נדרי זריזין חלק ב רסד

קשה קושיא זו דמאי איריא נאה באינה כעורה די ובע"כ צריך לתרי נמי כתירוץ הש"ס דעוד קתני דאינה כעורה ועוד היא נאה וז"ש רש"י דכמו דמשני כאן ועוד היא יפה וה"נ האשה הוי כן הכוונה והוי סוף הדבור ואח"כ מתחיל ד"ה לא שהיא כעורה כו' וק"ל:

שם גמרא מעשה לסתור כו' לכאורה קשה לי מי דחקו לומר דר"י פליג נפרש כך חדא כיון דלשון והתירה תי' עלי' משמע ע"י היתר חכם וא"כ נימא דכולהר"י הוא ותחלה קאמר דמותר בלא היתר חכם כלל לזה קאמר לא שהיא כעורה ונעשית יפה דבזה אינו מותר בלא היתר אלא שהיתה יפה מעיקרא לזה לא בעי היתר אבל אם היתה כעורה ונעשית יפה בעינן היתר ומעשה נמי בר"י כו' והתירה ע"י היתר חכם והוי ראי' דבנעשית יפה מהני היתר ולא מבעיא אי נימא דאפשר לומר כעורה ונעשית יפה לא הוי נולד פשיטא דקשה כן אף אם נימא כמשמעות לשון הר"ן והפירוש המשניות להרמב"ם דזה הוי נולד אכתי נימא דר' ישמעאל כר"א ס"ל וכמו שמפרש הרמב"ם בפירוש המשניות שלו דס"ל לר"י כר"א דפותחין בנולד וכמ"ש נמי הר"ן דס"ל לר"י כן וא"כ נימא דכולה' ר"י הוא ורישא מיירי בלא היתר וסיפא ע"י היתר וצ"ע. ועוד קשה לי לפרש"י במשנה דיפוהו היינו שקישטוהו והלבישוהו והן אמת דפרש"י צ"ע דאיך כתב שהלבישוהו הרי בש"ס נקט שעשו לה שן של זהב ואיך נקט רש"י להלבישוהו עכ"פ קשה מהו פריך מעשה לסתור נימא דתחלה מיירי הש"ס משינוי הגוף שהיא בעצמה נעשית יפה דבזה שמשתנה הגוף הוי לא שכיחא לכך קאמר דאין נעשה בזה נדר טעות אבל אח"כ קאמר דאם ע"י דבר אחר מבחוץ נעשית יפה זה שכיח הוא לכך הוי נדר טעות ובפרט לפמ"ש הפוסקים בסימן רל"ב גבי נדר שלא ישא אשה זו שאבי' רע אם מת או עשה תשובה בטל הנדר ממילא וכתבו דאינו דומה לכעורה ונעשית יפה דלא שכיח היא שכעורה תתייפה א"כ תינח אם נעשה שינוי בגופה זה לא שכיח הוא לכך לא משו לי' נדר טעות אבל אם נעשה השינוי ע"י בגדים או שעשו לה שן של זהב דזה שכיח הוא י"ל דהוי כמו שאבי' רע ומת או עשה תשובה דהוי נדר טעות ונימא דהחסורי מחסרא הוי כן ומי דחקו לעשות פלוגתא בזה וצ"ע:

ר"ן ד"ה חסורי מחסר' כו' דס"ל דפותחין בנולד כו' הנה מלשון הר"ן משמע דמפרש דמה דהתירה ר"י היינו ע"י היתר חכם אבל מלשון הרא"ש בפירושו שכתב כיון שיכולין ליפותה לא היתה כעורה מעיקרא משמע דמפרש דאינה צריכה היתר כלל רק בלא היתר התירה לכך כתב דהוי כלא היתה כעורה מעיקרא:

הרא"ש ד"ה וכן הוא אומר בנות ישראל על שאול בכינה עכ"ל לא זכיתי להבין כוונתו בזה הרי לשון זה מפורש במשנה ולמה הוסיפו הרא"ש וצ"ע:

ע"ב ר"ש לא טעם אמר מוטב ימותו כל בני אלמנה עיין בק"א סי' רכ"ח סעיף מ' מה שהקשיתי על זה:

רש"י ד"ה בכינה עלי' לא יכולתי להבין כוונתו בכאן דפשיטא דעלי' היא דהרי התחיל בכך בנות ישראל על רבי ישמעאל בכינה ולמה הוצרך רש"י לפרש עליו:

ד"ה יפה אמרתם ששמה לכלוכית כו' ע"א כו' עד נמצא שאין הנדר חל עליו הנה פרש"י אין לו הבנה בזה וממ"נ היכי מיירי אם גורס רש"י כגרסת הספרים אם לא תראה מום יפה שבה אז חל הנדר א"כ מה בכך שהי' יודע הבעל שאין בה מום יפה סוף סוף הרי אדעתא דהכי הדירה שאם לא תראה מום יפה שבה תתסר וא"כ מה הועיל לנו מה שהבעל ידע מזה שאין בה מום יפה ואם גורס לשון זה כגרסת הספרים שהביא הר"ן על מנת שתראה מום יפה שבה א"כ מאי איריא אם ידע הבעל כן תחלה או לא ידע סוף סוף אם קיימה התנאי ולא הראיתה מום יפה בטל הנדר כיון שהדירה רק ע"מ שתראה מום יפה לכך פרש"י לכאורה צ"ע וליישב פרש"י הי' נראה דהוא שפיר גורס אם לא תראה מום יפה שבה וכוונתו דודאי אם הי' באפשרי לה להראות ולא הראית הי' חל הנדר כיון דנדרה אדעתא דהכי רק דאנן אמרינן דמסתמא גם מתחלה ידע הבעל שאין בידה מום יפה וא"כ אם איתא דכוונתו הוי לנדר אמת למה תלה תנאו בדבר שנדע שאי אפשר לקיימה ואם רצה להדירה הו"ל להדירה סתם כפשוטו ולמה לו להתנות תנאי שידע בתחלה שאי אפשר לקיימה ובע"כ מדאמר כן לא הוי כוונתו לנדר גמור רק להפחידה בעלמא והוי פטימי מילי בעלמא ולא לנדר גמור נתכוין ובהכי הוי א"ש מה דהביא הש"ס מעשה זו כאן ומה שייכות יש לזה דוקא אך הכוונה דבא לאשמעינן דלא תקשה לכאורה למה התירה ר' ישמעאל נהי דלא מצא בה מום יפה בגלוי דלמא יש בה מום יפה בסתר ועדיין אפשר לקיימה התנאי ולמה התירה לזה קמ"ל דמסתמא דעת הבעל לא הוי שתראה לר"י מומין שבסתר דאסור לצדיק להסתכל שם ובע"כ הוי כוונתו רק על מומין שבגלוי ולכך הביא מעשה זו דהיינו כמו דאמרינן גבי שנדרה ע"מ שתרוק בפני רשב"ג דהוי הכוונה שתרוק בבגדיו אף דאפשר לומר שכוונתו הוי עליו ממש מפרשינן כוונתו טפי דעל בגדיו נתכוין ולא עליו ממש כן ה"נ מפרשינן דמ"ש שתראה מום יפה שבה לר"י היינו מום גלוי שבה ולא שבסתר וכיון דאין לה מום יפה בגלוי למה הזכירו בע"כ דהוי פטימי מילי בעלמא וא"ש ודו"ק:

ר"ן ד"ה שני בנים כבבא ואייתי הכא ההוא עובדא לאשמעינן חסידותי' דבבא כי היכי דאיתא הכא עובדא דרשב"ג וישמעאל דבריו אינן מובנין בזה חדא מה חסידות יש ברשב"ג ור"י הרי שם מה שירקה בבגדי רשב"ג היא עשתה בלא רצונו ובר' ישמעאל דשאל אם יש בה מום יפה מה חסידות יש בזה דדינא קאמר וגם אטו מעשה דרשב"ג ור"י לא שייכי הכא רק להראות חסידותן הרי נצרך לגופא דדינא ללמוד מהם לדינא דדי אם ירקה בבגדיו אם נלמוד מר"י אם שמה לכלוכית הוי מום יפה או לאידך פירושים ומה זה שכתב כי היכי דאיתא הכא עובדא דרשב"ג כו' וטפי הו"ל להר"ן לכתוב כי היכי דאתיא מעשה דר' יהודא דהוי חסידותי' דר' יהודא דטעם כדי להתירה וזה שפיר חסידות ולכך מייתי גם מעשה דבבא הכא ודברי הר"ן צ"ע כעת:

פרק עשירי משנה נערה המאורסה כו' פרש"י ומפיק לה מההוא קרא הנה זה אין לו הבנה הרי רש"י לא הביא כאן שום פסוק ונראה דט"ס הוא וצ"ל ומפיק לה מקרא:

גמרא היינו רישא אבי' ובעלה מפירין נדרי' קשה לי טובא מה פריך הרי י"ל דברישא ה"א נהי דבעינן הפרת שניהם מ"מ אם הפר האחד בפני השני ושמע השני ושתק מהני נמי מכח דשתיקה כהודאה דמיא והוי כאלו היפר גם הוא לכך קמ"ל שוב הפר האב ולא הפר הבעל דכל שלא הפר בפירוש אף דשמע שהשני מיפר ושתק לא הוי בזה שתיקה כהודאה ולכך צריך הפרת שניהם דוקא ועוד קשה יותר כיון דהא כעס האב יכול להפר בקודמין א"כ נימא דברישא ה"א הא דהאב ובעל מפירין נדרי' היינו בנדרים שנדרה אחר אירוסין בזה בעינן הפרת שניהם. אבל בנדרים שנדרה קודם אירוסין לא בעינן הפרת הבעל רק האב לבדו יכול להפר כיון שנדרה תחלה כשהיתה ברשותו ונראו לו להפר בתחלה קודם שנתקדשה לכך קמ"ל שנית הפר האב ולא הפר הבעל דאפילו בקודמין בעינן הפרת שניהם ובפרט די"ל טעמא במלתא כיון דאמר ר"פ דלכך הבעל יכול להפר מכח דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ולכך ה"א דוקא אם נדרה תחת בעלה אז כיון דרשות האב ורשות הבעל עליו מסתמא נדרה ע"ד שניהם לכך בעינן הפרת שניהם אבל בנדרה קודם אירוסין כיון דלא ידעה מהארוס ולא נדרה ע"ד די בהפרת האב לכך קמ"ל אף בנדרה קודם נמי בעינן הפרת הבעל וצ"ע וע' בק"א בסי' רל"ד סעיף כ"ג מ"ש עוד להקשות בזה ייע"ש:

ועוד קשה לי מהו פריך הרי מפורש בש"ס לקמן דף ס"ט בברייתא דר' נתן אומר דב"ש אומרים היפר האב ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל. דב"ש אומרים דהאב מיפר חלקו של הבעל, וב"ה אומרים דא"י האב להפר חלקו של בעל והכי קיי"ל וא"כ מהו פריך כאן הרי י"ל דאי מרישא ה"א הא דאבי' ובעלה מפירין נדרי' היינו באיתא לאב ובעל דישנם יחד בעולם לכך בעינן הפרת שניהם. אך באם ליתנהו בעולם כגון שמת אחד מהם יכול השני להפר הכל ומהני הפרת חד לכך קמ"ל היפר האב ולא הפר הבעל אף שמת ומכח זה לא הפר או להיפוך שהפר הבעל ולא היפר האב רק מת נמי לא מהני ומהו פריך היינו רישא ולכאורה צ"ע ועיין כעין חילוק זה ביש חילוק זה בין איתנהו או לא בפסחים דף נ"ט גבי אימורין ייע"ש:

ומה שנראה ליישב זה הוא דהוי קשה להש"ס ממ"נ היכי מיירי המשנה כיון דקיי"ל במת הבעל נתרוקנה רשות לאב ויכול להפר אם לא הפר תחלה ואם מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל כלל, א"כ ממ"נ אם כוונת המשנה דהפר האב ולא הפר הבעל דהאב היפר קודם מיתת הבעל א"כ מה דנקט בסיפא היפר הבעל ולא היפר האב הוי נמי דהיפר הבעל קודם שמת האב וקשה מהו איריא דהיפר הבעל קודם מיתה דאקליש לי' הנדר כמ"ש לקמן דף ס"ט אפילו אם לא היפר קודם מיתת האב ומת האב נמי אין יכול להפר דלא נתרוקנה רשות לבעל ולאשמעינן רבותא טפי דהרי במת הבעל ולא היפר האב קודם יכול להפר אח"כ ובהיפר קודם א"י להפר א"כ לאשמעינן בבעל רבותא טפי דאפילו לא הפר קודם מיתת האב א"י להפר אח"כ ואם הכוונה באמת מ"ש היפר הבעל ולא היפר האב היינו מחמת שמת קודם הפרת הבעל א"כ גם ברישא דנקט נמי היפר האב ולא היפר הבעל היינו נמי שהיפר אחר מיתת הבעל וז"א דבזה נתרוקנה רשות לאב ויכול האב להפר באמת א"כ קשה ממ"נ לכך לא מצי לתרץ כן וא"ש ודו"ק:

ועוד הוי קשה לי לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו שהובא בטוש"ע סי' רל"ד דלא מהני הפרת האב ובעל רק אם שניהם הפירו ביום אחד דהוי יום אחד שמיעה לשניהם אבל אם כ"א שמע ביום אחד לא מהני ייע"ש א"כ קשה מהו פריך היינו רישא הרי אי מרישא סד"א נהי דבעינן הפרת שניהם מ"מ מהני אם היפר אחד היום ואחד שמע למחר והיפר קמ"ל היפר האב ולא הפר הבעל עמו בו ביום לא מהני ומהו פריך ואין לומר דהרי לא נקט במשנה בו ביום ז"א דהרי בסיפא נמי לא נקט שחזר ונשאל על הקמתו, ובע"כ דממילא מוכח מיתורא וכמ"ש הר"ן א"כ ה"נ נימא דסמכה המשנה דמיתורא מוכח דקמ"ל דכל שלא היפר בו ביום לא מהני וצ"ע טובא: