נדרי זריזין חלק ב רלט

דגם ענין זה צריך להיות נמלך עליו השליח אם יתן מצד אחר או לא ולרבנן דס"ל כל מידי דממלך עלה השליח לאו מיני' הוא הוי זה שינוי בשליחות כיון דעל כזה דאמר לו מכאן ונתן מכאן צריך להיות נמלך והוי שינוי בשליחות אבל לר"ע דס"ל כל מידי דממליך עלה שליח מיני' הוא. אף זה הוי מיני' ואין זה שינוי בשליחות ולכך שפיר פריך הש"ס דמתניתין דלא כר"ע רק דנקט הרישא כדרך הש"ס ואדרבא בזה יתיישב עוד דעת הרמב"ם דלא העתיק דאינו לוקה דלדידי' מוכרח לומר דלוקה דהוי ודאי כיון דהוא לשטתו ס"ל דקיי"ל כר"ל בתרומה דלא אתי דבור ומבטל דבור וא"כ קשה קושיות הירושלמי ממשנה דבטל שליחותו וצריך לומר כתירוץ הירושלמי דמיירי באמר לו לתרום מן הצפון וקשה הרי אם עשה כן הוי שינוי מצד עצמו ולמה לי עוד חזרה ובע"כ דאתיא כר"ע וס"ל כל מידי דממלך עלה השליח מיני' הוא אך אם נימא דאף לר"ע ספק הוי ולא ודאי וא"כ בתרומה כה"ג אף בלא חזר בו הוי רק ספק תרומה באמר לו מן הצפון ותרם מן הדרום וא"כ הרי המשנה למלך נסתפק בשלח שליח לקדש לו אשה וקידש לו קידושי ספק אם מקודשת או לא ייע"ש ולכך אנן נאמר כהך דעה דבעשה שליח לעשות מעשה ועשה ספק אין כאן שליחות כלל והוי שינוי ולכך הוי קשה על המשנה למה לי חזרה הרי בלא חזר בו אם שינה ונתן מן הצפון אף לר"ע הוי רק ספק תרועה וקי"ל דהוי תרומה ויחזור ויתרום וא"כ זה גופא הוי שינוי בשליחות ובטל לי' כל התרומה כל דהוא לא שלחו רק לתרום ודאי תרומה לא ספק וא"כ בלא"ה בטל התרומה ולמ"ל החזרה ובע"כ מוכרח דלר"ע הוי ודאי מיני' ולכך התם נמי במן הצפון ומן הדרום ודאי לא הוי שינוי ולכך בעינן שיהי' חזרה נמי ואביי דס"ל דהוי לר"ע רק ספק היינו דהוא יסבור דאף בתרומה אתי דבור ומבטל דבור ומיירי מתניתין דתרומה בחזר בו לבד בלא שינוי ולכך אפשר לומר דלר"ע ספק ויאכל לרב' כ הרמב"ם דס"ל דבתרומ' לא אתי דבור ומבטל דבור ובע"כ הך משנה דתרומה בביטל שליחותו מיירי באמר לו מן הדרום ולמ"ל החזרה בע"כ אתיא כר"ע דכאן ומוכח מזה דלר"ע הוי ודאי קיים השליחות רק לדידהו כיון דבתרומה לא מהני חזרה בלא"ה לק"מ ממעילה די"ל דמיירי בחזר בו תחלה כהן משנה דתרומה רק להסוברים דבתרומה מהני חזרה קשה להו ממעילה ולדידהו אפשר לומר דלר"ע ספק הוי א"כ א"ש דכ"א לשטתו וזה תלוי בזה והרמב"ם לשטתו א"ש דס"ל ודאי לוקה ובמעילה מיירי הכל בחזר בו החלה ולא ביארו כיון דאינו מפורש בש"ס כן נלפענ"ד נכון דרך פלפול וחדאי קב"ה בפלפולא והנה מ"ש לעיל דרבא לא ס"ל כאביי רק לדידי' הוי ודאי צריך לומר מה דאמרינן כאן דאמרוהו קמי' דרבא אמר שפיר קאמר נחמני היינו רק דאביי לשטתו שפיר קאמר ואפשר דלכך דייק שפיר קאמר נחמני ולא אמר כדאמרינן בעלמא יישר כו' אך הכוונה דנחמני לשטתו שפיר קאמר אבל הוא עצמו לא ס"ל כן והנה בהלכותיו פסק הרמב"ם כר"ע אבל בפירושו במשניות כתב דהלכה כחכמים וסתרי זה את זה וצ"ע שם גמרא באומר ירק כו' משמע הא באינו אומר רק ירק סתם מודה ר"ע דמותר בדלועין וא"כ קשה מה מייתי רבנן ראי' מאומר לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין הרי שם אמר רק ירק לבדו ובזה מודה ר"ע דאין דלועין בכלל וצריך לומר דראיות רבנן הוי נמי באומר לשלוחו קח לי ירק המתבשל בקדרה והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין כו':

שם גמרא אמר אביי מודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה כו'. עיין ברשב"א בחידושיו שהביא בשם הירושלמי שכמו שפליגי לענין נדרים כן נמי פליגי לענין מוכר לו ירק גנה לרבנן אין דלועין בכלל ולר"ע אף דלועין בכלל וכולם מכורים וכן לענין הפקר ייע"ש. והוא תמוה להרי מודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה ובע"כ דספקא הוי וא"כ בממון מ"ט לא נימא המע"ה ונלך בתר חזקת מ"ק וכן לענין הפקר למה יחשב הפקר ואין לומר דהירושלמי לא ס"ל כש"ס דילן דא"כ למה הביאו הרשב"א כיון דקיי"ל כש"ס דילן ואפשר דהרשב"א מיירי רק בתפס הלוקח או הזוכה אז לרבנן מפקינן מיני' ולר"ע לא מפקינן מיני' וצ"ע:

והנה מ"ש אביי מודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה לא ידעתי מי הכריחו לכך ומנ"ל כן ואפשר כיון דהרשב"א מביא בשם הירושלמי דאוסר בדלעת יוונית אף לרבנן דמודים רבנן בדלעת יוונית ולכך הוי קשה לאביי למה נקטה המשנה בסיפא דאסור בפול המצרי לח ולמה קמ"ל דבפול המצרי מודים רבנן הו"ל לאשמעינן רבותא טפי דאפי' דלעת יוונית מודים רבנן ונדע ממילא בפול המצרי כמ"ש ולכך מפרש אביי דמודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה ולכך מה דס"ל לר"ע גבי דלועין מודי' רבנן בדלעת יוונית ודוק' לענין איסורא מודים רבנן לר"ע אבל לענין מלקות אף בדלעת יוונית אינו לוקה ואבל כפול המצרי לוקה מלקות נמי ולכך קמ"ל לרבנן דבסתם דלועין מתירין לגמרי ובפול המצרי ס"ל דאף לוקין אבל בדלעת יוונית הוי איסורא ואין לוקין כמו לר"ע בכל הדלועין או אפשר לומר דלכך קמ"ל אביי כן משום דיש לדייק עוד מ"ש תחלה במה קמפלגי רבנן ס"ל כל מידי דצריך שליח אמלוכי עלה מיני' הוא כו' ולכאורה זה הוי למותר דכן מפורש במשנה דבהא פליגי גם מה שייכות זה דוקא אחר התירוץ דמתרץ באומר ירק המתבשל בקדרה עלי אך נראה מזה ראי' למ"ש הרשב"א בחדושיו דדוקא לענין דלועין ס"ל לר"ע דאינו לוקה אבל לענין שאר כל דבר דממלך עלה שליח ס"ל דלוקה נמי וא"כ לפ"ז יהי' כוונת הש"ס כך דמ"ש במאי קמפלגי אין זה פירוש רק קשיא דהש"ס פריך דבמאי קמפלגי בע"כ דלרבנן כל מידי דממלך עלה שליח לאו מיני' הוא ולר"ע כל מידי דממליך עלה שליח מיני' הוא וכיון דבכל דבר פליגי למה נקטו פלוגתתם בירק ודלועין הו"ל למנקט פלוגתתם בכל דבר ולמנקט סתם אם נדר באיזה דבר דלר"ע מידי דממליך עלה שליח מיני' הוא ולרבנן לאו מיני' הוא ולמה פליגי רק בירק ודלועין והוי זה קשיא ולכך משני אביי דמודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה היינו גבי דלועין ס"ל דאינו לוקה אבל גבי שאר דברים ס"ל דלוקה ולכך נקט פלוגתתם גבי דלועין כלומר דבזה ס"ל לר"ע דאסור ואינו לוקה אבל בשאר דברים בממליך עלה שליח ס"ל דלוקה ג"כ ולכך נקט בדלועין לומר בזה ס"ל לר"ע דאסור ואינו לוקה אך בשאר דברים דממליך עלה שליח ס"ל דלוקה ובהכי א"ש מה דהוי קשה לי מה דפריך הש"ס תנן השליח שעשה שליח. פריך הש"ס פרכא זו דוקא אחר מ"ש אביי מודה ר"ע לענין ע שאינו לוקה ולא פריך זה מקודם אך לפמ"ש א"ש דהרי הרשב"א מוכיח דעתו דבשאר דברים לוקה ממה דפריך הש"ס ממעילה והרי מודה ר"ע לענין מלקות דאינו לוקה ובע"כ דבשאר מינין מודה דלוקה ופריך שפיר ממעילה ייע"ש. אך לכאורה קשה מנ"ל להקשות דלמא אף בכל דבר אינו לוקה לר"ע אף בשאר מינין ומהו פריך אך לפמ"ש א"ש דהרי תחלה פריך כיון דפליגי בכל דבר אם מידי דממליך עלה שליח מני' הוא א"כ הו"ל לפליגי בכל מינין ולמה דוקא בירק ולזה משני אביי דבירק ודלועין אינו לוקה אבל באינך לוקה לר"ע וא"כ שוב פריך שפיר ממעילה דאין לומר אף בשאר מינין אינו לוקה דא"כ הדרא קושיא לדוכתא דהו"ל לפלוגי בכל דבר ולא בדלועין לבדו ובע"כ דבשאר מינין מחייב ר"ע מלקות וא"כ קשה ממעילה ולכך א"ש דבלא זה לא הוי מצי להקשות ממעילה די"ל בכל דבר אינו לוקה לר"ע רק כיון דפריך למה לא פליגי בכל דבר ומוכרח לומר דוקא בהא אינו לוקה אבל בעלמא לוקה לכך פריך שפיר ממעילה ודו"ק והנה הרמב"ם השמיט הך דינא דמודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה ועיין בלח"מ מה שיישב דברי הרמב"ם מכח דס"ל להרשב"א דדוקא בדלועין אינו לוקה אבל בעלמא לוקה כו' ודבריו תמוהין בזה חדא גוף דבריו לא מסתברי דאם הרמב"ם לא הוצרך לאשמעינן בספק אם ממליח שליח דאינו לוקה למה אשמעינן אביי זה דמודה ר"ע לענין מלקות ועוד תמוה לפ"ז למה השמיט הרמב"ם הדין דבאומר ירק המתבשל בקדרה עלי דאסור בדלועין והכ"מ כתב דסמך הרמב"ם על מ"ש תחלה הדין דכל דבר דממליך עלה שליח מיני' הוא כו' א"כ תינח אם דינם שוה תמיד אבל אם בשאר מיני' לוקה ובדלועין אינו לוקה הו"ל להרמב"ם לפרש זה כיון דאין דינם שוה והן אמת דדברי הכ"מ צ"ע בלא"ה כיון דחזינן דירק ודלועין אין דינם שוה לשאר מינין דבשאר מינין תמיד אסור כל מידי דממליך עלה שליא אבל בירק הרי מותר בדלועין ואינו אסור רק בתרתי באומר ירק המתבשל בקדרה וממליך שליח עליו וא"כ כיון שכתב הרמב"ם דבאומר ירק מותר בדלועין אף דממליך שליח עלה א"כ מוכח דאינו דומה לשאר מינין דממליך עלה שליח א"כ י"ל אף אם אומר ירק המתבשל נמי מותר והו"ל להרמב"ם לבאר זה וצ"ע. שהשמיט הרמב"ם הדין דמודה ר"ע לענין מלקות דאינו לוקה נראה דא"ש כיון דכתב הרמב"ם שם לעיל דבאם מסתפקין בשניהם אסור בשניהם ואינו לוקה והרי במקו' שמסתפקין גרע מממליך עלה שליח דהרי בממליך עלה שליח פליגי רבנן וס"ל דמותר לגמרי ובמסתפקין משניהם אף רבנן מודים דאסור בשניהם א"כ חזינן דמסתפקין גרע מממליך עלה שליח א"כ כיון דבמסתפקין אסור ואינו לוקה מכ"ש דבממלך עלה שליח דאינו לוקה ואביי דקמ"ל דאינו לוקה היינו דהוא לא אשמעינן כלל הדין במסתפקין דאינו לוקה לכך קמ"ל במידי דממלך עלה שליח דמודה ר"ע דאינו לוקה אבל אנן כיון דכתב הרמב"ם וביאר במסתפקין דאינו לוקה הוי מידי דממליך עלה שליח כ"ש דאינו לוקה לכך לא הוצרך הרמב"ם לבאר זה כלל ודו"ק. מיהו לפ"ז קשה על אביי למה קמ"ל במידי דממליך עלה שליח ולא קמ"ל דינו לעיל המסתפקין משניהם דאינו לוקה ונשמע מכ"ש לענין ממליך עלה שליח וצ"ע:

שם גמרא תנן התם השליח שעשה שליחותו כו' הנה לכאורה הוי קשה לי מה פריך הש"ס הרי י"ל דטעם דר"ע דס"ל דאסור בדלועין היינו כמו דקיי"ל לעיל במסתפקין משניהם אף דרוב מסתפקין באחד לא אזלינן בתר רובא וחיישינן למיעוטא כן ה"נ כיון דהשליח עכ"פ משיב לא מצאתי אלא דלועין ואינו משיב קטניות מוכח דמפני דמיעוט ב"א קורין דלועין ירק וחושש השליח אולי ההוא גברא מן המיעוט הוא לכך משיב לא מצאתי אלא דלועין וכיון דיש מיעוט' דקורין לו ירק לכך חייש ר"ע למיעוטא ולכך מודה לענין מלקות דאינו לוקה דבמסתפקין משניהם נמי אינו לוקה דהוי רק ספק כמ"ש בש"ס לעיל ורמב"ם דס"ל דאינו לוקה על המיעוט דהוי רק ספק ולכך ה"נ אינו לוקה על דלועין כיון דהוי רק מיעוטא וטעם רבנן דס"ל דמותר בדלועין היינו כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ר"ח לחלק בשם מקצת מפ' דלכך התם בנודר ממליח אזלינן בתר רובא ובמסתפקין משניהם לא אזלינן בתר רובא מכח מכא דבמסתפקין