נדרי זריזין חלק ב רעד

ולאנפקא ואפשר דכוונתו הוי אלעולם ולכך י"ל באם אמר מפורש קיים לשעה ודאי יכול להפר אח"כ רק התם כיון דאמר סתם ואני חיישינן דלמא הי' מתכוין תחלה לקיימו לעולם לכך אינו יכול להפר דסתם נדרים להחמיר מיהו י"ל דקושיות הש"ס הוי למה אין יכול להפר יהי' נאמן עכ"פ לפרש דכוונתו רק לשעה הוי כיון דפירושיהן להקל ומה הוי דוחק בעיניו לומר דמיירי ששכח למה נתכוין דזה דוחק אך לפ"ז אכתי קשה לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז דלכמה פוסקים דס"ל דמה שבידו הוי מטעם מגו אם אומר על יין מבושל שנתנסך קודם הבישול אינו נאמן כיון דהשתא. ליכא מגו וכתבנו שם דלפ"ז הא דבעל נאמן לומר שלא ידע שיש מפירין או דבעינן ביום שמעו אף דהוי אתחזיק איסורא כיון דקיי"ל בעל מיגז גייז ולא מעקר עקר א"כ אתחזק אסורא ולמה נאמן נגד החזקה ומגו ליכא דהשתא אין בידו להפר עוד וכתבנו די"ל מכח דבידו לשאול על הקמתו לכך יש לו מגו ולכך יכול לומר שטעה ייע"ש ואם נימא כן קשה מהו פריך טהר ני נזירה נימא דלמא לכך בואני אסורה דיש לחוש לספקא עכ"פ דלמא נתכוין על לעולם ואין לומר דנשאל את פיו די"ל דאינו נאמן נגד חזקת איסור שלה דאין ע"א נאמן להתירה ואין לומר דבידו לשאול דכאן י"ל דאינו חפץ לשאול דא"כ יתבטל גם נזירות שלו ויהי' עוקר כל אמירת ואני והרי הוא חפץ בנזירות שלו ובקיום שנה שעה אחת וכל היכא דיש לחוש לקפידא ליכא מגו כמ"ש הפוסקים בשנים אומרים נתגרשה כו' דדלמא לפוסל' מכהונה קאתי וכאלה רבות וא"כ ה"נ מה מגו הוי דאינו חפץ לבטל שלו ושוב י"ל דאינו נאמן נגדה ומהו פריך הש"ס אלא ודאי מזה מוכח כמ"ש ביו"ד שם דלאו מטעם מגו נאמן הבעל רק כדעת אינך פוסקים כל דהוי בידו פ"א נאמן לעולם ולכך פריך כאן שפיר ודו"ק היטב:

שם גמרא לא קסבר כל ואני לעולם משמע הנה פלוגתת המקשן והתרצן ולמה להמקשן הוי משמע לי' דואני י"ל לשעה והתרצן דוחה דלעולם משמע הי' נרא' לומר דזה תליא בדין אם בעל מיגז גייז או מעקר עקר דאם נימא בעל מיגז גייז א"כ יכול להפר מעתה ומ"מ עד עתה חל הנדר לכך יכול הוא להתפיס בה בשעה אקח ואח"כ יפר וי"ל דעתו הוי אף נשעה אבל אם נימא בעל מעקר עקר א"כ אם יפר יתבטל כל הנדר למפרע ובמה יהי' נתפס שלו ובע"כ מדהתפיס בה כוונתו הי' שיחול לעולם ולכך י"ל הש"ס השתא לא ידע מהך פשיטותא דפושט בפ"ק דנזיר דבעל מיגז גייז רק הוי מסופק לו אם בעל מיגז גייז או מעקר עקר כך הס"ד הוי ס"ל דבעל מיגז גייז לכך רוצה להוכיח מכאן דהרי י"ל ואני שעה אחת במשמע ואח"כ יפר והתרצן דוחה די"נ רעל מעקר עקר וא"כ בע"כ ואני לעולם משמע דבלא"ה לא משכחת לה להתפיס ואך א"כ יהי' קשיא על כל הפוסקים דפסקו הך בעיא בספק ולפמ"ש הרי כיון דנפשט הבעייא במס' נזיר דבעל מיגז גייז א"כ נדחה הך דחיי' דואני לעולם משמע א"כ מוכח מזה דקיום לשעה הוי קיום ולמה פסקו כן לספק אך שבתי וראיתי דבריהם נכונין דבע"כ מה דמבעי' אכאן אם קיים יום אחד או שעה אחת מהני הוי הכל לפי המסקנא דבעל מיגז גייז אז יכול לומר דהיום יחול הנדר ולמחר יתבטל אבל אם נימא דבעל מעקר עקר א"כ הותר הנדר מתחלתו ואיך קיימו על שעה אחת ולמחר יפר הרי ממ"נ אם יופר בטל לי' מעיקרא ובע"כ דהולך רק למסקנ' דבעל מיגז גייז א"כ איך אכשר לומר דדוחה דואני לעולם משמע מכח דמעקר עקר דאם מעקר עקר בלא"ה הוי קיום לשעה קיום עולמית דאל"כ איך יהי' קיום עתה אם אח"כ יעקר למפרע ובע"כ דאין כוונת הש"ס כלל מכח מעקר עקר ודו"ק:

והנה הרמב"ם מפרש סוגיא זו דמיירי דאחר שעה אמר לה מיפר לכי ולא תיכף וע' בלח"מ מ"ש בזה וע' מ"ש אני לעיל גבי בעייא דקיים לכי ומופר לכי בב"א די"ל דהרמב"ם ס"ל באמר יחד קיים לכי שעה אחת ומיפר אח"כ מהני בודאי ייע"ש:

משנה בזה יפה כח האב כו' בדבר אחר יפה כח הבעל מכח האב שהבעל מיפר בבגר כו' ע' פרש"י מ"ש בהגיע זמן ולא נשאו כו' כוונתו כל אחת כפי דינו היינו בבוגרת עד אחר שלשים יום ובנערה אחר יב"ח והנה לכאור' הוי קשה לי מזה על מה דמשני הש"ס לעיל דף ס"ז אבע"א הויה קידושין משמע וקשה אכתי מנ"ל דבכל ארוסה הוי הדין כן דלמא דוקא בהגיע זמן ולא נשאו אז אבי' ובעלה מפירין נדרי' אבל קודם הגעת הזמן אבי' לבדו מיפר מיהו שבתי וראיתי דלק"מ להסוברים דמזונות דרבנן א"כ מן התור' אינו שייך כלל הדין דהגיע זמן ולא נשאו ושפיר משני אבל להסוברים דמזונות דאורייתא קשה שפיר מהו ראי' ממה דהויה קידושין משמע דלמא מיירי רק בהגיע הזמן ולא נשאו ומקודם אב לבדו מיפר וצ"ע:

שם גמרא מ"ט דאמר קרא בנעורי' בית אבי' כו' לכאור' קשה לפי' הרא"ש והר"ן דמלשון בית אבי' דייק דמשמע אף שכבר מת האב לא נתרוקן רשות לבעל א"כ מהו פריך הש"ס לעיל דף ס"ז דאימא ארוס לחודי' מיפר איך אפשר דבעודה ארוסה נמי יכול הארוס להפר למ"ל בנעורי' בית אבי' ודלא נתרוקן רשות לבעל תיפוק לי' אף בחיי האב יכול הבעל להפר ולא שייך בזה עוד לומר לא נתרוקנה. רשות לבעל ובע"כ דארוס א"י להפר לבדו ומהו פריך וצ"ע ועוד קשה מנ"ל למעט דלא נתרוקנה כלל רשות לבעל כיון דמשמע דלולי המיעוט ה"א דנתרוקנה רשות לבעל רק דהתור' גלתה דלא נתרוקנה א"כ נימא דקרא מיירי דוקא לענין להפר בקודמין כיון דבעל אינו מיפר בקודמין וארוס מיפר בקודמין מכח שותפתי' דאב וא"כ בזה ה"א דגם כשמת האב נתרוקן רשות לבעל שיהי' מיפר בקודמין לכך גלי קרא בנעורי' בית אבי' דלא נתרוקנה בזה רשות לבעל וא"י להפר בקודמין כיון דבעל לבדו אינו יכול להפר לכך לא ירש הבעל זכותו אבל בנדרה תחת בעלה כיון דבעל מיפר לבדו רק כשיש אב מעכב עליו האב כשמת האב י"ל דהוא לבדו מיפר מיהו י"ל דזה לק"מ דעל קודמין א"צ קרא כיון דבעל א"י להפר בקודמין א"כ מוכח דמה דארוס מיפר בקודמין הוי רק מכח שותפות האב כמ"ש בש"ס לעיל א"כ ממילא כשליכא אב מסברא ידעינן דא"י הבעל להפר בקודמין דלא עדיף מנשואה דליכא רשות האב וא"י להפר בקודמין ולא עדיף ארוס מבעל ממש ובפרט לפמ"ש הר"ן והרא"ש דעיקר פרכת מ"ט הוי רק דנלמוד אב מבעל כמו דבבעל נתרוקן מאב לבעל א"כ פשיטא דלא עדיף מבעל ובבעל לאב איזו יורש האב כח הבעל תרי אינו יורש. כחו רק סילק הוי דאם לא הי' הארוס הי' יכול האב לבדו להפר רק כשהי' הארוס. עיכב עליו הארוס שלא יהי' יכול הארוס להפר וכשמת הוי רק סילוק רשות דנסתלק הארוס וחזר האב ממילא. למקומו א"כ באב לבעל נמי אין ללמוד רק דנסתלק כח האב וחזר הבעל לכחו אבל לא שיורש הבעל כח האב דזה מניין לנו דאף מבעל לאב לא הוי כן ומה"ט נטעה דמאב לבעל יורש זכותו ולכך אין ללמוד ממנו רק סילוק רשות, א"כ תינח לענין נדרים שנדרה תחת הארוס דבזה די בסילוק כח האב י"ל דנלמוד מבעל ואצטריך למעוטי אבל לענין קודמין דסילוק לא שייך בזה דמה בכך בעל נמי א"י להפר בקודמין שנצטרך לומר דהבעל יורש כח האב וזה לא מצינו גם גבי בעל לאב ומה"ט נטעה מאב לבעל וא"צ קרא למעוטי לענין קודמין ובהיות כן יש להוכיח דין אחר שלא כדעת הרשב"א העלה בחידושיו בסוגיא זו דמה דבנתארס' פעם שני' אבי' וארוס אחרון מפירין נדרי' היינו רק בלא נראו לארוס ראשון רק נדרה אחר מות הראשון בזה בעינן הפרת האב ובעל אבל בנראו לארוס ראשון אף כשנתארס' פעם ב' מיפר האב לבדו מכח דבנראו לארוס ראשון זכה בהם האב ועומ' האב במקו' הבעל נמי ייע"ש מ"ש שבזה נרא' לארוס עדיף ייע"ש ולדבריו נשאר קושייתינו במקומ' מנ"ל מבנעורי' בית אבי'. דלמא קרא מיירי רק בקודמין ואין לומר דא"כ למ"ל קרא מסבר' ידעינן זה דהרי גבי בעל חזינן להיפוך דאם לא הי' הארוס הראשון והיתה נודרת בלא ארוס כשהי' נתארס' אח"כ לא הי' ביד האב להפר רק עם הבעל עכשיו שנדרה תחת הראשון יכול האב להפר לבדו אף אחר ארוס השני מכח דהאב יורש גם כח הבעל עומד במקום שניהם א"כ ה"נ גבי קודמין ה"א דילפינן ממנו האב מבעל ואף דבעל א"י להפר בקודמין כשהי' עם האב מוריש האב כחו לבעל ויהי' יכול להפר לכך קמ"ל קרא דאינו מוריש לבעל כחו אבל מ"מ סילוק יסחלק כח האב ויכול הבעל להפר בנדרה תחתיו ומנ"ל דאף בנדרה תחתיו אינו מיפר אלא ודאי מוכח דלא כהרשב"א רק להקנות בי' אף הבעל אינו מקנה לאב כחו רק סילוק יכול להסתלק ולכך לקודמין לא צריך קרא כיון דאף מבעל לאב לא הוי כן מיהו נראה ליישב דעת הרשב"א די"ל דלעולם הבעל לאב מקנה כחו לגמרי והיינו כמ"ש הרשב"א דילפינן הוי' שני' מראשונ' לגמרי אך מצד הסבר' ודאי אף בתורת סילוק לא הי' מועיל להסתלק לא מאב לבעל ולא מבעל לאב רק כיון דגלי קרא דמבעל לאב נתרוקן רשות ה"א דיש ללמוד גם מאב לבעל כן כמו מבעל לאב אך כיון דגלי קרא דבנעורי' בית אבי' דאב אינו מתרוקן רשותו לאב נהי נמי דנימא במיירי בקודמין עכ"פ כיון דגלי קרא דאינו דומה אב לבעל דבבעל לאב אינו צריך הפרת הארוס השני ומאב לבעל אינו מקנה לו כחו דעכ"פ בקודמין אין יכול להפר וכיון דאינו דומה אב לבעל שוב אף להסתלק אינו מסלק זכותו לבעל דאינו יכול ללמוד מבעל לאב דהרי הקנאה מוכיח דאינו מאב לבעל וכיון דא"א ללמדו מבעל הדר אזלינן בתר הסבר' מבחוץ דכל זמן שאין האב עמו א"י להפר ודוק ועימ"ש בק"א סי' רל"ד בדעת הרשב"א הנ"ל:

שם גמרא מת הבעל נתרוקן רשות לאב מנ"ל קשה לי מהו פריך מנ"ל לפירוש הרא"ש והר"ן לעיל דלכך אצטריך בנעורי' בית אבי' דלא נתרוקן רשות לבעל מכח דבלא"ה הוי קשה דנילף זה מאב א"כ ממילא מדכתבה התורה בית אבי' ללמוד דלא נתרוקן רשות לבעל מוכח דנתרוקן רשות לאב דאם גם האב לא נתרוקן לו רשות למ"ל בית אבי' הרי מסבר' נדע כן אם לא נתרוקן רשות לשום אחד מהם ולמ"ל בית אבי' ומדכחבה בית אבי' מוכח דמבעל לאב נחרוקן רשות אך נראה דא"ש כיון דפריך הש"ס לקמן ואימא ה"מ נדרים שלא נראו לארוס אבל בנראו לארוס לא מיפר כו' א"כ הרי הוי סברא לחלק דבלא נראו לארוס היא נתרוקן רשות לאב ובנראו לארוס לא נתרוקן רשות לאב ולפ"ז אם נימא דבאב נמי נתרוקן רשות שלו לבעל יש נמי לחלק כן בין אם נרא' לאב דהיינו ששמע מהם האב ובין לא נראו לאב שלא שמע בהם ולכך א"ש דאם לא גלי קרא דואם היו תהי' לאיש להקיש הוי' ראשונ' לשני' אז ה"א דמבעל לאב לא נתרוקנה רשות אך היינו בנראו לארוס