נדרי זריזין חלק ב רע

שם גמרא בעי רבא כו' יש שאלה בהפר כו' עיין מ"ש המפ' בזה ולכאור' קשה לי למה לא פרשו כך דמבעי' לי' אם שתק ולא הפר אם יכול אח"כ לשאול עליו דאת"ל נשאלין על ההיקם היינו אם אמר בפועל קאים ליכי בזה י"ל דמהני לי' שאלה כיון דהוי דבור בקום ועשה לכך שייך בי' שאלה אבל באם לא הופר דהוי בשוא"ת רק בשתיק' י"ל דלא שייך בי' שאלה דאין על מה לחול השאלה כיון דאין כאן דבר בעין שיחול עליו השאל' ולמה לא פרשו כן, ומיהו באמת דבריהם נכונין לפי לשון הש"ס דאם הכוונ' על אם לא הפר כך הו"ל לומר נשאלין על אם לא הפר ולמה נקט נשאלין על ההפר בע"כ דמיירי אם היפר אך בהיות הן קשיא על הש"ס גופא למה לא מבעיא כה"ג כיון דמתחל' הוי ס"ד. דאף אין נשאלין על ההיקם הרי אף אם קונם בפועל יש לומר דאין נשאלין א"כ הו"ל למבעיא את"ל נשאלין על ההיקם אם נשאלין נמי על לא היפר או לא אם בשתיקה שייך נמי שאלה או לא והנה מזה נרא' להוכיח כדעת הר"ן וסייעתו דלא מהני שאלה על ההיקם רק ביום שמעו אבל אחר יום שמעו לא מהני א"כ תינח בהקמה אבל בלא ספר לא משכחת ממ"נ שאלה דאם אחר יום שמיעה אף על היקם לא מהני שאלה ולא שייך לומר את"ל יש שאלה בהיקם ואם הוי ביום שמיעה הרי בלא זה בידו להפר עדיין ולמ"ל שאלה אך לדעת הרמב"ם דסבירא ליה דמהני שאלה אחר יום שמעו קשה למה לא מבעיא כה"ג וצ"ע:

והנה לפירוש הר"ן והרא"ש דנשאלין על ההיפר היינו אם כבר היפר אם הוי בידו לשאול עליו ולחזור ולקיים קשה טובא איך ס"ד לומר כן דא"כ איך אמרה התור' והמשנ' בכמה דוכתא דאם מיפר הבעל מותרת לאכול ולשתות ומ"ט לא ניחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' הפרתו ותתסר למפרע וספק איסורא לחומרא. ואין לומר דל"ח לשאלה שהרי דעת כמה פוסקים באה"ע סי' ל"ט במקדש ע"מ שאין עלי' נדרים דצריכה גט דחיישינן שלא תלך אצל חכם להתיר לה כו' א"כ כיון דחיישינן לשאלה ניחוש גם בזה לשאלה ושמא ישאול על הפרתו ותתסר למפרע והנה לכאור' הי' מוכח מזה כדעת הסוברי' התם דא"צ גט כלל ונ"ח לשאל' מיהו שבתי וראיתי שז"א רק אף אם התם צריכה גט הכא שאני חדא י"ל דהתם כיון דמצו' לתשולי על נדרים לכך חיישי' שתלך אצל חכם כו' אבל כאן לשמא ישאול על הפכה שלו ולחיים הנדר בזה לא הוי מצוה ול"ח שישאל עליו ועוד י"ל כמ"ש הב"ש שם דלכך חיישינן לשמא תשאל עלי' כיון דיש לה תועלת שלא יהי' נדרים עלי' דאף שלא תכוין לקלקל' מ"מ לא תרצה להיות נדרי' עלי' יע"ש א"כ תינח התם אבל כאן מה איכפת לי' בהפרה לכך ל"ח שמא ישאל כדי לקלקל' וא"ש ודוק:

שם גמרא איבעי' להו קיים לכו כו' ת"ש דאמר רבא אם על הראשונה חלה שני' כו' הנה לכאורה קשה לי מאן יימר דכוונת בעל האיבעי' הוי דהבעל בעצמו אמר קיים ליכי תרי זימני' ובזה פשיט לי' מרבא דלמא כוונת בעל האיבעיא כך דמיירי גבי אב וארוס דיש לשניהם כח להפר והיפר אחד בלא השני לא מהני א"כ נימא דהכוונה כך כגון דאמר האב או הבעל תחלה קיים ליכי וחזר אח"כ השני ואמר חיים ליכי, וא"כ בשעת אמירת השני קיים ליכי לא הוי ראוי לחול ההקמה שלו כיון דלא הוי בידו להפר שהרי קיימו הראשון ואם כן אם יפר השני אין הפרתו כלום וכיון דאין ההפר' שלו הפרה אין הקמה שלו הקמה דכל שאינו בכלל הפרה אינו בכלל הקמה ואם כן לא חייל תיכף ולכך מבעי' לי' אם נשאל על הקמה ראשונה היינו האב נשאל על הקמה שהקים הוא אם חייל אז הקמת השני ולא מני מיפר או לא חייל כיון דלא חייל תיכף ומצי מיפר ואם כן האיבעי' קשה מהו פשיט לי' מרבא הרי קי"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי, וא"כ בשלמא בשבועה שלא אוכלנה דאו בשעת שבועת השני' תיכף הי' בידו לשאול על הראשונה וכיון דבידו הוי לא הוי מחוסר מעשה לכך חלה השני' כיון דבידו הי' לשאול תיכף לא יצאה לבטלה מיד אבל בנדון האיבעיא שלו הרי לא הוי ביד הארוס שישאל האב על הקמתו וכיון דלא הוי בידו שפיר י"ל כיון דלא מצי חייל תיכף לא חייל אח"כ ומה זו ראי' מיהו באמת זה לק"מ דהרי מסיק הש"ס לעיל דאף אם קיים האחד לבדו ונשאל על הקמתו אינו יכול להפר עוד כלל דבעינן שיפירו שניהם בב"א וכל דהפסיק הקמה באמצע לא מהני הפרה כלל א"כ אי אפשר לפרש האיבעיא כך ס"ל דאפילו בלא היקם השני לא מהני עוד הפרה אך לפ"ז יהי' מוכח דפירוש ב' של רש"י והר"ן והרא"ש לעיל דף ס"ז דמסיק הש"ס דלא מהני לי' הפרה כלל דאי כפירוש הראשון של רש"י דהכוונה דבעינן שיפירו שניהם מחדש אבל אם מפירין מחדש מהני שפיר קשה מה פשיט דלמא כוונת בעל האיבעיא כנ"ל בארוס ובעל ולענין אם יועיל אח"כ הפרת שניהם מחדש ואף אם פירוש הראשון של רש"י יפרש כפרש"י כאן דהשאלה הוי אם יועיל שאלה אחת להקמה שני' מ"מ היא גופא קשיא מנ"ל להפשטן דהאיבעא הוי כך דלמא איבעיא שלו הוי בארוס ובעל כנ"ל בע"כ דבזה לא מהני הפרה כלל מיהו לפ"ז נדחה תירוץ הנ"ל שכתבנו בפרש"י למה מפרש בקיים לכי קיים לכי לענין אם מהני שאלה אחת לשניהם ולא כפירוש הר"ן וכתבנו מכח דהוי קשה לרש"י דא"כ אין ראי' מרבא כו' אך לפמ"ש כאן תקש' על הפשטן גופו מנ"ל דבאמת הוי האיבעיא שלו אם מהני שאלה אחת לשניהם ופושט לי' מרבא דלמא הוי האיבעיא שלו לענין אם חל כלל קיום השני כיון דלא חייל תיכף ובאמת אין ראי' מרבא ומנ"ל לפשוט זה וצ"ע שם גמרא בעי רבה קיים לכי ומיפר לכי ולא תוחל הקמה כו' הנה הרמב"ם העתיק לשון זה כפי המבואר בש"ס ולכאורה הוי קשה לי למה להרמב"ם שיתנה כן בשלמא הש"ס הולך אליבא דר"מ דס"ל תכ"ד לאו כד"ד שהרי כן מוכיח הש"ס מר' יוסי בפ"ז דב"ק דס"ל כן ומחלק שם בין תכ"ד קטן לגדול א"כ ר"מ נמי ודאי ס"ל תכ"ד לאו כד"ד ולכך כיון שרוצה למנקט מלתא דפסיקא לכ"ע לכך נקט רק בהתנה כן בפירוש שלא תחול הקמה אא"כ חלה הפרה אבל אם לא הוי מתנה כן הי' חל ההקמה אבל לדידן דקיי"ל תכ"ד כד"ד אפילו בדבור גדול א"כ אף באומר סתם קיים לכי ומיפר לכי ראוי לומר דהוי חזרה מכח ההפרה דאמר בסוף ולמ"ל שהתנה בפירוש כו' שו' ראיתי בחידושי הרשב"א שהרגיש בזה על הש"ס דמ"ט לא נימא בלא זה דהוי חזרה וכתב דהיינו כיון דאמר חיים לכי ומיפר לכי לכך משמע דלא הוי חזרה אבל אם הי' אומר קיים לכי מיפר לכי בלא וי"ו הי' מהני בלא זה מכת חזרה דתכ"ד כד"ד ובזה א"ש שיטת הרמב"ם נמי ויוצא לנו דין חדש דבאומר קיים לכי מיפר לכי לא בעינן שיתנה בהדיא לא תחול הקמה רק בלא זה חלה ההפרה ודוק:

רש"י ה"ה יש שאלה בהיקם שאם קיים לה נדרה האב והארוס כו' הנה לא ידעתי דבך מי דחקו לכך לפרש דקאי על האב והארוס ולא פירש כפשוטו דקאי על הבעל אם נשאל, על הקמתו וכפירוש שאר המפרשים באמת ואפשר דרש"י או או קאמר דהן על האב הן על הארוס מבעי' לי' אם קיימו לה אחד מהם שמי שההקמה בידו ונשאל מה דינו מיהו מלשונו אח"כ גבי ואין נשאלין על ההיפר שכתב דהיכי דקיים אחד והיפר אחד יכול האחר לשאול על הקמתו במקום שהפר השני והוי מופר הנה מזה משמע דמפרש דהאיבעיא הוי דוקא על שניהם יחד באב וארוס אך פירושו בזה תמוה שהרי במקום הפרת השני כבר נשמע מן המשנה דנא מהרי הפרה אחר הקיום כמו שמתרץ לעיל דזה המ"ל מה דקאמר ואצ"ל אם חיים אחד מהם ומה מבעיא לי' כאן ולמה הוצרך לפשטו מר"י ונראה ליישב דהך לישנא של רש"י קאי להך לשנא דמפרש לעיל בדף ס"ז ע"ב ד"ה מה"ד כו' דעיקר הקמ"ל הוי דס"ד דלא יצטרך להפר מחדש קמ"ל דבעינן שיפירו שניהם בב"א דגם זה יחזיר ויפר ולכך א"ש דמן המשנה לא הוי מוכח דלא מהני הפרה כלל אחר שאלה של אחד מהם רק ה"א דקמ"ל דבעינן הפרה חדשה גם ממי שכבר היפר ולא מהני הפרה ראשונה לכך מבעיא לי' כאן אם עכ"פ מהני שאלה לענין שיועיל אם יפירו שניהם מחדש או לא מהני שאלה כלל ופשט מכאן דלא מהני כאן שאלה בזה וא"ש ודו"ק:

ד"ה ע"א כו' יש שאלה בהפר כלומר במקום כו'. הנה לכאורה זה מבואר לעיל דף ח' בש"ס ע"ב דבעל נעשה שליח לחרטת אשתו וה"ה אב דמה לי זה או זה א"כ מה מבעי' לי' כאן במקום היפר אם יכול להיוא שליח הרי אף במקום שאין יכול עוד להפר נעשה שליח ואפשר דהתם מיירי דעכ"פ היא עשתה אותו שליח בפירוש אבל שלא מדעתה ודאי דאין יכול להיות נשאל בלא דעתה וכאן מיירי דאפי' שלא בשליחותה יכול להיות נשאל כיון דבידו להפר או מפשר כיון דהתם מסיק דוקא כי מכנפי לי' אבל אם לא מכנפי אינו נעשה שליח א"כ מבעי' לי' כאן אם לא מכנפי אם יכול להיות שליח ויומחק יותר די"ל דרש"י ס"ל כפירוש התוס' שהביא הר"ן לעיל דשאר שליח יכול להיות לחרטת אשתו רק דבעל גרע מכח חשש כיון דהוי נוגע יוסיף על החרטה שלה ייע"ש א"כ א"ש דמבעי' לי' כאן כיון דבלא מכנפי אינו נעשה שליח מכח דיש חשש פן יוסיף על החרטה שלה א"כ תינח היכי דאינו יכול להפר יש חשש זה אבל אם יכול להפר א"כ ליכא חשש זה דהרי אם רוצה יכול להפר לכך ראוי להיות שליח אף כי לא מכנפי לי':

ד"ה קיים לכי קיים לכי כו' מהו כלומר הקמה שני' דלא נשאל עלי' זו בטלה באותה שאלה או לא הנה מלשון משמע דשאלה זו הוי אם מהני שאלה אחת לשניהן ובטלה גם הקמה שני' או לא מהני שאלה אחת על הקמה שני' ולא ידעתי מי דחקו לכך ולמה לא מפרש כפשוטו דמבעי כיון דקיים השני לא הי' מצי לחוש חיכך אם חל אח"כ או לא כמ"ש הר"ן ושאר מפרשים ואפשר משום דלכאורה קשה לי טובא על הש"ס דמה פשיט לי' מהא דאמר רבה אם נשאל על הראשונ' חלה השני' הרי לעיל דף ס"ז מה דמשני מה"ד מה דאוקי הא עקר' הקשה הרשב"א דמ"ש מקדושין דחכם עוקר הנדר מעיקרא וחלק הקדושין ותירוץ הר"ן דקדושין שאני כיון דהוי מעשה לכך מצי לחול למפרע אבל הפרה קלילא טובא ולא מהני רק בצירוף דאידך כו' לכן לא מהני למעקרי' למפרע שיהי' יכול להפר והנה כבר כתבנו שם דמ"ש הר"ן דקדושין הוי מעש' לאו דוק' דבעינן מעשה שהרי בשבועה דהוי רק דבור נמי אמרינן אם נשאל על הראשונה חלה שני' מכח דחכם עוקר הנדר מעיקרא ובע"כ דעיקר החילוק הוי דסתם הוי דבור אלים דמועיל בפ"ע ואינו צריך להשני אבל הפרה קליש כיון דאינו מועיל רק בצירופו דשני וא"כ לפ"ז קשה מה פושט מרבא דקיים לכי קיים לכי חייל השני דלמא דוקא בנשבע שתי פעמים דכל שבועה ראוי' לחול בפ"ע והו ענין בפ"ע ואינו נצרך לשני לכך כשנשאל על הראשונה חלה השניה דחכם עוקר הנדר למפרע אבל בקיים נכי הרי