נדרי זריזין חלק ב רסג

הם כנולד דיש להם דין כאלו הוי נולד וא"ש הלשון אבל אין לומר דלכך מפרש הרא"ש כן דלהיפוך הוי קשה לו מ"ט אסרי רבנן דהרי אפשר לומר דטעמא דרבנן דאסרו מכח גזירה מת אטו לא מת ור"מ לא גזר כעין דפירש עתה להיפוך ובע"כ מכח דהוי קשה לו הלשון דאמר יש דברים שהם כנולד כמו שהקשה הר"ן ואתי שפיר וק"ל. ע"ב גמרא נימא כל דמעני לאו עלי נפיל כו' קשה מהו פריך נימא דלמא מיירי שאינו אומר כן רק מיירי שאומר כן שאם הוי יודע שיעני הי' נותן לו הכל ומהו פריך וצריך לומר כוונת הש"ס כיון דמן הדין כל דמעני לאו עליו נופל א"כ ליכא כאן מצוה מן התורה שוב אין כאן פתח להתירו ואף אם כעת רוצה ליתן לו כל הצטרכות שלו מ"מ הוי כעין מלתא דלא שכיחא והוי כעין נולד ואין פותחין ואכתי זה דוחק וצ"ע:

שם ש"מ מטלטלי משתעבדי לכתובה כו' לכאורה קשה לי מה קושיא נימא דבאמת מתניתין ר"מ הוא דס"ל מטלטלי משתעבדי לכתובה וכמה משניות מוקמינן כר"מ ובפרט דסתם משנה ר"מ הוא ומה קושיא ועוד קש' יותר מה פריך נימא דמיירי ששיעבד לה מא"ק דאז הוי מטלטלי כמו קרקע ומהו פריך ונראה ליישב כל זה בשום לב אל המשנה שהאריך בלשונו לומר ח' מאות דינרין הניח לנו אבא נטל אחי ד' מאות ואני ד' מאות לא די שאטול אני מאתיים והיא מאתיים. והנה זה הוי שפת יתר ומה נ"מ אם הניח אביו כך או ממקום אחר גם מה נ"מ בנטילת אחיו הוי די לומר ד' מאות דינרין יש לי לא די שתטול היא מאתיים ואני מאתיים ונראה דיש כאן כוונה מיוחדת דשם הוי הענין דאביו מת קודם שנשא אשה זו אבל החלוקה שלו אם אחיו הוי אחר הנשואין ולכך אם האחין שחלקו יורשים הם א"כ הוי חלק ירושתו מוחזק בידו מכבר והוי דקנוי ומשתעבד לכתובה אבל אם האחין שחלקו לקוחות הם א"כ הוי חלק זה שגבה דאקני ולא משתעבד לכתובה זו ואותו פלוני הוי סובר דהיכי דלא נשתעבד בשיעבוד ממש אף מיני' דידי' אינו גובה כלל והנה בפ"ק דב"ק אמרינן דר"א ס"ל דאחין שחלקו הוי מחצה יורשין ומחצה לקוחות דמספקא לי' יע"ש ולפ"ז א"ש דאותו פלוני הוי ס"ל נמי כן דהוי מחצה יורשין ומחצה לקוחות ולכך טען כיון שח' מאות דינרין הניח לנו אבא נטל אחי ד' מאות ואני ד' מאות וא"כ הוי ספק אם הוי כיורשים משועבד הכל לכתובה ואם הוי כלקוחות אינו משועבד לה כלל וא"כ ראוי להיות חולקים כדין מחצה יורשין ומחצה לקוחות וא"כ ראוי הוא שתטול היא מאתיים ואני מאתיים כדין ממון המוטל בספק דחולקין אבל ר"ע השיב לו אפי' אתה מוכר שער ראשך דהיינו או דס"ל לר"ע דהוי רק כיורשים או דלפי האמת אף דהוי דאקני מ"מ מיני' דידי' אפי' דאקני גובה וא"ש ודוק:

ובזה מיושב לכאורה קושייתינו די"ל דנהי דלדידן לא הוי דאקני ט"ס לכמה פוסקים וס"ל דצריך לכתוב דאקני להדיא היינו רק לדידן דקי"ל כרבנן דאין אדם מקנה דשלב"ל לכך גרע דאקני ובעינן שיעבוד מפורש אבל לר"מ דס"ל אדם מוכר דשלב"ל א"כ הוי דאקני וקנה שוה לדידי' אף בסתם משועבד דאקני כמו דקנה ולכך לא מצי לתרץ דר"מ הוא דלדידי' אדם מקנה דשלב"ל א"כ חל השעבוד סתם אף על דאקני ומה מהני דהוי מחצה לקוחות נמי משועבד הכל לה ולמה טען שתטול היא מאתיים ואני מאתיים ובע"כ דאתיא כרבנן ולא משעבד דאקני סתמא ובהכי א"ש דלא משני ששיעבד לה מא"ק דמה בכך ששיעבד לה כיון דהוי דאקני ואינו משתעבד הדר הוי נשאר מטלטלין ואין משועבדין לכתובה מיהו שבתי וראיתי שזה טעות הוא דקושי' השני' מה דלא משני מא"ק ודאי אינו מיושב בזה דהרי באמת מה"ט קאמר שיחלוקו דמספקא לי' אם כיורשים או כלקוחות דמי א"כ י"ל דכן הוי באמת ספיקו אם כיורשין ומשועבדין המטלטלין כיון דכתב לה אג"ק או הוי כלקוחות ואינו משועבד לה כלל ואף קושיא הראשונה אינו מיושב כיון דבע"כ ההוא גברא טעה בדין שהרי אמר לו ר"ע שחייב לשלם הכל א"כ י"ל דבאמת הוא טעה וסבר דדאקני לא משתעבד ור"ע השיב לו דכר"מ ס"ל דמטלטלין משתעבדי לכתובה ודאקני משתעבד ולכך תגבה הכל לכך קושיות הנ"ל צ"ע מיהו גוף הפירוש במשנה יש להאמר:

רש"י ד"ה ש"מ אין מסדרין כו' ואית דאמרי כו' הנה לכאורה לא נודע החילוק בין פירוש ראשון לל"ב ונראה דכוונתו בפירוש המלות מה דאמרינן אין מסדרין לבע"ח דלל"ק הוי קאי על המלוה דהוא נקרא בע"ח וקאמר דאין מסדרין למלוה הבע"ח מה יגבה ומה לא יגבה רק גובה הכל ע"ש רש"י אלא גובין הכל ממנו ונותנין לבע"ח מוכח דלהמלוה קראו בע"ח ואמר אין מסדרין למלוה מה יקח ומה לא יקח רק גובה הכל ולל"ב קאי אין מסדרין לבע"ח על הלוה שהוא נקרא בע"ח שחייב לשלם ואין מסדרין לו סדר של חיים ומ"ש רש"י חייב ט"ס הוא רק הכוונה סדר של חיים דאין עושין ללוה סדר של חיים ואפשר דנ"מ בזה גם לדינא לפי דעת כמה פוסקים בח"מ סי' צ"ז די"א דאין מסדרין לחוב שאינו מחמת הלואה כו' וע' בחידושי לח"מ שם שהארכתי בביאור סוגיא זו על נכון ולכך י"ל דבמלוה אינו נקרא בע"ח רק מי שהלוה דרך הלואה אבל מכח כתובת אשה אינו נקרא בעל חוב אבל הנתבע המתחייב נקרא תמיד בע"ח שהוא חייב לשלם ולכך לל"ק של רש"י הוי ס"ל דדינם שוה בין בא מחמת הלואה או לא למ"ד מסדרין אז תמיד מסדרין ולכך הכא אם יהי' מוכח דאין מסדרין מוכח דאף למלוה אין מסדרין והוי כאן הפרכא למ"ד התם דמסדרין כפי' המפרשים לכך קאמר ש"מ אין מסדרין לבע"ח המלוה דמכאן מוכח דאף למלוה אין מסדרין וקשה למ"ד התם מסדרין ולל"ב ס"ל. דיש חילוק בין חוב הלואה או שאר דברים ולכך לא הוי כאן כוונת הש"ס להקשות למ"ד מסדרין די"ל דוקא בהלואה קאמר מסדרין ולא בשאר דבר רק הכוונה רק להוכיח דין אחד דש"מ מכאן דבחוב שאינו מחמת הלואה אין מסדרין ואין הכוונה דרך קשיא לחד מ"ד רק הכוונה דנפשוט מכאן דין אחד דש"מ אין מסדרין לבע"ח היינו בחוב שאינו מחמת הלוואה לכך א"א לפרש בע"ח המצוה דבחוב שמחמת הלואה לא מיירי כאן לכך פירשו דלבע"ח היינו על הלוה שנקר' בע"ח ומוכיח ממנו רק דין אחד דאף למ"ד מסדרין בחוב שאינו הלואה לא מסדרין ודוחה הש"ס דמהא ליכא ראי' די"ל דאף בחוב שאינו מחמת הלואה אין מסדרין והכא לומר דאין מקרעין שטר כתובה וא"ש ודוק:

ר"ן ד"ה ומדאמרינן הכא כו' כי היכי דגבו מיני' אפילו מן גלימא דעל כתפאי כו' הנה תיבות כי היכי ט"ס הוא וצריך לומר אע"ג דלא משתעבדי מ"מ היכי דגבו מיני' אז אפי' מגלימא כתפאי וק"ל:

ד"ה תנא תולה נדרו בדבר כו' והא דלא אמרינן בסיפא גבי כתורה כו' יש כאן ט"ס וצריך להיות והא דלא אמרינן כן בסיפא כלומר כמו דאמרינן במשנה דהוי כתולה נדרו בדבר נימא בסיפא כן דהוי כתולה נדרו בדבר כו':

הרא"ש ד"ה שער ראשך כו' דסתמא קתני כו' לכאורה אין פירושו מוכרח דהרי ח' מאות זוז נמי סתמא קחני ואעפ"כ מפרשינן דהוי קרקע שוה ד' מאות זוז אם כן ה"נ אף דנקט סתם שער ראשך הלואה בעומד לגזוז ואכתי מהו פריך וצ"ע:

ש"מ גמרא אין מסדרין לבע"ח כו' קשה לי מהו פריך דלמא לעולם באין לו כלום אפי' שער ראשו שפיר מסדרין אבל המשנה מיירי ביש לו למכור שער ראשו ולאכול אז אין מסדרין כיון שיש לו למכור שער ראשו ולאכול דהרי עיקר דין סידור הוי מכח רחמנות שיהי' לו מה לאכול א"כ י"ל דוקא באין לו אף שער ראשו למכור אז מסדרין אבל ביכול למכור שער ראשו ויש לו משלו ליזון ל' יום אין מסדרין ואדרבא לכאורה משמע מכאן דמסדרין דאי אין מסדרין למה נקט הרבותא אפי' אתה מוכר שער ראשך ואוכל ה"ל למנקט רבותא טפי אפי' אין לו שער ראשו לאכול וימות ברעב או ימכור עצמו לעבד אעפ"כ מוכרח לפרוע לה כתובתה וה"ל רבותא יתירא ממה שמוכרח למכור שער ראשו אלא ודאי דמסדרין ולכך אם לא יהי' לו שער ראשו למכור יוכרח הבע"ח ליתן לו משלו על ל' יום ולא יפרע משלו ממש לכך קמ"ל דבאם יש לו למכור שער ראשו אז אין מסדרין ומוכרח למכור שער ראשו ולאכול ולשלם לה הכל וא"כ מוכח לכאורה להיפוך דמסדרין ודברי הש"ס דפריך ש"מ אין מסדרין צ"ע בתרתי חדא למה לא נקט רבותא טפי אפי' אין לו גם שער ראשו ומוכרח למות ברעב או ימכור עצמו כו' וגם מה ראי' דלמא דוקא באין לו למכור שער ראשו מסדרין אך ביש לו למכור משלו שער ראשו אין מסדרין וצ"ע בזה והנה בחידושי לח"מ סי' צ"ז שם הארכתי הרבה בעז"ה בסוגיא זו מה שיש לעיין בה בקושיות ופירוקין יע"ש בעז"ה בשני תשובות שכתבנו בזה גם בחיבורי לאה"ע סי' קי"ט גם שם כתבנו בזה ויבואר אי"ה בהשמטות מהדורא ג' תשובתי לח"מ ויתבאר הסוגיא על נכון ע"ש:

דף סו ע"א משנה עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו כו' כיצד שאינו נהנה לכולכם כו' הנה לשון כיצד אין לו הבנה דלמה עזב מה דנקט תחלה בפותחין בשבת ויו"ט ונקט גווני אחר וצ"ע בזה שם גמרא הותר האחרון האחרון מותר וכולם אסורין כו' ר"ש הוא כו' קשה למה נקט הסיפא הלא מזה דהותר האחרון האחרון מותר וכולם אסורין לא קשה כלל ועיקר הקושיא מרישא דהותר הראשון כולם מותרין ולמה נקט הסיפא ולא הרישא וצ"ע ועיין בר"ן שפוסק כב"ש ולעיל דף כ"ז משמע דס"ל דהלכה כרבנן וסתרי דבריו אהדדי יע"ש וכתבתי ליישבו בעז"ה בס"ה בהשמטות סי' רכ"ט יע"ש:

רש"י ד"ה ר"ש היא כו' מתניתין למחלקת בין אמר כולכם כו' הכי נמי מתניתין היכי דאמר שאיני נהנה לכולכם והותר באחד מהם הותר בכולן עראל. הנה אין לשונו מדוקדק דמכולכם לק"מ דהרי בכולכם לכ"ע הוי כללא ועיקר הפרכא הוי מכח לזה ולזה דהותר הראשון הותר כולם ולמה נקט רש"י כולכם ונראה דט"ס הוא ברש"י וצריך להיות דמחלקת בין אמר לזה ולזה כו' וסיים להכי נ"מ מתניתין היכי דאמר לזה ולזה והותר באחד מהם הותר כולם:

ד"ה ועוד יפה קתני וה"נ גבי אשה זו לא מפני שהוא כעורה ונעשית יפה אח"כ כו' ט"ס יש כאן והוא שני דיבורים דמ"ש רש"י לא כעורה ונעשית יפה זה קאי על המשנה דלקמן והוא לשון המשנה ותחלה צריך להיות כך ועוד יפה קתני וה"נ גבי אשה כלומר דהוי קשה לרש"י דבמשנה דנקט כעורה והרי הוא נאה נמי