עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › נדרי זריזין חלק ב

נדרי זריזין חלק ב רלו

Nidre zerizin part 2 236 · נדרי זריזין חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

דעת הטור דבאומר שאני טועם אסור נמי בנ"ט מכח ספק אבל לדעת הרמב"ם לפי הבנת הלח"מ דמתיר בשאני טועם בנ"ט ולדעתי כן נראה להכריע דלדעת הטור קשה למה השיבו רבנן לר' יהודא שהבי' ראיה ממה שאסר ר"נ בציר שנתבשלו עמו והשיבו לו כן הדבר באומר בשר זה עלי ולמה לא השיבו דהתם הוי באומר בשר שאני טועם עלי אז אסור בנ"ט ומה מספק' להש"ס אם בשאני טועם דוקא הו"ל להוכיח מזה דהתם השיבו דהתם הוי באומר בשר זה ולא השיבו דהתם הוי באומר שאני טועם מוכח מזה דבשאני טועם מותר בנ"ט לרבנן ובע"כ דנ"ט גרע מיוצא מהם ולא מספק' לש"ס רק ביוצא מהם ולא בנ"ט ולכך א"ש דתחלה הוי ס"ל להש"ס דנ"ט עדיף מיוצא מהם ולא הוי קשה לו אם שאני טועם דוקא למה לא נקט במשנה שאני טועם דנ"ט גרע ומוכח כדעת הרמב"ם ולפ"ז א"ש דהס"ד הוי מספק' ליה די"ל אלו לאו דוקא רק שאני טועם דוקא ובזה אסור ביוצא מהם ולא הוי קשה לו למה באומר זה אסור בנ"ט די"ל דנ"ט עדיף מיוצא מהם דלא קשי' אם נ"ט עדיף למה לא קאמרי רבנן דמעשה דר"נ הוי באומר שאני טועם די"ל דאדרב' רבות' קמ"ל דלא מבעי' בשאני טועם כיון דבזה אסור ביוצא מהם מכ"ש דאסור בנ"ט רק אף גם באומר בשר זה עלי דמותר ביוצא מהם מ"מ בנ"ט אסור ולכך לא הוי מצי למפשט ממשנה זו אבל כיון דמכב' הך משנה דלענין חלופיהן וגדוליהן עדיף לשון אלו משאני טועם ונהי דהר"ן פירוש לן טעם הדבר דנהי דהתם עדיף אלו משאני טועם הכא י"ל דשאני טועם עדיף מ"מ שוב קשה אם נ"ט עדיף מיוצא מהם א"כ אם תאמר שאני טועם אסור ביוצא מהם מכ"ש דאסור בנ"ט רק אף גם באומר בשר זה עלי דמותר ביוצא מהם מ"מ בנ"ט אסור ולכך לא הוי מצי למפשט ממשנה למה נקטו רבנן באומר בשר זה עלי ולא נקטו באומר שאני טועם ואין לומר דנקט אומר זה לרבות' לא מבעי' בשאני טועם דאסור ביוצא מהם אסור בנ"ט אף גם באומר אלו דמותר ביוצא מהם אסור בנ"ט דהרי בחד צד גרע שאני טועם מאמר אלו דבאומר אלו אסור בחלופיהן וכשאני טועם מותר בחלופיהן א"כ ה"ל למנקט נמי שאני טועם להיפוך לרבות' לא מבעי' באלו דאסור בחלופיהן דאסור בנ"ט רק אף גם באומר שאני טועם דמותר בחלופיהן אסור בנ"ט וה"ל למנקט רבות' להיפך בשאני או למנקט תרווייהו דמאלו אינו מוכח לדין שאני טועם כיון דחזינן דבחלופיהן הוי אלו עדיף וא"כ מדלא נקט נמי שאני טועם בע"כ דבזה מותר בנ"ט וא"כ למה מספק' לך ביוצא מהם אם שאני טועם דוקא בע"כ דיוצא מהם עדיף מנ"ט וכיון דיוצא מהם עדי' א"כ אם באומר זה אסור בנ"ט בע"כ דאסור ביוצא מהם ומוכח דאלו דוקא ולכך אומר הש"ס דבאמת כן דאלו הוי דוקא רק דמבעי' ליה בשאני טועם אם אסור ביוצא מהם מכח דהוא גרע מנ"ט או אף ביוצא מהם מותר בשאני טועם והנה מכל זה מוכח כדעת הרמב"ם ולא כדעת הטור דלדעת הטור צ"ע מסוגי' זו כנ"ל:

בא"ד ודאי פשיט' ליה לרמב"ח דבחד סגי כוונתו ליישב למה לא מבעי' ליה נמי אם תרווייהו דוקא אלו ושאני טועם וכן מבעי' בזה בכמה דוכת' כיוצא בזה וכן הרגיש בזה הרא"ש בפירושו ופירוש דבאמת מבעי' ליה זה נמי ולמה לא מפרש כן הש"ס לכך כתב הר"ן דזה הוי פשיט' ליה דבחד סגי אך זה גופא לא נודע למה פשיט' לי' וזה מבעי' לי' ונראה כיון דבריש' נקט הנודר מזיתים וענבים מותר ביין ושמן היוצא מהם ואם שניהם דוקא קשה למה לא קמ"ל בריש' רבות' אף באומר אלו או שאני טועם נמי מותר ביוצא מהם ובשלמ' אם חד דוקא א"כ מה דנקט בסיפ' תרווייהו בע"כ הוי הכוונה לומר. אף דאמר אלו אם אמר שאני טועם אין אי לא לא או להיפוך כמ"ש המפרשים א"כ כבר נקט הך רבות' בסיפ' רק לדיוק' דבאלו לבד או שאני טועם לבד אינו נאסר לכך לא הוצרך למתנייא בריש' אבל אם נימא תרווייהו דוקא א"כ מה דנקט בסיפ' אלו שאני טועם הוי לגופי' ללמוד דבאומר הני תרתי נאסר שוב הו"ל למנקט בריש' באומר חד מהני לישנא דמותר ביוצא מהם. והו"ל למנקט בריש' אלו או שאני טועם בע"כ דבחד סגי וא"כ מה דנקט בסיפ' תרתי הוי רק להיתר' דבחד מהני או אלו או שאני טועם לא נאסר לכך לא הוי צריך למתניי' בריש' ולכך הוי פשיט ליה דבחד סגי כן נראה ביאור דבריו:

ד"ה אמר רבא ת"ש האומר פירות אלו כו' ובדין הוא דהוי מצי למפשט ממתניתא דתניא לעיל ואם אמר בשר זה עלי כו' אסור בו וברוטבו ובקופו אלא דמתניתין בעי למפשטה והוא פלא גדול שהרי במשנה נמי מפורש שאמרו לו לר"י כן הדבר שהנודר מדבר זה כו' אסור בנ"ט א"כ אכתי לפשוט ממתניתין וממ"נ אם הוי קשה להר"ן על סוף הסוגיא למה לא פשיט לי' מברייתא קשה הרי כבר פשוט לו מן המשנה דקמ"ל כן ולמ"ל עוד הברייתא ואם הוי קשה לו השתא למה לא פשיט לו תיכף מן הברייתא זו ולמה התחיל תחלה לפשוט ממקום אחר א"כ מה מתרץ דממתניתין אלימא לי' למפשט הרי אכתי מן המשנה הי' יכול לפשוט תיכף ונשאר קושייתינו בדוכתא ומהו מתרץ ממתניתין אלימא לי' למפשט ואין לומר שכוונת הר"ן על סוף הסוגיא דהוי קשה צו למה פשיט מהמשנה דאמרו לו כן הדבר ולמה לא פשיט מן הברייתא הנה זה זיל קרי בי' רב ולא שייך על פה קדוש של הר"ן להתחיל קושיא זו כי מי אינו יודע דממתניתין עדיף להקשות ממן הברייתא ואיך יתחיל הר"ן להקשות לעזוב המשנה ולפרוך מן הברייתא לזאת דברי הר"ן שגבו ממני ונראה ליישב דבריו עפמ"ש לעיל בלשון המשנה. דנקט אסור בהן וביוצא מהם דהיינו דקמ"ל להקיש יוצא בהן להן דכמו הם אסורין מצד עצמן כן יוצא מהם ולפ"ז י"ל גם דברי הר"ן די"ל דהר"ן ידע נמי הך סברא שכתב הרא"ש דלכך לא פשיט לי' מהמשנה תיכף דהוי ס"ל דנ"ט עדיף מיוצא מהם רק דהנה זה שייך רק אם אנו אוסרין זה מצד עצמנו מדינא כיון דנאסר בהם אסור בנ"ט שלהם בזה שייך לחלק דלדינא נ"ט ע"י בישול עדיף מיוצא מהם וכמו שמצינו כה"ג גבי דגים דציר דגים טמאים דרבנן וע"י בישול מה שנותן טעם הוי מן התורה כמ"ש הש"ך סי' ק"ז וכן קיי"ל בכל דוכתא טכ"ע דאורייתא ומ"מ צריך קרא דהטמאים לרבות צירן ורוטבן וכן בחלב ייע"ש בפרק העור והרוטב מוכח דיוצא מהם עדיף גרע מנ"ט ולכך לדינא הוי חילוק בינייהו אבל לפי האמת לפי משמעות לשונו וכוונתו לפי דעת האדם אין לחלק בין יוצא מהם לנ"ט ולכך א"ש דמהמשנה לא הוי ראי' די"ל מה דאסור בנ"ט אינו מצד כוונתו רק ממילא נאסר כיון דנאסר בהן נאסר בנ"ט ולכך שייך לחלק בין יוצא מהם לנ"ט ולכך י"ל דביוצא מהם מותר אבל הברייתא דנקט אסור בו וברוטבו וקשה דבו הוי למותר דפשיטא דאסור בו ובע"כ כוונתו דבא להקיש דאסור בו כמו ברוטבו כמו דבו אסור מצד גוף הנדר כן ברוטבו אסור מצד כוונתו דהוי כנדר בו ממש וכיון דמוכח דמצד כוונתו נאסר אין לחלק בין נ"ט ליוצא מהם ואם נתכוין על זה נתכוין על זה לכך הוי יכול להוכיח מן הברייתא לזה כתב הר"ן דממתניתין אלימא לי' להוכיח וממתניתין אי אפשר להביא ראי' דדלמא לא מכח כוונתו נאסר רק מכח עצמו ממילא ונ"ט עדיף לכך מוכרח להביא תחלה הני משנה דחלופיהן ושוב אח"כ מוכיח שפיר מן המשנה כמ"ש לעיל בישוב שיטת הש"ס והרא"ש ייע"ש ודו"ק היטב כן נראה להמליץ בעד הר"ן ז"ל:

ד"ה ולענין הלכה כו' כיון דהוי מני למימר פירות אלו באכילה עלי כו' הנה תיבות אלו הוי ט"ס דהרי אם הוי אמר אלו ודאי דהוי נאסר במשקה היוצא מהם ואנן השתא מיירינן שלא רצה לאסור המשקה על עצמו ולכך תיבות אלו הוי ט"ס רק כך צ"ל דהוי מצי למימר פירות פלוני באכילה עלי דהיינו פירות מין פלוני יהי' באכילה עלי או פירות באכילה עלי שיאסר עליו סתם פירות באכילה ולא יזכיר אלו ולא שאני טועם או שאני אוכל:

תוספות ד"ה אלו דוקא כו' אבל אם לא אמר אלא קונם פירות אלו עלי לא מתסר ביוצא מהם כצ"ל ותיבת אלא ט"ס הוא ומ"ש וי"ל דשאני גבי חלופיהן דאינו תלוי באלו כלל אלא כו' כוונתו כך לחלק דבחלופיהן אין לשון אלו גורם איסור כלל רק אף אם הוי אומר. סתמא קונם פירות עלי נמי הדין נותן דאסור בחלופיהן רק להיפוך הוי אם אומר שאני אוכל שאני טועם הם גורמים ההיתר דמזה מוכח דלא אסר רק הן לא חלופיהן אבל כל שלא אמר לשון שאני אוכל שאני טועם אף דלא אמר להיפוך נמי ראוי לאסור חלופיהן ואין לשון אלו גורם איסור כלל אבל ביוצא מהם דבלא אלו רק בסתמא הדין נותן דאמר ביוצא מהן ורק מכח לשון אלו יומשך גרם האיסור בזה י"ל דלשון אלו אינו גורם איסור וזה התירוץ הוי למה התם באלו אסור בחלופיהן בודאי וכאן מבעיא לי' אם אוסר ביוצא מהם ואח"כ כתב ולתרץ להיפוך למה התם בשאני טועם ודאי דמותר בחלופיהן וכאן מספקא לי' אם אסור ביוצא מהם לזה כתבו דלענין יוצא מהם עדיף טפי שאני אוכל שאני טועם מחלופיהן וא"ש:

ד"ה ת"ש שאני אוכל שאני טועם כו' קשה לדחי במה דס"ד מעיקרא כו' וזיל הכא קמדחי לי' כו' הנה הכל נמשך אחר הקושיא דמהו מוכיח הש"ס מסיפא מדלא נקט יוצא מהם מוכח דיוצא מהם אסור הרי תחלה פריך מרישא דחלופיהן וגדוליהן אסור הא יוצא מהם שרי. א"כ הוי ס"ל דיוצא מהם מסתבר להתיר טפי מחלופיהן רק דהש"ס דוחה דיוצא מהם מסתבר טפי לאסור וא"כ מה פשיט מסיפא נימא להיפוך דיוצא מהם מסתבר טפי להתיר כדס"ד מעיקרא ולכך נקט רבותא דמותר בחלופיהן מכ"ש ביוצא מהם ואין לומר דא"כ יהי' מוכח מרישא להיפוך דאלו דוקא דהרי זיל הכא קמדחי לי' וזיל הכא קמדחי לי' אם נבא לפשוט מרישא דאלו לאו דוקא מכח דלא נקט יוצא מהם י"ל דאלו דוקא ונקט לרבותא דיוצא מהם עדיף ואם נבא לפשוט מסיפא דשאני טועם דוקא מכח דלא נקט יוצא מהם י"ל להיפוך דיוצא מהם מסתבר טפי להתיר ונקט חלופיהן לרבותא והניחו בקושיא אך קושייתם צ"ע בזה דהרי לפי הס"ד השתא לא ידע הך סברא אם י"ל או זה או זה דוקא דבתר הכא הוא דמחדש הש"ס דאלו ודאי דוקא ובשאני טועם מבעיא לי' משמע דמספקא לי' אם המשנה או או קתני אבל השתא עדיין מבעי' לי' לרמב"ח רק אם אלו לבדו דוקא או שאני טועם דוקא לבדו אבל שיועיל זה או זה לא ס"ל א"כ שפיר פשיט הש"ס מסיפא דאלו לאו דוקא דאם אלו דוקא אז שאני טועם לאו דוקא רק דהמשנה קמ"ל אף דאמר שאני טועם אם אמר אלו אין כו' א"כ קשה ממ"נ אם יוצא מהם גרע מחלופיהן לאשמעינן רבותא ברישא דיוצא מהם אסור באומר אלו ואם יוצא מהם עדיף מחלופיהן מסתבר טפי לאסור מחלופיהן א"כ קשה כיון דאלו לבדו דוקא הוי שאני טועם לאו דוקא א"כ בשאני טועם מותר ביוצא מהם א"כ לנקיט בסיפא רבותא דאף