נדרי זריזין חלק ב רעה

אבל בלא נראו לארוס ודאי מסברא מצי האב להפר דמבנעור' נפקא כדקאמר בש"ס ולכך שוב ה"א דמאב לבעל ילפינן מבעל לאב ונתרוקן רשות מאב לבעל בלא נראו לאב דבזה ודאי נתרוקן מבעל לאב והוי סד"א דנילוף להיפוך נמי מאב לבעל בלא נראו לאב לכך איצטריך קרא בית אבי' דמאב לבעל אף בלא נראו לאב נמי לא נתרוקן לבעל ולעולם בנראו לארוס י"ל אף מבעל לאב לא נתרוקן ולכך פריך שפיר מנ"ל ודו"ק:

רש"י ד"ה בנעורי' בית אבי' כל זמן שהיא נערה שלא בגרה לא תצא מרשות אבי' ואפי' היא ארוסה במשמע הלכך כי מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל הנה פירושו אינו מובן דבשלמא פירוש הרא"ש והר"ן דמלשון בית אבי' דייק א"ש דמשמע לי' אף כשמת אבי' נמי ברשותו היא אבל לפרש"י אטו עד השתא לא ידענא דברשות אבי' היא בחיים הרי בזה מיירינן אם יכול להוריק זכות לבעל או לא א"כ מוכח דבחיים הוי ברשות האב רק אחר מיתתו א"י להוריק זכותו לבעל וא"כ כבר ידע דאף כשהיא ארוסה ברשות האב היא ואעפ"כ שאל מ"ט אין יכול להוריש לבעל זכותו א"כ מה הוסיף תת כח במה דמשני הש"ס דכתיב בנעורי' בית אבי' דמוכח אף בזמן שהיא ארוסה הוי נמי ברשות האב הלכך כשמת כו' ומהו הלכך זה דלמא בחיים הוי ברשות האב ומ"מ במת חוזרת לרשות הבעל ונראה ליישב דהנה הרא"ש והר"ן פרשו דמה ששאל הש"ס מ"ט היינו דלמה לא ילפינן מבעל דכמו דבבעל מירש זכותו לאב כן נמי באב מוריש זכותו לבעל ולכך א"ש דהנה נחזה אנן אצל מי הוי הסברא נותן שהוא ברשותו ואצל מי הוי החידוש שחדשה התורה להיות גם ברשותו לנדרי' והנה אם נימא דמצד הסברא הי' שברשות הבעל היא רק דזה הוי החידוש שגלתה התורה דברשות האב נמי היא שפיר תקשה קושיות הש"ס כיון דהבעל מוריש זכותו לאב אף דהוי חידוש מכ"ש שהאב יכול להוריש זכותו לבעל דמצד הסברא הוי ברשותו אבל אם נימא דמצד הסברא הוי ראוי יותר שתהי' ברשות האב רק דוה גלתה התורה חידוש דהיא נמי ברשות הבעל לכך אין ראי' דבשלמא אב לבעל אין מוריש כיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו אבל הבעל לאב מוריש כיון דבאב סברא הוא ולפ"ז נחזי אנן להוכיח זה ונראה כיון דכתיב בנעורי' בית אבי' ודרשו חז"ל כל שבח נעורי' לאבי' א"כ מוכח דאף שהיא ארוסה עדיין ברשות האב היא לכל מילי א"כ כיון דבכל מילי הוי ברשות האב מוכח דמה שגנתה התורה שבנדרים הוי נמי ברשות הבעל זה הוי החידוש לא מה דהוי ברשות האב דזה אינו חידוש לכך הדר אין ללמוד אב מבעל וזה יהי' כוונת הש"ס ורש"י דבתחלה הוי סבר המקשן כיון דבנשואה הוי רק ברשות הבעל ממילא גם בארוסה הי' הסברא הפשוטה נותן שתהי' ברשות הארוס ורק דהתורה חדשה דהוי נמי ברשות האב ולכך פריך מ"ט הרי ראוי למילף אב מבעל בק"ו ולכך משני דלהיפוך הוא דהרי כתיב בנעורי' בית אבי' אם כן משמע דלכל הדינין היא ברשות אבי' אף כשהיא ארוסה וא"כ מוכח דברשות האב הוי סברא וברשות הבעל הוי חידוש הלכך שוב אזלינן בחר הסברא דאין לך בו אלא חידושו כשהאב חי אבל אם מת א"י להוריש זכותו לבעל ומבעל אין ללמוד דהתם הוי להיפוך ואתי שפיר ודו"ק:

הרא"ש ד"ה מנ"ל דנתרוקנה רשות לאב דהוי מסתבר לומר כיון דיצאה מרשותו שעה אחת כו' הנה לכאורה צ"ע דהרי נמצא כה"ג בתרומה דאם יוצאת מרשות האב אסורה לאכול בתרומה וכשמת הבעל וחוזרת לרשות אבי' אוכלת בתרומה א"כ מוכח דחוזרת אחר שיוצאת א"כ ה"נ י"ל כה"ג ולמה כתב הרא"ש הסברא להיפוך ויש לחלק וק"ל:

ע"ב גמרא מקיש קודמי הויה ראשונ' לקודמי הוי' שני' קשה לי מנ"ל דההיקש הוי להקיש קודמי הויה שני' לראשונ' דלמא הוי ההיקש על הוי' שני' גופייהו להקיש להויה ראשונ' דמה הויה ראשונ' אב וארוס הם מפירין הנדר שניהם יחד. כן נמי בהויה שני' נמי מפירין שניהם יחד דה"א דארוס השני אפשר דמיפר לבדו דכיון שיצאה מרשות האב שעה אחת ובנתיים לא הי' ארוס הראשון לא הי' האב יכול להפר כלל א"כ אף שחזרה ונתארסה לא יהי' ביד האב להפר עם הארוס ויפר הארוס לבדו או כיון דאין יכול האב להפר גם הארוס א"י להפר ואין לה מפירין כלל תחת ארוס שני לכך מקיש הוי' שני' לראשונ' לענין דעם הארוס השני האב מיפר אבל בקודמי הוי' שני' אפשר דלא הוקש לקודמי הוי' ראשונ' מיהו אפשר כיון דאין היקש למחצה. א"כ הוי' שני' הוקש לראשונ' גם קודמי הוי' שני' הוקש לראשונ' ומה דפריך הש"ס אלמא ה"מ בנדרי' שלא נראו לארוס ולא משני אין היקש למחצ' היינו משום דבזה לא שייך היקש שהרי אם אירע כן קודם הוי' ראשונ' אפשר דלא הי' יכול להפר לכך ולכך לא שייך בזה היקש כלל ומדי דברי בזה אזכיר עוד מה דקשה לי על הש"ס דף ס"א דפריך תנא דבי ר"י ואם הי' תהי' מהו עביד לי' ומשני כדרבה להקיש קודמי הוי' ראשונ' כו' וקשה הרי אף אם נימא כן ממיל' מוכח דאב וארוס מיפר בשותפות דלענין מהו הוקש קודמי הוי' שני' לראשונ' לענין דהאב יכול להפר לחודי' אם נתגרש' או מת האחרון ואם גם באירוסין גופי' יכול האב להפר לחודי' למ"ל להקיש קודמי הוי' שני' לראשונ' הרי גם כשהיא ארוסה עתה מיפר האב לחודי' ובע"כ דאין האב יכול להפר לחודי' ואין לומר דנימא להיפוך דארוס מיפר לחודי' דא"כ קשיא למ"ל בית אשה נדרה דבעל מיפר בנשואין הרי יש ק"ו כיון מהיקש של הויות שני' לראשונ' מוכח דבאירוסין הבעל מיפר מכ"ש בנשואין ובע"כ דבאירוסין מפירין האב עם הבעל יחד וא"כ אכתי למ"ל לימוד דתנא דבי ר"י וצ"ע. שם גמרא אימא ה"מ בנדרים שלא נראו לארוס הנה המפ' פרשו דלא נראו לארוס היינו שלא שמע בהם וקשה מי דחקם לכך ולמה לא פרשו כפשוטו שלא נראו לארוס היינו שלא נדרה תחתיו כלל רק אחר שמת הארוס בזה מקיש קודמי הוי' שני' לראשונ' דכמו שבראשונ' נדרים שנדרה קודם אירוסין לא הי' תחת הארוס כלל ואב מיפר לבדו כן נמי בקודמי שני' הוי כן דבנדרה אחר שמת הארוס יכול האב להפר ולאפוקי שלא נימא כמ"ש הרא"ש בפירושו כיון דיצאה מרשותו שעה אחת אין יכול להפר. לכך קמ"ל קרא דמיפר אבל נראו לארוס היינו שנדרה תחת הארוס באופן שהיו ראוין שישמע הארוס ויפר אז א"י האב להפר אח"כ ונימא דלשון נראו לארוס היינו דהיו ראוין שישמעם הארוס ויפר והנה באמת אם הוי הש"ס פריך כן לא הוי שייך תירוצם דמשני למ"ל קרא כיון דכתיב בנעור' בית אבי' דקשה מה בכך אכתי מנ"ל בנדרים ששמע מהם הארוס כבר מנ"ל דנתרוקן רשות לאב ואין לומר מההיקש דלמא ההיקש אתי רק לאם לא שמע בהם הארוס דאי מקרא דבנעורי' ה"א דוקא בלא נדרה כלל תחת הארוס יכול להפר לכך קמ"ל ההיקש דיכול להפר אף בנדרה תחת הארוס אבל עכ"פ לא שמע הארוס אבל אם שמע הארוס אפשר דלעולם לא נתרוקן רשות לבעל והנה מדלא פריך כן מוכח מזה כפי' המפ' דנראו לארוס היינו ששמע בהם אך לפ"ז קשה על הש"ס גופא לפרוך כה"ג ולא יהי' שייך עוד תירוצו מיהו לפמ"ש לעיל דבאמת אין היקש למחצ' רק מה דפריך הש"ס ואימ' ה"מ שלא נראו לארוס היינו כיון דלא משכחת לה כה"ג בקודמי הוי' ראשונ' א"כ אפשר אם הי' משכחת לה בקודמי הוי' ראשונ' כהך גווני נמי לא הי' יכול להפר ולא שייך הקישא וא"כ לפ"ז א"ש תינח אם לא הוי ידענו שהתירץ דלמ"ל קרא הוי אפשר לומר דההיקש הוי בלא נדרה תחת הארוס כלל והוי ממש כקודמי הוי' ראשונ' ויותר אין להקיש כיון דלא הוי דומיא אבל כיון דמשני דלזה לא צריך קרא א"כ בע"כ ההיקש אתי ללמוד אם נדרה תחת הארוס א"כ אף בלא ידע בהם הארוס אכתי לא הוי דומיא דקודמי הוי' ראשונ' דהרי בהוי' ראשונ' לא נדרה כלל תחת הארוס וכאן נדרה, תחת הארוס והיו ראוין שישמע הארוס וכיון דאינו דומה זה לזה ואעפ"כ היקש שוב אין היקש למחצ' ומקשינן אף בשמע בהם הארוס ובהיות כן שפיר יש לפרש כפירושינו הנ"ל דנראו לארוס היינו נדרה תחת הארוס והוי ראוין שישמע ויפר ואדרבא קשה לפ"ז עוד לפירוש המפ' דלא נראו היינו שלא שמע שקשה אטו בלא שמעו ניחא הרי אכתי לא הוי דומיא דבקודמי הוי' ראשונ' לא נדרה כלל תחת הארוס ובקודמי הוי' שני' נדרה תחת הארוס עכ"פ ואכתי לא הוי דומיא אך לפמ"ש א"ש דבאמת יהי' כן פרכת הש"ס רק כיון דהש"ס משני דלא אצטריך קרא רק לכך שוב אין היקש למחצה וא"ש ודו"ק:

שם גמרא מכדי מיתה מוציאה ובגרות מוציאה כו' קשה לי לפירוש הרא"ש והר"ן לעיל דילפינן מלשון בית אבי' א"כ הרי התם בנעורי' כתיב ובשלמא במיתה גלי קרא דבנעורי' דבהיותה נערה אף שמת אבי' ברשות אבי' היא אבל בבגרות לא כתיב קרא לכך אמרינן דכיון שיצאה נעשית ברשות הבעל לגמרי ואין לומר נהי דגלי קרא מ"מ נילוף מיני' לבגרות זה אינו דבנערות לא אשתני גופא ומצד גופא היתה ראוי' להיות עדיין ברשות האב רק דהמניעה מצד אחר שהאב מת וכיון דהמניעה בחוץ לא בגופה לכך גלי קרא דאף שמת האב עדיין היא ברשות אבי' אבל בבוגרת דהגוף נשתנה ומצד גופה יוצאת מרשות האב י"ל שפיר דנעשית ברשות הבעל וכיוצא בזה מצינו לענין ד"א לענין אשתני גופא בפ"ד דכתובות לענין אם אשתני גופא אשתני קטלא ייע"ש וקשה ה"נ נימא דיש לחלק כה"ג וצ"ע:

שם גמרא ההוא מבנעורי' בית אבי' נפקא. לכאורה קשה לי אכתי מנ"ל דבנראו לארוס נמי מצי מיפר דלמא קרא קמ"ל דוקא בנראו לאב קודם שנראו לארוס אז מצי האב מיפר לבדו כיון דנדרה קודם שנתארסה א"כ היו נראין לאב קודם שנראו לארוס שוב אף שנתארסה בנתיים כשמת חזר האב למקומו ומיפר אבל בלא נדרה רק תחת הארוס א"כ לא נראו לאב לבדו כלל טרם שנראו לארוס לכך אף כשמת הארוס א"י לבדו להפר כלל ומהו פריך ונראה דא"ש לפמ"ש לעיל דאין היקש למחצה רק דהש"ס פריך דאין לו דמיון כלל זה לזה דבקודמי הוי' ראשונ' נמי אם הוי אפשר כן אפשר דלא הי' מיפר ולכך מחדש הש"ס רק דבלא"ה לא נצרך לההיקש וכיון דאתקש אף דלא הוי דומיא הדר אין היקש למחצה ומקשינן בכל ענין ודו"ק:

שם גמרא מה מיתה לא נתרוקנה רשות לבעל כו' לכאורה קשה לפרש"י במשנה דמה דבעל מיפר בבגר היינו אם הגיע זמן ולא נשאו א"כ מהו פריך דנילוף בגר ממיתה הרי במיתה אף שמת האב אינו אוכלת משל הבעל לכך אין הבעל יכול להפר אבל בבגר והגיע הזמן ולא נשאו דאוכלת משל הבעל יכול להפר ואין לומר דבמיתה אף שהגיע זמן דאוכלת משלו אינו מיפר קשה היא גופא מנ"ל דלמא באמת כה"ג דמת האב ואוכלת משלו מיפר וקרא דבנעורי'