נדרי זריזין חלק ב ריז

ממה שהי' של ישראל עד הנה לא יצא מרשותו ע"י זה כיון דחזינן דכן עלה על דעת הש"ס והתורה לחלק אפילו בנכרי ממש וא"כ נהי דגלי קרא היינו בשל הנכרי ממש אבל בשל ישראל המקנה לנכרי נשאר הסברא לחלק בינייהו וחילוק רב יש בדבר כמובן ובפרט כיון דגוף מכירת החמץ הוי קולא גדולה וכמ"ש התב"ש די לנו להקל בנכרי שאינו כבוש ת"י ואינו דר עמו לא בכהאי גוונא כיון דיש סברא לחלק לכך נלפענ"ד להחמיר בזה וכדעת הת"ה ורבינו ירוחם שכתבנו לעילן כנלפענ"ד ברור ונכון:

אמר הכותב עבדא דנהים כריסא לא שוה ולשמו אין נאה הרבה דברים יש לי בעזה"י בכל ענינים אלו הן בביאורי טוש"ע בסי' זה מה"ק ומה"ת. הן בתשובת רבו כמו רבו במה שהשבתי במה שאירע דרך מקרה זה בכה וזה בכה. והמה תשובת גדולת ונפלאות בעזרת השם יתברך ופלפול וסברא אך אין לי שולחני לפורטן (להיות מלוה מעות על הדפוס) לזה אם הם נסתרים מבני אדם יהי' גלוים וידועים לפניו יתברך לרצון כעולה וכקרבן:

זה שייך לפתיחה לחתשובה שכתבתי להרב החריף מו' בנימין זאב נ"י:

הנה מה שהשבתי לו באות י"א דחוזר וניעור הוי רק באם שניהם איסור לא אם האחד היתר אף דהוי מב"מ הנה אחר צאת תשובתי נזכרתי שהוא ש"ס מפורש בבכורת דף כ"ה. דקאמר אם טומאה עוררת טומאה טהרה עוררת טומאה בתמי' ייע"ש מפורש כדברינו ייע"ש וקושייתי חמורה מאוד:

זה שייך לתשובת חדושי הש"ס בחבורי דף ס"ו עמוד ג' ולהש"ס דף ל"ד ע"ב:

הנה מה שישבתי שם בתשובה ליישב דברי הש"ע מיו"ד סימן רנ"א לא"ח סי' תקפ"ו וכתבתי שם כיון דמצוה בו יותר מבשלוחו נחשב א"א לקיים שתיהן הנה לכאורה הוי סתירה לזה מש"ס מפורש בשבת דף קל"ג דפריך שם אי איכא אחר לעבוד אחר ומשמע שם להדיא דזה נחשב אפשר לקיים שתיהן אך בעזה"י א"ש דברינו ולא נופל מילי בעזרתו ית' דודאי הך דבר דמצוה בו יותר מבשלוחו הוי רק דרבנן דמן התורה כיון דילפינן שליחות דשלוחו כמותו הוי כמותו ממש רק מדרבנן הוי מצוה בו יותר מבשלוחו ולכך א"ש דהנה הרי דעת כמה פוסקים אף דהוי הנאת הגוף בהדי מצוה לאו להנות נתנו ולכך גם הני דסברי דבזה להנות נתנו מ"מ הוי רק דרבנן והיינו או דכיון דהוי גם הנאת גופו יש לגזור שמא ישתמש בו להנאתו היכי דלא הוי מצוה או דבאמת טעם המתירין הוי דנהי דהוי הנאת הגוף מ"מ הרי בידו לכוין שלא יהי' נהנה גופו מזה רק למצוה ודעת האוסרין הוי דגזרינן אם לא יכוין להנאתו שמא יכוין גם להנאתו ועכ"פ זה הוי רק איסור דרבנן וא"כ כיון דבאם יתקע הוא הוי רק דרבנן לכך מותר ממ"נ מן התורה ליכא ל"ת כלל דלאו להנות נתנו ומדרבנן דאסור הרי מדרבנן הוי מצוה בו יותר מבשלוחו וא"כ שוב מדרבנן א"א לקיים שתיהן לכך מותר ממ"נ אף דאיכא אחר אבל במס' שבת דשם הוי איסור תורה ודאי נחשב אפשר לקיים שתיהן מן התורה דמצוה בו יותר הוי רק דרבנן והוא נכון בעזרת השם יתברך:

והנה אין בהמ"ד בלי חדוש דבזה יונח לנו דברי רי"ו בא"ח בב"י סי' ר"א דכתב דאם בשום פעם נחשב אפשר לקיים שתיהן אף דעתה א"א לקיים שתיהן נחשב אפשי קיים שתיהן. ותמהו הכל עליו מן הש"ס הנ"ל דמשני דליכא אחר הא עכ"פ אם הי' אחר הי' אפשר ועיימ"ש בספרי א"ח ועוד בכת"י לא"ח בכמה דוכתא ולפי הנ"ל א"ש מאוד די"ל דרי"ו לא קאמר רק מדרבנן דודאי מן התורה בתר השתא אזלינן והשתא א"א לקיים שתיהן רק מדרבנן גזרו כיון דאפשר בשום אופן שיקיים שתיהן גזרו באם א"א עתה שמא יבא לעשות גם באפשר ע"י אחר וא"כ א"ש דתינח בנדון רי"ו דבאפשר לקיים שתיהן אז יקיים המצוה כתיקונו הן מדאורייתא הן מדרבנן בכל אופן אבל התם כיון דעיקר המצוה הוי על האב וא"כ אף אם יהי' אחר וימול האב לא יקיים המצוה והרי מצוה בו יותר רק כיון דמן התורה לא הוי מצוה בו אזלינן בתר דאורייתא לחומרא אבל אם ליכא אחר מותר ממ"נ אם נלך בתר השתא הרי עתה ליכא אחר ואם בתר דרבנן הרי מדרבנן תמיד א"א לקיים שתיהן דאף באיכא אחר הרי מצוה בו יותר מבשלוחו לכך מותר ממ"נ וזה נכון מאוד בעזה"י בס"ד:

והנה מ"ש שם דביו"ד מיירי בהדירן אחר אף דאחר א"י להדירן מכל השופרת רק משופר שלו מ"מ א"ש דמיירי שם דליכא שופר מאחר רק משופר של המדיר ולכך הוי עשה דוחה ל"ת ואין זה דוחק דהרי כך פירש הב"ח והמגן אברהם הלכות ראש השנה סימן תקפ"ו דמיירי בליכא אדם אחר רק דתירוצו נראה דחוק חדא דכל כהאי הו"ל לפרש כיון דבא"ח כתב להיפוך דאדם אחר תוקע בו הו"ל לפרש שם דמיירי בליכא אחר אבל אם מיירי בהדירו חברו רק דלא הוי שופר אחר לא הוי צריך לפרש כיון דאינו מפורש בא"ח להיפוך גם הלשון משמע כן מתוכו מדנקט המודר הנאה משופר ולא נקט הנידר הנאה משופר משמע דמיירי דאחר הדירו אבל בא"ח נהי דנקט נמי המודר מכל מקום מוכח כן מתוכו דמיירי בנדר הוא מדנקט בסיפא אבל אם אמר קונם לתקיעתו עלי ולא נקט אבל אם אמר הוא קונם לתקיעתו עלי מוכח דגם ברישא מיירי באמר הוא ולכך שפיר אינו מתיר רק באחר כמו שכתבתי בפנים ואת שפיר:

לסימן רכ"ח ה' נדרים הנה בדין אם קטן בן י"ג שנה ואין ידוע אם הביא ב' שערות אם מותר להיות מן המתירין עיין בחבורי לא"ח ה' ברכות התירה מה שכתבתי שם בתשובה דרך אגב דאינו רשאי להיות מן המתירין ייע"ש:

לש"ס דף ט"ו ע"ב אעתיק כאן מה שכתבתי לק"ק דובנא בימים הללו להרבני המופלג מוהר"ר אהרן גאלדשמיד נ"י. הנה ע"ד אשר הקשה על הש"ס דף ט"ו ע"ב דפריך תנן קונם שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך על הפסח הלכה לפני הפסח אסורה להנות עד החג הלכה אין לא הלכה לא והקשית לפמ"ש הר"ן פ"ג דשבועות בסוגיא דשבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו והעלה שם הר"ן דבדבר דיש לו המשך זמן אינו אסור בו רק אחר שעבר על התנאי ולא קודם אבל דבר שאין לו המשך זמן כגון באוסר ככר זה אם יאכל זה אם נימא דלא חל הנדר רק אחר שיעבור על התנאי וא"כ אם אכל האיסור תחלה ואח"כ התנאי אין כאן על מה לחול האיסור לכך אמרינן דהוי כוונתו על למפרע ייע"ש א"כ מה מדמה הש"ס קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר לדין שאת נהנית לי עד החג הרי שם יש לו משך זמן ואינו חל הנדר רק אחר שעבר על התנאי משא"כ בקונם עיני בשינה היום עכ"ד הנה לכאורה יפה הקש' וכבר אמר ששאל לכמה חכמים ולא פרשוהו והנה בהשקפה ראשונה הי' נראה לי דפרכת הש"ס דמן הסתם הוי סיפא דומיא דרישא וכיון דהרישא שהביא הש"ס שם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג בזה ודאי הוי האיסור קודם עברת התנאי א"כ דומיא דהכא מיירי בסיפא נמי כן דמיירי שהי' האיסור קודם התנאי ומיירי שהתנה כן בפירוש מעכשיו דתמיד והוי סיפא דומיא דרישא ופריך שפיר אך לכאורה יש לדחות זה דגם דרישא יש לו להקשות כן דמנ"ל דבאומר שאת נהנית לי עד הפסח אם תלי' עד החג דמיירי שהי' עומד