נדרי זריזין חלק ב רעג

באומר אחר שעה מופר מוכח דפשיטא לי' אם אמר תיכף מופר לכי אחר שעה מהני א"כ שוב משכחת לה בזאח"ז באומר קיים לכי שעה אחת ומופר לכי אח"כ וכיון דמשכחת לה כן שוב חייל נמי בב"א וכיון דחייל בב"א הוי קיים דחל הקיום דאין כאן הפרה מעלייא וא"ש ודו"ק. והנה מ"ש בישוב שיטת הרמב"ם הוי להך לישנא שכתב הרא"ש דבאם חלו שניהם הוי קיים ועדיף מני' דלהרא"ש הוי רק ספק ולהרמב"ם יהי' ודאי קיים ודו"ק:

שם גמרא קיים לכי היום כמאן דאמר מופר לכי למחר דמי כו' קשה לי למה לא מדמה הש"ס זה למה דפליגי ר"מ ורבנן בעלמא אם אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן או לא דלר"מ לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ולרבנן אמרינן ובפרט דהרי בנדרים גופא פליגי נמי בהך סברא לעיל בפ"ק גבי לחולין שאוכל לך כו' ייע"ש. א"כ ה"נ הו"ל להביא פשיטות מהתם דלר"ע לא הוי כאלו אמר ולרבנן הוי כאמר וצ"ע:

ר"ן ד"ה בעי רבה קיים לכי ומופר לכי בב"א כו' עד ה"נ ליכא לספוקי בהקמה והפרה כו' הנה לכאורה הוי קשה לי מה ראי' מייתי לספיקא דלמא לעולם אף שאינו בזאח"ז ואינו בב"א מידי ספיקא לא נפקא ומהו דקאמר שם רבה דאפי' ספק קדושין ליכא היינו די"ל דהתם ס"ל לרבה כמ"ד קדושין שאינן מסורין לביאה לא הוי קדושין לכך אי אפשר שיהיו קדושי ספק כיון דהוי קדושין שאין מסורין לביאה וכן מוכח להדי' בפ"ב דקדושין דאם קידושין שאין מסורין לביאה לא הוי קדושין אף אחת משתי אחיות נמי לא הוי קדושין וכן גבי מעשר כיון דקי"ל עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק א"כ ה"נ כיון דאינו בזאח"ז אינו בב"א ונא הוי עשירי ודאי ועשירי ספק מותר מן התורה אבל בנדרים דאסור ספיקן י"ל שפיר דספיקן הוי מיהו זה קשה לי טובא כיון דאשכחן בכמה דוכתא דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא ומוקמינן לי' בחזקתו הראשונה ועיין בתוס' פ"ב דקדושין והר"ן שהקשו כשנים אומרים נתקדשה וכ' אומרים לא נתקדש' נלך בתר חזקת פנוי' ורפ"ד דקדושין גבי קדשה אבי' בבוקר וקדשה עצמה בערב כתבו נמי כן דלכך נקט כה"ג דבלא"ה הוי מוקמינן נה בחזקת פנוי' יע"ש. א"כ מה פשיט מרבה לפמ"ש הר"ן דהספק שלו הוי אם הוי ספיקא או לא א"כ י"ל דלענין ספיקא הוי רק דהתם כיון דלכל אחת יש חזקת פנוי' לכך מוקמינן כל אחת שהיא נחשבת אחרונה ולא הוי קדושי' קידושין רק דאם כל שאינו בזאח"ז ישנו בב"א או הוי קדושי שניהם ודאין והיו מקודשין שניהם כיון דהוי ודאי חדושין לכך קמ"ל רבה דכל שאינו בזאח"ז אינו בב"א ולא חלו שניהם ונהי דאכתי בכל אחת שספקא שמא היא הראשונה הדר מוקמינן לכל אחת בחזקת פנוי' שלה ומותרין שניהם ולפ"ז תינח בקדושין אבל בנדרים כיון דקי"ל בעל מיגז גייז להבא ולא עוקר למפרע כחכם א"כ אף אם יחול הפרת הבעל תהי' רק מותרת מכאן ולהבא אבל עד הפרה היתה באיסור הנדר א"כ הוי אתחזק איסורא לכך אזלינן בתר חזקה דמעיקר' ותלינן דההיקם הי' תחלה דבכל דוכתא אזלינן בתר חזקה ומהו פריך וצריך לומר כיון שזה הוי בעיא בש"ס בנזיר דף ו' אם בעל מעקר עקר או מיגז גייז ויש דעות בש"ס דס"ל גם הבעל עוקר למפרע א"כ הכא הולך הש"ס להך לישנא דבעל נמי מעקר עקר א"כ אם יחול הפרתו תתבטל הנדר למפרע והוי כאלו אנו דנין על זמן שנדרה אם חל הנדר או לא ואז בחזקת היתר היתה עומדת ולכך פריך שפיר דאם שם מכח חזקת פנוי' מותרין שניהם גם הכא נימא כן ולכך מוכיח דכל שאינו בזה אח"ז אף בב"א אינו ולפ"ז מיושב מה שפוסק הרמב"ם דקיום הנדר ותמה הב"י למה יחול הקמה יותר מן ההפר' ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם מפרש נמי כהר"ן דמכח ספק מבעי' לי' והוי קשה לו קושייתינו וניחא לי' כן דהכא אזיל למ"ד בעל מעקר עקר וכיון דאנן קי"ל בעל מיגז גייז ויש כאן חזקה לאיסו' וכבר כתבו התוס' בפ"ב דכתובות גבי חרי ותרי דמכר חזרה הבא עלי' בחנק קאי דחזק' הוי כודאי א"כ הכי נמי נהי דכל שאינו בזאח"ז אף בבת אחת אינו מ"מ מידי ספק לא נפקא רק התם בקדושין אזלינן בחר חזקת פנוי' אבל כאן דיש חזקה לאיסור הוי כודאי לכך מוקמינן לה אחזקי' והוי כאלו אנן סהדי דהקיום הוי בריש' וא"ש ודוק:

ועוד הי' נראה לומר בדרך הנ"ל דיש ליישב קושייתינו הנ"ל כדרך אחר דשפיר מוכיח. דכל שאינו בזאח"ז אינו בב"א ואפי' סריק' ליכא. דהרי התם אינה מקודשת כלל דאין לומר דמכח חזקת פנוי' מותרת דמה אמרת דמוקמינן לה אחזקת פנוי' והיתה היא אחרונ' דא"כ אם היא היתה אחרונ' היתה השני' ראשונ' והרי גם לה יש חזקת פנוי' ומהו אולמא דהך מהך וא"כ שוה חזקת פנוי' של אידך סותרת לחזקה שלה והדר הו"ל כליכא חזקה לשום אחת מהם וא"כ נימא בי' ספיקא לחומרא ובע"כ דליכא ספק במלתא אך הנה בפ"ו דכתובות משני שם ר"א דרישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך ופרשו שם קצת דחזקה שלה לא מהני לאב כו' וא"כ לפ"ז אם לטובה לא מהני חזקה שלה לאב ה"ה נמי לריעות' לא מהני חזקה דאידך לזאת ולכך שוב הדרא קושייתינו לדוכתא דנימא לעולם ספק הוי רק דמוקמינן לכ"א בחזקת פנוי' שלה מהו אמרת הרי לאידך הוי חזקת פנוי' להיפוך חזקת פנוי' של אחרת אינה יכול להזיק לדידה וא"כ נלך בתר חוקה שלה בכל אחת אך י"ל כיון דמוכח שם בכתובות דאינך אמוראי תחלה לא ס"ל הך סברא דר"א והוי ס"ל דחזקה דידה מהני לאב לכך ה"נ פריך אם הוי ספיקא ליכא חזקה דהרי חוקה דאידך סותרת לחזקה שלה ולכך מוכיח דלאו ספיקא הוי אבל לדידן דקי"ל כר"א דחזקה דידה לא מהני לאב ה"נ יש לומר דלעולם ספיקא הוי והתם מוקמינן לה לכ"א בחזקה שלה וכאן הוי להיפוך דיש חזקה של איסור ואזלינן בתר חזקה וא"ש ודוק ויש ראי' להרמב"ם כן ממ"ש לעיל דמבעיות הש"ס תחלה אם אמר ולא תיחול הקמה משמע דבקיים לכי ומיפר לכי בב"א חל הקיום יע"ש ודוק:

הרא"ש ד"ה או דלמא הא לא אמר כו' אבל אם אמר שתיהן קיים לכי היום כדי לדקדק הא למחר יהי' מופר שהרי אמר בפירוש מופר לכי למחר הלכך קיים כל היום קאמר עכ"ל הנה אין ללשונו הבנה כלל ונראה דט"ס יש בדבריו ומ"ש כדי לדקדק הוי ט"ס וכך צריך להיות אבל אם אמר שתיהן קיים ליכי היום הא למחר יהי' מופר הוי מופר שהרי אמר בפירוש מופר לכי למחר הלכך קיים כל היום קאמר והוי כוונתו כמ"ש המפרשים דהשתא הוי ס"ל דבמפרש שניהם ודאי מהני והוי מופר רק בסתם מבעי' לי' וק"ל. והנה מ"ש דבאומר תיכף מהני צריך לומר מה דמבעי' אח"כ בהיפר אחר שעה היינו נמי כפירוש הרמב"ם בפסקיו דאחר שעה אמר מופר לכל יע"ש ודוק:

תוספות ד"ה קיים לכי ומיפר לכי בב"א וא"ת אמאי לא אמר רבא גבי תמורת עולה ושלמים אמר ר"מ כו'. הנה בזה אין לדבריהם הבנה וביאור כלל ונראה בעליל שט"ס יש בדבריהם וכוונתם כך שהם התחילו להקשות דגבי תמורת עולה תמורת שלמים נמי נימא כל שאינו בזאח"ז אף בב"א אינו וע"ז רצו לתרץ דמשכחת לה לר"מ באומר חצי עולה ואח"כ חצי שלמים ומשכחת לה לחצאין בזאח"ז ושוב הקשו דשם אמרינן באומר חצי עולה נשי פשטה קדושה בכולה וא"כ ליתא בזאח"ז ושוב תרצו כיון דעכ"פ משכחת לה בלחנות דבאם אומר לחצות חלין תרווייהו א"כ משכחת לה בזאח"ז באופן כזה או דמשכחת לה לחצאין כה"ג לכך חלין נמי בב"א וא"ש:

ומ"ש שם בד"ה את"ל הא לא אמר לה כו' וי"ל דודאי מעיקרא קים לי' שפיר כו' אכל למחר יהא מופר וכמ"ד מופר לכי למחר דדעתי' שתחול מהיום עכ"ל כוונתם דודאי בהפרה דלמחר בעינן שיהי' חל מהיום אבל אם אינו חל מהיום אי אפשר שיחול למחר כיון דלמחר אינו זמן הפרה עוד ולכך גרע אמר מלא אמר דהיכי דאמר קיים נכי היום ומופר לכי למחר א"כ חזינן דלא אמר שיחול הפרה רק מלמחר לא מהיום וזה לא מהני ולא אמרינן דנתכוין באופן המועיל כיון דנחית לפרש ואין אנו צריכין לבא מכח אומדנא אמרינן אלו נתכוין באופן אחר הי' מפרשו נמי ומדלא אמרו כן להדי' הוי דעתו שיחול רק למחר ואין כאן הפרה אבל באם אינו אומר רק קיים לכי היום בזה סד"א כיון דרוצה לסמוך על אומדן דעת שלו להיות מקצר בלשונו ואין מוכח מכוונתו למה נתכוין כל כה"ג דסמך על אומדן דעת שלו אמרינן דאף מה נסמך על אומדן דעת שלו והוי כוונתו רק באופן המועיל וכאלו אמר שתחול הפרה מהיום ועדיף לא אמר מאמר דבזה אפשר לפרשו דכוונתו הי' באופן המועיל שתחול מהיום וא"ש ודוק:

רש"י ד"ה כל שאינו בזאח"ז הנה מ"ש שאחד עשר אינו מקודש אינו מדוייק כיון דאינו בב"א אם כן תרווייהו לא קדשו גם סותר לדברי הש"ס בקדושין דף נ"א דאמרינן שם דבמעשר בהמה ישנו בב"א ומודה רבה יע"ש:

דף ע' ע"א גמרא מפיר לכי למחר מהיום כו' קשה לי למה מספקא לי' אם הוי כאומר קיים לכי היום הרי מבואר בהגהת רמ"א סי' ר"ך דבנדרים לא בעינן תנאי כפול מכח דלא גרע מכוונת הנודר א"ר מוכח להדיא דהיכי דדי בכוונה לא בעינן ת"כ א"כ ה"נ כיון דקיי"ל ביו"ד סי' רל"ד דהיפר בלבו אינו מופר אבל אם קיים בלבו ה"ז קיים א"כ בשלמא לעיל בקיים לכי היום שפיר מבעיא לי' אם הוי כאומר מופר לכי למחר דבזה לא שייך לומר דאזלינן אחר כוונת הנודר דהרי הפרה בלב לא מהני. אך להיפוך באם אמר מופר לכי למחר מהו קאמר דהא לא אמר לה קיים לכי היום דמה בכך דלא אמר לה כיון דקיים בלבו ה"ז קיים א"כ לא גרע מכוונת הנודר דמהני ואין לומר דמיירי בלא נתכוין להקים א"כ נשאל את פיו אם כיון להקים ודאי הוי הקמה דקיים בלבו ה"ז קיים ואם לא כיון לקיים פשיטא דלא הוי הקמ' ומה מבעיא ודוחק לומר דמיירי בשבת למה כיון דזה דוחק וצ"ע:

שם גמרא ואמאי נימא ואני דאמר הוא על נפשי' כו' אבל נזירה דלה שעה אחת במשמע קשה לי טובא מה ראי' מנזיר הרי מפורש במסכת נזיר והוא משנה מפורשת דבאמר הריני נזיר שעה אחת הוי נזיר למ"ד יום דאין נזירות פחות מלמ"ד יום ייע"ש א"כ י"ל בשלמא בנזיר כיון דעכ"פ קיים על שעה אחת לכך הוי כאומר הריני נזיר שעה אחת ומוכרחת שוב להיות כל למ"ד יום נזיר אבל בנדרים דכל שעה הוי ענין בפ"ע שפיר י"ל כיון דקיים רק על שעה אחת על מה דקיים קיים ומה דהיפר היפר וצ"ע בזה:

ועוד הוי קשה לי דנהי דלהס"ד לא הוי ידע דואני משמע דוקא לעולם והי' סבור שאפשר לפרשו לשעה עכ"פ מידי ספקא