נדרי זריזין חלק ב רעב

דקיים בלבו קיים וכיון דבגלוי דעת דעלמא סגי אף בלב לכך באמירת מופר לכי למחר הוי כאלו אמר תחלה קיים לכי היום וכיון דכבר קיים לא מהני הפרה עוד ואינו דומה לאם אומר להדיא מופר לכי למחר קיים ליכי היום דשם חזינן שלא רצה לקיים עד אחר אמירת מופר לכי למחר וא"כ לו יהא דגם בתחלה הוי כאמר קיים לכי היום מ"מ הרי חזר בו ולחזור בו יכול תכ"ד ואינו מקיימו רק אחר הפרה של מחר וזה מהני אבל אם אינו אומר כלל קיים לכי היום בזה י"ל בתורת מכלל הן נשמע לאו הוי כאלו כבר אמר קיים לכי היום קודם שהזכיר ההפרה ובזה לא הוי חזרה מדבור זה שהרי אמר רק מופר לכי למחר אבל מקיים היום לא חזר וכיון דהקים לא מהני עוד הפרה כלל כיון דקיימי' קיים זה נראה ביאור הסוגיא ומיושב כל הקושיות על נכון:

ועוד הי' נראה לפרש הסוגיא בדרך אחר והוא די"ל הא ודאי אם תיכף כשאמר קיים לכי היום אמר ומופר לכי למחר ודאי מהני והוי הפרה אבל מה דמביא לי' באומר מופר לכי למחר היינו באמר תחלה קיים לכי היום ולא סיים כלום ואחר שעה אמר מופר נכי למחר בזה מבעיא לי' אם מהני והכוונה כך די"ל מה קאמר הש"ס לעיל את"ל הא לא אמר לה לא הוי האיבעיא אם יכול אח"כ להפר או די"ל אף אם אמר קיים לכי היום יכול עוד להפר כל היום על למחר רק דמבעיא לי' אם במה שאומר קיים לכי היום הוי כאלו אמר תיכף מופר לכי למחר והוי זה עצמו הפרה וא"צ עוד הפרה אחרת או לא הוי כאמר מופר לכי למחר ולא נחשב זה להפרה ממש אבל מ"מ גם הקמה ממש לא נחשב ויכול עוד להפר ושוב מבעי' לי' את"ל הא לא אמר לה ולא הוי זה גופא כהפרה אכתי מבעיא לי' אם אמר למחר יהא מופר וקיים לכי היום כבר אמר מתחלה קודם שעה זו בזה י"ל דבשלמא אם לא קיימו מתחלה כלל רק עתה ברגע זו מקיימו על היום ומיפר על למחר בזה בודאי יש לו כח להפר על למחר אף דהתורה נתנה לו רשות להפר רק ביום שמיעה כאן כיון דברגע זו מקיים על היום ואלו רנה ברגע זו הי' יכול להפר על היום לכך כיון דבידו להפר אף על היום יכול להפ' נמי אף על למח' אפי' שיחול הפר למח' אבל אם כבר קיימו היום ואח"כ או' מופר למחר אז אם בפי' או' שיתחיל הפרה למחר ל"מ כיון דהיום קיימו ולמחר אין לו כח להתחיל הפר' כיון דאינו עוד יום שמיעה והתורה לא נתנה לו רשות להפר רק ביום שמעו אך אם אומר שיתחיל הפרה מהיום מהני דבזה מגלה דעתו שמ"ש קיים לכי היום מ"מ שייר בידו כח להפר למחר ולא קיימו כלל רק הי' בלבו שיהי' לו כח להפר היום ולכך סתם נדרים להחמיר ופירושיהן להקל ונאמן לפרש כוונתו שמ"ש קיים לכי היום הוי כוונתו שמשייר לנפשו כח להפר מהיום על למחר וחל ההפר' מהיום אבל אם אינו אומר מהיום למחר א"כ שיתחיל הפרה לכך מבעיא לי בש"ס כך באמר מופר לכי למחר היינו אחר שעה. שאמר קיים לכי היום חזר ואמר מופר לכי למחר אי נימא דלמחר לא מצי למיפר למחר דווקא כיון שאומר למחר מופר משמע שיחול למחר וזה אי אפשר דהא קיימו נדרו היום כלומר דהרי כבר קיימו לנדרו היום מתחלה שכבר אמר קיים יום וכיון דאין בידו להפר על היום אין בידו להתחיל הפרה מלמחר או דלמא כיון דלא אמר קיים לכי היום כלומר דעתה בשעת הפרה לא אמר קיים לכי היום דאם הוי אמר בשעת הפרה שנית קיים לכי היום מופר לכי למחר אז הוי משמע שכוונתו שיחול ההפרה רק למחר דהרי למה לי אמירת קיים לכי היום כיון שכבר קיימו בתחלה בע"כ נזהר שלא טעה לפרש דכוונתו הוי שיחול הפרה מהיום חזר לומר קיים לכי היום שבהיום הוי רק קיום רק אז למחר יתחיל הפרה וזה לא מהני אבל כיון דלא אמר קיים לכי היום שנית רק מופר לכי למחר יש לומר דמופר מהיום קאמר וזה שפיר חל דנאמן לפרש דמ"ש קיים לכי היום תחלה שייר לנפשו כח שיחול מהיום הפרה על למחר ומהני ולפמ"ש אין צורך לומר כמ"ש בתחלה דבאומר ביחד קיים לכי היום ומופר למחר חל ההפרה גם מלמחר כיון דהוי בידו להפר מהיום רק י"ל בלא זה דבלא קיימו תחלה רק עכשיו א"כ אינו מיותר מ"ש קיים לכי דהרי נצרך לו לגופי' בזה י"ל דבודאי כיון באופן המועיל כמ"ש מופר למחר וכוונתו שמהיום יתחיל למחר אבל באומר ככר קיים לכי היום וחזר לומר קיים לכי היום ומופר לכי למחר אז משמ' דבא לאפוקי שלא יתחיל מהיום ולכך לא מהני וזה הוי בעיות הש"ס באמר קיים לכי היום וחזר אחר שעה ואמר מופר לכי למחר אי נימא דבאמרם מתחלה יחד לכך מהני ההפרה מכח דבאמירת למחר משמע שיתחיל מהיום על למחר א"כ אם אמר לאחר שעה מופר לכי למחר נמי מהני מה"ט ונאמן הוא לפרש כוונתו או נימא דלכך מהני באומר מתחלה יחד מטעם דאלו בעי הי' יכול להפר מהיום יכול להפר נמי למחר וא"כ אם קיימו מתחלה לאחר שעה אומר מופר למחר כיון דאינו בידו כעת להפר מהיום לא מהני שיתחיל הפרה מלמחר ומהיום לא משמע כלל מלשון למחר או דלמא כיון דלא חזר לומר קיים לכי היום ומופר למחר הוי כוונתו על מהיום שיתחיל על למחר אבל אם חזר לומר חיים לכי היום ומופר למחר בזה ודאי דכוונתו רק שיתחיל מלמחר דאל"כ קיים שנית למ"ל וזה יש לכוין בלשון רש"י שכתב וז"ל או דלמא כיון דלא אמר לה ומופר לכי בהדי קיים לכי כו' ולכאורה אין לשונו מובן אך לפמ"ש יהי' א"ש על נכון ודוק היטב ולפ"ז היוצא לנו לדינא דבאומר קיים לכי היום ומופר לכי למחר מהני אן בטלה דעתי נגד הפוסקים ז"ל:

ר"ן ד"ה אלא דממ"נ אתני כו' הך ממ"נ הוי ט"ס וצריך להיות או דמש"ה אתני או דמ"מ אתני כו' וק"ל גם מ"ש וז"ל וכ"ת אמאי לא קאמר ואפי' ר"מ לא קאמר כו' הנה לכאורה לפי הך גרסא שכתב הר"ן אח"כ גבי קיים ומיפר לכי בב"א פרש"י והר"ן דלא אמר בב"א רק כיון דאמר רק לכי בסוף פ"א הך לכי מושך עמו הכל יחד וא"כ לא הוי פריך הר"ן כאן מידי דגם כאן דהו"ל לומר קיים ומיפר לכי יחד ולמה כפל לומר שני פעמים לכי מזה מוכח דמהדר קהדר בי' וא"כ דברי הר"ן סתרי אהדדי דלקמן הביא פירוש זה נמי וא"כ לא הוי מקשה כאן כלום וצ"ע. גם מ"ש וז"ל והרי הוא כהתנה על שתיהן שיחולו הקמה בתחלה ואח"כ הפרה הנה מ"ש לשון זה ולא כתב דדעתו הי' שיחולו שניהם כאחת היינו לפום שטתו שכתב לקמן דהיכי דהוי בב"א אין כאן לא הקמה ולא הפרה כלל וא"כ לפ"ז אף אם הוי דעתו שיחול הקמה עם הפרה נמי אין כאן הקמה לכך הוצרך לומר דדעתו הוי שיחול הקמה תחלה והיינו כיון דתחלה אמר קיים לכי ואח"כ מיפר לכי וכיון דהוי כהתנה שניהם הן שלא תחול הקמה אא"כ חלה הפרה וכן להיפוך שלא חלה הפרה אא"כ חלה הקמה וכיון דהוי שניהם בתנאי והוזכר לשון קיים לכי תחלה מוכח דהוי כהתנה תנאי זה תחלה שלא יחול ההפרה אא"כ חלה ההקמה וכיון דהתנה זה תחלה מוכח דבתנאי זה הוי ניחא לי' יותר והוי לי' יותר קפידא ולכך הזכירו תחנה ולזה כתב הר"ן דהוי כהתנה שיחול הקמה תחלה ואח"כ הפרה אך קשה לי לפ"ז למה קאמר הש"ס אפי' לר"י ע"כ לא קאמר ר"י כו' הרי י"ל להיפוך ע"כ לא קאמר ר' יוסי דאף בגמר דבריו אדם נתפס רק היכי דאפשר שיחולו באמת תרווייהו יחד אז ס"ל בגמר דבריו אדם נתפס אבל הכא שיחולו ממש יחד לא מהני וא"א לומר כן ויצטרך לפרש דכוונתו הוי שיחול תחלה ההקמה ואח"כ הפרה ומנ"ל דבכה"ג ס"ל לר' יוסי אף בגמר דבריו אדם נתפס ודלמא בכה"ג דאי אפשר שיחולו יחד ממש מודה ר"י דלא אמרינן אף בגמר דבריו אדם נתפס וא"כ י"ל נמי הסברא להיפוך ומנ"ל לדמות זה לפלוגתא דר"מ ור"י לפירוש הר"ן וצ"ע. גם מ"ש וכ"ת אפי' הכי היכי חיילי דהא אסיקנא לקמן כל שאינו בזאח"ז אף בב"א אינו הנה לא זכיתי להבין קושייתו בכאן שהרי הוא מסיק לקמן דכל שאינו בזאח"ז אינו בב"א ולא הוי לא הקמה ולא הפרה רק יכול לקיים או להפר וא"כ נימא דזה גופא נמי הוי האיבעיא בכאן אם נימא דהקמה חל תחלה ואין יכול להפר כלל אי נימא דחלין שניהם בב"א הקמה והפרה יחד כמו שאמר ואז הוי כלא הוקם ולא הופר ויכול עוד להפר אחר כך ומה מקשה הר"ן וצ"ע בזה גם כן:

שם גמרא בעי רבה קיים לכי ומיפר לכי כו'. לכאורה קשה על השנות הש"ס קביעות האיבעיות דכיון דקבע תחלה הך בעיא דלא תחול הקמה אא"כ חלה הפרה משמע הא בלא זה לא מבעיא לי' דודאי לא מהני מכלל דכל שאינו בזאח"ז אף בב"א אינו וא"כ למה חזר למבעיא אח"כ בקיים ומיפר לכי הרי כבר הוי פשיט' לי' דזה לא מהני וטפי הו"ל לקבוע בעיא זו תחלה ואח"כ באת"ל דאינו חל כיון דאינו בזה אחר זה. אכתי מבעיא לי' בלא תחול הקמה אא"כ חלה הפרה אם מהני או לא ולמה שינה הש"ס הסדר וצ"ע בזה:

והנה הרמב"ם פסק דבכה"ג קיים הנדר ותמה הב"י למה פסק כן ולמה יחול הקמה טפי מהפר' והנה לכאור' הוי אפשר לומר כמ"ש הפ"י והמקנה בקדושין דהרמב"ם פוסק כשמואל בעירובין דף נ' דכל שאינו בזאח"ז ישנו בב"א ייע"ש א"כ א"ש דלכך פוסק הרמב"ם קיים כיון דמשמע בב"א א"כ חל נמי ההקמה וכיון דחל גם ההקמה לכך אינו מופר ומכאן ראי' גדולה לכאורה לפי דעתם אך אף אם לא נימא כאן נראה דא"ש דהנה לכאור' הוי אפשר לומר בפשיטות כיון דהש"ס מבעיא לקמן אם אמר קיים לכי שעה אחת ולאחר שעה מופר לכי אם מהני והרמב"ם פסק דספקא הוי ולפ"ז הנה אם נימא דקיים לכי שעה אחת ומופר לי אח"כ מהני הפרה א"כ משכחת לה בזאח"ז אם יאמר קיים לכי שעה אחת וכל דמשכחת לה בזאח"ז בשום ענין לכך חל בב"א רק דהש"ס דפשיט דכל שאינו בזאח"ז אם יאמר קיים לכי שעה אחת וכל דמשכחת לה בזאח"ז אף בב"א אינו היינו רק באת"ל דקיים לכי שעה ומופר אח"כ לא מהני כלל א"כ לפ"ז לא משכחת לה בזאח"ז לכך לא משכחת לה בב"א אבל לדידן דמבעיא בש"ס כן ונשאר בספק לכך ה"נ באומר קיים לכי ומופר לכי בב"א הוי נמי ספק דדלמא קיים לכי שעה אחת ומופר אחר שעה מהני א"כ משכחת לה בזאח"ז לכך שוב חל בב"א נמי לכך גם בזה הוי ספיקא, מיהו א"כ לא הו"ל להרמב"ם לכתוב בפשיטות ה"ז קיים רק הו"ל לומר ה"ז קיים מספק אך נראה דא"ש דהמעיין בל' הרמב"ם שם בפי"ג כתב דאם אמר קיים לכי שעה אחת ולאחר שעה מופר לכי הוי ספק משמע להדיא הא אם תיכף אמר באותו רגע ומופר לכי אחר שעה ודאי דמהני והן אמת דראיתי בלח"מ דהרגיש בזה וכתב דמן השני מוכח מן הפשיטות דהאיבעיא הוי אם אחר שעה אמר מופר אך שכתב דדא ודא אחת היא. אך לדעתי לא נראה רק דודאי שאני ושאני היכי דאמר אחר שעה מאם אמר תיכף ולכך דייק הרמב"ם מדנקט הש"ס איבעיא שלו באחר שעה מוכח דבאמר תיכף מופר לכי לאחר שעה מהני בודאי ולכך דחה הרמב"ם סוגיא זו דכל שאינו בזאח"ז מהלכה דעתה ס"ל להש"ס דבאומר תיכף קיים לכי היום ומופר אחר שעה נמי לא מהני. לכך לא משכחת לה בב"א כיון דלא משכחת בזאח"ז אבל כיון דלקמן מן הש"ס מוכח מדבעיא לי'