נדרי זריזין חלק ב רמ

הוא עצמו מסתפק אף שניהם אבל במליח מיעוט ב"א קורין כן אבל הוא עצמו אינו קורא כן ייע"ש זה תוכן כוונתו ולכך א"ש דבהא פליגי רבנן ור"ע דלר"ע אף אם מקצת בני אדם קורין כן נמי חיישינן למיעוטא אך אם מיעוט בני אדם קורין כן לא חיישינן למיעוטא לכך מתירין בדלועין וקיי"ל כרבנן ולפ"ז קשה מהו פריך ממעילה כיון דקיי"ל בדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר רובא א"כ י"ל דלמא טעמא דר"ע מכח דהו"ל דשיל"מ לכך אין הולכין אחר הרוב וא"כ תינח לענין נדרים לחומרא אבל לענין מעילה אזלינן בתר דבר תורה ומן התורה אזלינן בתר רובא ולכך השליח מעל ומהו פריך ואפשר דזה עצמו כוונת הש"ס דמתרץ מי לא מודה ר"ע דצריך אמלוכי בי' כלומר דאם הוי ודאי בכלל. רק לא הוי צריך לאמלוכי בי' כלל רק בע"כ מדצריך אמלוכי בי' אינו בכלל ירק בודאי רק על צד המיעוט ולכך בנדרים מחמיר מכח דהו"ל דשיל"מ ובמעילה אזלינן בתר דין תורה וא"ש ודו"ק:

שם גמרא א"ר חסדא מתניתין דלא כר"ע דתנן כו'. יש לדייק למה הקדים המשנה דבעה"ב שעשה שליחותו כו' ותיכף הו"ל להביא הך משנה דאמר לשלוחו תן בשר לאורחים כו' ונראה דא"ש דלכאורה לא הוי פריך הש"ס כלל די"ל דכל מידי דממליך עלה שליח הוי נמי מיני' אך י"ל דעכ"פ הוספה הוי נהי דנחשב קיום השליחות כיון דהוי בכלל בשר מ"מ כיון דאינו בשר ממש רק צריך להיות נמלך עליו השליח ואם רצה השליח הי' יכול לומר לאורחים שלא יתן להם עד שימלך בבעה"ב ואם לא נמלך רק נתן להם מעצמו הוי הוספה מדעתו ולכך י"ל דע"כ לא פטור השליח רק אם לא הוסיף כלום על הבעה"ב אז שייך המעילה רק בבעה"ב ולא בשליח אבל אם השליח הוסיף מדעתו ונחשב כשותף בענין המעילה וראוי שימעול שליח וכיון דהשליח מעל ראוי שיופטר בעה"ב דלא שייך שתי מעילות על דבר אחד ואינו דומה למה דתניא שם במשנה באם אמר לשליח תן חתיכה אחת לאורחים ונתן להם שתים והם נטלו שלש דכולם מעלו דהתם כ"א נטל חתיכה יתירה ולכך הוי מעילות כ"א על חתיכה אחרת א"כ אין שני מעילות על חתיכה אחת רק על כל חתיכה מעילה אחרת אבל כאן דבאמת הוי רק חתיכה אחת וא"כ כיון דהשליח עכ"פ הוסיף מדעתו ונתן להם כבד ועכ"פ חייב השליח קרבן מעילה לא שייך שוב למעול בעה"ב דאין שני מעילות על חתיכה אחת ולכך י"ל דמעל השליח כיון דהוסיף עליו וכיון דהשליח מעל ממילא פטור הבעה"ב ולא הוי קשה לר"ע ולכך הקדים הש"ס הך משנה דבעה"ב שעשה שליחותו הבעה"ב מעל לא עשה השליח שליחותו שליח מעל והתחיל לפרש כיצד אמר לו כו' א"כ כיון דתנא תחלה לא עשה שליחותו כיצד תן בשר לאורחים כו' א"כ משמע דזה נקרא לא עשה שליחותו מוכח דאין זה קיום השליחות והוספה רק הוי לא עשה שליחותו ולכך פריך שפיר כיון דלר"ע כל מידי דממליך עלה שליח מינו למה נקרא זה לא עשה שליחותו ולר"ע הוי רק הוספה על שליחות לא שינה ולכך בע"כ מתניתין דלא כר"ע ולכך הוכרח להקדים משנה זו וא"ש ודו"ק. שם גמרא למעול בעה"ב ולא למעול שליח כו' ע' בהרשב"א והר"ן שהקשו מהו פריך הרי מודה ר"ע לענין מלקות דאינו לוקה כו' וכן הקשו התוס' ולדעתי נראה דא"ש כיון דס"ל לר"ע בכריתות דעל ספק מעילות מביאין אשם תלוי וא"כ כיון דעכ"פ ס"ל לר"ע דספק הוי אם מיני' הוא או לא א"כ פריך כך כיון דנקט במתניתין השליח מעל משמע דחייב מעילה ודאית ובפרט דנקט דומיא דרישא דבעה"ב שעשה שליחותו בעה"ב מעל זה ודאי הוי מעילה ודאית כיון דעשה שליחותו ודאי דמעל מעילה ודאית וא"כ כיון דבעה"ב מעל הוי מעילה ודאית ה"ה נמי להיפוך מה דנקט לא עשה שליחותו שליח מעל הוי נמי מעילה ודאית ובפרט כיון דברישא נקט לא עשה שליחותו שליח מעל הכוונה מעילה ודאית כיון דשינה הוי מעילה ודאית ומתחיל לפרש תיכף אמר לו תן כשר לאורחים כו' ולמ"ל למנקט מה שהשליח מעל ספק מעילות הו"ל למנקט גווני דמעל השליח ודאי מעילה ולאשמעינן רבותא טפי דאפילו ודאי מעילה משכחת לה בשלוחו ולמ"ל למנקט ספק מעילות אלא ודאי דגם בזה הכוונה דהשליח מעל מעילה ודאית וקמ"ל רבותא דאף בשינה כהך דנתן להם כבד נמי הוי שינה ולכך פריך אי כר"ע דס"ל ספק הוי א"כ למעול בעה"ב ספק מעילות דהוא ס"ל חייב על ספק מעילות אשם תלוי ולכך למעול בעה"ב ספק מעילה ולא ימעול השליח מעילה ודאית ופריך בתרתי דבעה"ב נמי ימעול ספק מעילה, והשליח לא ימעול מעילה ודאית כיון דספקא הוי וא"ש ודו"ק. ע"ב גמרא מ"ש בשר עופות כו' קשה לי מ"ט עזב הש"ס כבד דנזכר בתחלה קודם עופות ופריך מעופות הרי מוכח בש"ס לעיל דכבד נמי אינו אסור רק מכח דממליך שליח עלה והו"ל להקשות מ"ש כבד דממליך שליח עלה ואסור ומ"ש דגים וצ"ע והנה הרמב"ם כתב דעופות אסור בכל מקום אך בדגים מחלק בין מקום דממליך שליח עלה או לא ותמהו עליו שהוא נגד סוגיא דידן והנה בטור יש נמי תימה בלשונו שכתב ותנא דקאמר דהוי בכלל בשר סתם במקומו הי' השליח נמלך עליו כו' והוא תמוה היאך מצא בלשון התנא דקאמר דהוי בכלל בשר סחם. אדרבא הרי אף הת"ק קאמר דמותר בבשר דגים וחגבים רק דהש"ס משני דמיירי ביומי דהקזה עכ"פ התנא אדרבא קאמר דאינו בכלל בשר סתם ואפשר דט"ס הוא בטור מ"ש והתנא וצריך להיות והש"ס דקאמר דהוי בכלל בשר סתם כלומר הש"ס דפריך דגים נמי עביד שליח דממלך עלה היינו דבמקומו הוי כן אך לכאורה לא הוי צריך לכך די"ל דהש"ס פריך כיון דעופות מיירי בע"כ במקום דממלך שליח עלה א"כ דגים נמי במקום דממליך שליח מתסר ואפשר כוונת הטור ליישב דעת הרמב"ם כיון שהוא נמשך אחריו וס"ל דעופות אסור בכל מקום א"כ הוי קשה לו מהו פריך דגים נמי נימא דמיירי במקום דלא ממליך שליח על דגים ולכך מפרש הטור דבזמן הש"ס הי' השליח נמלך בכל מקום על דגים ולכך הוי בכלל בשר סתם בכל מקום אבל בזמן הרמב"ם לא הוי ממלך השליח בכל מקום על דגים אבל על בשר עופות ממליך בכל מקום כן נראה כוונת הטור והנה לכאורה הי' נראה ראי' להרמב"ם דאין כל הדברים שוין ממה דפריך הש"ס לעיל ממעילה דתנן סתמא דלא כר"ע דאמר כל מידי דממליך עלה שליח מיני' הוא וקשה הרי אף לר"ע לא הוי מיני' רק במקום דממלך עלה שליח אבל במקום דלא ממלך עלה לאו מיני' הוא א"כ נימא דמשנה דמעילה מיירי במקום דלא ממליך שליח עלה לכך מעל השליח ובמקום דממליך אפשר דמעל הבעה"ב ומהו פריך אלא ודאי דיש דברים שאין חילוק בין מקום למקום. רק תמיד הוי ממליך עלה שליח ומיני' הוא וא"כ י"ל ה"ה בעופות נמי הוי מיני' תמיד ואך כד דייקינן אין זה ראי' דלעולם י"ל דבכל דבר דממליך שליח תליא בלשון המקומות ומהו דפריך הש"ס ממעילה הכוונה רק מהרישא דשליח שעשה שליחותו בעה"ב מעל ומפרש כגון דאמר תן בשר לאורחים ונתן בשר ולמה לא קמ"ל רבותא טפי דאפילו אם נתן כבד רק דהוי מקום דממליך עלה שליח מעל בעה"ב והו"ל לחלק בין כבד גופו בין מקום דממליך עלה שליח או לא ונדע אם כשנתן כבד מקרי עשה שליחותו ומעל בעה"ב מכ"ש כשנתן בשר כמאמרו ממש אלא ודאי אף במקום דממליך לא הוי מיני' ואין ראי' להרמב"ם כלל והנה העיקר מה שנראה לי בדעת הרמב"ם שט"ס הוא בלשונו וצריך להיות כן תחלה צריך להיות ואם מראין הדברים שלא נתכוין אלא בבשר בהמה בלבד ה"ז מותר בבשר דגים וצריך להיות ובכ"מ אסור בבשר עופות ובקרביים כו' וכוונתו למה דמשני הש"ס ביומא דהקזה דאז נראה שאינו מכוין רק לבשר בהמה כי אף על עופות אין מקיזין מ"מ אינו מותר רק בדגים אבל אסור בבשר עופות כדמשני הש"ס כיון דעכ"פ משכחת לה ע"י שלוק לכך אסור בכל מקום כן הי' נראה כוונת הרמב"ם ודו"ק:

ר"ן ד"ה ולענין הלכה כו' כיון דיחידאי פליג עליו כו' וקיי"ל הלכה כר"ע מחברו הנה מזה משמע דאם הי' רבים פליגי עליו לא הוי הלכה כר"ע ותימא מכאן על הט"ז בא"ח סי' קס"ז שכתב דפשיטא דהלכה כר"ע אפילו מחביריו והנה מה דפשיטא לי' מוכח כאן להיפוך דאין הלכה כר"ע רק נגד יחידאי ובאמת בעירובין דף מ"ו מפורש נמי דהלכה כר"ע רק מחברו ולא מחביריו ודברי הר"ן נכונין ודברי הט"ז צ"ע:

תוספות ד"ה ונתן להם כבד דכבד לאו מין בשר הוא כלל כו' הנה דבריהם תמוהין מאוד והם היפוך דברי הש"ס דאם לאו מין בשר הוא כלל ולא ממליך שליח עלה אתיא אף כר"ע ולמה אמר מתניתין דלא כר"ע ועוד הרי בברייתא אח"כ מפורש דאסור בכבד ובקנה ומוכח דזה הוי ממליך שליח עלה וצריך לומר שיש ט"ס בדבריהם וצריך להיות להיפוך וז"ל דכבד לאו מין בשר הוא וכי אמר לשלוחו קח לי בשר ולא מצא אלא כבד ממליך שליח עלה וכששולח לבקש בשר אינו חוזר ואומר לא מצא בשר כלל אלא אמר לא מצאתי אלא כבד עכ"ל כן הוי הגרסא הנכונה וכוונתם מכוון לדברי הש"ס דבזה ממליך עלה שליח:

ד"ה מיני' הוא כו' אבל לא מעל והא אמר לעיל כו' ט"ס והוא וצ"ל דהא אמר לעיל כו' ומ"ש כיון דבסתם אין השליח לוקה ט"ס לוקה וצ"ל לוקח כלומר אין השליח קונה בסתם עד דממליך תחלה בבעה"ב ומ"ש וקושיא דבעה"ב נתרץ כמ"ש כוונתם דבעה"ב לא מעל מכח דהוי ספק והשליח מעל כיון דעכ"פ הו"ל למלך ולא נמלך והר"מ מפרש דגם מתחלה כבר ידע הש"ס הך סברא דאינו לוקה בעה"ב דלר"ע ספקא הוי ואצ"ל דהש"ס מחדש כן במה דמשני מי לא מודה ר"ע רק תחלה כבר ידע הש"ס הך סברא דאינו לוקה ולא פריך למעול בעה"ב רק פריך לא ימעול שליח דספקא הוי ומשני כדפרישית היינו כיון דעכ"פ הי' לו להיות נמלך ולא נמלך לכך נחשב שינוי בודאי ומעל:

דף נה ע"א משנה עיין בלשון הר"ן הנודר מן הדגן כו' ס"ל לר"מ הנה במקצת ספרים הוי הגרסא ס"ל כר"מ והוא ט"ס וצ"ל ס"ל לר"מ:

שם גמרא למימרא דדגן כל מידי דמדגן משמע לכאורה קשה לי לפרש"י דלר"מ חייבין במעשר מכל מידי דמדגן א"כ מ"ט פליגי לענין נדרים ולא פליגי בעלמא לענין אם חייבין מן התורה במעשר משאר מינין או לא דלר"מ חייבין מן התורה ולחכמים רק מדרבנן ויש נ"מ טובא בין חיוב של תורה לדרבנן ואפשר לומר דלרבנן נקט דבמעשר חייבין עכ"פ מדרבנן ויש נ"מ טובא בין חיוב של תורה לחיוב דרבנן וקמ"ל דבנדרים מתירין לגמרי ובפרט די"ל בנדרים דאזלינן אחר הכוונה אפשר דהי' כוונתו גם על אינך קמ"ל דאעפ"כ מתירין רבנן או לפמ"ש לעיל בשיטת רש"י דכאן מיירי