נדרי זריזין חלק ב רעא

קים לכי אם לא נדרה האשה אין זה דבור של כלום ואין בו שום משמעות רק ע"י שנדרה האשה יש מקום לקיים לכי לחול אבל בלי צירוף האשה אין לו מקום לחול י"ל דהוי דבור גרוע לכך לא מצי לחול כיון דלא חייל תיכף ולא אמרינן בזה חכם עוקר הנדר מעיקר' וצ"ע באמת על הר"ן בזה ולכך נראה דרש"י ס"ל כסברת הר"ן הנ"ל ולכך לא רצה לפרש כפירוש הר"ן מכח קושיא הנ"ל ולכך כתב רש"י דזה פשיט' לי' דקיים לכי ראוי לחול בלי פשיטותא דרבא רק הוי פשיט לי' בלא"ה דראוי לחול השני אם נשאל על הראשונה רק דמבעיא לי' אם מהני שאלה אחת על שניהם וזה שפיר פושט מרבא מכח ק"ו דמה שבועה דאלים טובא דהוי דבור חשוב בפ"ע והוי כאלו כבר חל השני' מ"מ אמר רבא כשנשאל על הראשונה חלה השני' ולא מהני שאלת הראשונה לשני' מכ"ש בקיים לכי דלא הוי דבור חשוב ולא נחשב כל כך בשעת שאלה כמאן דאיתא דלא מהני שאלת הראשונה לבטל גם השני' עמה וא"ש ודו"ק היטב:

הרא"ש ד"ה הן הן דברי ב"ש כו' אבל ברישא דברייתא בהיפר הבעל כו' הנה לפי דבריהם לולי פירושם הי' אפשר לומר פשיטות הש"ס להיפוך די"ל דודאי מאב אין ראי' לבעל די"ל אף עדיף לכך יש לו כח להקליש כל הנדר אבל בבעל אין בידו להקליש הכל רק מיגז גייז כמ"ש לעיל רק פשיטות הוי להיפוך מדחזינן דבסיפ' פליגי ב"ה ואמרו דאין יכול להפר וטעמ' מכח דס"ל מקליש קליש האב א"כ בע"כ מה דלא פליג בריש' בהיפר הבעל ומת דיכול האב להפר לכ"ע בע"כ מוכח דבעל מיגז גייז וכוונת הש"ס להיפוך כיון דחזינן דכאן ס"ל לב"ה דאב מקליש קליש א"כ בע"כ טעמו בריש' דבעל מיגז גייז ופושט להיפוך מיהו מה אעשה שכל הפוסקים פרשו להיפוך וטעמם נראה כמו שכתבתי לעיל דאי אפשר לומר דלחד יהי' מקליש קליש ולאחד מיגז גייז כמ"ש לעיל בטעמו ודו"ק:

תוספות ד"ה איבעיא להו כו' ונ"מ כגון דנדרה מכל זיתים כו'. הנה ט"ס יש בדבריהם וצ"ל דנדרה מב' זיתים והי' כתוב בו בר"ח מ"ב וטעה המדפיס ועשה ממנו כ' וכתב מכל זיתים גם מ"ש התוס' דנשאר על העתיד כוונתם דכיון דבעל מיגז גייז אז זית הראשון תאכל הוי היתר והשני הנשאר נשאר באיסורו וז"ש על העתיד כלומר על השני שעתידה לאכול אחר זה. אן לפ"ז קשה דלפי משמעות דבריהם זה ראשון מותר, והשני נאסר למה קאמר הש"ס נ"מ לענין מלקות הו"ל לומר נ"מ לענין לכתחלה אם מותרת לאכול הראשון או לא וצ"ע בזה:

ד"ה אח"כ כו' דהכי נמי מיגז גייז לא יצאו לבעל כו' אין לדבריהם הבנה כלל ונראה דחסרון יש בדבריהם וכך צ"ל דדוק' מבעל לאב תלוי באם מקליש קליש או מיגז גייז אבל בריש' במת אף אם מיגז גייז לא יצאו לבעל כלומר לא יצאו הנדרים לרשות הבעל אף אם נימא מיגז גייז וק"ל:

הרא"ש ד"ה קיים לכי ומיפר לכי ולא תחיל הקמה כו' אבל הכא דאי אפשר לחול בזאח"ז מודה ר' יוסי דאמרינן תפוס לשון ראשון עכ"ל הנה דבריו צ"ע דממ"נ אם בשעה שאמר קיים לכי הוי תיכף דעתו שיאמר גם ומיפר לכי ותיכף היה דעתו שלא יחול הקמה רק עם הפרה א"כ למה נימא תפוס לשון ראשון כיון דלא רצה שיהי' נתפס רק שניהם יחד ואם אמרינן דלא הוי כוונתו שיחול יחד רק תחלה רצה בקיום לבד ואח"כ חזר ואמר ומיפר לכי דא"כ אם הוי חזרה ראוי שיהי' רק הפרה כיון דיכול לחזור בו תכ"ד והן אמת דדברי הרא"ש מוכרחין דבע"כ מוכש מן הש"ס דבקיים לכי ומיפר לכי בלא תנאי ולא תחול הוי קיום דאל"כ אלא נימא דבכה"ג לא הוי קיום. א"כ מה מבעיא לי' בהתנה ולא תחול הקמה אא"כ חלה ההפרה הרי אטו זה מגרע גרע ואיך ס"ד שלשון זה יהי' מגרע כיון דבלא זה הוי נמי הפרה ולשון זה דלא תחול הקמה אא"כ חלה הפרה נמי מאלים כח הפרה ואיך ס"ד שבזה יהי' גרע ובע"כ מוכח שבלא זה הוי קיים הנדר אך לכאורה קשה מ"ט דממ"נ אם הוי חזרה ראוי שיהי' לו רק דין הפרה אם הוי בבת אחת כר' יוסי דס"ל דחלין תרווייהו א"כ נימא דכל שאינו בזאח"ז אף בב"א אינו ונראה שמכאן למד הרמב"ם דינו דפסק לקמן בקיים לכי ומיפר לכי בב"א דהוי קיים ותמה עליו הב"י ועיימ"ש בישובו וכעת נראה דמכאן למדו הרמב"ם דאל"כ הוי קשה לו למה מבעיא בש"ס בקיים לכי ומיפר לכי והתנה שלא תחול הקמה אא"כ חלה הפרה ממ"נ אם לא ידע מהך פשיטותא דלקמן דכל שאינו בזאח"ז הו"ל למבעיא בקיים לכי ומיפר לכי בלא תנאי כקושיות הרא"ש ואם ידע מהך פשיטות א"כ אדרבא מה בקיים לכי ומיפר לכי כלא ולא תחול הוי הפרה מכ"ש באומר ולא תחול. מזה מוכיח הרמב"ם דבקיים לכי ומיפר לכי הוי קיום ולכך מבעיא לי' באומר ולא תחול אך א"כ הוי קשה לי למה יהי' קיים ממ"נ אם הוי חזרה הרי יכול לחזור בו תכ"ד ואם הוי בב"א כל שאינו בזאח"ז אינו בב"א ובע"כ מוכח דבב"א הוי קיים ומטעם שבארנו במקומו או דקיי"ל דישנו בב"א או מכח דזה נחשב ישנו בזאח"ז ודו"ק ולקמן כתבנו עוד ישוב להרמב"ם ייע"ש:

ע"ב גמרא ואפילו ר"מ לא אמר כו' ולכאורה קשה לי להרשב"א שהבאתי לעיל. שמחלק בין אם אמר ומופר לכי דאז לא הוי חזרה ובין אם אמר מופר לכי דהוי חזרה תכ"ד מ"כ מ"ט לא קאמר הש"ס כך כיון דעיקר טעמו דר"מ הוי מכח דמהדר קהדר בי' כמפורש בש"ס שם ורש"י כאן א"כ י"ל ע"כ לא קאמר ר"מ רק באומר תמורת עולה תמורת שלמים בלא וי"ו אז מסתבר לי' לומר דמהדר קהדר בי' אבל באומר בוי"ו כמו כאן דאמר ומופר לכי מודה ר"מ דאף בגמר דבריו אדם כו' כיון דמשמע דהוי תוספת לא חזרה ובאמת קושיא זו תקשה נמי על הש"ס פ"ה דפסחים גבי הפסח ששחטו שלא לשמו דקאמר שם לשמו ושלא לשמו לשם פסח ולשם שלמים ומבעיא לי' אם בעבודה אחת כו' ור"י הוא דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס דאי ר"מ האמר תפוס לשון ראשון ומ"ט לא נימא דבהא אף ר"מ מודה דע"כ לא קאמר ר"מ דהוי חזרה רק באומר בלא וי"ו תמורת עולה תמורת שלמים אבל התם דקאמר לשם פסח ולשם שלמים בוי"ו אף ר"מ מודה דלא הוי חזרה ואף בגמר דבריו אדם נתפס ומהו פריך וצ"ע ועיין בהשמטות בח"ב עלה' נדרים שם כתבתי ליישב זה:

והנה מה דקאמר הש"ס דאפילו ר"מ לא קאמר רק באם אינו אומר לא תחול זו כו' אבל אם התנה שלא תחול זו אא"כ תחול זו אף ר"מ מודה קשה לי למה יחול התנאי שהתנה שלא תחול הקמה אא"כ חלה ההפר' הרי הוי מתנה עמש"ב וקיי"ל דתנאו בטל וכאן אי אפשר שיחול ההקמה אחר הפר' דאין הקמה אחר הפרה א"כ הוי מתנה עמש"ב גם הוי מתנה בדבר שאי אפשר לקיימו וכל המתנ' תנאי בדבר שאי אפשר לקיימו תנאו בטל, וא"כ ה"נ כיון דמשמע מהש"ס דלולי תנאי זה דלא תחול ההקמ' הי' נחשב קיום ע"י מ"ש קיים ליכי ומיפר לכי א"כ כיון דהי' ראוי להתקיים הנדר למה יועיל מ"ש אח"כ ולא תחול ההקמה אא"כ חלה הפרה הרי הוי מתנה בדבר שא"א לקיימו ועל מ"ש בתורה ואין לומר דמהני מטעם חזרה כיון דיכול לחזור בו תכ"ד א"כ חזר ממ"ש קיים לכי תחלה ז"א דא"כ בכל תנאים דלא מהני נימא כן דעכ"פ הוי חזרה וחזר בו ובע"כ כיון דלא אמר בלשון חזרה לא הוי לו דין חזרה רק תנאים א"כ ה"נ נימא כן ועוד הרי כתב הרשב"א בחדושיו והבאתיו לעיל דאומר בוי"ו לא הוי חזרה אם כן הכי נמי כיון דאמר ולא תחול ההקמה בוי"ו לא הוי חזרה רק תוספות ולמה יועיל תנאו זה וצריך עיון:

שם גמרא בעי רבה קיים ליכי היום כו' הנה לעיל הקשיתי מ"ט לא פשיט זה הש"ס ממה דפליגי ר"מ ורבנן אם אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן גם הקשיתי דגבי מופר לכי למחר למה לא נלך בתר כוונתו כיון דקיים לכי קיים ובדבר דמהני כוונה בלב לא בעינן ת"כ וכעת נראה בעזר"ה ליישב כל זה ויתיישב נמי מה שהקשה הר"ן דמתחל' קאמר הא לא אמר לה משמע הא אם אמר לה מיפר לכי למחר הוי הפרה אף דאמר קיים לכי היום ואח"כ משמע להיפוך כיון דקיימו היום לא מהני עוד הפרה למחר ונראה דא"ש די"ל כי הכלל כך דודאי אם אמר תחלה קיים לכי היום אף דתיכף אומר מופר לכי למחר לא מהני כיון דקיימו היום לא מהני עוד מ"ש מופר לכי למחר אך אם אמר תחלה מופר לכי למחר ואח"כ קיים לכי היום שאמר תחלה ההפר' ואח"כ הקמה בזה מהני בודאי כיון דהזכיר ההפר' תחלה לא שייך סברת הש"ס כיון דקיימו קיים כיון דהזכיר ההפר' תחלה אך זה מבעיא לי' באומר רק קיים לכי היום אם נימא נהי דלרבנן אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן מ"מ הוי רק כאומר ההן אחר הלאו דהוי כאלו כפל התנאי אחר מה שהזכיר בלשונו ולכך ה"נ הוי כאלו אמר קיים לכי היום, ואח"כ מיפר ליכי למחר לא מהני או דלמא זה עדיף כיון דאמר קיים לכי היום כאלו אמר תחלה מופר לכי למחר קודם שאמר קיים לכי היום דאינו דומה לאם אמר מפורש קיים לכי היום ומיפר לכי למחר דבזה חזינן דלא רצה להפר במה דהוי נחשב כאומר תחלה מופר לכי למחר דאל"כ למה חזר לומר ומופר לכי למחר וגילה דעתו שלא הוי כאמר תחלה ומיפר לכי ואף אם הוי כאמר תחלה כיון דהוי תכ"ד ויכול לחזור בו אם כן הרי מגלה דעתו שאינו רוצה שיהי' מופר רק באמירת ומופר לכי בתר הקמה ושוב לא מהני דממ"נ חזרה מן ההיקם לא הוי שהרי לא חזר בו מהיום וכיון דאינו חזרה כל דקיימו א"י להפר אח"כ אבל באומר רק קיים לכי היום י"ל שפיר דהוי כאלו נתכוין באופן המועיל והוי כאמר מופר לכי למחר קודם שאמר קיים לכי היום והוי הפרה ולכך לא מצי למפשט מפלוגתא דר"מ ורבנן אם אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן דאדרבא ידע מהך פלוגתא וראייתו הוי מרבנן רק התם י"ל דבכל מכלל לאו אתה שומע הן הוי רק באומר ההן אחר הזכרתו הלאו אבל לא הוי כאמירה למפרע ולכך מבעיא לי' אם לרבנן דס"ל מכלל לאו אם אפשר לומר דהוי נמי כהזכיר כן בתחלה במקום שנצרך לכך או לא שלא הוי כהזכיר למפרע ושוב קאמר את"ל הא לא אמר לה כלומר דלא הוי כאמר לה למפרע קודם שאמר קיים לכי רק הוי כאומר אח"כ זה ולא למפרע מ"מ מבעיא אם אמר מופר לכי למחר אם הוי בזה כאומר קיים לכי מתחלה ולא מהני הפרה וה"נ דמבעיא לי' כך ע"פ סברת הרמ"א שהבאתי לעיל דהיכי דדי בכוונת הנודר לא בעינן ת"כ ולכך מבעיא לי' דאפשר דוקא באמר קיים לכי היום לא נחשב כאלו כבר הזכיר מופר לכי למחר קודם שאמר קיים היום מכח דהפרה בלב לא מהני ובעינן אמיר' חשובה לכך אמירה חשובה לא נחשב רק אחר הזכרת לשונו לצד אחר הוי כאלו חזר אח"כ ההיפוך ופירש ונחשב כאמירה מכאן ולהבא אבל למפרע לא נחשב כאמירה ובלב לא מהני אבל באומר מיפר לכי למחר בזה י"ל כיון