נדרי זריזין חלק ב קצה

דאינו רוב גמור דהרי הוי תרי מיעוטא יש שעושין להיפוך ויש שאין מסבלין כלל אבל במה דהוי רק חד מיעוטא ורוב בכל העולם אף דהוי תלוי במנהג נמי אזלינן בתר רובא ומ"ש רו"מ דבדבריו מיושב קושיות הב"י על הטור שהביא הט"ז שי' ר"ח משום דהתם הוי להחמיר ולהחמיר שפיר אזלינן בתר רובא אף דתלוי במנהג. הנה זה אינו ולא הבין קושיות הב"י וכל האחרונים דודאי ידעו החילוק בין להקל או להחמיר רק דקושייתם הוי למה אינו נאמן הרי קיי"ל סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל א"כ אם לא הוי רוב גמור הי' ראוי להיות נאמן דהרי נגד החזקה נאמן ע"א לעצמו כמ"ש הרשב"א דנאמן ברי לי נגד החזקה וא"כ בע"כ דהוי רוב גמור והוי כודאי והקשה הב"י שפיר ואזיל לי' תרוצו:

ט' ועל מה שהקשה רו"מ וז"ל בחבורו הטהור דף י"ג ע"א ד"ה והנה בהיותי בזה שם תמה על הלח"מ דודאי שאני מכירה מנדרים דסתם נדרים להחמיר וספקו לחומרא ובממון יד בעהש"ט עה"ת לפענ"ד בחנם האשים להרב לח"מ דהרי עיקר דאמרינן עליו בכלל בית נלמוד מנדרים והשתא מה ענין זה לכאן דכאן אסור מכח ספק אבל במכירה יד בעהש"ט עה"ת ולא מכר רק הבית וכן מפורש בלשון הרא"ש שכתב נראה דחכמים מודים ביציע וחדר דלאו בכלל בית דהמוכר את הבית לא מכר את היציע ואת החדר והשתא מה ראי' דש"ה דיד בעהש"ט עה"ת וכאן עכ"פ מספק אסור וע"כ דפשיטא להו דמה שאמרו רבנן עלי' בכלל בית לאו ספק הוא רק ודאי ולוקה אם נכנס לעלי' דהרי לעיל מפורש דמודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה משום דעיקר דדלועין בכלל ירק משום דממליך עלי' שלוחא עכ"פ אינו לוקה אבל כאן הא דעלי' בכלל בית ודאי לוקה אם נכנס לעלי' ושפיר הקשה הלח"מ וכו' הנה ידידי גרם לי טרחא יתירה בהשגותיו כי הנה מ"ש דפשיטא להו דלוקה ע"ז לא ידעתי מהיכן פשיטא להו כיון דבמשנה נקט רק סתם אוסרין והרי הוא עצמו הביא הסוגיא דש"ס דף נ"ג דנקט שם מקום שמסתפקין מזה ומזה אסור בשניהם נקט נמי לשון אסור ושם אינו לוקה כיון דהש"ס מסיק דרובא מסתפקין מאחד ומכח ספקא לחומרא ואם כן מוכח דאסור ואינו לוקה ונקט סתם א"כ ה"נ י"ל כן ומהיכן פשיטא להו דלוקה ואף אם הוי פשיטא להרא"ש דלוקה הרי הרא"ש כתב רק נראה לי א"כ כותב כן מדעתי' וא"כ י"ל הרמב"ם לא ס"ל כן ואין הרמב"ם משועבד לדברי הרא"ש וי"ל דהרמב"ם לא פשיטא לי' דלוק' ואיך שייך לעשות מזה קושיא אין זה אלא תימא על רו"מ לומר כן וגם להרא"ש נראה דלא פשיטא לי' כן וראייתו הוי כך דקשה לו דלמה נקטה המשנה דחכמים אוסרין בעלי' הו"ל למנקט דאוסרין אף בחדר ויציע ולמה לא קמ"ל דין חדר ג"כ ומוכח דבחדר מודו דמותרין אך י"ל דלמא הוי חדר ויציע יותר בכלל בית בעלי' וא"צ לאשמעינן זה לכך הביא ראי' דשם במכירה עכ"פ מוכח דחדר ויציע אינו בכלל בית א"כ מדלא נקט כאן הדין בחדר ויציע משמע דבזה מודים שמותרין זה כוונת הרא"ש אבל לא לומר דפשיטא לי' דלוקה וגם מ"ש דעיקר דין מכירה נלמוד מנדרים לא כן הוא דלא נלמוד כלל מנדרים רק הש"ס פריך להיפוך מדנקט רב הונא בר חייא באומר בית מביתי מכור לך מראהו עלי' משמע הא בית סתם אינו מראהו עלי' והרי יד בעהש"ט עה"ת ובע"כ דבלי ספק דאינו בכלל בית א"כ גם בנדרים יהי' מותר וכוונת הש"ס מכח כ"ש דאם בממון אינו בכלל בית מכ"ש בנדרים אבל להיפוך ללמוד מנדרים דאסור למכירה לא ילפינן מידי ושאני ספק ממון מספק איסור כידוע למבין:

ומ"ש עוד בהשגה זו וז"ל וכן מה שהקשה רבינו שיחי' למה לא מחלקים כאן כין פתוח לאינו פתוח ומה פריך מבית וכן מר"ה לא הבינותי דהרי מה שאמרו חכמים דעלי' בכלל בית אינם מחלקים בזה וסוברים דאף באינו פתוח הוי בכלל בית וזה עיקר קושיות הלח"מ וכו' וכן ראיתי להרב תוי"ט במס' ב"ב בפ' המוכר בית שהקשה כן על הטור וכו'. הנה ידידי אם כי אהוב לי מ"מ אחר המחיל' חרה אפי בו ואורייתא מרתחא לי כי הטריחני חנם בכמה דברים מה זה שכתב הלא חכמים אין מחלקים הרי על זה אני דן למה לא משני כן הש"ס דחכמים מיירי בפתוח והרי כמה אוקומתות הוי כן בש"ס עצמו מספר וידוע אף לתינוקות של בית רבן דבמשנה נקט סתם והש"ס מוקי לה בכמה אוקומתות ובאופנים שאין מבוארין במשנה כלל ולמה גם כאן לא מוקי לה לדברי חכמים בזה והתוי"ט שפיר הקשה על הטור דודאי כיון דהש"ס לא משני כן מוכח דס"ל דאין חילוק בין פתוח או לאו לזה ודאי קשה ממכירה אבל אני מקשה על הש"ס למה באמת לא משני כן ודברינו ברורים בעזה"י. י' הנה מ"ש וז"ל דף י"ג ע"ג תמה שם רבינו על הרמב"ם דפסקיו סתרי אהדדי דבה' שמיטה וכו' ומתחלה אני אומר מדוע לא תמה רבינו שיחי' יותר על הרמב"ם שכתב בפ"ה מנדרים קונם פירות האלו עלי אסור בגדוליהן משום דהו"ל דשיל"מ והשתא כיון שכתב ה' שמיטה דלהכי הגדולין מעלין את העיקר משום דאיסורו ע"י קרקע ממילא בקונמות כיון דאין האיסור ע"י קרקע אין הגדולין מעלין העיקר ולמ"ל הטעם משום דשיל"מ עכ"ל הנה זה לק"מ מתרי טעמי אחד די"ל בה' שמיטה כתב דהגדולין מעלין העיקר אפי' לא הוי בסמ"ך נגד העיקר משום דהוי ע"י קרקע הא באין האיסור ע"י קרקע אין מעלין באם לא הוי סמ"ך שיעור ביטול נגד העיקר אבל באם הי' סמ"ך שיעור ביטול הי' בטל אף דאינו ע"י קרקע אבל כיון דהוי דשיל"מ לכך אינו בטל אף דהוי סמ"ך והשנית י"ל לרש חילוק בין דבר שחלופיו אסורין לו דבשמיטה כיון דחלופיו אסורין והוי גדולין כחליפין לכך הוצרך לטעם דבטל מכח דהוי ע"י קרקע אבל אם לא הי' ע"י קרקע לא הי' בטל והוי אסור דגדולין כחליפין אבל בנדרים דחליפין מותרין היו הגדולין מעלין העיקר אף שאינו ע"י קרקע רק מכח דהו"ל דבר שיש לו מתירין אינו בטל לכך לא קשה מנדרים:

והנה מהם רו"מ ליישב דעת הרמב"ם וכל מ"ש בזה לא עיינתי כלל כי הסוגיא גדולה וכבר דברתי מזה עוד בחבורי לא"ח בספר החיים קונטרס רשפי אש וגם בחבור זה בהשמטות לש"ס ולש"ע וצריך עיון בזה איזה שעות ואני מוטרד לכך לא השבתיו ע"ז יהי' לו אשר לו כיון דאינו נוגע לספרי ולדעתי כשיעיין בכל המקומות שכתבתי בזה ימצא תשובה לדבריו:

יא ז"ל בדף כ"ה ע"ג ד"ה והנה הקשה לימא נ"מ בנתערב שלא במינו בס' ויש נגד זית אחד סמ"ך ונגד שניהם ליכא סמ"ך ואם מיגז גייז מותר וכו' לא הבינותי דממ"נ אם הב' זיתים ממין אחד קיי"ל חוזר וניעור ואם משני מינין חלוקין הרי קיי"ל אסורין מבטלין זא"ז ואף אם מקליש קליש מותר עכ"ל הנה דבריו מתמיהין מאוד ראשן וסופן מ"ש דאם הוי מין אחד חוזר וניעור אתמהה דחוזר וניעור הוי אם שניהם אסורין אבל כאן זית השני היתר הוא ומה שייך לומר חוזר וניעור מה בכך דיש בו טעם מין זה הרי הוי היתר וחוזר וניעור הוי רק אם שניהם אסורין:

ומ"ש בסוף אם הוי ב' מינין אף אם מקליש קליש מותר דהרי אסורין מבטלין זא"ז גם זה טעות דב' מיני אסורין מבטלין היינו אם האיסור חלוקין כגון חלב ודם אבל היכי דהוי מין איסור אחד ודאי דאוסר ביחד כיון דהאיסור הוי אחד וז"פ אך באמת א"צ לכך כי כוונתי אם הוי מין אחד ואחד היתר ואחד איסור לא שייך חוזר וניעור וז"פ:

גם מ"ש רו"מ גם מה שהקשה על הרא"ש דלאיזה ענין העתיק בעיא זו כיון דליכא נ"מ רק למלקות הרי נ"מ גדולה באם שמע אבי' והיפר לה וכו' הנה לא הבין כוונתי ואם הי' נותן לב לפרש דברינו לא הי' משיג דכוונתי דהרא"ש הביא בעיא זו והביא הך ת"ש דאימתי נתרוקן וכו' וסיים ש"מ לב"ש מיגז גייז לב"ה מקלש קליש ואם אין נ"מ רק לדין זה המפורש במשנה וברייתא למ"ל איבעיא זו ובפרט מה דסיים ש"מ לב"ש מיגז גייז ולב"ה מקליש קליש למ"ל כל זה הו"ל להביא רק ברייתא זו על המשנ' דמת האב נתרוקן רשות לבעל הו"ל להביא ברייתא זו וממילא הלכה כב"ה יהי' מאיזה טעם שיהי' ולמ"ל כלל בעיא זו ובפרט הך ת"ש ולסיים ש"מ הרי אין נ"מ לדידן בזה והוי די להביא המשנה והברייתא וז"פ:

יב כתב וז"ל דף כ"ו ע"א בר"ן ד"ה לומר שהבעל מיפר נדרים שבינו לבינה הקשה לדעת הרמב"ם וכו' ולא הבינותי ושותא דמר לא ידענא חדא דהרי מפורש בב"י בסי' רל"ד כדעת רבינו יחיאל דפשיטא לי' לכל הדעות דבנתארסה אין האב יכול להפר שאר נדרים וכו' הנה גם אנכי שותא דילי' לא ידענא דמה זו דחי' הרבינו יחיאל כתב כן לפי האמת ולמעט במחלוקת אך עכ"פ על הש"ס קשה דמה ראי' הוי מן התור' דלמא כיון דהאב יכול להפר כל נדרי בתו א"כ גם בנתארסה י"ל דעכ"פ אם הארוס יכול להפר והסברא נותן כן כיון דבלי הארוס הי' יכול להפר הכל רק הארוס מעכב עליו א"כ אם הארוס נמי מיפר ומסייע לו יכול להפר הכל. ובזה נדחה גם מ"ש רו"מ וז"ל גם מה שדימה רו"מ להא דיכול להפר בקודמין בשותפות האב כבר מבואר בלח"מ ההפרש דעיקר הסברא דאין הבעל מיפר בקודמין משום דכשנעשה הנדר לא הי' ברשותו והרי ישנו לאב שנעשה ברשותו אבל בכה"ג דהעיכוב מצד הנדר גופו מהני שותפות דאב וכו' עכ"ל הנה על פי הנ"ל יפה אמר דגם בזה הוי כן דהרי האב יכול להפר כל הנדרים ולמה עתה אינו יכול רק מכח שותפות הארוס א"כ אם גם הוא מיפר ומבטל חלקו מהני הפרת האב וחוזר למקומו הראשון:

ומ"ש רו"מ ואמנם לו יהא כדברי אדוני דמשוה דבר זה להא דיכול להפר בקודמין בשותפותי' דאב ג"כ לא ידענא דאטו משום דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ממעטינן ארוס לחודי' הרי הש"ס משני בית אשה נדרה למ"ל וכו' הנה מלבד דקשה עכ"פ להס"ד דרוצה ללמוד שם מאם הי' תהי' הו"ל להקשות כמו שהקשיתי