הכלל מרבה נראה לארוס ובהיפר הבעל י"ל דלא בעינן הפרת הארוס כב"ש לכך אמר ת"כ דשמואל ודו"ק היטב:

והנה מה שהקשינו לעיל אלשון המשנה דזה הכלל לאתויי מאי ועיימ"ש לעיל ליישבו אך שבתי וראיתי דהש"ס עצמו פריך כן לקמן דף פ"ט דזה הכלל דנערה המאורסה לאתויי מאי ומשני דקמ"ל מסר האב לשלוחי הבעל אך הדבר תימא לי לאידך גיסא כיון דמוכח מן הש"ס כאן דנראו לארוס ראשון לא מוכח מגוף המשנה משמע בו ביום מדאמר ת"כ דשמואל וכמ"ש הר"ן א"כ למה לי' לש"ס לדחוקי דקמ"ל במסר האב לשלוחי הבעל שהוא דבר מבחוץ ולמה לא משני דקמ"ל נראו לארוס ראשון או דקמ"ל בהיפר הבעל לדעת הר"ן שיש בזה פלוגת' דב"ש וב"ה ובלא היפר לא פליגי הו"ל לתרץ דקמ"ל זה הכלל לאתויי היפר הבעל הראשון נמי בעינן הפרת הארוס האחרון כדעת ב"ה וצ"ע בזה:

הרא"ש ד"ה ת"כ דשמואל כו' ומ"ה מתניתין היא ר"ת וצריך להיות ומפרש הכי מתניתין ומ"ש בד"ה והא דקתני ולא הספיק הבעל לשמוע כו' דאי בו ביום מ"ט קתני כו' יש להקשות דלמא נקט בו ביום עבור שמיעת האב כיון דשמע ולא היפר בו ביום דכיון דמת הבעל הי' יכול להפר לבדו לכך א"י להפר אח"כ וצ"ע גם מ"ש בד"ה ב"ש ול"ג הך גרסא ט"ס ול"ג וצ"ל ולא נהירא הך גרסא גם מ"ש וע"ק שצריך לחלוק בבא אחת לשנים כלומר לפי פירושו דלעיל שלא הספיק הבעל מיירי בנתארסה למחר ונתארס' בו ביום מיירי ששמע הבעל כבר אם כן יצטרך לחלוק הבבא שנים:

ע"ב גמרא אבעיא להו גירושין כהקמה דמיא או כשתיקה דמיא כו' עיין ברשב"א ור"ן שכתבו דזה מיירי בארוסה דבנשואה הרי אין הבעל מיפר בקודמין כדאמר לקמן כו'. והנה לפי עניות דעתי מהא לא אריא די"ל דבר חדש דהנה לקמן דף פ"ט מבואר בפלוגתא באשה שנדרה בנזירות לאחר למ"ד יום ובתוך כך נשאת לבעל דר"י ס"ל דיפר הבעל מכח דאזלינן בתר חלות הנדר ולא נחשב קודמין ור"ע ס"ל דלא יפר מכח דאזלינן בתר אמירת הנדר והוי כקודמין. והן אמת דאנן קי"ל כר"ע דבכה"ג לא יפר. מיהו נראה דהיינו דוקא בנדרה כשהיתה בלא בעל או תחת בעל אחר אבל בנדרה תחת בעל זה להיות נזירה אחר למ"ד יום וביני ביני גרשה בעלה ואהדרה קודם חלות הנזירות יכול להפר ממ"נ דאם נלך בתר חלות הנדר לא הוי כקודמין כיון דחל תחתיו ואם נלך בתר אמירת הנדר נמי יעשה תחתיו בתחלה וביני ביני בשעת גרושין לא הוי לא אמירת הנדר ולא חלות הנדר, ודאי לא הוי קודמין ומה דאמרינן לקמן דגם זה נחשב קודמין היינו אם נדרה נדר לאסור תיכף מעתה ואז אחר הגרושין כבר חל עלי' איסור הנדר בזה אמרינן נהי דאיסור הנדר נעשה תחתיו מ"מ כיון דאחר הגרושין נמי