נדרי זריזין חלק ב רנח

להביא ראי' ושוב ראיתי בב"ח סי' ר"כ שכתב פירוש זה וסיים והר"ן פירש בענין אחר בדף ס"ב כוונתו לדברי הר"ן הללו והנה כוונתי לדבריו בזה וצ"ע מאוד על הר"ן מנ"ל לפרש כפשוטו ולהביא ראי' לדינו מה שהפי' נוטה יות' כפי' הנ"ל שכתבנו וצ"ע. והנה מ"ש הר"ן מיהו בעד הגשמים הוא דפליגי כיון דהו"ל למימר עד הגשם כו'. הנה תירוץ זה לא יועיל רק לפירוש הר"ן דבעד הגשם נמי אסור עד רביעה שני' לכך שפיר יש הוכחה דנתכוין עד שירח ממש מדלא אמר עד הגשם אבל לפרש"י והרא"ש דעד הגשם אינו אסור רק עד רביעה ראשונה נשאר קושיא הנ"ל במקומה למה בעד הגשמים יותסר עד שירד ממש ואין לומר דהו"ל לומר על הגשם דהרי לא הוי יכול לומר עד הגשם דהוי אסור רק על רביעה ראשונה והוא רצה לאסור א"ע אף בה על השני' ולכך הוכרח לומר עד הגשמים ומנ"ל דעד זמן שירד ממש קאמר וצ"ע כאן שייך הרא"ש ד"ה אסור עד שיגיע הקיץ בגליל הנכתב בדף מ"ח ע"א:

דף סג ע"א גמרא ואמרינן עלה כמאן אזלא כו' כר' יוסי כו' הנה מה שהביא הש"ס דברי רשב"ג דהוא למותר והרי מת"ק נמי קשה והמפרשים נדחקו בזה ולדעתי הוי נראה דהנה קשה דקארי לה מאי קארי לה ואיך לא הוי ס"ל דיתכן להיות דמיירי דאמר עד הגשמים והר"ן הרגיש בזה ונדחק בזה ולדעתי הוי נראה דא"ש די"ל דודאי העיקר כפרש"י והרא"ש דהחילוק בין עד הגשמים או עד הגשם הוי דגשמים משמע תרתי והגשם חדא משמע וגם י"ל כמ"ש הר"ן דבסתמא הוא מכוין לרביעה שני' כיון דהוא מלתא מציעתא דאינו קדומה ולא מאוחרת כמ"ש הר"ן במשנה אך בזה יהי' תלוי אם עד הגשם. נמי אסור עד רביעה שני' או לא דאם נימא דטעם המשנה הוי דלכך אסור עד רביעה שני' מכח דבלשונו משמע תרתי א"כ עד הגשם אסור רק עד רביעה הראשונה. אבל אם הוי מכח טעם הר"ן כיון דהוי מלתא מציעתא לכך מה לי עד הגשמים או עד הגשם שניהם דינן שוה להיות אסור עד רביעה שני' וזה יהי' פרכת הש"ס דודאי ידע הש"ס די"ל דברייתא מיירי באומר עד הגשמים ולכך לא פריך מת"ק רק מרשב"ג פריך שפיר דהנה י"ל אף דמדינא אף בירדו הגשמים בלא הפסק כלל שבעה ימים נמי מונה בו ראשונה ושני' מ"מ כנדרים כיון דהולכין אחר לשון בני אדם ובלשון בני אדם לא נקרא לשני גשמים חלוקין רק אם הוי הפסק ביניהם אז נקרא בלשון בני אדם שני' אבל כל שירד חד גשם בלא הפסק נקרא בלשון בני אדם חד גשם ולכך בשלמא להך טעמא שכתב הר"ן דלכך הוי זמנו עד רביעה שני' מכח דהוא מלתא מציעתא ולא מטעם דכוונתו לשנים א"ש דאף אם ירדו בלא הפסק כלל מ"מ כיון דכבר הוי זמן מאוחר וכבר הגיע זמן ירידת רביעה שני' לא הוי דעתו יותר מזמן הזה אבל אם הוי טעמו מכח דגשמים משמע שנים הרי בזה כיון דירדו בלא הפסק נקרא בלשון בני אדם רק לחד גשם ולמה מונה בזה ראשונה ושני' ולכך בא הש"ס להקשות לר' זירא דאמר עד הגשם הוי עד רביעה הראשונה ובע"כ דס"ל דעד הגשמים הוי טעמו מכח דגשמים תרתי משמע וא"כ פריך ממה דאמר רשב"ג גשמים שירדו שבעה ימים אתה מונה בו ראשון ושני וקשה נמי שני' למהו נ"מ ובע"כ נמי דנ"מ לנודר וא"כ קשה לו יהא דהוא מיירי עד הגשמים אכתי אם הוי כוונתו לשנים הרי בזה כיון דירדו בלי הפסק נקרא בלשון בני אדם חד גשם ולמה, יהי' מותר בו ובע"כ דאין הטעם מכח דגשמים משמע שנים רק מטעם דהכי מסתבר דהוי מלתא מציעתא והוי כוונתו רק על זמן כזה ולא יותר וא"כ לטעם זה אין לחלק בין עד הגשם או עד הגשמים ופריך שפיר אך לפ"ז לא הוי א"ש מה דמשני הש"ס ההוא דאמר עד הגשמים אך נראה לפמ"ש הש"ך בשם רבינו ירוחם בסי' רי"ז דמה דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם היינו רק אם הכל מדברים בלשון תורה אבל אם מדברים בלשון לע"ז ונדר בלשון תורה אזלינן בתר לשון תורה ייע"ש ולכך זה הוי כוונת הש"ס דהס"ד הוי ח"ל דמיירי שמדברים הכל כן בלשון תורה ואז אזלינן בתר לשון ב"א ולכך פריך דבלשון ב"א לא משמע שני גשמים רק אם פסקו באמצע ולכך פריך מרשב"ג אבל התרצן משני דמיירי דמדברים בשאר לשון רק ההוא דאמר עד הגשמים כלומר דנזדמן כן דהוא אמר על הגשמי' בלשון תורה אבל לא כל העולם מדברים כן רק הם מדברים בשאר לשון רק הוא דאמר כן בלשון תורה ובזה אזלינן בתר לשון תורה ולכך מדין תורה עולה לשנים ולכך כיון דאמר עד הגשמים אסור עד רביעה שני' ומ"מ ברביעה שני' כהך מותר דמדין תורה נחשב לשנים ממש וא"ש ודו"ק היטב:

והנה מה דסיים הש"ס כמאן אזלא הא דתניא כמאן כר"י הוא למותר והי' די להביא רק דברי רשב"ג וכבר עמדנו בזה לעיל וכעת נראה ליישב כך על נכון דהנה הר"ן כתב לעיל במשנה דלכך אסור עד שירד רביעה שני' דהוי כאין זמנו קבוע וכוונתו דאם הוי זמנו קבוע הוי אסור עד שיצא אבל כיון דאין זמנו קבוע אינו אסור רק עד שיגיע ולפענ"ד אין הכרח לומ' כן רק י"ל דבאמת למ"ד לעיל דעד הפסח אסור עד שיצא. ה"נ בעד הגשמים הוי אסור עד כלות רביעה שני' רק דהך ת"ק דקאמר כאן עד שירד או עד שיגיע ס"ל לתרווייהו כמ"ד דאף בעד הפסח אינו אסור עד שיגיע לכך לא גרע עד הגשמים מעד הפסח כו'. ולפ"ז לא הוי פריך הש"ס כאן מן הת"ק מידי דנהי דהוי משמע לי' דמיירי דנדר על הגשם דכן הדרך לומר כמ"ש הר"ן בזה אכתי דלמא לעולם הכוונה עד רביעה ראשונה כסברת ר' זירא רק דר' וירא מיירי למ"ד דעד פני הפסח עד שיגיע לכך קאמר עד הגשם עד התחלת רביעה ראשונה אבל הבריית' אתי' כמ"ד בעד פני הפסח עד שיצא א"כ ה"נ בעד הגשם נהי דהוי עד זמן רביעה ראשונה מ"מ הוי עד סוף ומן רביעה ראשונה וא"כ נ"מ במה דקמ"ל זמן השני' לידע שאז כלה כבר רביעה ראשונה ומותר מכח כלות סוף זמן הראשונה ולעולם לכ"ע עד הגשם עד זמן ראשונה הוי לכ"ע ולכך פריך הש"ס רק מרשב"ג והרי קשה דרשב"ג ס"ל במשנה עד זמן רביעה ולמה אמר כאן שירדו ובע"כ לדבריהם דרבנן קאמר כמ"ש הר"ן ולכך בלא כמאן אזלא כר' יוסי לא הוי אפשר להקשות אף מרשב"ג אף דמשמע במשנה דאמר עד זמן של רביעה משמע דס"ל כמ"ד בעד פני עד שיגיע מ"מ לא פריך מרשב"ג בעצמו די"ל כיון דכאן בע"כ לדבריהם דרבנן קאמר כמ"ש הר"ן, וא"כ י"ל דאף בזה קאמר לדבריהם דרבנן של הברייתא דהם ס"ל כמ"ד בעד פני הפסח עד שיצא לכך קאמר לדידהו הוי בירדו שבעה ימים זאח"ז מונה ראשון ושני ולכך נודע שכבר כלתה ראשונה ומותר בה ולכך מביא הש"ס הך כמאן אזלא כר' יוסי, וא"כ בע"כ רשב"ג לדברי ר' יוסי קאמר והרי לעיל פריך הש"ס דר' יוסי אדר' יוסי ומשני מחולפת השיטה ומביא סייעתא מברייתא דר' יוסי ס"ל עד שיגיע א"כ פריך שפיר כיון דלדברי ר' יוסי קאמר והוא ס"ל אף בעד פני הפסח עד שיגיע מכ"ש הכא א"כ מותר תיכף בהתחלת ראשונה ולמה לי זמן של שני' בע"כ דס"ל דעד הגשם אסור עד זמנה של שני' אף למ"ד עד שיגיע בעד פני הפסח ולכך קשה מכאן לר' זירא וא"ש ודוק היטב בזה:

שייך לדף מ"ז ע"ב קודם דף ס"ג ע"א הרא"ש ד"ה אסור עד שיגיע הקיץ בגליל כו' ומסתבר דה"ה לקולא לא ידעתי למה כתב זה מסברא הלא כן מוכח מגוף המשנה דקאמר הכל כפי מקום נדרו אם הוי בהר בהר אם הוי בבקעה בבקעה והנה מדקאמר הכלל לפי מקים נדרו וגם לשון אם הי' בהר ולא קאמר הכל לפי מקומו אם הוא בהר בהר אם הוא בבקעה בבקעה מוכח להדיא דלאו במקום שהוא עתה תליא מלתא רק במקום שהי' שם בעת נדרו וקאמר אם הי' בשעת נדרו בהר אף דעתה ירד לבקעה נדון בהר. ואם הי' בשעת נדרו בבקעה אף דאח"כ עלה להר נדון בבקעה א"כ מוכח להדיא דאף לקולא הוי כן דהרי כשנדר בבקעה ועלה להר הוי לקולא ואזלינן בתרי' ולמה חלה הדבר במסתברא ובהכי א"ש מה דתנא בברייתא אם נדר עד הקיץ בגליל וירד לעמקים כו' ולא קמ"ל הברייתא בהך דינא גופא אם נדר בהר וירד לבקעה או להיפוך ובע"כ דזה לא הוי צריך להשמיענו דכן משמע מגוף המשנה מלשונה כנ"ל, וא"כ למה כתב הרא"ש בלשון ומסתברא וצ"ע ועיין בק"א סי' ר"ס סעיף י"ג מ"ש בזה באריכות בלשון הרמב"ם. עד כאן שייך לדף מ"ז ע"ב רש"י ד"ה ואמרינן עלה כמאן כר' יוסי כו' אלמא אפי' רשב"ג דמקיל כו' ולא ראשונה בלבד הנה מ"ש אפילו רשב"ג דמקיל היינו דהוי קשה לו מ"ט הביא הש"ס דברי רשב"ג והרי מת"ק נמי הוי יכול להקשות לכך כתב דפריך מכח כ"ש כיון דאפילו רשב"ג דמיקל ס"ל דעד רביעה שני' קאמר מכ"ש לת"ק ואין לומר מנ"ל דרשב"ג מייירי לענין נדרים דלמא מיירי לענין אחר י"ל דהוי נמי מכח הך קושיא דלעיל דלענין מה נ"מ לנו ברביעה שני' בע"כ נמי לענין נדרים לכך פריך שפיר מיהו הא קשיא על פרש"י והרא"ש מנ"ל להש"ס באמת דר' זירא קאמר דעד הגשם עד רביעה הראשונה קאמר דלמא באמת אין כוונתו רק לאפוקי עד שתרד ממש לזה קאמר דעד הגשם לכ"ע עד זמן גשמים קאמר ומנ"ל לומר דכוונתו על תרתי אף על רביעה ראשונה ולהקשות וצ"ע בזה,. גם לכל הפירושים קשה לי למה סיים הש"ס הך כמאן אזלא הא דרשב"ג כר' יוסי דהוא למותר לענין קושיא זו. ודי הוי להביא דברי רשב"ג לבדו וצ"ע:

ר"ן ד"ה כמאן אזלא כו' ורשב"ג לדבריהם דרבנן קאמר. הנה כוונתו ליישב מה שהקשו התוס' והרשב"א למה לי כלל שירדו גשמים לרשב"ג הרי הוא ס"ל עד זמן גשמים והנה התוס' והרא"ש תרצו דנ"מ לענין שבילי הרשות כו' והנה דבריהם צ"ע דא"כ למה מביא כלל דברי רשב"ג הרי רש"י לפום פירושו הוכרח לפרש דלהחמיר הקושי' מביאו דאפי' רשב"ג דמיחל בעי רביעה שני' וא"כ תינח אם רשב"ג מיירי נמי לענין נודר דליכא נ"מ אחרת לכך פריך שפיר מרשב"ג אבל לפירוש הרא"ש דנ"מ לד"א קשה מה שייכות ברי רשב"ג לכאן וצ"ע מיהו גם תירוץ הר"ן אינו מוכרח ולדעתי אין התחלה לקושייתם די"ל טובא קמ"ל. דהרי כיוצא בזה מבואר בש"ס וקי"ל הכי ביו"ד סי' ק"ץ סעיף ג' דבקטנה בעינן שתראה ג' ראיות בד"א בפוסקת אבל אם שופעת או מזלפת הוי רק ראי' אחת יע"ש וא"כ ה"נ ה"א דוקא אם ירדו גשמי רביעה ראשונה ופסקו או הגשמים שיורדין אח"כ נקרא רביעה שני' וא"כ אם היו יורדין בזמן הזה היה נקראים רביעה שני' לכך אם לא ירדו נקראים זמן רביעה שני' כיון דהוי ראוין לירד ואם היו יורדין היו נקראין רביעה שני' לכך אף בלא ירדו הוי כירדו אבל כאן באם רביעה ראשונה יורד בלא הפסק ה"א כיון דלא פסקו נקרא הכל רק רביעה ראשונה כיון