נדרי זריזין חלק ב רלח

אינו צריך לפרש עוד בירק המתבשל בקדרה רק י"ל בל"ז א"ש דמכח ספקא חייש ר"ע כן הוי כונת הב"ח בקושייתו ואח"כ כתב דהרא"ש והטור הוי קשה להו על הש"ס גופא מה פריך דלמא נהי דלא ידע הך סברא דאביי מודה לר"ע לענין מלקות מנ"ל להקשות דלמא ר"ע אוסר מכח ספקא קאמר ומנ"ל להקשות הלא בלא דברי אביי אפשר לפרש כן דמכח ספקא קאמר ובע"כ דפריך דבכה"ג ראוי שיהי' מותר בדלועין לגמרי זה נראה להמליץ בעד דברי הב"ח:

והנה בעיקר קושייתו הרגיש הרשב"א בחידושיו והקשה כן מה פריך ודלמא ירק המתבשל בקדרה קאמר דלמא ספוקי מספקא לי' ואזיל לחומרא ייע"ש והנה לכאורה הוי אפשר לומר דמכאן הוציא הרמב"ם דינו דלא העתיק מימרא דאביי דמודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה מכח דהוי קשה לו מה פריך ודלמא ירק הניתן בקדרה קאמר הלא באמת ר"ע רק מכח ספק אוסר ומכח זה מוכיח דבע"כ סתמא דגמרא לא ס"ל כאביי רק ס"ל כיון דקאמר סתם ר"ע אוסר ולא אמר ר"ע אוסר מכח ספקא או ר"ע חוכך בזה להחמיר כדאמרינן בעלמא אלא קאמר סתם ר"ע אוסר משמע דמכח ודאי אוסר כסתם איסור נדר דעלמא ולכך פריך ודלמא ירק הניתן בקדרה קאמר ולכך כיון דסתמא דש"ס לא ס"ל כאביי הכי קיי"ל כסתם גמרא ולוקה ויש להמתיק הדבר יותר דהנה לעיל הקשינו מי דחקו לאביי לומר דמודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה ועיין מ"ש לעיל בזה וכעת נראה דא"ש יותר נכון דמ"ש הש"ס תנן התם שליח שעשה שליחותו כו' זה הכל נמשך לדברי אביי שהנה מה דמשני הש"ס בשם אביי מי לא מודה ר"ע דצריך אמלוכי בי' הביא הרשב"א בשם התוס' דהכוונה לתרץ דבאמת ר"ע אוסר רק מכח ספקא ולכך לא מעל בעה"ב והתוס' דחה כן דא"כ אכתי קשה למה מעל השליח והרשב"א תירץ דלכך מעל השליח דעכ"פ הוא הי' לו להמלך ולא נמלך ולכך הוא בודאי יש לו למעול עכ"פ ייע"ש. לכאורה דבריו תמוהין דלהס"ד הוי ס"ל דאינו צריך לאמלוכי כלל רק למסקנא דמשני אביי מודה ר"ע דצריך אמלוכי בי' עתה הוא מחדש כן אבל תחלה הוי ס"ל דא"צ אמלוכי בי' ז"א דהרי בזה הוי פלוגתת רבנן ור"ע אם מודה דממליך עלה שליח מיני' הוא ואם לא הוי צריך לאמלוכי בי' כלל אף כרבנן לא אתיא ובע"כ דלהס"ד נמי ידע דצריך אמלוכי בי' א"כ מה פריך לא למעול שליח וצריך לומר כוונת הרשב"א הוי כמ"ש לעיל דשני מעילות על ענין אחד לא שייך ולכך להס"ד דפריך דהוי ראוי שימעול בעה"ב לא שייך שימעול שליח כיון דבעה"ב מביא קרבן מעילה אבל למסקנא דמשני דבעה"ב פטור מכח ספק הדר מעל השליח כיון דעכ"פ לא נמלך והוסיף מדעתו או י"ל דס"ל הרשב"א דזה הכל בכלל תירוץ הש"ס דודאי להס"ד הוי ס"ל אף דלא נמלך אין לחייבו בשביל כך קרבן מעיל' ולכך פריך למעול בעה"ב ולא למעול שליח אבל הש"ס משני תרתי מי לא מודה ר"ע דצריך אמלוכי בי' ולכך בעה"ב לא מעל כיון דספקא הוי והשליח מעל דהו"ל לאמלוכי בי' ויש להמתיק יותר דזה תלוי בזה דלהס"ד דמכח ודאי אוסר ר"ע א"כ חזינן דהוי מיני' בודאי א"כ נהי דהדרך עולם הוי שהשליח יהי' נמלך בו תחלה מ"מ אם עבר ולא נמלך בו אין זה שינוי בשליחות כלל כיון דבאמת מיני' הוא בודאי אין זה פשיעה ושינוי בשליחות כלל ולכך אין לחייב את השליח קרבן מעילה אבל למה דמשני מי לא מודה ר"ע דצריך אמלוכי בי' ומסיק דמכח ספק אוסר ר"ע א"כ שוב שפיר הוי שינוי בשליחות כיון דספק הוא אם הוי בכלל דבריו או לא מדינא הי' מחויב להיות נמלך בו ואם לא נמלך בו הוי פשיעה דאף אם לפי האמת אפשר דהוי מינו. כיון דעכ"פ לנו הוי ספק והי' מחויב להיות נמלך בו מדינא לכך אם לא נמלך הוי פשיעה ממש ושוב חייב השליח קרבן מעילה זה נראה כוונת הרשב"א ומעתה נאמר זה הוי קשה לאביי והך תנן הוי הכל מדברי אביי דהוי קשה לו דלימא תנן סתמא דלא כר"ע והיינו כיון דהלכה כר"ע וכמ"ש הר"ן דהלכה כר"ע מחבירו וקיי"ל הלכה כסתם משנה ואיך יהי' סתם משנה דלא כר"ע וזה סותר הכלל דקיי"ל הלכתא כר"ע וקיי"ל הלכה כסתם משנה ולכך מוכרח אביי לומר דמודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה ואביי לשטתו דמתרץ מי לא מודה ר"ע דצריך אמלוכי בי' ולכך מוכיח מזה דלר"ע רק ספק הוי ומעתה יתיישב דברי הרמב"ם דהנה לכאורה קשה מהו פריך הש"ס ממעילה הרי כתב הרמב"ם בה' תרומת והש"ע ביו"ד סי' של"א באם אמר לשליח לתרום וחזר וביטל שליחותו קודם שתרם והשליח לא ידע ותרם אם שינה בשליחותו כיון שאמר לו לתרום מן הדרום ותרם מן הצפון אין תרמתו תרומה ואם לא שינה תרומתו תרומה ועיין בראב"ד שתמה עליו כיון דקיי"ל כר' יוחנן למ"ל שינה ועיין בכ"מ שם שמיישב דהרמב"ם מוכיח מדמתרץ רבא דברי ר"ל מוכח דס"ל כר"ל גבי תרומה ומסיים שם הכ"מ אף את"ל לומר דר' יוחנן ס"ל אף בתרומה אתיא דבור ומבטל דבור מ"מ כיון דרבא ס"ל הלכה כר"ל גבי תרומה לכך קיי"ל כרבא ייע"ש ולפ"ז קשה כיון דעיקר שליחות ילפינן גבי מעילה מתרומה דבלא"ה א"ש לר"ע רק דילפינן בגז"ש חטא חטא מתרומה וא"כ מה פריך הש"ס לימא מתניתין דלא כר"ע נימא דאתיא אף כר"ע רק דמיירי דביטל הבעה"ב שליחותו קודם שנתן השליח להם והשליח לא ידע ונתן להם. ולכך אם לא הי' משנה כלל לא הוי מהני הביטול מכח דילפינן גזרה שוה מתרומה ואין גז"ש למחצה לכך אף במעילה לא מהני ביטול כיון דלא ידע מזה השליח כלל אך כששינה ונתן להם כבר נהי דוה עצמו לא נחשב שינוי כיון דהוי מידי דממלך על השליח מ"מ לא גרע מתרומה אם אמר לו לתרום מן הדרום ותרם מן הצפון דאין זה שינוי בפ"ע דאם הוי שינוי למה לי חזרה בלא חזרה יהי' בטל ובע"כ דלא נחשב כלל שינוי ומ"מ ע"י החזרה הוי שינוי כן ה"נ אף לר"ע דמיני' הוא מ"מ כיון דחזר בו תחלה אז בצירוף השינוי בטל השליחות כמו בתרומה ולכך מעל השליח ולכך קמ"ל המשנה כה"ג היינו לרבותא דבאם לא שינה ונתן להם בשר אף שחזר בו הבעה"ב תחלה ולא ידע מזה נמי הוי מעל הבעה"ב וקמ"ל בזה רבותא וא"כ נימא דמיירי בחזר בו הבעה"ב תחלה ומהו פריך אך נראה דהמקשן הזה הוי אביי עצמו וכמ"ש התוספת במס' ב"מ פ"ב גבי וכמה אר"י בד"א ובביצה דף ל"ח דהמתרץ עצמו הוא המקשן ולכך ה"נ אביי הוא עצמו יהי' המקשן וכן ר"ח דאמר מתניתין דלא כר"ע הוי נמי כן דתרווייהו ס"ל כר' יוחנן דאף בתרומה אתי דבור ומבטל דבור ולכך אין לומר דמיירי בחזר בו הבעה"ב תחלה א"כ אף בנתן להם בשר ימעול השליח ובע"כ מיירי דלא חזר בו תחלה ולכך הוי מתניתין דלא כר"ע ולכך מוכרח אביי לו' דמודה ר"ע דצריך אמלוכי בי' והוי רק ספק לנו ולכך קאמר דמודה ר"ע לענין מלקות דאינו לוקה אבל לדידן דקיי"ל כרבא דבתרומה לא אתי דבור ומבטל דבור שפיר י"ל דס"ל לר"ע דלוקה ומ"מ אתיא סתמא דמתניתין כוותי' מכח דמיירי בחזר בו תחלה הבעל הבית ולכך בצירוף שינוי כל דהו בטל השליחות וא"ש ודו"ק:

ובזה עמדתי על לשון הרמב"ם בה' מעילה שהעתיק המשנה דלא עשה שליח שליחותו שליח מעל וכתב כגון אמר לו חן בשר לאורחים ונתן להם ככר כו' ויש לדייק למה נקט בלשונו ככר ועזב כבד דנקט המשנה ודוחק לומר דט"ס הוא ברמב"ם כי ראיתי בשני דפוסים הכל נקט ככר לא כבד והלא דבר הוא אך לפמ"ש א"ש כיון דאנן קיי"ל כר"ע דמיני' הוא וכמ"ש הרמב"ם ח"כ אם ינקוט כבד נצרך לומר דמיירי דחזר בו הבעה"ב תחלה לשיטת הרמב"ם דס"ל דלוקה לר"ע והרמב"ם רוצה לקצר ולמתני בלא חזר בו בעה"ב ולכך נקט דינו באומר ככר דלזה לא ממלך שליח כלל ובלא חזרה הוי שינוי והמשנה דנקטה בחזרה היינו כיון דאינו מפורש כן בתרומה דבשינוי כל דהו בצירוף חזרה מבטל השליחות לכך קמ"ל במעילה כן. אבל הרמב"ם דפירש כן בה' תרומות דבחזרה ושינוי כל דהו מבטל השליחות ממילא נדע דגם במעילה כן דילפינן מתרומה וקמ"ל רק גוף הדין דבשינוי בשליחות בטל השליחות ומעל השליח ולכך פריך שפיר בתחלת הסוגיא ודלמא ירק הניתן בקדרה קאמר מכח דס"ל כרבא ולא כאביי ולכך ס"ל דלר"ע לוקה שפיר כיון דלא נקט ר"ע אוסר מספק כנ"ל ומוכיח הרמב"ם דלר"ע לוקה וא"ש ודו"ק ואין להקשות למה נקטה המשנה הך גווני דאמר בשר ונתן כבד ולא נקט באמר מן הצפון ונתן מן הדרום י"ל דרבותא קמ"ל דה"א דשינוי כזה עדיף דהוי שינוי למעליותא דאם אמר בשר ונתן כבד הוי טובה לבעה"ב דהרויח יותר ונתן להם רק כבד והרויח בעה"ב הבשר וה"א דזה ניחא לי' וחשוב טובה או להיפוך באמר כבד ונתן בשר ה"א דזה הוי לו לכבוד נגד האורחים ונקרא בעה"ב עין טוב ולא נחשב שינוי קמ"ל. דאף זה נחשב שינוי ומכ"ש בצפון ודרום דאין בשינוי זה שום טובה לבעה"ב ודאי הוי שינוי בצירוף החזרה כך הי' נראה לומר אך שוב עיינתי במשנה דמעילה ורמב"ם מפורש גם הך דינא דאמר להם ליתן מן הצפון ונתן מן הדרום א"כ א"ש בפשיטות דהמשנה באמת תרתי קמ"ל שינוי זה וזה ונקט לא זו אף זו דבשניהם בצירוף החזרה הוי שינוי ומעל השליח והנה בהיות כן נראה יותר להכריח דברינו דבע"כ מיירי המשנה והרמב"ם בחזר בו הבעל הבית תחלה דאם לא כן תקשה למה באמר ליתן מן הצפון ונתן מן הדרום מעל השליח הלא ס"ל להרמב"ם בה' תרומות דוקא בחזר בו הבעה"ב תחלה נחשב זה שינוי מה שאמר לו לתרום מן הצפון ותרם מן הדרום אבל אם לא חזר בו אין זה שינוי כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' של"א והפ"י בפ"ג דקדושין א"כ קשה טובא למה במעילה הוי שינוי באמר לו ליתן מן הצפון ואין לומר דמעיל' שאני דאף בתרומה לא הוי שינוי במעילה הוי שינוי א"כ מהו פריך הש"ס בכאן נימ' אף דהוי מיני' לגבי מעיל' לאו מיני' הוא ובע"כ דס"ל דמעילה שוה לכל התור' א"כ למה יחשב זה שינוי ובע"כ הי' נראה דמיירי המשנה והרמב"ם דחזר בו הבעה"ב תחלה ולכך אף זה הוי שינוי ולפ"ז כיון דהרמב"ם מיירי בחזר בו קשה שוב למה נקט ככר ולא כבד אך זה הי' אפשר לומר דבאמת ט"ס הוא וצריך להיות כבד ומה שלא ביאר הרמב"ם דמיירי בחזר בו היינו כדרכו כל דאינו מפורש בש"ס אינו מזכירו אך הדבר תמוה על הש"ס דילן דפריך דתנן סתמ' דלא כר"ע ובע"כ דמוקי לה בלא חזר בו מכח דס"ל כר' יוחנן דבחזר בו בלא"ה בטל השליחות ובע"כ מיירי בלא חזר בו א"כ מה קאמר לימ' תנן סתמ' דלא כר"ע הו"ל לומר ולטעמיך אף לרבנן קשיא מסיפא דאמר לו מן הצפון ונתן מן הדרום הרי זה לא הוי שינוי בפ"ע להרמב"ם ולמה ימעול השליח וקשיא אף לרבנן ובע"כ דמן הצפון ומן הדרום הוי שינוי בפ"ע וא"כ תמוה דעת הרמב"ם בה' תרומות דס"ל דזה לא הוי שינוי והנה בלא דברינו נמי תמוה דעת הרמב"ם בתרומות מסוגיא דידן ונראה ליישב דדבר זה דצפון ודרום יהי' תליא. נמי בפלוגתא דר"ע ורבנן