נדרי זריזין חלק ב רמד

וגם דברי הרמב"ם בה' תרומות צריכין ביאור והנה זה לשון הראב"ד בה' שמיטה פ"ד הל' כ"א על מ"ש הרמב"ם בצל שעקרו בשביעית וכו' א"א בירושלמי לא עשה ר"א מעשה אלא במדוכנין כו' ואי לא אסורין דמינח ניחא לי' וכנטועין לכתחלה דמיא עכ"ל והנה דבריו תמוהין שהרי בש"ס דילן מוכיח הש"ס דלא מיירי במדוכנין דהא המנכש קתני כו', א"כ מפורש להיפוך דלא מיירי במדוכנין וראיתי בכ"מ שכתב דהש"ס לא מוקי לה במדוכנין רק דרך דלמא והוא תמוה דהרי הש"ס מסיע דאי אפשר לומר כלל דמיירי במדוכנין ולכאורה הוי אפשר לומר דהראב"ד מפרש מה דאמרינן בש"ס דילן במדוכנין היינו כפירוש המפ' הר"ן והרא"ש ועל זה דוחה הש"ס דאי אפשר לומר כן דהמנכש קתני אבל בירושלמי גורס הראב"ד מרוכנין ברי"ש וס"ל להראב"ד כפי פירושו מרוכנין אין ראי' מלשון המנכש כלל ולכך ס"ל להראב"ד דבמדוכנין אי אפשר לפרש מכח דחיית הש"ס המנכש קתני אבל אוקימתא של הירושלמי במרוכנין מיירי ומפרש הראב"ד דמיירי מלשון הטי נא כדך דגלי דעתי' דלא ניחא לי' בכך זה יתכן להיות אמת ולכך השיג מלשון הירושלמי אך אכתי דבריו תמוהין דעכ"פ לו יהא כך או כך סוף סוף הרי הש"ס מוכיח מהתם דגדולין מעלין את העיקר א"כ אינו מפרש כהירושלמי רק ס"ל בכל ענין מעלין את העיקר בשביעית ולמה מביא ראי' מן הירושלמי ועוד שבה' תרומות פי"א הלכה כ"ב פסק שם הרמב"ם נמי דגדולין מעלין את העיקר ובטלו גדולין בגדולי גדולין ואף הגדולין עצמן לא אסר שם הרמב"ם רק מכח גזרה ולא מדינא והיינו מכח דגדולין מעלין את העיקר ולמה לא הקשה שם הראב"ד דהרי בירושלמי משמע דאין הגדולין מעלין את העיקר רק במרוכנין. והן אמת שראיתי שם בלשון הראב"ד שכתב על הרמב"ם בהלכה כ"א מ"ש דגדולי תרומה הרי הם כחולין לכל דבר כו' א"א כל זה שבוש שאפי' הטבל שגדוליו מותרין אם הוא דבר שאין זרעו כלה הכל אסור וכ"ש בתרומה כו', א"כ משיג באמת על הרמב"ם וס"ל בדבר שאין זרעו כלה אסורין הגדולין מן התורה והנה הכ"מ תמה על הראב"ד דהרי הוא ש"ס ערוך דהוי רק מכח גזירה ייע"ש ודברי הכ"מ תמוהין דהרי מפורש בש"ס דילן דמה שאין גדולין מבטלין העיקר הוי רק בדבר שאין זרעו כלה אבל בדבר שזרעו כלה ודאי דמותרין הגדולין א"כ בש"ס דנתן טעם מכח גזרה היינו בדבר שזרעו כלה אבל תמיהת הראב"ד הוי על מה שהרמב"ם סתם ולא חילק ומשמע אף בדבר שאין זרעו כלה מותר מדינא בפרט דסיים לפיכך מותר לאכול הגדולין בידים מסואבות כו' והו"ל לחלק בין זרעו כלה או לא והרי אח"כ נחית לפרש בהלכה שאח"ז וכתב ואפילו אין זרעו כלה א"כ גם כאן הו"ל לחלק בין זרעו כלה או לא אלא ודאי כל ענין מתיר ויפה תמה הראב"ד דהרי בטבל גדולין אסורין וא"כ באמת תמה הראב"ד על הרמב"ם בגדולין שם אך זה אני תמה על הראב"ד למה לא תמה על הרמב"ם מ"ש אח"כ הלכה כ"ב דגדולי גדולין רולין לכל דבר והרי בטבל אף גדולי גדולין אסורין שדבר שאין זרעו כלה כמ"ש בש"ס לקמן דף ס ואין לומר כתירוץ הש"ס דמשני ברבו גידולין על עיקרו קמ"ל דהיינו בטבל מיירי בלא רבו גידוליו על עיקרו ובתרומה מיירי ברבו גידוליו על עיקרו וא"כ מה תמה הראב"ד על הרמב"ם בגדולין דלמא ה"נ בגדולין עצמן מה דבטבל גדוליו אסורין היינו דלא רבו על עיקרו אבל ברבו על עיקרו מותרין מדינא רק דגזרו בי' מכח שמא יבא לידי תקלה ובגדולי גדולין לא גזרו ואין לומר דעיקר תמיהת הראב"ד על הרמב"ם הוי מה דאינו מחלק ומשמע אף אם לא רבו גדוליו על עיקרו נמי מותרין מדינא דאל"כ הו"ל לחלק בין רבו או נא כדמחלק אח"כ אך ז"א דא"כ למה לו לתמוה ממקום אחר מטבל הו"ל להקשות ממקומו מלשון הרמב"ם בעצמו שהרי אח"כ ס"ל אפילו גדולי גדולין אין יכולין לבטל האיסור רק ברבו מכ"ש הגדולין עצמן והו"ל לתמוה מלשון הרמב"ם מני' ובי' לכך דעת הראב"ד צ"ע בזה:

והנה גם דברי הרמב"ם סתרי אהדדי שבה' שמטה נתן טעם כיון דעיקר איסורו ע"י קרקע בטל ע"י קרקע משמע הא בלא"ה ס"ל דאין גדולי היתר מעלין האיסור וכן פסק בה' מעשר שני ונטע רבעי דילדה שסבכה בזקנה אינה בטילה אפי' הוסיפה מאתיים אסור דאין גדולי היתר מעלין האיסור ולמה פסק בה' תרומה דגדוליו מותרין לולי הגזירה וגדולי גדולין מותרין באמת ברבו גידולין על עיקרו והרי בש"ס משמע דגדולי תרומה דמבטלין העיקר הוי רק למ"ד דגדולין מעלין העיקר ולמ"ד דאף בשביעית מעלין העיקר אבל למ"ד אין גידולי שביעית מעלין העיקר אף גדולי תרומה מעלין העיקר גם מפורש בש"ס דמעשר לא נקרא בטלתה ע"י קרקע דדיגון הוא דגרם לו ולמה פסק הרמב"ם דגדולי שביעית אין מעלין את העיקר ובתרומה משמע מדבריו דמעלין את העיקר אם רבו על יקרו ובש"ס לא נאמר כן רק למ"ד מעלין הרמב"ם פסק דאין מעלין והרי מבואר בש"ס דזה הוי בפלוגתא הך דר' ינאי דתרומה והך דילדה שסבכה בזקנה ובצל שנטעה בכרם מאן דס"ל הא נא ס"ל הא והוי מחלוקת והרמב"ם פסק כתרווייהו והוא תמוה ולא ראיתי מי שיתעורר בזה:

ועוד תימא על הרמב"ם שבה' מעשר שני פרק ו' הלכה ו' כתב הזורע את הטבל כו' ואם הוא דבר שאין זרעו כלה אפילו גדולי גדוליו אסורין כו' ולמה לא כתב דברבו גדוליו על עיקרו עכ"פ הגדולי גדוליו מותרין כמ"ש כעין זה בה' תרומה ואם הגדולין ראוי להיות מותרין בזה דבשלמא בתרומה גזרו שמא ישהא אבל בטבל דלא גזרו א"כ אף גדוליו יהי' מותרין ברבו והו"ל לחלק בין רבו או לא ואין לומר דמחלק בין תרומה לטבל דא"כ מהו פריך הש"ס לקמן דף ס' מטבל או מתרומה ומשני ברבו משמע דטבל ותרומה שוין הם לכך דבריו צ"ע גדול:

גם מ"ש הרמב"ם שם בה' ד' ליטרא מעשר טבול שזרעה והשביחה והרי היא יו"ד ליט' מעשרות חייבת במעשר ואותה ליטרא מעשר עלי' ממקום אחר לפי חשבון והנה המעיין בש"ס פריך מהך ברייתא על שביעית דמוכח מנה דגדולין מבטלין את העיקר אם עיקר איסורו ע"י קרקע ולמה במעשר מוכח דאין מבטלין ומשני שאני מעשר דדיגון הוא דקא גרם לה ועכ"פ מוכח מזה דמהך ברייתא מוכח דאין גדולין מבטלין העיקר במעשר ועיין בר"ן שם דף נ"ט ד"ה מתיב רמב"ח דכתב דה"ה דהוי מצי להקשות לר' ינאי מהך ברייתא דמעשר רק ממשנה אלימא לאקשויי ועכ"פ מוכח מברייתא דלא כר' ינאי והרמב"ם פוסק בה' תרומות כר' ינאי וכאן פוסק כהך ברייתא ואף דהש"ס מסיק דר' ינאי מיירי ברבו הגדולין הרי כאן נמי כיון דנעשה יו"ד ליטרין הוי רבו ואין לומר דדוק' בגדולי גידולין מחיר הרמב"ם ברבו ולא בגדולין דהרי מוכח מדבריו בה' תרומת דגם בגדולין עצמו לולי הגזרה היו מותרין אף באין זרעו כלה וצ"ע ומ"ש הרמב"ם שם הדין ליטרא מעשר שתקנה וזרעה כו' וכתב שם הכ"מ הטעם דהגדולין מבטלין את העיקר כוונתו אף דהרמב"ם פוסק בה' כלאים ושביעית דאין גדולין מעלין העיקר וכאן נמי משמע כן דאל"כ למה ברישא אותה ליטרא מעשר לפי חשבון ובע"כ דהרמב"ם פוסק דאין גדולין מעלין העיקר אך כוונת הב"י דלחומרא ודאי גדולין מבטלין העיקר וכדמשני הש"ס לחומר' שאני ודו"ק:

וראיתי ברמב"ם פ"ד משמיטה הלכה כ' שכתב בצלים שירדו עליהם גשמים כו' ובין כך ובין כך הבצלים עצמן בהיתרן הם עומדים וכתב עליו הכ"מ שזה פשוט כו' ולדעתי הדברים תמוהין מאוד כיון דהרמב"ם פוסק בה' מעשר דבצל של מעשר שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה ומוכח דגדולין מבטלין העיקר וכמ"ש הכ"מ ונהי דהוי לחומרא כדמשני הש"ס עכ"פ כאן למה הבצלים עצמן מותרין ובטלו הגדולין את העיקר לחומרא ויתירו אף הבצלים לחומרא כמו במעשר ואיך כתב הכ"מ שזה פשוט גם תמוה מה שלא העתיק הרמב"ם הסיפא של הברייתא המובא בש"ס דכנגדן למוצאי שביעית מותר. ונהי דהרמב"ם פוסק דלקולא אין גדולין מבטלין העיקר עכ"פ הרי הש"ס מוקי לה במדוכנין והו"ל להרמב"ם להביא זה ולפרש נמי כן מיהו זה אפשר ליישב דסמך הרמב"ם על מ"ש אח"כ דין בצל שעקרו בשביעית כו' וס"ל לה מכ"ם דחילוק זה בין השחירו או לא כבר מוכח מן הרישא דבהשחירו מוכח דנתוסף בו גדולין ועיקר הרבותא של הברייתא כנגדן למוצאי שביעית מותר הוי רק להשמיענו דגדולין מבטלין העיקר וכיון דכתב הרמב"ם אח"כ דין זה דגדולין מבטלין העיקר שוב א"צ למנקט דין זה מיהו זה דוחק דהרי י"ל כמו דלענין גדולין מבטלין העיקר אמרינן דלחומרא מבטל ולא לקולא כן י"ל דסימן זה שהשחירו הוי סימן ועל התוספות הוי רק לחומרא ולא לקולא לכך הו"ל לאשמעינן דין דכנגדן למוצאי שביעית מותר וסמכינן נמי על הך סימן דהשחירו ועוד אני חמה ביותר כיון דהרמב"ם פוסק דבשביעית אף לקולא מבטלין הגדולין לעיקר מכ"ש דראוי דלחומרא יבטלו העיקר ואיך כתב להבצלים עצמן מותרין וצ"ע בכל זה והנה זה הוי אפשר ליישב די"ל דס"ל להרמב"ם דאף דהשחירו הבצלים אין ראי דרבו הגדולין על העיקר דלמא רק מעט הוא שנתוסף עליו ולא יותר מן העיקר ואנן לא אמרינן דגדולין מעלין את העיקר רק ברבו על העיקר ולא כשהם מעט מהעיקר והש"ס דרוצ' להוכיח מכאן דגדולין מעלין את העיקר היינו רק להס"ד דלא ידע לחלק בין רבו או לא דבסוף הפרק בדף ס' מסיק הש"ס ברבו גדוליו על עיקרו קמ"ל משמע דעד השתא הוי ס"ל דאף בלא רבו נמי גדולין מבטלין העיקר וכעין שכתב הרא"ש גבי מה דפושט הש"ס משביעית וכתב הרא"ש דהאיסור חשוב ומבטל העיקר וכוונתו בזה ליישב קושיות הרשב"א דמה פשיט הש"ס משביעית הרי עיקר הסברא דגדולין מעלין העיקר הוי רק ברוב גדולין ושביעית מיירי רק מכ"ש ובע"כ לאו מתורת ביטול הוא רק מכח דיש בו איסור מעורב ומה ראי' לגדולין מבטלין העיקר והרא"ש יישב זה במתק לשונו דהאיסור תמיד חשוב וכ"ש חשוב ברוב היתר ומבטלו להעיקר ועיימ"ש לקמן בזה א"כ כיון דלפי האמת ס"ל להרא"ש דאיסורו חושבו וכ"ש מבטל כן י"ל דלהס"ד הוי ס"ל דהגדולין חשובין תמיד ואף כל שהוא מבטלין להעיקר ולכך פשיט שפיר מכנגדן למוצאי שביעית מותר ובזה מיושב קושיות הרשב"א הנ"ל דלכך פשוט משביעית דאוסרת בכ"ש מכח דהשתא הוי ס"ל דכ"ש גדולין להעיקר אבל לפי המסקנא מסיק הש"ס דרק ברבו גדולין על העיקר מבעיא לי' אבל בלא רבו אין מבטלין אז בין הגדולין היתר בין אם הם איסור אין כח לבטל בפחות מרוב ובאמת אין ראי' משביעית דאוסרת בכ"ש ולכך בע"כ ברייתא דנקט כנגדן למוצאי שביעית מותר חולקת על ברייתא דטבל גדוליו אסורין דמשם מוכח דאין גדולין מבטלין העיקר פחות מרוב וכאן משמע דאף בפחות