נדרי זריזין חלק ב רסו

מצוה לשאול עליו לכך מעיקרא לא הוי אמירה מעלייא לכך יכול להפר אבל בגיטין התם דליכא מצוה לשאול על הנדר וההיקם אדרבא דעת התורה ודעת חכמים הוי שלא ישאול עליו ותצטרך לשלם כתובה להם וא"כ עכ"פ ליכא מצוה לתשולי עלה לכך שוב אף אם נשאל אח"כ על ההיקם לא מהני כיון דכבר הסכים הוי כמו בקדושין אם אמר הבעל הן דא"י למחות עוד ה"ה נמי בזה לכך אינו יכול לחזור ולהפר ושפיר הקשו התוספת דיאמר לה קיים לכי וא"ש ובזה א"ש גוף הסוגיא כאן מה דקאמר קמ"ל דבעינן שיפירו שניהם בב"א וכבר נדחקו הכל בטעם הענין ולפמ"ש א"ש דכוונת הש"ס כך כיון דבאם שניהם הם מפירין לא אמרינן דהוי כהוא נתן אצבע בין שיני' רק כהיא נתנה וא"כ שוב ליכא מצוה לשאול על הקמה שלו וכיון דלא מחויב לשאול עליו שוב אף אם שואל לא מהני כיון דכבר הסכים פ"א וז"ש הש"ס מה"ד מה דאוקים הא עקר לי' והי' יכול להפר לכך קמ"ל דבעינן שיפירו שניהם בב"א והיינו כיון דבעינן הפרת שניהם לא אמרינן הוא נתן אצבע ואין החיוב עליו לשאול דוקא וכיון דאינו חייב לשאול עליו שוב לא מסני הפרה שלו כיון דהסכים פ"א וא"ש ודו"ק:

שם גמרא אבי' ובעלה מפירין נדרי' מנ"ל יש לדייק למה תחלה פריך הש"ס על הסיפא דהיינו רישא וגם מ"ש ואצ"ל אם קיים אחד מהם דהוא למותר ואח"כ פריך על הרישא מנ"ל דאבי' ובעלה מפירין נדרי' ולמה לא פריך תחלה על רישא דמתניתין מנ"ל ואח"כ לציין על הסיפא וצ"ע ועיין בהשמטות חדשות מ"ש ביו"ד ה' נדרים בק"א בסוגיא זו ובביאור לשון הש"ס באריכות בסי' ר"ג ייע"ש ותראה:

שם גמרא אמר רבה אמר קרא אם הי' תהי' לאיש ונדרי' עלי' כו' מכאן לנערה המאורסה שאבי' ובעלה מפירין נדרי' לכאורה קשה לי כיון דקאמר הש"ס לעיל דאי מרישא ה"א או היא או אבי' מפירין נדרי' א"כ ה"נ נהי דכתב הר"ן כלומר דלא הוי וי"ו מוסיף על ענין הראשון אי אפשר דא"כ למה לי שני פסוקים אכתי נימא נהי דהוי וי"ו מוסיף על ענין ראשון מ"מ הכוונה דבחד סגי ובא לאשמעינן דבנערה המאורסה הוי או אבי' או בעלה מפירין נדרי' וקמ"ל בוי"ו מוסיף דאף אבי' יכול להפר נדרי' ומ"מ הארוס לבדו נמי יכול להפר ואין לומר א"כ למ"ל קרא בנשואה דהבעל יכול להפר הרי איכא ק"ו מהארוס יכול להפר מכ"ש נשואה דדלמא קמ"ל דבנשואה דוקא בעלה ולא אבי' דבארוס יכול נמי האב להפר אבל בנשואה קמ"ל דאין האב יכול להפר רק הבעל לבדו. מיהו זה הוי אפשר ליישב די"ל דבנשואה דיצאה מרשות האב לגמרי מסברא ידעינן דאין ביד האב להפר. ושוב ראיתי סברא זו אח"כ לקמן בר"ן ות"ל כוונתי לדעתו בזה ולכך בנשואה למעט אביו א"צ קרא כלל וא"כ קשה למ"ל בנשואה בע"כ דבארוסה בעינן תרווייהו מיהו זה קשה לי לפירוש הר"ן דהיכי דלא מוכחי קרא לא אמרינן וי"ו מוסיף על ענין ראשון א"כ מה קאמר הש"ס תרתי בנשואין למ"ל דלמא לכך כתבה התורה תרתי דהשתא דכתיב ואם בית אשה נדרה א"כ כבר כתיב קרא בנשואה דהבעל יכול להפר וקשה למ"ל אידך ובזה מוכח דבארוסה מיירי ומוכח דגם ארוס יכול להפר אבל אם הוי כתיב רק חד קרא הוי מוקמינן לי' טפי בנשואה וארוס לא הוי ידעינן דמצי מיפר ולכך בא חד ולימד על חבירו דמיירי בארוסה ולעולם לא אמרינן וי"ו מוסיף כו' ואין לומר דאם איתא כן הו"ל להתורה לכתוב בחד פסוק בפירוש ארוסה ולא יצטרך לאידך קרא די"ל אם הוי כתבה התורה בפירוש ארוסה ולא הוי כתיב אידך ולא הוי יתורא כלל אז לא הוי דרשינן כלל וי"ו מוסיף על ענין ראשון ואז לא הוי יכול האב להפר רק הארוס לכך כתבה התורה תרתי וקשה למ"ל יתורא ובע"כ דדרשינן וי"ו מוסיף כו' והיינו דדרשינן דבארוס' יכול להפר או האב או הבעל אבל בנשואה יכול רק הבעל לא האב ואם לא הוי כתבה התורה נשואה כלל אף אם כתבה בפירוש ארוסה לא הוי דרשינן וי"ו מוסיף ולא הוי האב יכול להפר רק הבעל לכך כתבה התורה שניהם ולעולם בארוסה הוי או זה או זה ובנשואה רק הבעל וצריך עיון. ר"ן ד"ה מה"ד או אבי' או בעלה כו' ולא סגי למתני עד שיפירו שניהם כו' דבריו צ"ע דאיך ס"ד דהפרת הבעל לבדו לא מהני רק עם האב והפרת האב לבדו מהני בלא הבעל א"כ למ"ל הפרת הבעל כלל וא"כ לתני נערה המאורסה אבי' ובעלה מפירין נדרי' עד שיפירו שניהם וא"כ ממילא נדע דבעינן שניהם דאל"כ למ"ל הפרת הבעל כלל ולמה הזכירו וצ"ע ואפשר לומר דכוונת הר"ן דלכך נקט הפרת הבעל לענין דאם יקום אוקים כעין דפריך לקמן ע"ב גבי אב דלמא כתבה קרא לאס אוקים ייעיין שם ודו"ק היטב:

שם גמרא ואצ"ל אם קיים אחד מהם כו' איצטרכא למתני כו' לכאורה קשה מהו פריך לפמ"ש בש"ע יו"ד סי' רל"ד דמה דבמת הבעל נתרוקנה רשות לאב היינו דוקא אם לא קיים הארוס את הנדר אבל אם קיים את הנדר לא נתרוקנה רשות לאב א"כ נימא דהכא הכוונה כן לפמ"ש הרשב"א בחדושיו דלפי תירוץ הש"ס נמי הכוונה אם קיים אחד מהם היינו האב ולא קאי על שניהם דבבעל מהני לי' שאלה א"כ כיון דאף השתא אין כוונת התנא על שניהם רק על האב לבדו א"כ נפרש להיפוך מ"ש אם אחד מהם היינו הבעל ומיירי שמת הבעל וקמ"ל דבחיים אף אם מת הבעל אח"כ לא נתרוקנה רשות לאב וא"כ נפרש כך דמ"ש ואצ"ל אם קיים אחד מהם היינו הבעל ומיירי שקיים הבעל ומת וקיי"ל דבזה לא נתרוקנה רשות לאב אבל אם לא קיים רק לא הפר ומת נתרוקנה רשות לאב ומהו פריך ואין לומר דדוקא על האב פירש הרשב"א כך מכח דאחד המיוחד אבל על הבעל לבדו לא הוי תנא סתם אם קיים אחד מהם דמראיות הרשב"א ממס' ב"ב גבי מוכר ולוקח משמע דאף בסתם נמי אפשר לפרש דקאי על אחד מהם והרשב"א רק לשופרי דלישנא פירש דכאן יתכן יותר דקאי על האב אבל לפי האמת מראייתו שם מוכח דאף בשניהם שוין אפשר לפרש דקאי רק על אחד מהם ואדרבא לפי פירוש הרשב"א לא שייך לשון זה רק על האב דבבעל הוי דין זה להיפוך דמהני הפרה אח"כ אבל לפמ"ש עכ"פ גוף דין זה שייך בשניהם דגם בקיים האב ומת לא נתרוקנה רשות לבעל כלל א"כ דין זה אמת בשניהם רק בשביל קיום האב לא הוי צריך למתני דבלא"ה מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל מיהו יש לומר דעל כל פנים אצטריך לאשמעינן בשביל האב אם קיים הבעל דלא נתרוקנה רשות גם לאב ואם כן שניהם אמת רק דנצרך בשביל קיום הבעל ומהו פריך וצ"ע:

ר"ן ד"ה ונערה המאורסה כו' עד וכי בשביל שנשאה הורע כחו כו' קשה לי טובא מה קושיא נימא לכך צריך קרא בנשואה לומר דגם כנשוא' בעינן כיום שמעו דאם לא הוי כתיב נשואה ה"א דוקא בארוסה בעינן ביום שמעו. אבל בנשואה לא בעינן יום שמעו ויכול להפר אף אח"כ לכך קמ"ל אף בנשואה בעינן יום שמעו דוקא ואפשר כיון דמצד הסברא לא הוי ידעינן כלל דהבעל יכול להפר אף בנשואה. ומה דהוי אמרינן דבנשואה יכול להפר הוי רק דהוי ילפינן קל וחומר מארוסה א"כ ממילא הוי אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון מהארוסה ביום שמעו אף נשואה ביום שמעו ולא יותר וא"צ קרא לכך א"ש ודו"ק:

כאן שייך התוס' ד"ה ואם היו תהי' כו' הנכתב בדף נ"ח ע"א קודם דף ס"ח ע"א:

ע"ב גמרא ולא ממילא שמעת מינה כו' עיין פי' המפ' מכח מדארוס מיפר בקודמין מוכח דהוי מכח שותפתי' דאב לכאורה קשה מנ"ל דמכח זה הוא הרי אמרינן בש"ס פ"ז דכתובות במקדש ע"מ שאין עלי' נדרים ונמצאו עלי' נדרים וכנסה סתם כתובה הוא דלא בעי הא גיטא בעי מכח דאין אדם עובב"ז או דאחולי אחיל לתנאו א"כ לפ"ז י"ל הטעם כך כיון דעיקר הפרת הבעל הוי מכח דר"פ אמר כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת והוי כאלו התנית שאם לא יסכים הבעל יתבטל הנדר, וא"כ י"ל דוקא כשנשאת אין יכול הבעל להפר בקודמין דבזה י"ל דנדרים שנדר' קודם אירוסין ונשואין לא הי' ע"ד הבעל אם תנשא לבעל ויסכים בכך והיינו מכח דאין לה הפסד דאף אם לא יהי' הבעל יכול להפר נמי לא יתבטלו הקדושין והנשואין ואף אם יהי' מתנה ע"מ שאין עלי' נדרים דהרי בשעת הנשואין אחולי אחלי' לתנאו ואפילו אם התנה בעת הנשואין נמי אמרינן אין אדם עובב"ז כמ"ש הב"ש בסי' ל"ח א"כ כיון דלא יתבטלו בזה הקדושין ונשואין לא חששה לנדור ע"ד הבעל שאם תנשא לבעל יהי' יכול למחות בה ולכך אינו מיפר בקודמין. אבל בארוסה שפיר יש לה קפיד' אם תנשא לבעל ויתנה עמה ע"מ שאין עלי' נדרים אם ימצ' עלי' נדרים אח"כ יתבטלו הקדושין ולכך שוב מתחלה קודם שנתארסה כשנדרה מסקה אדעתא כיון שעומדת להנש' אולי יתנה עמה הבעל ע"מ שאין עלי' נדרים ואז כיון דיש עלי' נדרים יתבטלו הקדושין לכך שוב נודרת ע"ד הארוס שאם יקפיד על הנדרים שלה יתבטלו כדי שלא יתבטלו הקדושין כיון שישמע הבעל שיכול להפר לא ירצה לבטל הקדושין דאף שמתנ' תלוי הדבר בדעתו אם ישמע יקפיד כמ"ש הר"ן והפוסקי' שם לכך הוי כנודרת ע"ד הארוס לכך מיפר בקודמין ומה ראי' הוא זה דבעי שותפת האב וצ"ע. שם גמרא או דלמא ארוס כו' הנה מזה משמע דיש סברא לומר להיפוך דארוס עדיף מאב ואב לא הוי יכול להפר וארוס יהי' יכול להפר ומזה קשה על הרשב"א בדף זה לעיל דנדחק לפרש דמה דקאמר אם קיים אחד מהם היינו האב דמהו אחד המיוחד ומשמע להדיא מדבריו דאף עדיף מן הארוס וכן משמע נמי מפירוש הר"ן בד"ה מה"ד או אביו או בעל דכתב דלכך לא נקט עד שיפירו שניהם דה"א הבעל בלא האב לא מהני אבל האב בלא הבעל מהני משמע מדלא פירש להיפוך דה"א דהבעל בלא האב מהני דנחי1ת נמי לסברת הרשב"א דפשיטא לי' דאף עדיף מבעל בסברא ולמ"ל פשיטא להו כן הרי מכאן מוכח די"ל סברא להיפוך דבעל עדיף ונהי דתחלה פריך הש"ס לימא אב לחודי' והוי מסתבר לי' לומר דאב עדיף הרי אח"כ קאמר להיפוך אימא ארוס לחודי' א"כ מוכח די"ל נמי להיפוך הסברא דארוס עדיף ומה קאמר הש"ס בסוף ולמה פשיטא להו להך גיסא דאב עדיף מבעל ודוק:

ר"ן ד"ה ואבע"א הוי קידושין משמע כו' עד ועוד דהא כתיב ואם בית אשה נדרה אלמא בעל לחודי' מצי מיפר כו' הנה לא זכיתי להבין כוונתו תינח לפי מה שהקשה הוא דבין בארוסה בין בנשואה נימא דנצטרך הפרת שניהם שפיר מתרץ ב' תירוצים אבל באמת לפי קושייתו דהוי' נשואה נמי משמע קשה להיפוך נימא