נדרי זריזין חלק ב רלה

המשנ' התם באומר פירות אלו אסור בחלופיהן ולא נקט יוצא מהם היינו לרשות' דמכ"ש יוצא מהם ומוכח בע"כ מכח דחליפין כגדולין דמי ול"ש הוא ל"ש חברו וא"כ נפשטא האבעי' ולמה פסקו דהוי ספק לכך לפי שיטת הפוסקים א"א לומר תירץ זה ודו"ק:

שם גמרא אמר רבא וכבר יצא מהם. עיין בטור סי' רי' שפסק באומר שאני טועם הוי ספק בין ביוצ' מהם ובין אם נ"ט בדבר המתבשל עמו והנה מה שיש להקשות ועלה על רעיוני מנאתיו אח"כ בלח"מ בפ"ה מנדרים וכוונתי לכל דבריו בעזה"י אך לדעתי נרא' דיצא להטור כן ממה שהקשינו לעיל דמהו ראי' מביא מציר הרי שאני ציר דזיע' בעלמ' הוא וכתבנו לתרץ דהקושי' מכח ציר דגים שמינים אך כתבנו לדחות גם זה דבשלמא לענין דגים טמאים כיון דאסור בנ"ט לכך אוסר ביש בהם שמנונית מכח הטעם שבו אבל כאן דאינו אוסר בנ"ט לכך מותר גם ביש בו שמנונית כיון דגוף הציר הוי זיעה בעלמ' ייע"ש אך לפי דעת הטור א"ש ומכאן הוכיח הטור דבשאני טועם אם אסור ביוצא מהם אסור אף בנ"ט דזה תלוי בזה ושוין הם ולכך פשיט לי' שפיר כיון דהציר מותר אף ביש בו שמנונית מוכח דבזה מותר אף בנ"ט וכיון דמותר בנ"ט מותר אף ביוצא מהם והוי ראי' ברורה להטור ובזה הי' נראה לומר דמחולקין שני הלשונות של הר"ן אם מה שאסור בשאני טועם אם הוי מכח יתור לשון או כפשוטו והנה דאם נימא מכח יתור לשון אסור באומר שאיני טועם י"ל נמי קושייתינו הנ"ל דלכך מוכיח מציר דאין לומר דשאני ציר דזיעה בעלמ' הוא דמה בכך סוף סוף כיון דאמר יתור לשון מוכח דכוונתו לאסור אף היוצא מהם ומה לי אם הוי זיעה או לא כיון דהוא בלשונו בא לאסור עצמו בציר היוצא מהם ואין לומר דיתור לשונו הוי להיות נאסר בטעם שנותן ע"י בישול דהרי לדעת החולקין על הטור ס"ל דבשאני טועה לכדו מותר בנ"ט ואין ספק כלל אף דביוצא מהם הוי ספק ובע"כ דס"ל דנ"ט גרע מיוצא מהם ואינו נ"ט ע"י בישול נכלל בלשון שאיני טועם כלל א"כ בע"כ מ"ש שאיני טועם הוי רק על היוצ' מהם א"כ מה. בכך דהוי זיעה בעלמ' סוף סוף הוא אסרן על עצמו ולכך מוכיח שפיר דאם איתא דשאני טועם מיתורא מוכח דבא להוסיף אף ביוצא מהם גם גבי דגים הו"ל לאסור הציר מכח יתור לשונו ובע"כ דלא דרשינן יתור לשונו לענין יוצא מהם ולכך הסוברים דעיקר הטעם מכח יתור לשונו הה יסברו דבשאני נ"ט מותר בנ"ט בודאי ולכך הוי קשה לו מה פשיט מציר הרי זה הוי רק זיעה בעלמ' ואף ביש שמנונית אין איסורו רק מכח נ"ט וכאן מותר בנ"ט ובע"כ דעיקר הכוונה לאסור, מכח יתור לשונו ובזה פשיט שפיר מדגים דמה בכך דהוי ציר סוף סוף חזינן דאסרן עליו אבל אידך דס"ל דאין הטעם מכח יתור לשון ס"ל דשאני טועם אסור אף בנ"ט ולכך הוי הוכחת הש"ס מכח ציר שיש בו שמנוני ולכך י"ל דאין הכוונה מכח יתור כלל וא"ש ודו"ק ועיין בק"א סי' רי"ז מ"ש בישוב דעת הטור ובקושי' הנ"ל מציר דגים ייע"ש:

רש"י ד"ה במשנה קונם כו' הואיל ואמר טועם אסור בהן והוא תמוה דהרי לפי מסקנת הש"ס דאלו ודאי אסור ביוצא מהם ובשאני טועם נשאר בספק ולמה נקט רש"י מה דהוי ספק ומה דאסור בודאי מכח אלו עזב רש"י וצ"ע:

ד"ה איידי דלא תנא רישא יוצא מהם מותר דעדיפא לי' נקט לי' כו' הנה מ"ש כאן מותר הוי ט"ס שהרי השתא אזלינן להך סבר' דבשאני טועם מותר ביוצא מהם ובע"כ עיקר איסורו משום אלו א"כ מה דלא נקט התם במשנה דאסור בחילופיהן ולא נקט היוצא מהם היינו דיוצא מהם עדיף ורבות' קמ"ל ואיך כתב רש"י כאן מותר ובפרט אם הוי מותר לא שייך למנקטא ברישא דהרי ברישא איסורו אתי לאשמעינן ולכך ט"ס הוא וצ"ל דלא תנא היוצא מהם אסור דעדיפ' לי' נקט לי' היינו דרבותא קמ"ל דאף בחלופין וגדולין אסורין:

ד"ה אמר רבא כו' ושאני טועם דוק' כו' הנה מ"ש רש"י לשון דוקא ולא אלו דהרי כבר מסיק הש"ס דאלו ודאי אסור רק הכוונה דשאני טועם הוי במשנה נמי דוקא דהיינו או או קתני או אלו או שאני טועם אסור ביוצא מהם דאם בשאני טועם מותר ביוצא מהם בע"כ מה דנקט במשנה שאני טועם היינו לאשמעינן אף דאמר שאני טועם אם אמר אלו אין אם לא אמר אלו לא כמפורש לעיל א"כ הוי שאני טועם במשנה לאו דוק' דהרי קמ"ל רק לרבות' דאף דאמר אני טועם מ"מ אם לא אמר אלו מותר אך אם בשאני טועם נמי אסור בע"כ הוי או או קתני או אלו או שאני טועם אסור ביוצ' מהם א"כ הוי שאני טועם דוק' במשנה ולזה נתכוין רש"י בלשון דוק' וכן מפורש בש"ס בלשונו כי קמבעי' לי' בשאני טועם דוק' כו' וכוונתו כנ"ל:

ר"ן ד"ה בעי רמב"ח כו' הנה כבר עמדנו לעיל דנהי דהר"ן הוי מוכרח לפרש דעל תרווייהו לא מבעי' לי' מכח דהוי קשה לו למה לא הזכיר זה בלשונו או דלמ' תרווייהו דוק'. אך על הש"ס גופ' ורמב"ח קשה למה על חד מהני מבעי' לי' ובתרווייהו מפשיט פשיט לי' ועיימ"ש לעיל בזה וכעת נראה כך דהנה בלשון המשנה יש לדייק מ"ש אסור בהן וביוצ' מהם הלא בהן פשיט' דאסור ואף בריש' אסור בהן ולא נקטו בריש' לומר אסור בהן ומותר ביוצ' מהן רק דנקט ההיתר לבדו א"כ ה"נ הו"ל לומר. דבאומר אלו שאני אסור אף ביוצ' מהם אבל למה נקט בהם דהוא למותר אך הכוונה דמה שאסור ביוצ' מהם י"ל שני טעמים או מכח כיון דנאסר בהם ממילא אסור ביוצא כיון שהטעם הוי מהם או דנימ' דכוונתו בנדרו הוי לאסור אף ביוצ' מהם והוי כמפרש גוף נדרו הן עליהם הן על יוצ' מהם וכעין זה מבעי' בש"ס לעיל ד' מ"ז בחליפין אם אסור מכח כוונתו דנתכוין לכך או מכח דחליפין כגדולין דמי ונאסרו ממילא כן ה"כ י"ל ביוצא מהם או דאף דלא הוי כוונתו ממש בשעת נדרו כך נאסר ממילא היוצא מהם כיון דהם אסורין אף יוצא מהם אסור ומה דבריש' מותר היינו דאם אומר רק זיתים וענבים הוי כמפרש שאינו אוסר על עצמו רק גופן לא יוצא מהם והוי כמו אם התנה דאינו אוסר על עצמו יוצא מהם אבל באומר אלו שאני טועם ליכ' עכ"פ גלוי דעת להתיר דאינו אוסר יוצא. מהם לכך ממילא כיון דנאסרו הם נאסר יוצא מהם או יש לומר דבלשון זה שאומר אלו שאני טועם הוי כמפרש דאוסר אף יוצ' מהם והוי כנודר בפירוש. אף על יוצ' מהן והנה הנ"מ מזה לדינ' הוי כך לענין אם יכול לשאול לחכם על יוצ' מהם לבד דאם נימ' דלכך אסור מכח דהוי כמפרש דאוסר יוצ' מהם א"כ הוי כאומר בפי' זיתי' וענבי' ויוצ' מהם אסור ובאומר כן יכול הוא לשאול על אחת מהם לחכם והוא מתירו וכיון דהותר בזה מותר בכל דנדר שהותר מקצתו הותר כולו וא"כ ה"נ יכול לשאול לחכם לומר דמתחרט על יוצ' מהן ויכול החכם להתיר לו זה ושוב במל כל הנדר אבל אם נימ' דלא הוי כמפרש נדרו עליהן רק דממילא כיון דאסור בהם אסור בנ"ט מהם אם כן אין יכול לשאול על יוצ' מהם לבדו כיון דעליהם לא נדר רק הם נאסרו ממיל' וכל עוד שאינו שואל על גופן של זיתים וענבים אין יכול החכם להתירו ולכך קמ"ל המשנה דאין איסור ביוצ' מהם מכח דהוי כנדר גם עליהן רק אסור בהם וכיוצ' מהם כלומר כיון דאסור בהן ממיל' אסור בהיוצ' מהם כיון דהם אסורין גם יוצא מהם אסור וממיל' א"י לשאול על יוצא מהן לבדן וא"כ א"ש דתינח אם בחד לשון נמי אוסרת המשנה ובחד ליכ' יתור לשון דאם אומר אלו הרי נצרך לפרש שלא יאסרו כולם עליו וצריך לפרש איזה מהם אוסר וכן באומר שאני טועם צריך לפרש שאינו אוסר כל הנאות רק הטעימה לבדו ואעפ"כ אסור ביוצ' מהן בזה מוכח דלאו מכח יתור לשון אוסרת המשנה רק סתם כיון דנאסר בהם נאסר ביוצ' מהם ודוק' באומר רק זיתים וענבים דאז הוי כמתנה שאינו אוסר יוצא מהם אבל כל שאומר אלו או שאני טועם דליכ' גלוי דעת והוכחה להיפוך נאסר בסתמ' ביוצ' מהם לכך נקט שפיר בהן וביוצ' מהן אבל אם נימ' דבחד מהני לישנ' נמי מותר ביוצ' מהן ואינו אסור רק בתרווייהו יחד בזה יהיה מוכח דלאו מכח סתמ' אסור, רק מכח יתור לשונו דהרבה לומר מוכח דנתכוין גם על יוצא מהם ואם כן אם יאסור מכח דנתכוין גם עליהן למה נקט אסור בהן וביוצ' מהן הוה לי' לומר אסור אף ביוצ' מהן כיון דהוי כנדר גם עליהן בפירוש ולכך מזה מוכיח רמב"ח דתרווייהו ודאי לאו דוקא והן אמת דלדברינו הוי קשה על הש"ס לעיל דף מ"ז דמבעי' שם בקונם פירות אלו על פלוני מהו בחלופיהן כו' ומפרש שם הר"ן הכוונה דמבעי' ליה אם החליפין מכח כוונתו נאסר או ממיל' דחליפין כגדולין דמי' והקשה שם הר"ן למה לא מבעי' ליה בקונם פירות אלו עלי כלשון המשנה ולענין החליפן אחר וכתב הר"ן שם דאעפ"כ אסורין בהחליפן אחר מכח דשוינהו כהקדש יע"ש ולפמ"ש קשה אכתי הוי יכול למבעי במשנה גופו באומר קונם פירות אלו עלי ונ"מ לדין שאלה אם שואל על החליפין לבדו דאם מכח כוונתו נאסר יכול הוא להתחרט על החליפין לבדו ויכול החכם להתירו וממיל' בטל כל הנדר אבל אם אינו אסור רק מכח חליפין כגדולין דמי' אינו מועיל שאלה רק אם שואל על גוף הפירות לא על החליפין וה"ל למבעי' כן וצריך עיון בזה:

והנה עוד י"ל קושייתינו הנ"ל בקיצור למה פשיט' ליה לרמב"ח דתרווייהו לאו דוקא די"ל דלכך נקטה המשנה לשון אסור בהן וביוצ' מהם לרבות' לומר כל היכי דאסור בהן אסור ביוצ' מהם ולכך הוי קשה לו למ"ל רבות' זו ממ"נ אם אמר רק זיתים וענבים באמת מותר ביוצ' טהם כדנקט בריש' ואם אמר אלו שאני טועם מפורש בסיפ' דאסור ביוצ' מהם ומה מרבי במה דנקט שאסור בהן ובע"כ הכוונה לאשמעינן דלא נימא דדווק' תרווייהו בעינן אלו ושאני טועם לכך קמ"ל אף דלא אמר תרווייהו רק כל שאסור בהן אסור ביוצ' מהן ומרבי אף בחד מהני לישנ' נמי אסור ביוצ' מהם ולכך לא מספק' לי' רק איזה דוקא אבל תרווייהו ודאי לאו דוקא דאל"כ אסור בהן למ"ל והנה חוץ לדרכינו הוי אפשר לומר להיפוך דלכך נקט אסור בהן וביוצ' מהן דהיינו להקיש יוצא מהן להן דכמו שהם נאסרו מכח כוונתו מפורש כן יוצא מהן נאסרו מכח כוונתו ומהני שאלה עליהם וקמ"ל דלא נטעה שיוצ' מהן נאסר רק ממיל' כיון דהם אסורין אף יוצא מהם אסורין כיון דנ"ט מהם לכך קמ"ל דכמו דהם נאסרו מצד עצמן כן יוצא מהן אסורין מצד עצמן בנדר בפירוש עליהן ושייך עליהם שאלה ודוק ועיין בק"א מ"ש עוד בזה:

והנה מה שעמדתי לעיל על לשון הרא"ש וגוף הסוגי' למה תחלה לא פשוט ממשנה מכח דהוי ס"ל נ"ט עדיף מיוצא מהם ואח"כ פשיט לי' וס"ל דשוין הם כעת נראה די"ל והוא דהנה