נדרי זריזין חלק ב רסה

והנה לכאורה הוי אפשר לומר בישוב זה די"ל דגוף הדין של הרמב"ם אין לו ראי' מן הש"ס וי"ל דמסוגיא זו למד הרמב"ם כן ומה דמשני אח"כ כגון שחזר ונשאר על הקמתו מה"ד מה דאוקים הא עקר לי' קמ"ל דבעינן שיפירו בב"א ולא הוי ניחא לי' להרמב"ם כפירוש המפ' דהיכן מוזכר זה בקרא דבמינן שלא יהי' הפסק בין הפרה להפרה לכך מפרש הרמב"ם לשטתו דס"ל לשאלה על ההיקם מהני אחר יום שמעו נמי ולפ"ז מפרש דכאן מיירי דנשאל על ההיקם אחר יום שמעו ולכך בעלמא הוי מהני שאלה שלו דנחשב לו יום השאלה כיום השמועה. אבל כאן קמ"ל כיון דבעינן נמי הפרת האב והפרת שניהם צריך להיות ביום אחד א"כ אם נשאל על הקמה שלו ביום אחר נהי דיום השאלה הוי נמי כיום שמיעה היינו כיום שמיעה דידי' אבל לא נחשב כשמיעת האב נמי ושוב לא מהני לו הפרה כיון דלא הוי הפרה שלו ושל האב ביום אחד. וז"ש הש"ס מה"ד מה דאוקים הא עקר לי' קמ"ל דבעינן שיפירו בב"א היינו ביום אחד דהפרת שניהם בעינן ביום אחד וכאן לא הוי ביום אחד דיום שאלה שלו לא נחשב כיום שמיעת האב ואין להקשות אדאשמעינן רבותא זו דהשאנה על ההיקם לא הוי ביום שמיעת האב לאשמעינן רבותא טפי דאפילו אם הוי שמיעת הבעל ביום אחר שאינו יום שמיעת האב לא מהני הפרה שלהם אך י"ל דאדרבא זה הוי רבותא טפי דאם לא שמע הבעל ביום ששמע האב פשיטא דיום שמיעת הבעל הוא יום בפ"ע ולא הוי כיומא אריכתא עם יום שמיעת האב והוי ימים מחולקין אבל באם הבעל נמי שמע ביום ששמע האב רק דהבעל קיימו אז אם נשאל אח"כ בכמה ימים הרי אם הוי ברשות הבעל לבד להפר מהני לו שאלה זו אף אחר כמה ימים, ובע"כ דהתורה עשתה לכל הימים מיום שמיעה עד יום השאלה כחד יומא אריכתא כמ"ש כעין זה בכמה דוכתא דהרבה ימים נחשבו כיומא אריכתא כן ה"נ בזה כיון דחזינן דלענין השאלה עשתה התורה כולם כחד יומא אריכתא ונחשב לדידי' כיום שמיעה וכיון דהוי לדידי' כיום ארוך יחשב נמי לגבי האב כן יחשב כאלו הפר ביום שהפר האב לכך קמ"ל אף דלגבי עצמו נחשב כיום ארוך לגבי הבעל עצמו מ"מ לגבי אחריני לא הוי כיום אחד ולא הוי הפרת הבעל והאב באם אחד וא"כ מכאן למד הרמב"ם דבעינן שהפרת הבעל והאב יהי' ביום אחד ממש ולפ"ז הוי מיושב קושייתינו דזה הכל למסקנא דידע מהך אוקימתא דמחדש דבעינן שיפירו שניהם בב"א אבל להס"ד כדפריך היינו רישא אכתי לא ידע מהך אוקימתא דמסיק בסוף והוי ס"ל דנא בעינן הפרת שניהם בב"א לכך פריך היינו רישא ולפום מה דס"ד משני ני' אבל אח"כ דפריך למ"ל הך ואצ"ל אם קיים ומוכרח לתרץ דקמ"ל דבעינן הפרת שניהם בב"א י"ל באמת דברישא קמ"ל דבעינן שישמעו ביום אחד ובסיפא קמ"ל אף אם קיים לא מהני אחר יום שמעו כמ"ש לעיל דזה הוי רבותא טפי:

ועוד הוי נראה להסביר יותר דהוי קשה להרמב"ם קושיות הר"ן בסוגי' דממ"נ אם הוי רבותא טפי איך קאמר ואצ"ל אם קיים אחד מהם ואם לא הוי רבותא טפי הדרא קושיא לדוכתא למ"ל למתני אך לדרכנו א"ש די"ל דבאמת הוי כפי הסברא הפשוטה דאם שמעו ביום אחד רק שקיים ונשאל אחר כמה ימים מסתבר טפי דלא נקרא יום אחד עם הפרת האב טפי מאם לא שמע הבעל רק אחר כך ביום אחד וכוונת הש"ס יהי' כך דבאמת מה דנקט ברישא היפר אחד ולא היפר השני היינו דהיפר אחד היום ולא היפר השני היום רק למחר נא מהני דבעינן שיפירו ביום אחד ולכך קמ"ל ואצ"ל אם קיים אחד מהם וחזר ונשאל אחר יום זה דלא מהני ההפרה דלא הוי ביום אחד עם שמיעת האב והוי שפיר ואצ"ל זו דמה אם לא שמע הבעל רק אח"כ לא מהני מכ"ש אם שמע רק דקיים ונשאל אחר יום זה דלא הוי יום אחד עם הבעל ולכך אמר ואצ"ל מיהו שפיר אצטריך למתני שהרי אם לא הוי קאמר הך ואצ"ל לא הוה מפרשינן הך רישא דהיפר האב ולא היפר הבעל על יום אחד רק הוי מפרישנן דלא היפר כלל ומה דאצטריך למתני' היינו כדמשני דהוי ס"ד או אב או בעל לכך קמ"ל דבעינן תרווייהו ולא הוי ידעינן דבעינן הפרתן ביום אחד אבל השתא דנקט הך ואצ"ל אם קיים אחד מהם אז אגלאי מלתא דמה דנקט היפר האב ולא הפר הבעל היינו ביום אחד רק בשני ימים והוי שפיר ואצ"ל ומ"מ אצטריך לאשמעינן לי' דבלא"ה לא הוי ידעינן פירושא דסיפא דהיפר האב כו' ולכך מיושב קושייתינו דהש"ס הוצרך לתרץ דסד"א או זה או זה דאם לא הוי הך פירושא א"כ הוי מוכח דהכוונה דבעינן ביום אחד וא"כ נשאר אח"כ קושית הש"ס בדוכתא למ"ל הך סיפא ואצ"ל דאין לתרץ כדמתרץ דקמ"ל אף בנשאל דא"כ אכתי קשיא היא גופא מה ברישא דלא שמע הבעל רק אח"כ לא מהני מכ"ש בשמע וקיים לה לכך מוכרח לומר די"ל תירוץ אחר על הך סיפא דקמ"ל דבעינן תרווייהו ושוב איצטריך הך ואנ"ל לגלות על הרישא דהכוונה דבעינן יום אחד ומ"מ לפי האמת דרישא דמיירי דבעינן יום אחד הוי שפיר ואצ"ל כיון דהוי מכ"ש מאם לא שמע הבעל כלל רק אח"כ וא"ש המשך כל הסוגיא בעז"ה:

אך לפ"ז הי' נראה באם שמע הבעל ביום אחד עם האב וקיים לה תיכף ונשאל תיכף בו ביום יכול להפר עם האב יחד ואין ראי' מן הש"ס דלא מהני בזה הפר' וברמב"ם בפי"ג משמע להיפך דאף בו ביום לא מהני לי' הפרה וצ"ע מנ"ל הא וצריך לומר שאינו מפרש כפירושינו וא"כ צ"ע עליו קושיא הנ"ל וצ"ע כעת:

שם גמרא כי אצטריך לי' כגון דהפר אחד טהן וקיים אחל מהן כו' הנה מפרש"י מוכח דוקא אם קיים הלה תחלה ואח"כ היפר השני אבל אם היפר השני ואח"כ קיים הלה יכול אח"כ להפר ולפ"ז צריך לומר מה דקאמר הש"ס כגון דהפר אחד וקיים אחד הוא לאו דוקא רק מיירי להיפוך דקיים אחד והפר אח' ועיין בר"ן מה שהביא כשם הרשב"א שהקשה דכיון דנשאל חכם עוקר הנדר מעיקרא ולמה לא יהי' יכול להפר מ"ש מקדושין והנה ראיתי בהרשב"א עצמו שמתרץ דקיים אחד הכוונה המיוחד ודוקא קיים האב דהפרת הבעל גרוע כו' וכוונתו דלכך גרוע מכח האב שהית' ברשותו מתחלה לגמרי משא"כ הבעל ושאני הוצאות מרשות מה שהיתה כבר ברשותו מהכנסה לרשות כדאשכחן בעלמא כה"ג זה תוכן כוונת הרשב"א אבל לפי דבריו נשאר הקושיא על הרישא דהוי זו ואצ"ל זו לא מהני מכ"ש הפר הבעל ולא הפר האב דלא מהני דמה היפר האב ולא הפר הבעל ולמה לי סיפא דהיפר הבעל וכמו דפריך על הסיפא דהוי זו ואצ"ל זו כן תקשה על הרישא ואפשר דהרשב"א לשטתו שכתב דמה דפריך הש"ס דהוי זו ואצ"ל זו אף דבעלמא לא פריך היינו כיון דאיכא לשנויי משנינן א"כ י"ל ברישא דליכא לשנויי לא הוי קשה כלל אך בעיקר הקושיא של הרשב"א הי' נראה די"ל דזה דומה למה דאמרינן לעיל דתרומה לא הו"ל דשיל"מ כיון דלא מצוה לתשולי עלה הרי דיש חילוק בין דבר דיש מצוה לתשולי עלה דהוי כאלו כבר נשאל עליו ובי דבר דלא הוי מצוה לא נחשב כאלו כבר נשאל עליו ובפרט לפמ"ש בחבורי ליו"ד סי' ק"ב ומצאתיו אח"כ גם בספר כו"פו ליישב מה שהקשה הש"ך על מה דס"ל היכי דלא הוי ההיתר מכח זמן לא הו"ל דשיל"מ והש"ך תמה עציו מנדרים דהו"ל דשיל"מ אף דאינו מכח זמן ואני כתבתי דכיון דהוי מצוה לתשולי עלה ובודאי ישאל הוי כמו בא מכח זמן וא"כ א"ש די"ל התם בקדושין דמיירי שהיא נדרה ובזה כיון דהוי מצוה לתשולי עלה הוי כידוע תיכף בשעת קידושין דבודאי תשאל לכך לא נתבטלו הקדושין מיד כיון דהוי ידוע שתשאל עליו והוי והוי ככבר נשאלה אבל הכא דהוא לא נדר רק אמר קיים לכי ובזה אין חובה עליו לשאול דלא שייך לומר בי' דהנודר כאלו בנה במה דהרי הוא נא נדר לכך בזה ליכא מצוה לתשולי עלה ולכך בשעת הפרה של זה לא הוי ידוע אם ישאל על הקמתו וכיון דלא הוי ידוע אז ולא חל ההפרה לכך לא חל אף אח"כ וא"ש ודו"ק:

והנה לכאורה הוי נראה דדין זה אם בהקמת הבעל יש נמי חיוב לשאול עליו כמו בנדר עצמו או לא זה יהי' תלוי בדין דפליגי כ"ש וב"ה בכתובות פ"י דפליגי שם בנדרה היא וקיים לה הוא אם היא נתנה אצבע בין שיני' ופטור מכתובה דב"ש ס"ל היא נתנה אצבע בין שיני' וב"ה ס"ל שחייב ליתן לה כתובה דהוא נתן אצבע בין שיני' ולכך למ"ד היא נתנה לא נחשב כנדר הוא ואין עליו חיוב לשאול עליו ולומר דהוי כבונה במה אבל למ"ד דהוא נתן אצבע בין שיני' א"כ נחשב כנדר הוא ואף בו יש מצוה לתשולי עלה מיהו אכתי דברינו א"ש כאן דנהי דאנן קיי"ל הוא נתן אצבע כו' י"ל היינו דוקא גבי בעל אחר נשואין דבו לבדו תלוי הפרה לכך הוי הוא הגורם אם אינו מיפר אבל בארוס דלאו בו לבדו תלוי הענין רק גם באב וא"כ אף אם הי' הוא מיפר דלמא האב לא הי' מיפר חלקו ולא על דעתו לבדו נדרה רק ע"ד שניהם בזה לכ"ע אמרינן היא נתנה אצבע בין שיני' ולכך בזה ליכא מצוה לתשולי עלה וא"ש דברינו הנ"ל:

ובזה יש להמתיק הענין יותר דהנה בדרך הנ"ל יתיישב דברי התוספות בגיטין דף ל"ה בד"ה ניסת אין מדירין אותה דהקשו דיאמר לה הבעל קיים לכי דאז אינו יכול להפר ולכאורה הוי תמוה לי דהרי קיי"ל דנשאלין על ההיקם וא"כ יש לחוש שיהי' נשאל על הקמתו ויפר לה אח"כ ושוב ראיתי בהרא"ש שמתרץ כן באמת אך הדבר תמוה שיהי' נעלם זה מהתוספות אך לפמ"ש י"ל כך דהנה לכאורה קשה לי למה יועיל שאלה על הקמה שלו ויפר הרי עיקר הטעם דמהני הפרת הבעל הוא מטעם דר' פנחס מכח דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת כמפורש בש"ס וא"כ הרי קיי"ל גבי קידושין באם קדשה ע"מ שיאמר אבא הן אם אמר פ"א הן א"י למחות עוד ואף אם מוחה אח"כ לא מהני א"כ ה"נ נהי כשנדרה הוי דעתו על מנת שיסכים הבעל והוי כהתנה מפורש ע"ז שיאמר הבעל הן א"כ תיכף כשאמר הבעל הן פ"א כבר נתקיים התנאי ולמה יהי' יכול עוד להפר אח"כ ומה בכך שהוא שואל עליו הרי סוף סוף התנאי הוי שיסכים והרי הסכים ואין לומר דנדר הוי כמו תנאי שלא ימחה אבא והבעל ז"א דהרי בתנאי דשלא ימחה קיי"ל דיכול למחות תמיד ולמה כאן בנדר אם קיים או ששתק ביום שמועה אין יכול למחות עוד ובע"כ דהוי כהתנה שיאמר אבא הן וכן מפורש בפרש"י גיטין דף פ"ג וז"ל שם ע"ד בעלה ע"מ שירצה בעלי כו' משמע דהוי שיאמר אין ודוק היטב אך נראה דא"ש דבשלמא בקדושין בשעה שאמר הן לא הוי ידוע דעתיד לחזור בו אח"כ וכיון דבשעת הסכמתו לא הוי עומד לחזור בו לכך הוי ההסכמה הסכמה מעלייא וא"י לחזור בו אח"כ אבל בנדרים כיון דמצוה לשאול על ההיקם בשעת שאמר אין וקיים לה הוי ידוע דסופו לחזור בו ולשאול עליו והי' עומד מתחלה לשאול עליו לכך מעיקרא הוי רק פטומי מילי ולא נחשב הסכמה מעלייא לכך יכול אח"כ לחזור ולהפר דהוי כלא הסכים עדיין וא"כ א"ש תינח בנדרים דעלמא דהוי