נדרי זריזין חלק ב רנא

וישבתי זה עפמ"ש בק"א סי' רי"ז והועתק בחבורי על או"ח קונטרס רשפי אש די"ל דגם תרומה הו"ל דשיל"מ ייע"ש מ"ש בישוב דברי הכ"מ שלא יסתור לפ"ק דשבת וכעת נראה ראי' יותר לפמ"ש שם ממה דהקשיתי לעיל מהו פריך למה גדולין מעלין העיקר והרי גדולי תרומה תרומה הרי זה הוי רק גזרה דרבנן וי"ל דוקא בתרומה דאורייתא גזרו אבל בבצל דהוי דרבנן הוי גזרה לגזרה ולא גזרו משום תקלה וגם הקשיתי די"ל דבבצל שנטעו אין צורך לשהות שנה שלימה לכך לא חיישינן לתקלה שהרי התוס' כתבו דרק כ"ש צריך לשהות שנה חיישינן לתקלה עיין בפ"ק דשבת אך לפמ"ש שם בישוב קושית הכ"מ דמה דמשני הש"ס משום תקלה היינו רק אם הוא ביד כהן דאין בידו לשאול ולא הו"ל דשיל"מ לכך צריך לטעם תקלה אבל אם הוי ביד ישראל לא שייך חשש תקלה דא"כ אפרושי נמי לא נפרוש כדפריך שם בש"ס לכך צריך לומר דבישראל הו"ל דשיל"מ ייע"ש. ולכך א"ש דכאן פריך מתרומה ביד ישראל דהוי מדינא תרומה דבו לא שייך תקלה. ואין לומר דר' ינאי מיירי מאם הוא ביד כהן דביד כהן לא שייך לשון מותר דאיך הזכיר ר' ינאי לשון מותר הרי לו מותר בלא"ה ואין לומר דמיירי בטומאה דלא הזכיר כלל טמאה בלשונו וגם אין לומר דבצל של תרומה שנטעו היינו כהן שנטעו ולשון מותר קאי על ישראל זה דוחק גדול לפרש כן דכל כהאי הו"ל לר' ינאי לפרושי ולכך פריך שפיר ודו"ק. והנה הרשב"א בחידושיו הקשה למה פריך הש"ס רק אלמא דגדולין מעלין את העיקר והתנן גדולי תרומה תרומה משמע דפריך רק על העיקר. דלמה בטל ולמה לא פריך על הגדולין עצמן דלמה מותרין הרי שם תנן דאף הגדולין אסורין ייע"ש. ולדעתי נראה הכוונה דהנה התוספות הקשו בפ"ק דשבת למה בגדולי תרומה חיישינן לתקלה ובפסחים אמרינן תעשה זילוף ולא חיישינן לתקלה ולדעתי נראה די"ל דודאי תרומה עצמה בדילין ממנה ולא חיישינן לתקלה וכעין שכתבו התוס' בפ"ק דפסחים דהיכי דבדילין ממנו לא חיישינן לתקלה רק י"ל דעיקר חשש תקלה בזה הוי דישהנו עד אחר הגדולין ואז כיון דמדין תורה הגדולין מותרין רק דמ"מ אסורין מכח העיקר המעורב בהן בזה חיישינן שפיר כיון דיראה דהגדולין מותרין יטעה לומר דאף העיקר בטל ולכך חיישינן לתקלה דאחר הצמיחה יבא לידי תקלה אבל בעלמא לא חיישינן בתרומה לתקלה וא"כ א"ש דעל הגדולין לא הוי יכול הש"ס להקשות די"ל כקושייתינו לעיל דהרי עיקר הטעם הוי מכח תקלה ובבצלים דהוי תרומה דרבנן ל"ח לתקלה דהוי גזרה לגזרה ולכך פריך כיון דמוכח מהתם דחיישינן לתקלה מוכח דאין גדולין מעלין העיקר דאם מעלין א"כ ממ"נ קודם הזריעה לא חיישינן לתקלה כמו בעלמא כמ"ש התוס' בשבת ואחר הזריעה מותר לגמרי ולמה חיישינן לתקלה אך בודאי דאין גדולין מעלין העיקר וחיישינן לתקלה אחר הזריעה מכח העיקר ובזה מיושב נמי מה שהקשו כאן למה בגדולי שביעית לא גזרו כמו בגדולי תרומה ולפמ"ש א"ש על נכון דהתם בשביעית כיון דגדולין מעלין את העיקר א"כ אף העיקר מותר אחר הזריעה לכך אינו שייך בזה חשש תקלה אבל בתרומה כיון דאין בטלתה ע"י קרקע אין גדולין מעלין את העיקר לכך יש בזה חשש תקלה ולכך גזרו דאף גדולין הוי תרומה ובזה יומתק יותר פרכת הש"ס דמן הגדולין עצמן לא הוי קשיא לי' די"ל כפי האמת מכח חשש תקלה ובתרומה דרבנן לא גזרו רק דפריך למה בזה חששו לתקלה ובשביעית לא חששו בע"כ משום דהתם בטילתה ע"י קרקע כיון דאיסורו ע"י קרקע לכך אין בזה חשש תקלה דקודם הזריעה בדילין ממנו ואחר הזריעה מותר הכל אך בתרומה דאין איסורו ע"י קרקע וא"כ העיקר נשאר באיסורו אם נימא דהגדולין מותרין לא יהי' בדיל מני' ובפרט לפי משמעות קצת מפרשים דהעיקר ניכר אף אחר הזריעה וניכר העיקר בפני עצמו והתוספת בפ"ע וא"כ אם נימא דהגדולין מותרין אז באמת יהי' יכול לאכול את הגדולין וא"כ לא יהי' בדיל מני' ויבא לאכול אף העיקר לכך אסרו אף הגדולין וא"כ מוכח דאין גדולין מעלין את העיקר בתרומה דאל"כ מ"ש משביעית וא"ש ודו"ק. אך בגוף הענין אם ניכר האיסור בפ"ע אחר הגדולין או לא נראה לכאורה להוכיח דאינו ניכר בפ"ע והוא דלכאורה קשה לי הא דפריך שם בפ"ק דשבח די"ח גבי גידולי תרומ' תרומ' בו ביום גזרו דמפרש שם הטעם מכח תקלה ופריך א"ה אפרושי נמי לא נפרש וקשה מה ראי' הוא זה הלא אם לא יפריש ויאכל טבל הוי במיתה אבל אם מפריש רק שאינו נותן לכהן הוי רק בעשה דעובר בעשה ודלמא חשידי לעבור על עשה ואינו חשידי לעבור על עון מיתה הרי קיי"ל חשוד על דבר קל אינו חשוד על החמור ודלמא ראו חכמים דחשידי על איסור עשה ולא חשידי על עון מיתה והרי בדמאי הוי כה"ג דמעשר הוצרכו להפריש ותרומה גדולה לא הוצרכו ולא גזרו להפריש תרומה גדולה מדמאי ובע"כ דעל זה חשידי וע"ז לא חשידי א"כ נימא ה"נ כה"ג ולכאורה צ"ע טובא:

אך נראה כיון דהש"ס כאן פריך לר' ינאי דס"ל גדולין מעלין את העיקר ממשנה דגדולי תרומה תרומה ומשני ברבו גדוליו על עיקר קמ"ל. והנה מפירוש הר"ן נראה דברבו אף הגדולין עצמן מותרין ואין צריך לדחוק עוד דר' ינאי מיירי דוקא בגדולי גדולין רק יתכן להיות דמיירי אף בגדולין עצמן לפ"ז ברבו לפ"ז משנה דגדולי תרומה תרומה היינו בלא רבו על עיקרו ולפ"ז י"ל בלא רבו העיקר אינו ניכר בין הגדולין א"כ אף אם לא גזרו דגדולי תרומה הוי תרומה נמי יהי' אסור באכילה מכח תערובת העיקר וכיון דליכא רוב אסור הוא מן התורה וא"כ גם בזה יש עון מיתה ולא הוי החילוק בין אם אמרינן גדולי תרומה תרומה בין אם לא הוי תרומה רק דאם הוי תרומה צריד ליתן הכל לכהן ואם לא הוי תרומה צריך הכהן לשלם לו בעד הגדולין אבל באכילה לגר אסורין מן התורה מכח תערובת ולכך פריך הש"ס כך דודאי משום מיעוט ריוח למכור הגדולין לכהנים בזול לא חשידי לעבור לטרוח בזריעה להרויח את הגדולין לבדן והרי טפי יכול ליקח חולין לזרען וירויח הגדולין אף באכילה ובע"כ מה דחיישינן שישהנו עד הזרע היינו שירצה להרויח גם העיקר שיעשה כן במזיד לזרוע אותם ויאכל גם העיקר ומכוין להרויח גם העיקר ובזה הרי אף אחר הזריעה אסור מן התורה ויש בו עון מיתה א"כ אם חשוד על כך אפרושי נמי לא נפרוש דמה לי זה או זה בשניהם יש עון מיתה ופריך הש"ס רק אליבא דר' ינאי דכאן דס"ל דגדולין מעלין העיקר ובע"כ משנה דגדולי תרומה מיירי בלא רבו ואז הוי איסור תורה אף אחר הזריעה וא"כ אפרושי נמי לא נפריש ואם נימא דמה שאין גדולין מעלין העיקר הוי מן התורה ולא כדעת התוספת והרשב"א בכאן יתכן להיות שהפרכא שם הוי לכ"ע כיון דאין העיקר בטל נשאר באיסורו תמיד ויש בו עון מיתה והנה מזה יהי' מוכח דאין העיקר ניכר בפ"ע ונאסר הכל מכח תערובת מיהו י"ל דלעולם ניכר בפ"ע ומ"מ אף אם הגדולין יהי' מותרין לו באכילה בשביל ריוח הגדולין לבדן לא יבא להטריח לזרוע אם העיקר יהי' נשאר באיסורו דהרי יכול לזרוע במקומו חולין וירויח כמו כן ובע"כ דחשש שישהא התרומ' ויזרענו ויאכל אף העיקר וירצה להרויח העיקר ולכך פריך כיון דהעיקר אינו בטל וא"כ אחר הזריעה נמי אסור מן התורה ויש בו עון מיתה כמו מתחלה ולכך אם כן אפרושי נמי לא יפריש וא"ש ודו"ק ועדיין צ"ע בזה ושוב עיינתי שנית בש"ס דשבת שם וראיתי דבלא"ה לק"מ דכבר יישב שם רש"י זה בלשונו דאפרושי נמי לא יפריש רק חטה אחת פוטרת הכרי וכן מוכח מגוף הש"ס שם ממה דקאמר רבא. אלא כיון דאפשר למעבד כדשמואל מהימני כו', וא"כ א"ש כיון דיתר התרומה הוי רק דרבנן והחשוד על עשה דביטל נתינת תרומה ומעשרות חשוד על דרבנן ושפיר פריך אפרושי נמי לא נפריש:

תוספת מכל הסוגיא הנ"ל תוספות ד"ה קונם פירות האלו ולא גרסינן פירות אלו כו' נראה דתיבות האלו בתחלה הוי ט"ס וצ"ל קונם פירות ולא גרסינן אלו כלומר דלאו דוקא מכח אלו אסור בחלופיהן ובגדוליהן רק בלא אלו נמי אסור בחלופיהן כו', ובד"ה האומר לאשתו קונם מעשה ידיך פירוש את"ל מאכל אסור כו' הך את"ל הוי ר"ת אם תעשה לו מאכל אסור כלומר דבאומר קונם מעשה ידיך אם תעשה לו מאכל אסור לאכול ומ"ש בגדולין פירות שלקח מן החליפין משמע שהם מפרשין דגדולין היינו הגדולין מן החליפין נמי אסורין והנה מה שהכריחם לכך ולמה פירשו זה כאן ולא לעיל מ"ש לפרש גלוליהן של גוף הפירות לא מפרשינן לי' אגדולי חליפין בחלופיהן ובגדוליהן נראה דלעיל בקונם פירות כיון דאפשר לזרוע גוף הפירות א"כ אפשר לפרש גידולהן של גוף הפירות לא מפרשינן לי' אגדולי חליפין אבל כאן בקונם מעשה ידיך כיון דהתוספת מפרשים דנאסר רק מה שעשתה לו מאכל ובמאכל לא שייך זריעה ואיך יהי' ממנו גדולין לכך הוכרחו לפרש להגדולין היינו אם החליפם את המאכל בפירות וזרע הפירות אף הגדולין אסורין מיהו לפמ"ש אח"כ ומשכחת לה כגון שנטעה אילן כו' א"כ לא הוי צריך לומר כאן דהגדולין קאי על החליפין רק נמי כה"ג דמיירי שנטעה אינן או זרע וחזר וזרעה שנית ואם פרשו כאן דהכוונה גדולין של חליפין לא הוצרכו לפרש אח"כ דנטעה אילן או זרע רק לפרש נמי כה"ג דגדולין של חליפין הוי באין זרעו כלה וא"כ דבריהם סתרי זא"ז וצ"ע. גם מ"ש אח"כ בדבר שזרעו כלה הגידולין אסורין וגדולי גדולין מותרין הוא תמוה דהרי מפורש במשנה דמותר בחלופיהן ובגדוליהן ואיך כתבו בזרעו כלה גדוליהן אסורין ואין לומר דהם מפ' גדוליהן היינו של החליפין בזה מותר בזרעו כלה אבל של גוף האיסור אף בזרעו כלה אסור בגדוליהן אך הרי בש"ס משמע להדיא דבזרעו כלה מן הגדולין מותר לגמרי ואיך חולקין התוס' על הש"ס לכך אין דבריהם מובנין בכאן אם לא שיש ט"ס בדבריהם וצ"ע בזה:

ד"ה שגדל בשביעית כו' דלא גזרו על גדולי שביעית כו' דבתרומה החמירו משום גזל השבט כו' והנה לכאורה סתרי דבריהם לש"ס פ"ק דשבת דשם מפורש דמכח חשש תקלה החמירו בתרומה ולא מכח גזל השבט ודוחק לומר דמכח תרתי יחד גזרו מכח תקלה ומכח גזל השבט מכח תרווייהו יחד דא"כ סתרי דבריהם לפר"ק דשבת דשם הקשו למה בזה חששו לתקלה ובפסחים לא חיישינן לתקלה ותרצו דדוקא בזרע חיישינן ולמה לא תרצו דבתרומה החמירו משום גזל השבט מיהו ז"א דשם בפסחים נמי מיירי מתרומה טמאה ולכך גם שם יש גזל השבט ולכך שפיר כתבו כאן דרק בתרומה גזרו כן מיהו לא ידעתי מי הכריחם לכך דלפ"ז שמכח שניהם גזרו הו"ל לתרץ בפשיטות טפי דבתרומה דעון מיתה גזרו בי' לחשש תקלה אבל בשביעית דאיכא רק עשה לא גזרו ואף דביבמות דף קט"ו אמרינן כל שבדאוריית' ל"ש לאו ל"ש כרת