נדרי זריזין חלק ב רסח

מתרין זיתין צ"ל דמיירי דהי' באלו שני זיתים ענוי נפש דבלא"ה לא היו יכולין להפר ולפ"ז נרא' דענוי נפש לא שייך רק אם יש בנדרה שיעור כזית אז כיון דנחשב לאכיל' לכך הוי מניעתו ענוי נפש ויכולין להפר אבל בנדרה מכ"ש כיון שכתב הר"ן לעיל דמיירי דנדרה מתרין זיתין ידועין א"כ אם נימא דמיירי דנדרה מכ"ש מיירי מכ"ש ידוע וא"כ אם נדרה שלא תאכל כ"ש זה כיון דאין בו שיעור חשוב לא הוי ענוי נפש כיון דאין בו שיעור אכיל' ואין בידם להפר לכך בעינן שנדר' מתרין זיתין ואז יש לכ"א שיעור כזית ונחשב ענוי נפש ויכול להפר. מיהו מה שהוכרח הר"ן לפרש דמיירי מנדרה מתרין ידועין דאל"כ רק נדרה שלא תאכל שני זיתים א"כ זה משמע דרק שנים לא תאכל אבל חד תאכל א"כ בלא הפרתו לא אסור' לאכול רק שנים יחד אבל אחת יכולה לאכול בלא הפרה כלל א"כ אף אם בעל מיגז גייז לא שייך לומר דשקרא דלענין מהו הועיל הפר' שלו אם תלק' ובע"כ אף מיגז גייז מחלקינן הנדר כך לענין איכות הנדר דאינו לוק' רק איסורא בעלמ' הוי והוי לזה מיגז גייז דגייז חצי עונש הנדר א"כ בין כך ובין כך לא תלקה ולכך מפרש דמיירי רק בנדרה מתרין זיתין ידועין כגון דאמרה קונם אלו עלי ובזה נאסרו שניהם חד חד נמי לכך בזה אם מיגז גייז אמרינן דמסתבר טפי להיות אחד מותר ואחד אסור לכך מבעיא לי' אם לוקה או לא וא"ש ודוק ובזה מיושב מה שהקשיתי לעיל למה לא פשיט ממה דארוס מיפר בקודמין דבעל מקליש קליש ולפמ"ש א"ש די"ל דבקודמין מיירי מנדרה סתם שלא תאכל פירות פלוני או שלא תאכל תרין זיתין שאינן ידועים ובכה"ג לא שייך מיגז גייז לחצי הנדר רק לענין איכות הנדר דמיגז גייז לאיסור חומר הנדר ולכך כה"ג דאי כיון דאקליש נדרה יכול להפר רק דמבעי' לי' בנדרה מתרין ידועין דבזה אם בעל מיגז גייז מסתבר טפי לומר דגייז בגוף הנדר החצי והנשאר כדקאי קאי לכך בזה י"ל דלקיא על השני וא"ש ודוק היטב. ועיין לקמן מ"ש ישוב יותר נכון בקושייתם בעז"ה:

שם גמרא היכן קמבעיא לן כגון דנדרה מתרין זיתין עיין בר"ן שנדחק בלשון היכי קמבעיא לן אך לפמ"ש לעיל די"ל היכי דלא נדרה מדבר ידוע דאי אפשר לחלק כמות הנדר אז בודאי אמרינן דאקליש קליש עונש הנדר א"ש הלשין דכוונתו כך היכי קמבעיא לן כלומר דאם לא נדרה. מדבר ידוע פשיטא לן דאקליש קליש רק היכי קמבעיא לן דנדרה מתרין זיתים ידועים בזה י"ל דמיגז גייז מיהו לפי דברינו הנ"ל הוי קשה מה מוכיח מן המשנ' בפלוגתא דב"ש וב"ה דלב"ה אקליש קליש דלמא ע"כ לא קאמרי ב"ה מקליש קליש רק בנדר שאסרה סתם לא על דבר ידוע דלא שייך מיגז גייז אבל בדבר ידוע דשייך מיגז גייז אף ב"ה מוד' בזה אך ז"א חדא דאם לא הוי דבר ידוע איך ס"ל לב"ש מיגז גייז איך שייך כלל כדבר שאינו ידוע לומר מיגז גייז דמהו גייז ועוד דא"כ בדבר ידוע אף לב"ה יהי' יכול האב להפר ואיך קאמרי ב"ה סתם דבהפר האב ולא הפר הבעל אם מת הבעל א"י להפר הו"ל לומר דהיכי דוקא בנדר על דבר שאינו ידוע אבל בידוע יכול להפר ומדלא מחלק מוכח דבכל ענין א"י להפר וק"ל:

והנה קשה לי למה לי' למנקט. נ"מ כהך כגון דבנדר' מתרין זיתין ולענין מלקות הו"ל לומר דנ"מ לענין לאכול לכתחל' ואף דכתבנו לעיל דלכתחל' אסורין שניהם מ"מ קשה דנימא נ"מ כגון דהי' מונחין שלש' זיתים ואמר' קונם ב' זיתים מאלו שלש' דאם בעל מיגז גייז א"כ הותר אחד ונהי דהשני נשאר באיסורו ולא ידוע מי ההיתר מ"מ שוב הו"ל שנים היתר וחד אסור ובטל לי' ברוב דיבש ביבש בטל ברוב ומותרת לאכול אבל אם בעל מקליש קליש א"כ הוי שניהם איסורין והוי ההיתר מיעוטו ורובו איסור וא"כ יאמר נ"מ לכתחל' ולכאור' הי' אפשר לומר כיון דנדרים הו"ל דשיל"מ ואינו בטל א"כ אף אם הוי חד איסור אסורין כולם ואין נ"מ לענין לכתחל' ואך לפ"ז יהי' מוכח מה דפליגי הפוסקים הובא בי"ד סי' רל"ב דהמחבר פוסק דבעל שקיים נדר אשתו והלכ' ונשאל' לפני שלש' מותרת והרמ"א הביא י"ח דלא מהני שאלת חכם אחר הקמת הבעל ולפמ"ש יהי' מוכח דמהני שאלת חכם אז הו"ל דשיל"מ לכך אינו בטל אבל אם נימא דלא מהני שאל' אחר החמת הבעל א"כ לא הו"ל דשיל"מ דאף שהאב יכול לשאול על הקמה שלו או הבעל מ"מ כל דאין המתיר בידו לא הו"ל דשיל"מ וה"נ אין בידה ההיתר רק ביד האב וכן הראתי בחיבורי ביו"ד בשם מהרי"ט דבכה"ג לא הו"ל דשיל"מ ייע"ש א"כ אכתי נימא נ"מ לענין לכתחל' כגון דנדר' משני זיתים מהשלש' וקיים לה האב או הבעל והשני הופר דאם מיגז גייז בטל לי' ברוב ומותרת בכולן שלא הו"ל דשיל"מ דאין המחיר בידה אבל אם מקליש קליש אסור' בהם ובע"כ מוכח דמהני שאל' אחר הקמה לכך לא משכחת לה כה"ג דהוי דשל"מ:

אך גם לדידהו לא הונח לי דאכתי יאמר נ"מ כגון דנתערב שלא במינו בסמ"ך וכדומ' אך נגד חד זית יש סמ"ך אבל נגד שני הזיתים ליכא סמ"ך ולכך אם מיגז גייז מותרין דבטל לי' האיסור בסמ"ד כדין ואם מקליש קליש אסורין דלשניהם ליכא סמ"ך ולכאור' צ"ע:

אך הנה מלשון חידושי הרשב"א משמע דאף אם בעל מיגז גייז מ"מ לא נקרא שניהם אסורין מכח ספק דלא ידוע מאן נינהו רק על שניהם יש איסור תור' ייע"ש אבל מלשון הר"ן משמע דעיקר איסורן הוי רק מכח ספק דלא ידוע מי ההיתר וקש' קושייתינו ואפשר דזה הוי מציאות רחוק שיהי' נתערב שלא במינו ונגד אחד הי' סמ"ך ולא נגד השני ולכך נקט נ"מ הפשוט' לענין מלקות והנה בזה יש ליישב לשון הרא"ש בפסקיו שהעתיק בעיא זו דבעל מיגז גייז או מקליש קליש ולכאור' קשה למה העתיק זה כיון דאין נ"מ רק לענין מלקות ובזמנינו לא שייך מלקות ואין דרכו לכתוב מה שאינו נוהג בזמנינו ואין לומר דנ"מ לענין עדות דמפסיל לעדות בעביר' שיש בו מלקות דהרי זה אין נ"מ רק לענין אשה ובאשה ליכא מלקות ודוחק לומר דנ"מ לענין שבוע' דלא נעשית חשוד' על השבוע' אך לפמ"ש א"ש יש נ"מ גדול לענין אם נתערב אח"כ אם בעינן סמ"ך כנגד שניהם או כנגד אחד מהם רק דהש"ס לא נקטו דלא רצה להאריך ונקט נ"מ היותר פשיטא אבל מ"מ יש נ"מ לדינא. בזה ולכך העתיקו הרא"ש ועוד י"ל יותר ע"פ הקושיא שהקשינו לעיל דנימא נ"מ שהי' שלש' זיתים ונדרה משנים מהם דאם מיגו גייז מותרין כולם דבטלו ברוב ומ"ש ליישב מכח דהוי דשיל"מ ואינו בטל כעת ראיתי דיש לדחו' דהרי כתבנו לעיל מה דאינ' מותרת באחד מהם מכח בריר' כיון דלא ניכר מעולם נימא ברירה רק כתבנו דאזיל למ"ד אין בריר' ולפ"ז הרי קיי"ל בדרבנן יש בריר' וא"כ הדרא קושייתינו לדוכתא דנימא נ"מ כגון שהיו מונחין שלש' זיתים ונדר' משנים מהם ואם בעל מיגז גייז הוי רק אחד אסור ובטל לי' ברוב ומותרין כולם מהו אמרת דהו"ל דשיל"מ הרי מה דדשיל"מ אינו בטל הוי, רק מדרבנן והדר בדרבנן מהני בריר' כיון דלא הוכר מעולם ויש לו תקנה לברור חד מנייהו דזה האיסור ואידך לשתרי אך אם מקליש קליש לא מהני זה ביון דהוי רובא באיסורא ונימא הך נ"מ אך נרא' כיון דכתבו הרשב"א והר"ן דלכך קאמר בנדרה מתרי זיתים אף דלחד מ"ד לוקה בקונמות בכ"ש מ"מ נקט מלתא דפסיקא לכ"ע וכיון דרוצ' למנקט מלתא דפסיקא לכ"ע א"ש דהרי יש כמה דעות דאף בדרבנן אין בריר' א"כ לא משכחת לנו לדידי' נ"מ זו דאכתי אסור מכח דשיל"מ לכך קאמר נ"מ השייך לכ"ע לענין מלקות אבל לדידן דקיי"ל בדרבנן יש בריר' שפיר כתב הרא"ש בעיא זו דר"מ לענין לכתחל' אם היו מונחין שלשה זיתים ונדרה משנים אם מהני אח"כ ברירה או נא ושפיר נ"מ לנו לדינא ודו"ק ואם נימא דהרא"ש ס"ל כשיטת הסוברי' דאחר הקמת הבעל לא מהני שאלה י"ל עוד כיון דכתבנו דלדעה זו לאו הו"ל דשיל"מ דאין ההיתר בידה והנה טעם דעה זו דהי כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת והוי כאלו נדרה רק ע"ד הבעל ולא מהני אח"כ שאלה ייע"ש והנה הך מימרא דכל הנודרת ע"ד בעל' היא נודרת הוי מימרא דר"פ משמי' דרבא והנה בכל דוכתא בש"ס משמע דהתרצן מחדש סברא זו כדר"פ משמי' דרבא ומשמע דהמקשן לא הוי ידע מזה דאין זה סברא ידוע' ולכך א"ש די"ל דהש"ס כאן אזיל להס"ד דלא ידע מהך דר"פ דכל הנודרת ע"ד בעל' נודרת ולכך ממילא כיון דלא ידע הך סברא יש לה שאלה אחר הקמת האב והבעל ולכך הו"ל דשיל"מ ולא מצי למימר הך נ"מ לענין ביטול ברוב אבל לדידן דקיי"ל כר"פ דכל הנודרת ע"ד בעל' היא נודרת א"כ לא מהני שאלה אחר הקמת הבעל שוב נ"מ לענין אם נדרה משני זיתין מן השלש' אם בטל ברוב ודשיל"מ לא הוי כיון דאין המתיר בידה לכך כתבו הרא"ש ודו"ק ועיין בהרשב"א והר"ן שכתבו דלכך נקט מתרין זיתין אף דקונמות לוקה בכ"ש דמ"ש לוקה היינו אם נתחייב בקרבן וכמ"ש בחסר וביתר והנה אני בעניי לא זכיתי להבין דבריהם בזה דזה גופא קשיא מי דחקו להש"ס לומר נ"מ לענין קרבן ויצטרך למנקט בתרין זיתין יאמר נ"מ לענין מלקות ולא נצטרך לומר דנדרה מתרין זיתין וצ"ע ובעיקר קושייתם הנה חוץ ממה שכתבתי לעיל בישובו הי' נרא' לתרץ עוד ולומר דבר חדש כיון דעיקר הטעם דקונמות הוי בכ"ש כיון דלא אדכר שמא דאכיל' כמפרש דמי ובאמת בשאר קודש אף דהוי קידש מ"מ בעינן בי' כזית או ש"פ ועכ"פ שיעורא בעינן ולפ"ז בע"כ מה דבקונמות לא בעינן שיעורא היינו מכח דהוא אסר על עצמו ולא הזכיר אכיל' בזה גרע וחייב בכ"ש ולפ"ז נרא' דזה דוקא בשאר קונמות אבל בנער' המאורסה כיון דעיקר הפרת הבעל דמהני הוי מכח דכל הנודרת ע"ד בעל' נודרת ופרש"י בגיטין דף פ"ג ע"ב דהוי כהתנה ע"מ שירצה הבעל ולפ"ז בארוס' דבעינן אבי' ובעלה נהי דנימא דהוי כהתנית ע"מ שירצו אבי' ובעל' מ"מ למה נבעו הפרת שניהם הלא אם הית' מתנת כך בהדיא ע"מ שירצו האב והבעל נמי אם הי' אחד מוח' לא הוי חל המנדר דהרי התני' שיסכימו שניהם והרי לא רצה אחד וא"כ למה נבעי הפרת שניהם ובע"כ צריך לומר דזה הוי גזרת הכתוב דמצד דעתה הוי ראוי שיועיל הפרת אחד מהם רק דהתור' גזרה דלא מהני הפרת אחד בלתי השני ולפ"ז א"ש דבשלמא בשאר קונם שמכח דבריו ודעתו נאסר לכך אזלינן בתר דעתו כיון דלא אמר אכיל' לוק' בכ"ש (ונהי דאין זה שייך רק בנזונית מ"מ אטו בבעל שאין זן את אשתו לא יהי' יוכל להפר זה ודאי אינו רק אנן אמרינן דאף דאינה נזונית שייך לומר כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת רק דבנזונית אלים האומדנא טפי דנדרה רק על דעתה ולכך אמרינן נהי דהתורה גזרה שאין הארוס יכול להפר היינו רק באינה נזונית אבל בנזונית דאלים טפי האומדנא דהוי כהתנית בפירוש דנדרה על דעתו בזה לא גזרה התורה רק הסכימה דמהני הפרת הארוס ודוק ולפ"ז הרי איכא חד מ"ד כמ"ש הר"ן דאף בקונמות הוי בכ"ש אף דאינו מפורש בזה אכילה בתורה בע"כ כיון