נדרי זריזין חלק ב ריח

קודם פסח דלמא מיירי שהי' בקיץ קודם החג יאמר שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי עד החג והוי נמי דהמשך הזמן וחל רק אח"כ ומהו פריך מיהו באמת זה אינו דאי בקאי בקיץ והוי החג תחלה א"כ היינו סיפא ותרתי למ"ל ובע"כ דרישא מיירי שהי' עומד קודם פסח ושפיר הוי ב' אופנים וא"כ שוב י"ל תירוצי דעכ"פ הוי סיפא דומיא דרישא דהאיסור חל למפרע כן י"ל לפום ריהטא אך שנויא דחיקא לא משנינן רק א"ש בלא"ה עמוד והבן דעיקר ראיות הר"ן בשבועות הוי מנדרים שם והנה שם מיירי בנודר הוא על עצמו כן ואז כיון דמסתמא לא ניחא לי' לאינש להמשיך עליו איסור פן יבא לידי מכשול והנידר חוטא רק למעט באיסורא ניחא לי' לכך הוי סברא דכוונתו הוי רק אחר שיעבור על התנאי ולא קודם אבל בקונם שאת נהנית לי דאסר עליו בזה כיון דלצעורה ולמקנסה הוא מכוין אז באיסור על חברו הוי סברא להיפוך דרוצה לצערה ולעשות לה אזהרה יותר גדולה והוי סברא דכוונתו שלמפר' תתסר דזה הוי טובתו אולי בזה תווסר משא"כ בניל' עצמו הוי טובתו להיפוך לכך אנן סהדי דכוונתו רק למעט באיסורו וזה ברור ונכון וחדוש דין לדעתי בעזה"י והנה ע"ד הפלפול נראה לומר דהנה קשה מה קמ"ל הברייתא דהלכה אסורה פשיטא דכן הוא ולומר דהוי לדיוקא לומר לא הלכה מותרת לא מבעיא למסקנא דהלכה אסורה דאינו לוקה ודאי זה אינו מוכח מן הברייתא דדלמא הכוונה לא הלכה מותרת גם אף לפי הס"ד דלא הלכה מותרת נמי למה לא נקט טפי עיקר הדין דלא הלכה מותרת ולמה נקט מה דלא צריך לסמוך על הדיוק לכך נראה דהוא גופה קמ"ל והוא דהנה תנאי מהני בנדרים וכבר הקשו הכל הרי א"א לקיימו ע"י שליח ייע"ש מה שתרצו והנה מנ"ל כן מן התורה וי"ל דזה נלמוד מהפרת הבעל דהבעל מיפר ומכחו דר"פ דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת והיינו כאלו התנית ע"מ שירצה אבא ומוכח דתנאי מהני בנדר וא"כ לפ"ז הוי ס"ד דוקא בנדר הוא גופו מהני תנאי דנלמוד מהפרת הבעל א"כ הוי ס"ד דוקא בזה הנדר הוא אבל בהדירו חברו לא יועיל תנאי דהרי זה ילפינן מקרא אחר דלא יחל דברו והיינו דלא יחל אדבר ולא כדעת הרמב"ם לכך קמ"ל דגם בזה מהני תנאי ולפ"ז פריך שפיר דהנה הרמב"ן כתב בפ"ב דביצה גבי הבו ד' מאה זוזי לפלניא דאם הוי רק להבא לא בעינן דיני תנאי וא"כ פריך הש"ס שפיר דבעל כרחך הברייתא מיירי דנדר שיהי' אסור למפרע ואז הוי ס"ד דבעינן דיני תנאי. לכך קמשמע לן דחל התנאי ולא בעינן דיני תנאי דנדרים שאני כמו שכתב המפורשים אבל אי נימא דמיירי להבא אם כן בכל התורה לא בעינן ד"ת ומה קמ"ל בנדרים ובפרט דכאן הוי עוד ריעותא דהוי המעשה קודם לתנאי שאמר קונם תחלה ואחר כך התנאי ואף דלא קיי"ל כהרמב"ם דאין תלוי בדבור רק במעשה היינו בדבר דהוי מעשה אבל בנדרים דהוי רק דבור הוי בזה הדבור כמו בעלמא המעשה והוי ס"ל כיון דהוי מעשה קודם לתנאי לא הוי תנאי לכך קמשמע לן דאף בכהאי גוונא דהוי מעשה קודם לתנאי וגם בהדירו חבירו חל התנאי ואם כן מוכח דמיירי לענין למפרע דבלאו הכי בכל התורה לא בעינן דיני תנאי והנה ידעתי דיש בזה לפלפל עוד כמה ענינים אך קצרתי. כי אין הפנאי גורם ולא דברתי רק לחדודי כי העיקר כתירוץ שלי דהדירו חבירו מודה הר"ן דחל למפרע את זה ראיתי להשיבו על שעה חדא. דברי ידידו מכתב תורה הנני נותן תודה רבה אל ידידי הרב החריף הבקי הנגיד איש תבונה החכם השלם שלשלת היוחסין מוהר"ר משה מייערהאפפער נ"י מן זאלקווא. על אשר טרח הרבה מאד ויגע יגיעות רבות מאד בהגהת ספרי הנוכח נדרי זריזין ובהגהת ספרי שירי טהרה השגיח על ספרים שלי בעין פקוחה ניקה אותם מן קמשוני הטעיות ישלם ה' פעלו ותהי משכרתו שלמה מעם ה' אלהי ישראל שלום ברכה והצלחה יעטרו אותו לנצח ככל אות נפשו וככל חפץ לב ידידו הקטן שלמה קלוגר: