נדרי זריזין חלק ב רכה

שם גמרא אלא ת"ש המקדש בערלה כו' מה דיש לדייק דקארי לה מה קארי לה הרי הוא עצמו דוחה תחלה די"ל בדעבד דוקא עיין מ"ש בקו"א סי' רט"ז סעיף ב' ובישוב שיטת הרמב"ם שם:

רש"י ד"ה ת"ש מכרן כו' ת"ש דאפילו לכתחלה מותר הנה אין הבנה לדבריו מהיכן משמע כאן דמותר אף לכתחלה והן אמת דקשה מה מוכיח רבא מכאן כיון דאיהו גופא דחי תיכף ומיד דלמא לכתחלה הוא דלא כו' איך חוזר לפשוט מזה הרי כאן מיירי נמי בדעבד אך מ"מ מ"ש רש"י ת"ש דאפילו לכתחלה מותר היכן משמע מזה ונראה דס"ל לרש"י דהמקשן הוי ס"ל דזה דומה לבעלמא דאמרינן כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקינהו רבנן לקדושין מני' והן אמת שהתוס' כתבו במס' ב"ב פ"ג דהיכי דתחלה חזינן דעשה שלא כרצון חכמים. לא שייך לומר כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כו' אך כאן להס"ד הוי ס"ל דאף כל היכי דעשה תחלה שלא כהוגן נמי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקינהו רבנן לקידושין מני' או דהוי ס"ל כמו דמשני בב"ב שם הוא עשה שלא כהוגן עשו לו שלא כהוגן ואפקינהו לקדושין מני' ולכך פריך שפיר כיון דהחליפין אסורין א"כ עשה שלא כהוגן וכל המקדש אדעתא דרבנן כו' ולכך אם הוי אסור בעלמא לכתחלה הי' ראוי שאף בדיעבד יהיו הקדושין בטלין מכח דאפקינהו רבנן כו' ולזה מוכח דאף לכתחלה מותר החליפין והש"ס דוחה די"ל דעבור איסור לכתחלה מה דבדיעבד מותר נא קנסוהו רבנן לבטל הקדושין ובדיעבד הוי קדושין וא"ש ודו"ק:

ר"ן ד"ה האומר לאשתו קונם כו' והנה הרשב"א כתב נמי כמ"ש הר"ן דמיירי בהדירה כשהיא ארוסה וסיים בלשונו כדמוקי נה הש"ס בר"פ המדיר כו' ולכאורה אין לדבריהם הבנה דהרי אדרבא הש"ס שם דוחה זה ופריך דסברה וקבלה ומסיק אלא מחוורתא כדמשנינן מעיקרא אך באמת א"ש דהתם פריך הש"ס רק על המשנה דנקט יותר מכאן יוציא ויתן כתובה ובזה פריך שפיר כיון דעכ"פ סברה וקבלה אמאי כופין אותו לגרש אבל כאן נהי דהדירה תחלה מ"מ גוף השיעבוד חל כמ"ש הר"ן כאן ולא שייך בזה סברא וקבלה כיון דהדין נותן אף דהדירה מ"מ הדין דלוה ובע"ח באין ונפרעין אין כאן ראי' דסברה וקבלה דדלמא גם מתחלה סברה כך דיכולה ללוות ובע"ח באין ונפרעין ולכך תרצו שפיר בעודה ארוסה וכוונת הרשב"א דהרי הש"ס רוצה לתרץ כן מתחלה רק דפריך סברה וקבלה וכאן לא שייך פרכא זו מיהו קשה מ"ט תרצו כן ולא תרצו כדמשני התם בש"ס באמר לה צאי מע"י ובספקה כו' ומ"ט נדחקו דוקא בעודה ארוסה וצ"ע:

ומה שהקשה הר"ן מ"ט לא פריך ממשנה דקונם בנו כו' דקתני נוה ובע"ח באין ונפרעין ולכאורה דבריו סתרו אהדדי שהרי תחלת דף זה ע"א כתב בשם הרמב"ם דמיירי דנותן לבניו ואחיו מיירי שאומר להם אלו נכסי אבא והביא ראי' ממה דאמרינן בגזל אביו ומת דלוה ובע"ח באין ונפרעין וצריך לומר זה גזל אבא א"כ ה"נ בזה ייע"ש א"כ איך מצי לפשוט מהך דלוה ובע"ח כו' דלמא מיירי נמי שאומר להם זה נכסי אבא כמו דמוקי לה משנה דהגוזל אביו דנקט בע"ח באין ונפרעין ומוקי לה כך כן ה"נ מיירי בזה דאומר להם זה נכסי אבא והוי רק כעין הפקר לכך מותר אבל מברייתא דקונם אשתי דנכסין שלו הם ולא שייך לזה תקנה כלל לכך מוכיח שפיר דחליפין מותרין ואפשר ליישב כוונת הר"ן דכוונתו כך דבשלמא לענין נותן לבניו ולאחיו דעיקר האיסור הוי בשעת המתנה בזה מהני אם אז אומר דהם נכסי אבא אבל בלוה דעיקר האיסור דבשעת הלואה נחשב כחליפין כיון דנכסים נעשו משועבדין לבע"ח א"כ מה מועיל מה שבשעת הפרעון אומר אלו נכסי אבא הרי הבע"ח כבר זכו בהם מתחלה וכבר נעשו החליפין מיהו אכתי לא הונח בזה חדא דלמא מיירי שבשעת הלוא' אומר להם אלו נכסי אבא ועוד אף אם אומר אח"כ דלמא מה"ט גופא באמת לולא אמירתו לא היו הב"ח יכולין לגבות מכח דהוי נהנה למפרע באיסור הנאה ולכך אם לא הוי אומר אלו נכסי אבא לא היו הבע"ח גובין כלל רק ע"י שאומר אלו נכסי אבא הם באין ונפרעין וא"כ כיון דכל זמן שלא חמר לא התחיל השעבוד כלל לכך אין כאן חליפין ולא מצי למפשט מזה לכך דברי הר"ן צ"ע ואף לולי זה היה נראה ליישב קושיתו והוא דהרי הוי קשה מהו פריך הש"ס מלוה ובע"ח באין ונפרעין דחליפין לאו כגדולין דמיא מה פריך הרי הכא בשעה שלותה עדיין אין הבע"ח לוקחין משל הבעל וא"כ בשעה שהבע"ח גובה אין הממון ביד האשה ודמיא ממש למה דאמרינן בבי ר' ינאי דיזכי פירי שביעית ופרעו בשמינית והוב' ביו"ד סי' קל"ד ובה' ע"ז סי' קמ"ה א"כ ה"נ למה נחשב כחליפין והנה הר"ן הרגיש בזה גם הרא"ש ופרשו כיון דנשתעבדו נכסי הבעל לבע"ח תיכף ומיד נחשב חליפין ייע"ש אך נראה בזה לא הונח עדיין דסוף סוף כיון דקיי"ל בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ לא זכה הבע"ח בנכסי הבעל ממש ואין כאן חליפין וצ"ל כיון דפליגי בש"ס בפ"ב דפסחים דאביי ס"ל למפרע הוא גובה ורבא ס"ל מכאן ולהבא הוא גובה א"כ י"ל דר' טביומי הוי ס"ל כאביי דאמר למפר' הוא גובה ולכך פריך שפיר וא' בדיוק מ"ש מ"ט בע"ח באין ונפרעין והר"ן הרגיש בזה ולפמ"ש א"ש כיון דבע"ח באין ונפרעין א"כ נחשבו כקנו למפרע והוי נעשה חליפין תיכף וא"כ נהנה מחליפין תיכף ובזה א"ש מה דמשני רבא לכתחלה הוא דלא הא עביד שפיר דמי ופירש הר"ן דלכך מותר מכח דבשעת הלואה אין החליפין אז רק אח"כ ולכאורה באיזה סברא פליגי ולמה להמקשן הוי ס"ל דהחליפין נעשו תיכף ומיד ורבא מתרץ דלא הוי מיד אך לפמ"ש א"ש דהמקשן ס"ל למפרע הוא גובה לכך פריך דהחליפין נעשו מיד ורבא לשטתו דס"ל מכאן ולהב' הוא גובה ולכך מתרץ דאין החליפין נעשו מיד וא"ש ודו"ק ולפ"ז לא מבעי' אם נימא כמ"ש דעיקר קושיות המקשן מכח למפרע הוא גובה פשיטא דלא שייך בזה במטלטלין רק במקרקע אף גם אם נפרש כמ"ש הר"ן והרא"ש מכח השעבוד הוי כחליפין נמי א"ש דידוע דשעבוד שייך רק בקרקע אבל במטלטלין אינן בני שעבוד כלל ולכך א"ש דידוע מ"ש התוס' בפסחים דשעבודא דר"נ לא שייך רק בקרקע ולא במטלטלין ולכך א"ש דבשלמא באשה כיון דמה שהבע"ח באין ונפרעין הוי רק מכח שדר"נ כמ"ש הר"ן לכך בע"כ מיירי בקרקע דאם במטלטלין לא שייך שעבודא דר"נ ובקרקע כיון דיש שעבוד מתחלה שפיר דומה לחליפין ולכך פריך הש"ס מ"ט בע"ח באין ונפרעין אבל התם בבנו י"ל דמיירי במטלטלין דמני' ואפי' מגלימא דעל כתפא ובמטלין לא שייך שעבוד לכך לא דמיא לחליפין לכך שפיר מותר לו ללוות וא"ש ודו"ק היטב:

ד"ה ולענין הלכה כו' הו"ל ספקא דרבנן ולקולא כו' מה שיש לדקדק בזה דהרי הו"ל דשיל"מ ואף ספק דרבנן להחמיר עיי' בקו"א סי' רי"ו מ"ש בזה שם:

הראש ד"ה לוה כו' דמיירי הכא דבשעה שלותה אמרה שלא יפרעו ממנה אלא מבעלה והנה מזה מוכח דס"ל להרא"ש כדעת הרשב"א דס"ל דסתם נותן מזונות לאשה הוי ע"ד לפרוע ממנה לא מבעלה ולא כדעת הר"ן דס"ל דסתם נותן לאשה הוי ע"ד בעלה דא"כ לא הוי נצרך לפרש הכא דהותנה בפירוש ע"ד להפרע מבעלה דבסתם הוי נמי ע"ד הבעל אך לכאורה קשה להרא"ש מה מוכיח הש"ס דלמא מיירי דהלוה לה סתמא ולא ע"ד הבעל לכך הוי החוב עלי' ולא על הבעל ואתיא כחנן ולכך אין כאן חליפי אסורי הנאה דהבעל לא נשתעבד כלל ומה דנקט בע"ח באין ונפרעין היינו אם ירצה הבעל יכול לפרוע להם והרי מבואה בחידושי הרשב"א דמפרש כן בשם הראב"ד לעיל גבי קונם בית זה עליך די"ל מ"ש לוה בע"ח באין ונפרעין היינו אם ירצה הבעל כו' א"כ קשה להרא"ש מהו פריך הש"ס דנימא דאתיא כחנן וצ"ע ועוד קשה לפי דעת הראב"ד שהביא הרשב"א דמ"ש לוה ובע"ח באין ונפרעין היינו אם ירצה הבעל ייע"ש א"כ מהו מוכיח הש"ס מזה דחליפין מותרין דהרי אין כאן חליפין כלל ייע"ש בדעת הראב"ד וצ"ע על דבריו מש"ס דילן:

ד"ה לכתחלה הוא דלא הא דיעבד כו' הנה ראיתי בשעה"מ שהקשה הרי חמץ דרבנן ושעות דרבנן מקודשת ולפענ"ד נראה דא"ש די"ל דס"ל להרא"ש דאינה מקודשת בחמץ דרבנן ושעות דרבנן רק אם כבר אכלה אותו ואז כיון דנהנית ממנו נהי דבאיסור תורה ושעות דרבנן וכדומה לא מהני דהיינו דאיסור כהך אף באכלה לא נחשבת נהנה כלל ע"ד שכתב הסמ"ע בח"מ סי' רל"ב שאכילה כהך צער היא לו לא הנאה ולכך ה"נ בקידושין דכל שהוי חד דאוריית' לא נחשב אכילה רק צער לכך לא נתן לה מידי אבל בתרתי דרבנן אז כיון דאכלה נחשבת נהנה דתרי דרבנן לא הוי צער לה וכיון דנהנית נהנית אבל בלא אכילה ודאי אף בתרי דרבנן אינה מקודשת דסוף סוף כיון דאין יכולה להנות לא יהיב לה מידי ושפיר כתב הרא"ש דהרי לא יהיב לה מידי וא"ש ודו"ק:

והנה מדי עיוני בסוגיא זו ראיתי דברי הרא"ש בפ"ב דקידושין שכתב דחמצן של עוברי עבירה. מותר מפני שהן מחליפין דמרויחין מדאורייתא לדרבנן ותמה עליו השעה"מ דא"כ מה נעשה למה דמוקי לה התם כר"ש ייע"ש ועיין מ"ש בחיבורי לה"פ סי' תמ"ג באריכות וכעת הי' נראה דא"ש בפשיטות דס"ל דנהי דבכל איסורי דרבנן נמי אסורין בחליפין אך היינו דוקא בכל אסורי דרבנן דצריך בביטולו סמ"ך בהם אף החליפין אסורין אף בחמץ בפסח כיון דקיי"ל דבטל ברוב הרי אם הוי רק רוב לא נתבטל עדיין דאעפ"כ אמרינן לא קנס בו ר"ש רק היכי דהוי בעינא אבל ע"י תערובות לא לכך ממילא אף חליפין מותרין כיון דליתי' בעינא ממש לא גרע החליפין מבטול ברוב בעלמא ולכך בחמץ שעעה"פ לר"ש דקנסא קניס ודאי דחליפין מותרין ולא הוי הקושיא רק למה דמוקי לה כר"מ דאסר אחר הפסח מן התורה וא"ש ודו"ק. מיהו לפ"ז יהי' מוכח דס"ל להרא"ש כדעת הסוברים דחמץ שעבר עליו הפסח בטל ברוב בעלמא ותקשה על הטור סוף סי' תמ"ז אין סותר לדברי הרא"ש ולכך צ"ל כשאר התירוצים שנאמרו בזה על הרא"ש:

ד"ה שניהם אסורין הא לא אצטריך כו' ולפענ"ד אצטריך שפיר לפי מה דבעי לעיל בריש פ"ב בנדרו זא"ז פליגי אבל בהדירו אפי' רבנן מודים דיש ברירה וכתבו התוס' והר"ן שם מה דלא פשט לי' מהך משנה דהרי את עלי חרם ואני עליך די"ל דגזרינן זה אטו זה א"כ לפ"ז שפיר צריך למתני שניהם אסורין בשל אותה עיר לא מבעיא אם נימא דבהדירו מודים רבנן דיש ברירה, פשיטא דטובא קמ"ל כאן דבכה"ג אסורין בשל אותה עיר, אף גם אם נימא דאף בהדירו פליגי עכ"פ הא גופא קמ"ל דאף בהדירו זא"ז נמי פליגי רבנן ואסרו בשל שותפות וטובא קמ"ל בזה ודו"ק: