נדרי זריזין חלק ב רלד

ומכח הטעם לא אסרו רבנן אבל אם דרבו בכך נקרא שמן כשם האחר ובזה הוא גופו נעשה איסור כיון דנכלל בלשונו ואין איסורו מכח אא לבד וא"ש ודוק:

משנה נודר מן הענבים כו' פרש"י בשמן וביין. והנה לכאורה זה הוי למותר בלשון רש"י ולכאורה הי' נראה דכוונתו לאפוקי דוקא יין ושמן דהם עומדים למשקין בזה הוי משקה היוצא מהם כמותם אבל שאר מי פירות דאין עומדין למשקין לא נאסר ביוצא מהם אף באומר אלו שאני טועם. אך לפ"ז קשה מה פריך אח"כ הש"ס ממשנה דקונם פירות אלו אסור בחלופיהן הא ביוצא מהם מותר ומהו פריך נימא דהתם מיירי בשאר פירות והמשנה בשמן ויין ובע"כ דס"ל להש"ס דאין לחלק בכך כאן א"כ הוי יתור לשון מ"ש רש"י בשמן וביין והן אמת דעל הש"ס גופא קשה כיון דמצינו כמה חילוקים בין יין ושמן לענין שאר מי פירוש כמ"ש להדיא בפ' העור והרוטב דסוגי' דטמאים לאסור צירן ורוטבן מוכח שם דיש חילוק בין יין ושמן לכל המשקין וכן לענין ברכה דעת כמה פוסקים דאין לברך על שאר מי פירות בפה"ע יע"ש בהרא"ש פ"ו דברכות וכן לענין ערלה ותרומה יע"ש וכן לענין שבת יש חילוק לענין סחיטה בין עומדין למשקין או לא וא"כ מנ"ל להקשות דלמא גם כאן הוי כן דהמשנה לא אסרה רק ביין ושמן אבל בשאר פירות אף באומר אלו מותר ביוצא מהם וצ"ע בזה:

שם במשנה אסור בהן וכיוצא מהן יש לדייק על שינוי הלשון דבריש' נקט הנודר מן הענבים מותר ביין הנודר מזיתים מותר בשמן ולא נקט מותר ביוצא מהם ובסיפא נקט אסור בהם וביוצא מהם ולא נקט אסור בהם וביין ושמן וה"ל למנקט חד לישנא ואין לומר דנקט ביוצא מהן דאם הוי נקט יין ושמן הוי משמע דאף מה שהוי יין מכבר ויצא ממקום אחר נמי אסור לכך נקט יוצא מהם דחדא דאכתי תקשה דה"ל למנקט ברישא לשון יוצא מהן ועוד דא"כ ברישא יש לחוש לטעות דאינו מותר רק ביין ושמן שיצא מכבר לא מה שיצא מהן ולמה לא חש ברישא לטעות זה אך נראה דהנה יש שני עניני משקה אחד יין ושמן היוצא ע"י כתישה ודריכה והשני מוהל הזב מעצמו מענבים וזיתים והנה משקה היוצא ע"י כתישה ודריכה ודאי דעדיף שבזה יוצא עיקר הטעם ולחלוחית שבו ממוהל הזב מעצמו ולכך קמ"ל בכל חד רבותא טפי ברישא קמ"ל דאף יין ושמן ממש הנעשה ע"י דריכה שיוצא עיקר הטעם נמי מותר ובסיפא קמ"ל דאף שאינו ע"י כתישה ודריכה רק הוי מוהל היוצא מעצמו מהם נמי אסור ובהכי א"ש מה שהקשינו בש"ס מהו פשיט ליה מקונם פירות אלו דמאי ראיה יין ושמן לשאר מי פירות דאלו עומדין למשקין לכך אסור יוצא מהם אבל שאר מי פירות מותר היוצא מהם אך לפמ"ש א"ש כיון דקמ"ל דאסור ביוצא מהם מוהל אף שלא ע"י כתישה ודריכה למי אסור והמוהל הזב מעצמו מענבים וזיתים לא עדיף משאר מי פירות היוצא ע"י כתישה וסחיטה ושפיר פשיט ליה הש"ס וא"ש ודוק:

גמרא אי ס"ד אלו דוקא שאני טועם למ"ל כו' הנה מכאן קשה לפירוש א' שכתב הר"ן לעיל דף נ"א ע"ב דאין חילוק בין שאני טועם או לא רק בין כבוש להכבוש א"כ קשה נמי אם הכבוש דוקא שאני טועם למ"ל והן אמת דלפי מה דמשני הש"ס כאן א"ש גם שם די"ל נמי כן, אך להמקשן דפריך אם אלו דוקא שאני טועם למ"ל הו"ל להקשות א"כ גם שם שאני טועם למ"ל אלא ודאי דהתם שאני טועם דוקא תליא מלתא ולהיפוך לא שייך התם להקשות אם שאני טועם דוקא כבוש למ"ל דהרי אדרב' בלשון כבוש מקצר הש"ס בלשונו בשלמא כאן דמוסיף הש"ס בלשונו שאמר אלו או שאני טועם פריך שפיר אם חד דוקא אידך למ"ל אבל התם אדרב' כבוש הוי קיצור לשון טפי מסיפא לא שייך להקשות כבוש למ"ל אבל אם הוי כבוש דוקא שפיר ה"ל להקשות שאני טועם למ"ל, בע"כ כפירוש שני של הר"ן דבשאני טועם תליא מילתא שם גמרא דג דגים שאלי טועם כו' עיין במפ' שפירשו דההוכחה הוי מציר דמותר בי' ולכאור' תמיה לי טובא הרי מפורש הוא בחולין פ"ז דציר דגים טמאים מותר דשאני ציר דזיעה בעלמא הוא א"כ חזינן אף דכל איסורים משקה היוצא מהם אסור ציר דגים שאני דהוי זיעה בעלמ' א"כ מה ראי' מייתי כאן הש"ס מציר לענין משקה היוצ' מהם דלמא לעולם משקה היוצא מהם אסור אף בלשון שאני טועם ובציר דגים שאני דהוי רק זיעה בעלמ' ואף דכתב הש"ך ביו"ד סי' ק"ו דהיינו דוק' ע"י מליחה אבל ע"י בישול אסור מן התורה דיוצ' עיקר הטעם מ"מ מנ"ל להש"ס דכאן מיירי דהוי ע"י בישול דלמ' מיירי בציר שע"י. מליחה בפרט דסתם לישנ' דציר הוי כך דע"י בישול נקר' רוטב וע"י מליחה נקר' ציר וזהו פריך והנה לכאורה הוי אפשר לומר כיון שכתבו הפוסקים דמהו דציר דגים דרבנן הוי רק באין בהם שמנונית אבל אם יש בהם שמנונית אסור מן התור' ייע"ש וא"כ כיון שכאן נקט דג דגים שאני טועם אסור בכל הדגים ונקט ומותר בציר משמע דבציר מותר בכל ענין אף אם יש בהם שמנונית ובזה. אסור מן התורה ולכך דומה לשאר מי פירות היוצא מהם אך באמת זה אינו מעלה ארוכה דודאי הציר גופ' לא נשתנה בין אם יש בהם שמנונית או לא דאם הוי מיא בעלמ' הוי תמיד כן רק באם יש בהם שמנונית יש תערובת שמנונית נמי בתוך הציר ולכך אף דגוף הציר הוי זיעה בעלמ' נאסר מכח שמנוני' המעורב בו וא"כ תינח לענין איסור דכל איסורים בנ"ט אסורי' לכך אסור מן התור' ביש בו שומן אבל בנדרים בנודר מן מין סתם ולא אמר זה מותר אף שנ"ט כמ"ש בש"ס לעיל א"כ אף ביש בהם שמנונית י"ל דציר גופ' זיעה בעלמ' הוא וא"כ הוא עצמו לא הוי כמותן ומכח שמנונית המעורב בו אין איסור דאינו אסור בזה בנ"ט אבל שאר מי פירות דמשקה היוצ' מהם הוי הוא עצמו כגוף הפירי לכך אסור בלשון שאני טועם נמי ומהו פריך וצ"ע בזה ועיין מ"ש בישוב זה לקמן:

שם גמרא ת"ש אמר להם ר"ל כו' הנה הדקדוקים ידוע למה לא פשיט תחלה מן המשנה עד. עתה והנה הרא"ש בפירושו הרגיש בזה וכתב דתחלה הוי ס"ד דנ"ט עדיף מיוצא מהם כלומר לכך לא הוי יכול למפשט מן המשנה ואח"כ בד"ה ת"ש כתב דהשת' משמע לי' דנ"ט שוה ליוצא מהן אך זה הוי דוחק גדול מאוד דמפני מה חזר בו ובאיזה סבר' הוי מחולק ולמה תחל' הוי ס"ל דעדיף נ"ט והשתא ס"ל דשוין הם והנה לכאורה הוי נראה דדבר זה תלוי באם הוי טעם כעיקר דאוריית' או לאו דאוריית' דאם טכ"ע דאוריית' עדיף נ"ט מיוצא מהם אבל אם טכ"ע לאו דאוריית' אז שוה הוא הנ"ט ליוצא מהם מיהו בזה לא הונח לי דאכתי למה מעיקר' סבר דטעם כעוקר דאוריית' וכאן ס"ל טכ"ע לאו דאוריי' ולכך הוי נראה כיון דתחלה הוי ס"ל דיוצא מהם גרע מחליפין וגדולין ואח"כ מחדש הש"ס דיוצא מהם עדיף ורבות' קמ"ל א"כ להס"ד דהוי ס"ל יוצא מהם גרע מחליפין הוי ס"ל דנ"ט עדיף מיוצא מהם. אבל כיון דמסיק הש"ס דרבות' קמ"ל ועדיף יוצא מהם מחליפין לכך שוב הוי שקול כנ"ט ולכך פשוט לי' מנ"ט אך גם בזה לא הונח דהרי דהרי לא צריכין להך סבר' דיוצ' מהם עדיף רק אם נימא דאלו דוק' אז מוכרח לומר דרבות' קמ"ל אבל אם נימא דאלו לאו דוק' שפיר י"ל דיוצא מהם גרע מחליפין וא"כ כיון דהשת' רוצה להוכיח דאלו דוק' ממה דאסור במשנה בנ"ט קשה דלמא אדרב' דאלו לאו דוק' ואז יוצא מהם גרע מחליפין ונ"ט עדיף מיוצא מהם ולכך בעניי לא זכיתי להבין סוגיות הש"ס והרא"ש בזה ועיין לקמן מ"ש ליישב בזה. ועיין בא"ח סי' ר"ה בהשמטות עודנו כת"י בשנת תקצ"ט, מ"ש ליישב הסוגיא בעז"ה:

שם גמרא לא מבעי' היוצא מהם כו' הנה לכאור' אינו מובן שיחלקו המקשן ותרצן בהברות הפוכות דלהס"ד הוי ס"ל יוצא מהם גרע והתרצן משיב דיוצא מהם עדיף. אך הוי נראה לכאור' דסבר' זו תליא במה דמבעי' לעיל דף מ"ז בקונם פירות אלו על פלוני מהו בחליפן מי אמרינן דאדם יכול לאסור פירות חברו כו' או דלמ' משום דחליפין כגדולין דמי ל"ש הוא ל"ש חבירו וכתב הר"ן מה דלא מבעי' בקונם פירות אלו עלי והחליפן אחר אם מותרין דאם מכח כוונת הנודר אף דהחליפן אחר אסור ואם מכח החליפין כגדולין דמי בהחליפין אחר מותרין מכח דזה הוי פשוט לש"ס דבאומר פירות אלו אף בהחליפן אחר אסורין מכח דשוינהו כהקדש ייע"ש והנה הטעם דבאומר אלו אסור אף ביוצא מהם ביאר הרשב"א כאן הטעם. נמי מכח דשוינהו כהקדש לכך אסור אף ביוצא מהם ולפ"ז תלוי בזה דאם אמרינן דאלו שוינהו כהקדש ואסור בחלופיהן אפי' בהחליפן אחר אסור אף ביוצא מהם אבל אם בלשון אלו לא שוינהו כהקדש אף יוצא מהם מותר אך זה אם נימ' דחליפין כגדולין דמיא אבל אם נימא דמכח כוונתו נאסר אין צורך לומר דלכך בהחליפן אחר אסורין מכח דשוינהו כהקדש דבלא"ה אסור דהרי כוונתו הוי לאסור החליפין ובזה א"ש הכל דאם אמרינן דהחליפן אחר אסורין מכח דנכלל זה בלשונו אז ראוי שיותסר חליפין טפי מיוצא מהם והוי יותר רבות' ביוצ' מהם מחליפין מכח זה הוי בכלל לשונו וזה לא הוי בכלל לשונו ואינו אסור רק מכח דשוינהו כהקדש עליו אבל אם אמרינן דאין החליפין אסורין מכח כוונתו רק דחליפין כגדולין דמיא וא"כ הוי ראוי שיהי' מותר בהחליפין אח"כ ובע"כ מה דאסורין הוי מטעם דאלו שוינהו כהקדש כמ"ש הר"ן וכיון דאף זה מטעם שוינהו כהקדש אתינא עלה שוב הוי סבר' לאסור טפי יוצא מהם דיוצא מגופו מחליפין דהוי מעלמ' ובזה היו מחולקין המקשן והתרצן דזה ודאי מדנקט סתם אסור בחילופיהן משמע דאף אם החליפין אסורין לו רק דהמקשן הוי ס"ד דלכך אסור בחלופיהן מכח דאדם יכול לאסור פירות חבירו על עצמו ומכח כוונתו נאסר לכך הוי היוצא מהם גרע מחליפין לכך מוכרח מדלא נקט יוצא מהם מוכח דיוצא מהם מותר דאל"כ הו"ל למנקט רבות' טפי והש"ס דוחה די"ל דהטעם החליפין אסורין מכח דחליפין כגדולין דמי וא"כ מה דבהחליפן אחר אסורין הוי רק מכח דשוינהו כהקדש ולכך לטעם זה מסתבר יותר לאסור יוצא מהם מחליפין ולכך רבות' נקט לא מבעי' יוצא מהם אסור דשוינהו כהקדש אף גם חליפין אף שהחליפן אחר. נמי אסורין מה"ט דבאלו שוינהו כהקדש וא"ש ודו"ק כן הי' נראה לכאורה אך כד דייקינן הא ליתא לדעת הפוסקים דפסקו חלופיהן ספק כיון דלא נפשטא האבעי' לעיל ד' מ"ז ואם נימ' כמ"ש א"כ י"ל דנהי דהאבעי' דהתם הוי להס"ד דלא ידע מהך פשיטות דבאלו פשיט' דאסור ביוצא מהם רק הוי ס"ל שאני טועם דוק' או תרווייהו דוק' ועכ"פ לדינ' כיון דכאן מסיק הש"ס דבאלו לא מבעי' לן דפשיט' אסור א"כ בע"כ צ"ל מה דנקט