נדרי זריזין חלק ב קצב

עוד אמרתי להעתיק פה שני גרגרים אשר השבתי בימים הללו וחמה מעט הכמות ורב האיכות כי המה דברים יקרים למביני דעת אחד השייך לחבורי טיב טעם סי' רנ"ח בפדיון בכור והשנית למס' זו ר"פ הנודר מן המבושל וזה אשר השייך לחבורי טיב טעם מה שהשבתי לאונגרין לק"ק קראסטיר לחרב וכו' מוה' אברהם זונגר אב"ד דשם:

הנה מכתבו קבלתי ואשר כתב שכיון לסברא דידי שכתבתי בחבורי טיב טעם סי' רנ"ח דבאם אומר. החייב זכה לפלוני דקנה התופס לבע"ח דהיינו דוקא בעשאו הזוכ' שליח. אז כיון דהוי שליח מצד הזוכ' והמזכה לכך מהני אבל באם לא עשאו הזוכ' שליח אף דעשאו המזכה לא מהני במתנ' ופדיון הבן. וכתב רו"מ שגם הוא כיון לסברא זו הנה בזה נהנתי אם ראיתי סברתי מתקבלת על הלב וגם רו"מ כיון לכן. אך מ"ש רו"מ דיישב בזה דברי הריב"ש דס"ל פדיון ע"י שליח לא מהני ותמהו עליו מן הש"ס דמהני פדיון במתנ' עמ"ל והרי בדיני תנאי בעינן כדיני תנאי שיהי' מעש' ע"י שליח ופדיון א"א ע"י שליח וכתב רו"מ ניישב דהטעם של הריב"ש דלא מהני פדיון ע"י שליח הוי מכח דהוי תופס לבע"ח בחב לאחרים ובמתנ' עמ"ל אין בזה הפסד לאחרים ולא הוי תופס לבע"ח דאין בזה הפסד לאחריני אך הרי האב עשאו שליח ליתן לכהן ובעשאו שליח לא הוי תופס לבע"ח אך לפי סברא הנ"ל א"ש כיון דהכהן לא עשאו שליח לא מהני עכת"ד בתחל':

והנה אין לדבריו מקום כלל כי מלבד מה דתברי' לגזיזי' בעצמו דתופס לבע"ח הוי אם לא הגיע עדיין ליד המלוה אבל כאן כבר בא ליד כהן ואני אבאר יותר דבריו דאין טעמו טעם כלל דתופס לבע"ח הוי רק אם נאמר דזכות השליח הוי זכי' או לא אבל בשליח לפדות אין השליח רוצה להיות הוא הזוכה כלל רק נעש' שליח ליתן לכהן והוי שליח רק ליתן ואיך שייך לקראו תופס לבע"ח הרי אינו תופס ואטו בהלוואה אם אינו יכול הלוה לפרוע ע"י שליח למלוה ואם לא הוי פרעון ועוד גוף הדבר מה שנרא' לו כיון דאפשר ע"י שליח בתנאי דע"מ נחשב אפשר לקיימו ע"י שליח גם זה אינו דהרי עיקר הטעם דבעינן בתנאי אפשר לקיימו ע"י שליח היינו מכח כיון דעיקר דיני תנאי ילפינן מב"ג ובעינן דומיא דהתם והרי במעשה דב"ג וב"ר מהני ע"י שליח אפילו בלי תנאי כלל א"כ בעינן נמי בכל הענינים שיהי' אפשר לקיימו ע"י שליח אפילו בלי תנאי והנה מה שחזר ליישב דברי הריב"ש בדרך שני ותמצית דבריו דבמתנה עמ"ל דאינו מתנה גמור' אזלינן בתר מחשבתו ולא בעינן דיני תנאי הנה מלבד דהדבר דחוק מה"ת לומר כן ומ"ט לא יכוין במתנה גמור' רק בתנאי שיחזיר לו ומדוע גרע מכל המתנות על תנאי דבעינן בהו דיני תנאי ולא אמרינן דלא הוי מחנה גמור' כיון דהוי רק ע"ת ובע"כ על אופן שיקוים התנאי הוי מתנה גמור' כן ה"נ בע"מ להחזיר הוי מתנ' גמור' לאותו זמן שיהי' בידו כשיחזור לבסוף ובפרט להסוברים דמתנה ע"מ להחזיר צריך לחזור ולהקנות לו מחדש דהוי מתנה גמורה רק על תנאי כשאר התנאים אך גם אם ניתן לו סברתו לדינא איך אפשר לומר דהריב"ש יפסוק כן לדינא כיון שמדברי התוס' וכל הראשונים שהקשו במתנה ע"מ להחזיר דהוי תנאי ומעשה בד"א וכמה כרכורים כרכו בזה א"כ כולם ס"ל דבמתנה ע"מ להחזיר בעינן דיני תנאי כמו בכל התנאים ואיך יחלוק עליהם הריב"ש לדינא ולא יזכירם דלדידהו דס"ל דבעינן ד"ת בעמ"ל יהי' מוכח דמהני ע"י שליח לכך אין דבריו נראין לי כלל והנה בגוף דברי הריב"ש ובדין אם מהני פדיון ע"י שליח הארכתי בתשובתי בילדותי בפלפול גדול בעזה"י וכאן אין מקומו לפרטו רק מה שנרא' לי מחדש בזה בעזה"י שלא להוציא הדבר בלי פלפול כל שהוא נראה לי לומר דבר נכון בעזה"י דבדבר מצוה שאני והוא ענין עמוק בעזה"י והוא עפ"י דברי הרמ"א ביו"ד סי' ר"כ דבנדרי' לא בעינן ת"כ דלא גרע מכוונת הנידר ייע"ש א"כ מוכח דהיכי דהדבר תלוי בכונה לא בעינן דיני תנאי והנה במצות קיי"ל דצריכו' כונה ועיין בש"ך סי' ש"ה דאם נתן לכהן ובלבו כיון להחזיר לו לא מהני ומוכח דגבי פדיון הבן בעינן כוונת הלב א"כ ממ"נ האיך נימא בע"מ להחזיר הפדיון חי נימא דהתנאי בטל ומעשה קיים במה יהי' מעשה קיים אי נימא דהמעשה קיים ולא יחזור וחל הפדיון הרי עכ"פ בלבו הוי להחזיר וא"כ עכ"פ לענין כוונתו מועיל התנאי ובטל הכוונ' עכ"פ ובלי כוונה לא יצא ידי פדיון ואי נימא דהפדיון לא יחול. והמתנה יהי' מתנה הרי ע"ז הוי אומדנא דמוכח דלא נתן לו רק על דעת שיהי' בנו פדוי והרי הראשונים. הקשו למ"ל דיני תנאי הרי הוי אומדנא דמוכח ותרצו דאם התנ' ולא כהלכתו גרע. א"כ תינח למה דהתנ' כגון דהתנ' ע"מ להחזיר ולא החזיר אבל למה דלא התנ' כלל כגון אם יחול הפדיון או לא ע"ז לא התנ' כלל וא"כ שוב אזלינן בתר אומדנא ומחויב להחזיר הפדיון וא"כ לומר שחל המתנ' א"א ולומר להיפוך שיבטל הפדיון והמתנ' לגמרי שוב א"א דמה"ת לומר כן הרי עיקר הטעם דבעינן דיני תנאי היינו מכח דבלא"ה הוי ראוי לומר ששום תנאי לא יבטל המעש' דלא אתי דבור ומבטל מעש' רק דילפינן מב"ג וב"ר דמהני תנאי לכך בעינן דומיא דהתם א"כ תינח היכי דאם נימא דלא יחול התנאי קיום המעש' אבל היכי דאי נימא דלא יחול התנאי תבטל המעש' א"כ אדרב' טפי עדיף דעכ"פ יחול המעש' עפ"י אופני התנאי משנאמר דלבטל לגמרי וא"ש בעזה"י הפוך בה והפוך בה כי הוא כפתור ופרח בעזה"י ולהסביר הדבר בעזה"י דהרי בכל הקנינים בעינן כונ' ומה בין זה למצוה אך בע"כ שאני ושאני דהרי במקנ' דבר לחברו אף דאומר דלא כיון בלבו אינו נאמן ואף אם כיון בלבו להיפוך קיי"ל דברים שבלב אינן דברים ובמצוה אם כיון בלבו שלא לצאת לכ"ע או אם לא כיון לצאת למ"ד דמצות צ"כ לא יצא והרי הוי דברים שבלב אינן דברים ובע"כ דבמצו' הוי דברים שבלב דברים והטעם נרא' כך. דלגבי חברו כגון אם מוכר או נותן איז' דבר לחברו אז לגבי חברו לא הוי דברים שבלב דברים אך במצו' דהוי לגבי עצמו הוי דברים שבלב דברים וכיוצא בזה מבואר בהגהת רמ"א ה' נדרים סי' ר"י וא"כ א"ש דבפדיון הבן דהוי מצוה, א"כ אף אם לא התנ' כדיני תנאי א"א לומר דהמעש' קיים ויצא ידי פדיון דהרי לענין המצו' שיצא בזה הוי דברים שבלב דברים והוא כיון דאינו נותן לו רק ע"מ להחזיר ולא לחלוטין ואם הוי לחלוטין לא הוי רוצ' לפדותו א"כ לגבי עצמו הוי דברים שבלב דברים ולא יצא ידי פדיון וכיון דלא יצא בפדיון שוב הוי אומדנ' דמוכח דאדעתא דהכי לא נתן ובטל' המתנ' מכח האומדנא וא"כ אם לא יועיל התנאי תתבטל לגמרי המתנ' בזה הוי הסברא להיפוך דעכ"פ חל המתנ' וחל התנאי וז"ב מאוד דמצו' כזו שאני וא"ש ודו"ק כי הוא דבר יקר מאוד בעזה"י:

זה שייך לר"פ הנודר מן המבושל מה שהשבתי לק"ק חראסקיב להחריף מוה' שמואל הארונבערג נ"י:

ע"ד שאלתו באשה אחת שמלח' בשר והלכ' לשוק ואח"כ באה אשה אחרת והדיח' תיכף הבשר ונתנוה לקדר' לבשל כי סברה דכבר נשתהא הבשר כשיעור מליח' ואח"כ באתה הראשונ' וראתה שכבר הבשר אצל האש ונתבשל וספק אם שהא כשיעור מליח' דהיינו אפי' אם נשתהא שיעור מיל והנה דעת רו"מ להתיר וכתב דיש מתירין ויש אוסרין הנה לדעתי העיקר כדעת האוסרין דמה שמדמה לה רו"מ לדין עירובין דספק אם מבעי"ו נתגלגל חם משחשכ' נתגלגל דכשר הנה לא דמי כעוכל לדנא חדא דלא עיין רו"מ שם בעירובין דף ל"ו דמחלק שם בין יש לו עיקר מן התור' לאין לו עיקר מן התור' ייע"ש א"כ מליח' יש לו עיקר מן התור' דעיקר ד הוי דאורייתא גם החם בנתגלגל יש לו חזקה דמעיקרא להיפוך דכאן הי' תחל' ומוקמינן אחזקתו דהי' מונח במקומו ולא נשתנה ועתה הוא שנתגלגל וא"כ נגד חזקת איסור יש חזקה להיפוך וסלק חזקה נגד חזק' והוי ספק דרבנן משא"כ כאן הוי חזקת איסור:

ומ"ש רו"מ כיון דנעש' מעש' המכשיר לא הוי חזק' זה אינו חדא דגוף דבר זה אינו מוסכם ומוכח בכמה דוכתא להיפוך ואף אם נאמר כן היינו בדבר דהמעש' ראוי להיות נגמר מיד ובידו לעשותו מיד אז בזה איתרע החזק' אבל במליח' אין המכשיר נעשה רק לאחר שיעור מיל והוא תלוי בזמן וכל זמן דלא נשלם הזמן לאו כלום הוא בזה לא איתרע החזק' דחזקת איסור גם כאן יש ב' חזקות חזקת איסור וחזקת הדם לאוקמא אחזק' דמעיקר' כמו שהי' תחל' הדם בו כן הוי עתה ולא יצא ולא נשתנ' וזה הוי כמו חזקת הגוף ואם כי אינו דומה ממש כי עשוי להשתנות עכ"פ חזקה הוי ובב' חזקות אף בדרבנן לחומרא כמ"ש בעירובין דף ל"ו שם וגם בזה י"ל אף דנעש' מעש' המכשיר זה מהני רק לסלק חד חזק'. חזקת איסור ולא ב' חזקות ובפרט דחזקה דגופא לאוקמא הדם בחזקתו בזה לא מהני להיות איתרע מכח דהתחיל מעש' המכשיר לכך העיקר כדעת האוסרין:

ומה שהור' בבשר ששהא ג"י בלי מליח' ונשתמש בכלי פרצלייאן בקערות וטעליר ונאסרו הכלים ושאלו אותו לאחר שנה אם מותר להשתמש בהם והור' לאיסור גם בזה לא טב הור' כי הח"ץ מתיר ואף הפמ"א דאוסר היינו באיסור ממש אבל בשהם ג"י בלי מליחה דהוי רק חומרת הגאונים ודי בביטול ברוב וא"צ סמ"ך ובפרט בקערות וטעליר דאין השימוש בכ"ר ודאי אין להחמיר בזה דהרי עיקר גזרת דאב"י הוי רק אטו ב"י והרי בזה אף בן יומא הוי רק דרבנן וא"כ באב"י הוי גזר' לגזרה וא"כ נהי דאין להקל בזה מ"מ להחמיר אחר שנה בפרט בפרציילאן וקערות וטעליר ודאי אין להחמיר בזה וז"פ: