נדרי זריזין חלק ב רס

רק דלשון דקרא נקט דקאי כי מתו והכוונה על עניות רק דהוי ס"ל דמיירי שאח"כ נעשו עניים ולא קודם ומה הקשו לי' רבנן והנהו מי מייתו אך נראה ליישב פרש"י שלא יהי' תמי' כל כך והוא עפמ"ש בחיבורי על התור' מכבר בפ' שמות ואבארו כאן דהנה לפי דרשת חז"ל דמ"ש לו הקב"ה לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשי' היינו דיש לו היתר לנדרו קשה למה תחלה נטל משה רבינו רשות מיתרו ונתן לו יתרו רשות ואח"כ אמר לו הקב"ה להתיר נדרו וגם יובן שינוי הלשון דמשה רבינו אמר אלכה ואשובה אל אחי אשר במצרים ויתרו אמר לו רק לך לשלום ולא אמר לך שוב והקב"ה אמר לו לך שוב מצרימה כו' וסמיך לי' ויקח משה את אשתו ואת בניו כו' והענין הוא דהנה הליכה נקרא אם דעתו לחזור עדיין למדין והולך שם רנן לשעה זה נקרא הליכה אבל אם הולך ע"ד שלא לבא עוד למדין לעולם זה נקרא שיבה כשב למקומו ולא ע"ד לחזור כלל ודוק במקר' בכל המקומות ותראה שכן הוא ולכך משה רבינו רצה שלא לשוב עוד למדין כלל ולכך רצה שיקח עמו גם אשתו ובניו ואז לא יצטרך עוד לשוב למדין ולכך אמר אלכה ואשובה אל אחי אשר במצרים אבל יתרו לא רצה ליתן לו אשתו ובניו להוליכם שם ולכך אמר לו רק לך לשלום אבל ע"ד לחזור כיון דאשתו ובניו יהי' כאן אז יצטרך לחזור עוד למקומו וכששמע הקב"ה שיתרו אינו נותן לו רשות ליקח עמו אשתו ובניו ואז אמר לו הקב"ה שא"צ לרשות שלו רק לך שוב מצרימה ע"ד שלא לחזור למדין ויקח עמו אשתו ובניו והיינו כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשיך ויש לך כח להתיר נדרך בלא רצון יתרו לכך שמע משה רבינו להקב"ה ויקח משה את אשתו ואת בניו כו' זה תוכן דברינו שם והארכנו שם בחיברו עה"ת דמזה נמשך חטא למה הרעות מה ששמע לאהרן והחזיר את אשתו ובניו ייע"ש ובזה נבין הביאור כאן דהנה רש"י ס"ל דעניות נמי נולד הוא ובע"כ לומר דרבנן מפ' דמיירי שכבר מתו קודם שנדר אך לפ"ז הוי קשה למה המתין הקב"ה לומר זה למשה עד עתה ולא א"ל זה תיכף ומיד בסנה וקודם שיצטרך ליטול רשות מיתרו אך אם לא נעשו עניים אז מתו עד עתה א"ש די"ל מקודם לא מתו ולא ירדו מנכסיהון לכך הוצרך ליטול רשות מיתרו אך עתה מתו או ירדו מנכסיהם אז אמר לו הב"ה שעתה יש לו היתר בלא"ה אבל אם נפרש כפרש"י דמיירי שכבר מרו קודם שנדר א"כ הי' יכול הקב"ה לומר זה תיכף למשה רבינו ולא להמתין עד זעתה. אך התירוץ הוי כך דהנה מה שמהני שירדו מנכסיהם לבטל פחד משה הוי כמ"ש המפרשים כוון דנעשו עניים איין קרובים למלכות ואין כח בידם להלשין עוד כו' אך לכאורה זה אינו דבשלמא אם הי' חשש מלשינות מחדש שפיר הי' מקום לומר כיון שהם עניים לא יועיל עוד מלשינות שלהם אבל כיון שכבר הלשינו על משה רבינו וכבר רצה פרעה להרוג את משה רק שברח משה א"כ בזה אפילו קל שבקלים יכול להודיע למלך שבא משה דלמי שכבר נתחייב מיתה ונגמר דינו למיתה רק שברח אף פתות שבפחותים יכול ליתן ידיעה למלך שבא הבורח וא"כ בזה לא מהני הטעם שנעשו עניים אבל זה נגד משה רבינו לבדו אבל נגד אשתו ובניו דהם לא נתחייבו עדיין למלך מיתה רק דהוי חשש שמא מכח שנאת משה ילשין עליתם דתן ואבירם מחדש לכך על מלשינות חדש שפיר יש טעם זה כיון דנעשו עניים ואין חשיבין למלכות לא יועיל דבריהם להלשין עליהם ולכך א"ש הכל דטרם שנתן יתרו רשות למשה רבינו לילך לא הוי מהני הטעם כי מתו כל האנשים דאכתי יש חשש דיודיעו לפרעה זה ולא הוי למשה רבינו התרה וא"כ אם הוא לא ילך למצרים מה תועלת בהיתר לאשתו ובניו ואולי יתרו לא יתן רשות לילך כלל דהבחירה חפשית אך אח"כ שנתן לו רשות שילך הוא עצמו וא"כ כיון דלו עצמו לא הוי צריך היתר שוב עבור אשתו ובניו שפיר הועיל לו היתר מכח כי מתו ונעשו עניים וממ"נ על אשתו ובניו לא ילשינו כי אין חשובין ועל משה רבינו נתן לו יתרו רשות ולכך תינח אם נעשו עניים י"ל אף דעניות הוי נולד י"ל שכבר נעשו עניים מקודם ומה שלא אמר לו הקב"ה תחלה היינו דנגד משה רבינו אין מועיל טענה זו דעדיין הם יודיעו נמלך שבא משה אבל אם הכוונה מיתה ממש א"כ בזה שכבר מתו אף למשה רבינו עצמו הוי מועיל טענה זו כיון דמתו ממש לא יודיעו למלך וקשה ממ"נ אם כבר מתו קודם שנדר הו"ל להקב"ה לומר זה תחלה למשה קודם שבא ליתרו ולמ"ל רשות מיתרו ולומר לו אח"כ אבל אם לא מתו עד עתה א"ש דלא נאמר לו מקודם אך מזה מוכח דפותחין בנולד ולכך ר"א דיליף מכאן דפותחין בנולד ואינו דוחה דלמא מיירי שמתו תחלה מכח דא"כ הו"ל להקב"ה לומר תחלה כן ובע"כ דמחו אח"כ ומכת דפותחין בנולד ורבנן אמרי וכי מייתו ממש הרי הוי דתן ואבירם ובע"כ דירדו מנכסיהן ושוב שפיר י"ל דנעשו מתחלה עניים קודם שנדר ומה שלא נאמר תחלה כן היינו דלמשה רבינו עצמו לא הוי מהני טענת עוני רק לאשתו ובניו כנ"ל לכך נאמר לו עתה דוקא וא"ש זה נראה כוונת רש"י ועיין בב"י סי' רכ"ח מ"ש בדעת רש"י והביא פירוש זה נמי אם הוי טעות מעיקרא ייע"ש ולקמן כתבנו יותר בזה:

והנה לכאורה קשה למ"ד דפותחין בנולד הרי זה ודאי אם הוי יודע משה רבינו שיעשנו הקב"ה גואל את ישראל לא הוי נשבע שלא לשוב למצרים חדא שלא לבטל גאולת ישראל ועוד כיון שהקב"ה שלחו ודאי לא יוכל פרעה לעשות לו דבר ולמ"ל לו להתיירא רק דמשה רבינו לא ידע זה שיהי' נעשה גואל לכך נשבע וא"כ בסוף שנודע לו שיהי' גואל ובשליחותו ית' הוא הולך רק בלא"ה יש לו היתר לנלרו ובשלמא למ"ד אין פותחין בנולד א"ש דמה שיהי' נעשה גואל נולד הוא כמו במעשה סופר כו' אכל למ"ד פותחין בנולד למ"ל טעמא דכי מתו הלא זה גופ' הוי פתח וחרטה להתיר נדרו וצ"ע בזה ומה שנראה ליישב בזה די"ל כמו שמחלקין באונס דיש שלשה מיני אונס יש שכיח ממש ויש אונס דשכיח ולא שכיח ויש אונס דלא שכיח כלל כן ה"נ בנולד כיון דהטעם דאין פותחין בנולד הוי מכח דלא שכיח א"כ י"ל אף דר"א ס"ל פותחין בנולד היינו רק בשכיח ולא שכיח בהנהו פליגי ר"א ורבנן אבל באונס דלא שכיח כלל אף ר"א מודה דאין פותחין ולכך ה"נ מה שנעשה משה רבינו גואל ישראל הוי לא שכיח כלל ואף לר"א אין פותחין רק בנולד השכיח קצת כגון מיתה בזה ס"ל דפותחין ובזה מיושב מה דהוקשה הר"ן במשנה למה סיים בסוף דברי ר"א כיון דהזכיר תחלה כו' ולפמ"ש א"ש דאם הוי פותח בדברי ר"א לבדו ה"א דאף בלא שכיח כלל פותחין לר"א ומה דנקטה המשנה בנעשה סופר או משיא בנו דהוי לא שכיח קצת היינו רק לרבותא דרבנן לאשמעינן דאף בהנהו דלא שכיח קצת אין פותחין ולעולם לר"א פותחין אף בלא שכיח ולכך חזר לומר ר"א מתיר לומר דוקא בהני דלעיל מתיר ר"א בשכיח קצת אבל בלא שכיח כלל אף לר"א אין פותחין וא"ש ודו"ק:

ועוד הי' נראה לומר בישוב קושיא הנ"ל והוא דהנה הכ"מ מפרש דעת הרמב"ם בפ"ו משבועות דס"ל דוקא באם לא הוי ניחא לי' בדבר כגון הנהו שנעש' סופר דלא ניחא לי' שיהי' סופר ויהי' מותר וטפי הוי ניחא לי' שלא יהי' סופר ויהי' נאסר אם נחשב נולד והקשה א"כ מה ראי' מייתי מכי מתו כל האנשים הלא שם הוי ניחא לי' למשה רבינו שימותו ויבוא למצרים כו' והנה לולי דבריו הוי נראה כיון דמשה רבינו סירב שבעה ימים שלא לילך ואמר שלא נא ביד תשלח א"כ הוי ניחא לי' טפי שלא ימותו ולא יהי' אפשר לו לבא שמה ולא ילך כיון דלא הוי חפץ לילך ובהכי הוי מקום ליישב המשך הפסוק מה שדוקא אחר שאמר יתרו למשה רבינו לך לשלום אמר לו הקב"ה לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים ולמה לא אמר כן מתחלה כמו שעמדנו לעיל אך נראה דהנה תחלה אמר משה רבינו ליתרו אלכה ואשובה אל אחי אשר במצרים העודם חיים והנה תיבת העודם חיים מיותר ולמה לא הגיד לו האמת שהולך לגאול את ישראל אך משה רבינו חשש כי יתרו לא יניחנו לילך לגאול את ישראל כי אם כשנתגייר דרשו חז"ל דנעשה בשרו חדודין חדודין מכ"ש בהיותו נכרי שלא חפץ בגאולת ישראל ולא יניחנו לילך לכך אמר לו דרך דחי' לומר לו שהולך רק לראות העודם חיים ולפ"ז הנה מתחלה לא הוי יכול הקב"ה לומר נו שיתיר לו נדרו כי מתו כל האנשים דהרי הוי נולד ואין פותחין בנולד אך זה אם סירב משה רבינו בשליחות א"כ לא הוי ניחא לי' כשליחות זה והוי נולד ואין פותחין אבל כאן דאמר לפני יתרו העודם חיים ואם לא רצה ללכת הי' לו לומר האמת ליתרו ואם לא הי' יתרו מניחו הי' פטור דאונס רחמנא פטרי' והרי הקב"ה לא כפהו ולא ציוה לו לשקר לפני יתרו א"כ מי הכריחו לשקר הו"ל לומר האמת ואם יניחנו יניחנו ואם לא יפטור ובע"כ דבזה גילה דעתו שחפץ לילך מעצמו וכיון דגלי דעתו דניחא לי' הדר לא הו"ל נולד לכך אמר לו שוב מעתה יש לו היתר כי מתו ולא הו"ל נולד דחפץ הוא בכך כן הוי נראה לולי דרך הש"ס וחז"ל אך לפי דרכם הנה הלח"מ תירץ קושיות הכ"מ הנ"ל דשם לא הוי ניחא למשה רבינו כי הי' חפץ טפי שיעשו תשובה והנה עפ"י דרכו הי' נראה לומר פירוש אחר בש"ס הנ"ל די"ל עניות הוי נולד וגם מיירי שנעשו עניים אח"כ ומ"מ א"ש דהנה הך סברא דיעשו תשובה לא שייך רק אם מתו ממש אז כיון דאין להם עוד תקנה בתשובה לכך שפיר לא הוי ניחא למשה רבינו בכך ויותר הי' חפץ שיחיו עוד ויחזרו בתשובה לכך הוי נולד אבל אם נעשו עניים כיון דעדיין הם חיים ויש בידם לשוב בתשובה ודאי ניחא למשה רבינו שיהיו נעשו עניים ואולי מתוך כך יחזרו בתשובה והרי אחז"ל יאי עניותא לישראל לכך שוב כיון דהוי ניחא לי' לאו נולד הוא וז"ש רבנן הנהו מי מייתו ובע"כ דנעשו עניים וזה ניחא למשה רבינו בכך ולכך לאו נולד הוא ולעולם ר"ל עניות בעלמא נולד הוא ודו"ק:

והנה ע"פ דברי הלח"מ מיושב קושייתינו הנ"ל די"ל דמה שנעשה גואל ישראל והלך בשליחותו ית' זה הוי ניחא לי' למשה רבינו וא"כ לאו נולד הוא ולכך קמ"ל הקב"ה כך דבכוונה פתח לו הך היתרא כי מתו דאם הוי פותח לו מתוך שנעשה גואל זה הוי ניחא לי' ולא הי' מוכח דפותחין בנולד לכך פתח לו הקב"ה טפי בפתח כי מתו וזה לא הוי ניחא לי' דטפי הוי ניחא לי' שיחזרו בתשובה ומוכח דפותחין בנולד ולכך מזה גופו מוכח ר"א דפותחין בנולד מדפתח לו בכי מתו ולא במה שנעשה גואל מוכח דבא לאשמעינן דפותחין בנולד ובהכי א"ש מה שהקשינו לעיל לפרש"י דכבר נעשו עניים א"כ גם במיתה ממש אפשר לפרש כן ושוב ראיתי דהב"י בסי' רכ"ח והכ"מ בפ"ז משבועות מפרשי באמת דעת הרמב"ם כן הוא דס"ל דעניות הוי נולד רק דהוי נדר טעות גבי משה רבינו דכבר נעשו עניים והוא תמוה מאוד ואיך לא הרגישו א"כ במיתה נמי אפשר לומר כן ולמ"ל לתרץ דהנהו מי מייתו ועמ"ש לעיל בזה אך לפמ"ש א"ש דהרי לכאורה קשה כיון דבאמת הוי לו פתח אחר דנעשה גואל ישראל וא"כ למה נקט לו הקב"ה הך פתח כי מתו ובשלמא לר"א א"ש דקמ"ל פותחין בנולד אבל לרבנן דכבר מתו מהו קמ"ל והו"ל לפתוח לו פתח אחר דנעשה גואל ישראל אך י"ל דאף כשנעשו עניים מעיקרא קמ"ל היא גופא