נדרי זריזין חלק ב רמז

והמפ' דחשוד אין דרכו לאכול מדוכין רק שלמים כו' ולא יכולתי בעניי להבין הכוונה דמה בכך שהוא חשוד מ"מ אנן קאמרינן על זה שעושה עם החשוד שהוא מותר לאכול מהם ארעי וא"כ שפיר י"ל דמה דמתרת הברייתא לאכול היינו במדוכנין ומה בכך שהוא חשוד מ"מ לפועל אין אנו מתירין לאכול רק ע"י דיכה וצ"ע ועוד הוי קשה לי כיון דכאן רוצה הש"ס לפרש במדוכנין רק דפריך חשוד קתני ולעיל באמת נשאר בהך סברא בבצלים והשחירו דמיירי במדוכנין ולמה לעיל פשיט בעי' דישמעאל אישמעאל מבצל של תרומה שנטעו דמותר ונימא שם נמי מיירי במדוכנין ומנ"ל לפשוט דלמא מיירי ר' ינאי במדוכנין ודוחק לומר דתנא אין צריך לפרש דבריו אבל אמורא צריך לפרש דבריו וה"ל לפרש דמיירי במדוכנין דזה דוחק אך נראה דהרי יש להבין מה דמשני דמיירי במדוכנין קשה פשיטא אטו עד השתא לא שמענו דיבש ביבש מב"מ בטל ברוב בשלמא אם לא מיירי במדוכנין א"ש דקמ"ל דגדולין מעלין העיקר אף דניכר האיסור אבל אם מיירי במדוכנין קשה פשיטא אך נראה דטובא קמ"ל דבבריית' דבצלים שהשחירו קמ"ל אף דלא ידעינן אם הי' רוב בגדולין יותר על העיקר המכינן על סימן השחרות אפילו לקולא דיש כאן רוב ומעלין וכן בבריית' דהמנכש נמי מיירי דלא נודע אם יש כאן רוב גדולין וכמ"ש הר"ן בפירושו ושפיר קמ"ל דאף דלא נודע דיש רוב גדולין סמכינן לקולא דיש כאן רוב אבל בדברי ר' ינאי בבצל של תרומה דקאמר ורבו גדוליו עיקרו דמשמע דידעינן שרבו גדוליו שפיר קשה אם מיירי במדוכנין פשיט' ומהו למימר' ובע"כ לא מיירי במדוכנין וקמ"ל דגדולין מעלין וא"ש ודוק. שם גמרא והרי מעשר דאיסורו ע"י קרקע ואין בטלת ע"י קרקע כו' קשה לי לפי הס"ד השתא הו"ל להקשות גוף הברייתות אהדדי למה בבריית' דהמנכש עם הכותי כו' מורח דגדולי היתר מענין את האיסור ובבריית' דמעשר מוכח דאין גדולי היתר מעלין את האיסור וקשי' אהדדי ולמה תלאו דוקא בתירוצו דאיוסורו ע"י קרקע (ועיין מ"ש לקמן ליישב זה) והיותר תמוה לפרש"י ד"ה לפי חשבון שכתב וקשי' לר' אמי כו' ולמה פירש לר' אמי ולא פירש דקשה ברייתות גופא אהדדי גם שם בר' יצחק נפחא יותר דהוא ס"ל בתרומה עצמו דגדולי היתר מעלין איסור וכאן מוכח דבמעשר אין גדולי היתר מעלין האיסור וכן קשה יותר על מה דמשני הש"ס שאני מעשר דדיגון הוא דקא גרם לה כו' אכתי קשה לר' יצחק נפחא דהוא מיירי מתרומה והתם נמי דיגון הוא דקא גרים לה ולמה גדולי היתר מעלין האיסור והנה ראיתי בר"ן ד"ה מתיב רמב"ח קונם פירות אלו שהרגיש בזה למה לא פריך לר' יצחק מהך בריית' ממעשר וכתב לתרץ דזה ידע דמעשר הו"ל דשיל"מ אך לדעתי אין דבריו מובנים דממ"נ אם ידע דמעשר ה"ל דשיל"מ מהו פריך והרי מעשר דאיסורו ע"י קרקע כו' דלמא בדשיל"מ אף באיסורו ע"י קרקע אינו בטל ע"י קרקע ורק בשביעית דאינו דשיל"מ ובערלה בזה מחלק בין אם הוי ע"י קרקע או לא ומהו פריך ואם לא ידע דמעשר דשיל"מ ה"ל להקשות לר' יצחק נפחא נמי דהרי תרומה דיגון דקא גרם לו ולכך הדבר צ"ע:

שם גמ' א והתני' ליטרא מעשר כו' קשה לי טובא למה פריך מבריית' ולא פריך ממשנה מפורש שהביא הש"ס בסוף הסוגי' דטבל אפי' גדולי גדולין אסורין ה"ל להקשות והרי מעשר דאיסורו ע"י קרקע ואין בטילתה ע"י קרקע דלמא גדולי גדוליו אסורין ואין לומר דידע דיש לומר דהתם מיירי בנא רבו הגדולין אבל בברייתא מפורש דנעשה עשרה ליטרין יהוי רבו דאם כן מה פריך לקמן על ר' ינאי ובע"כ דעדיין לא ידע מהך תירוצא הוה לי' להקשות ממשנה מפורשת ולא מן הברייתא וצריך עיון בזה. ר"ן דך אוכל מהן ארעי ולא חיישינן שמא מקודם שזרעו הוטבלו למעשר כיון דמעשר דידהו דרבנן לא חיישינן להכי כו' הנה לכאורה לא הוי צריך הר"ן לכך כיון דהך ברייתא ס"ל דגדולי היתר מעלין את הא סור א"כ ה"נ אף לו יהא דהוי טבל מכבר מ"מ כיון דנתוספו גדולין הם מבטלין העיקר אך באמת א"ש דברי הר"ן דכוונתו לר' יונתן ור' יוחנן דס"ל אין גדולי היתר מעלין את האיסור ושביעית שאני מכח דעיקר איסורו ע"י קרקע בטילתו נמי ע"י קרקע א"כ תינח שביעית אבל מעשר דלא הוי ע"י קרקע כדמסיק הש"ס א"כ ניחוש שמא הוטבלו למעשר לכך הוצרך לומר הטעם כיון דחומרא דרבנן הוא לא חיישינן להכי והן אמת דלפ"ז קשה לי מה פשיט לעיל הש"ס ממעשר למבעיא דישמעאל לענין שביעית וכן מה דפשיט לעיל מבצל של תרומה נימא דשאני תרומה ומעשר דהוי רק דרבנן לכך הקילו דגדולין מעלין את העיקר אבל בשביעית דאורייתא אין גדולין מעלין והיותר קשה לדעת הרשב"א שכתב דמה דאין מעלין הוי רק חומרא דרבנן א"כ מה פשיט לי' דלמא רק בשל תורה כגון שביעית תקנו רבנן דאין גדולין מעלין אבל במעשר ותרומה של ירקות דהוי רק דרבנן כיון דהוא גופא גזירה לא גזרו בזה עוד דלא יבטלו גדונין לעיקר וכן תקשה מה דפשוט כאן מברייתא דאם חשוד על השביעית הוא למוצאי שביעית מותר דגדולי היתר מעלין האיסור הרי בחשוד הוי רק ספק איסור וכמ"ש הרא"ש בפירושו ואם כן לדעת הרמב"ם דס"ל ספיק' דאוריית' לחומר' רק דרבנן לכך י"ל בחשוד דהוי רק ספק והוי דרבנן לכך מעלין גדולין להעיקר אבל בודאי שביעית דאסור מן התורה אין מעלין ולכאורה צ"ע:

והנה מדי דברי בזה נראה דבזה י"ל דברי הרמב"ם בה' מעשר מה שתמהתי לעיל עליו דהעתיק הדין דטבל אפי' גדולי גדולין אסור ולא ביאר דאם הוי רבו גדולין על עיקרו מותר יע"ש ולפמ"ש כעת י"ל דבסוף הסוגי' קשה נמי מהו פריך מטבל אתרומה נימא דטבל מיירי בטבל של תורה ולכך גזרו דאין גדולין מעלין את העיקר ובצל של תרומה הוי רק מדרבנן תרומה ולכך י"ל דמעלין אך הנה בפ"ו דגיטין בסוגי' דצרור וזרקו אגוז ונטלו פריך שם הש"ס משתופי מבואות ומשני שאני שתופי מבואות דרבנן וקאמר שם ר"ח אשתיק וירדאן מהו הל"ל כל דתקון רבנן כעין דאוריית' תקון ואידך כי אמרינן כל דתקון רבנן כעין של תורה תקון בדבר דאין לו עיקר מן התורה אבל בדבר שיש לו עיקר מן התורה לא אמרינן כעין של תורה תקון:

והנה לפי מסקנת הפוסקים שם משמע דקי"ל כהך מ"ד דלא תקנו כעין של תורה רק במה שיש לו עיקר מן התורה דאין מוכרחין לומר כהך תירוצא דשתופי מבואות דרבנן והנה התם מוכח בש"ס דמעשר בזה"ז חשוב אין לו עיקר מן התורה וכמ"ש השעה"מ בה' מקוואות כן ולפ"ז נראה דה"ה מעשר ירק ופירות נמי נחשב אין לו עיקר מן התורה כיון דשניהם נתקנו משום לתא תרומה של תורה מה לי אם הזמן הוי דרבנן והגוף דאוריית' מה לי אם הזמן דאוריית' והגוף דרבנן וגם לענין חמץ בפסח בקדושין אין ינוק בין שעות דאוריית' וחמץ דרבנן או חמץ או דאוריית' ושעות רבנן ולכך כיון דמעשר בזה"ז הוי אין לו עיקר מן התורה גם מעשר רק הוי אין לו עיקר מן התורה ולכך א"ש דהש"ס דילן דפריך מטבל תרומה היינו רק לר' אמי דפשיט נעיל מבצל של תרומה אשביעית למה אינו מחלק בין דאורייתא או דרבנן בע"כ דס"ל כדעת ר"ח בפ"ו דגיטין הנ"נ דאף בדבר שאין לו עיקר מן התורה נמי אמרינן כל דתקון רבנן כעין של תורה תקון ומוכח מזה דלא כדעת הרשב"א דס"ל דאין גדולין מענין העיקר הוי רק מדרבנן דבשל דרבנן לא אמרינן כעין ש תורה תקון רק אדרבא אמרינן בכמה דוכתא בדרבנן הקילו ותקנתא לתקנתא לא עבדינן וכמ"ש בכמה דוכתא דלא אמרינן כל דתקון רבנן כעין של תורה תקון רק במה דבשל תורה הוי מן התורה יע"ש ומוכח דלא כהרשב"א ולכך ר' אמי יסבור כר"ח בגיטין דבכל דבר אמרינן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ולכך פשיט לי' מתרומת בצל דרבנן אשביעית ולפום שיטת ר' אמי פריך הש"ס דאיך פושט אתה מתרומת בצלים אשביעית ובע"כ דלא שאני לך בין דרבנן לשל תורה א"כ קשה לדידך מה יענה ר' ינאי למשנה דטבל ובע"כ דיש נחלק בין של תורה לדרבנן א"כ מה פשיטות הוי אשביעית ולכך דוחה הש"ס די"ל דלעולם דכל דתקון רבנן כעין של תורה תקון אף במה שאין לו עיקר מן התורה ומטבל לא קשה דהתם מיירי בלא רבו ובתרומה מיירי ברבו וזה הכל לר' אמי דס"ל כר"ח בגיטין בע"כ מדפשוט מתרומה אשביעית. אבל לדידן דקי"ל כמ"ד התם דלא תיקן רבנן כעין של תורה רק במלתא דיש לו עיקר מן התורה אבל באין לו עיקר מה"ת לא תקנו כעין דאורייתא ולכך שפיר פסק הרמב"ם בטבל של תורה אף ברבו על עיקרו מ"מ אין הגדולין מעלין את העיקר אבל בתרומה מיירי הרמב"ם כגון בבצלים דהוי רק תרומה מדרבנן לכך בדרבנן שפיר מבטלין גדולין להעיק' דבדרבנן הקילו ופוסק הרמב"ם כר' ינאי ודוק כן הי' נראה לומר מיהו לפמ"ש הר"ן לקמן דמה"ת ליכא מידי שיתחייב במעש' באין זרעו כלה ומן התורה לא מתחייב רק מין שזרעו כלה אם כן נסתרו דברינו ובלאו הכי פריך שפיר מטבל אתרומה כיון דמה דאפי' גדולי גדולין אסורין היינו רק באין זרעו כלה והוי ירק דרבנן ופריך דרבנן אדרבנן וא"ש ונסתרו דברינו בישוב דעת הרמב"ם וצ"ל כמ"ש לעיל בישובו:

ד"ה ומעשרן ודאי כו' ועוד כיון דקים לן בההוא כותי שלא עשרן כדקתני מעשרן ודאי מסתמא לא בא לידי גורן מחסיות אלא בשביל מעשר עכ"ל כוונתו כיון דעיק' קושייתו הוי איך אוכל מהם ארעי דלמא כבר נתחייבו במעשר אסור לאכול מהם ארעי לזה מתרץ הר"ן דאין דרך לעשות גורן לחסיות רק מי שרוצה לקיים מצות מעשר בכוונה עושה גורן כדי להביא אותם לידי חיוב מעש' ולכך עושה מהם גורן כדי לחייבם במעש' להביאם לידי חיוב מעשר אבל כותי זה כיון דהוי חזקה ודאי שלא עשרן א"כ אין לחוש דעשאן גורן דאין דרך לעשות גורן מחסיות כלל זולת מעשר ולכך מסתמא לא עשאן גורן ושוב מותר לאכול מהם ארעי כיון שגם מתחלה לא נקבעו למעש' כלל וז"ב ונכון כוונת הר"ן בזה:

הרא"ש ד"ה שאני שביעית הואיל ואיסור' ע"י קרקע בטילתה נמי ע"י קרקע.. הנה בעניי לא זכיתי להבין דבריו כלל דהרי בערלה נמי משכחת לה מוצא מאיסו' להיתר משנה שלישית לרביעית או מרביעית לחמישית וממ"נ אם כוונתו לפירות שגדלו בשלישית אין להם היתר ברביעית גם בשביעית אין להם היתר בשמינית ואם כוונתו על גוף האילן דיש לו היתר ביוצא משביעית לשמינית גם בערלה יש היתר זה ואם כוונתו דפירות שגדלו בשביעית ונתוספו בשמינית יש להם היתר. ע"י התוספת דגדולין