נדרי זריזין חלק ב קצ

כמו לגברי והלכך נשי נמי מחייבי בנ"ח ת"ש דאמר ריב"ל נשים חייבות בנ"ח מפני שאף הן היו באותו נס מימר קאמרינן נ"ח מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח וכו' היכי מנח להו פליגי בה ר' אדא ברי' דרבא ור' ירמי' מדפתי ח"א מימין וח"א משמאל והלכתא בשמאל כדי שיהי' מזוזה בימין ונ"ח בשמאל ובעה"ב מצויץ בטליתו ביניהם עכ"ל והנה הך מאמר תמוה חדא מ"ש תחלה הך ת"ש כבר אמרה תור' אין לו הבנה כלל ועוד למה אח"כ שנית הך פלוגתא דהרי כבר הביא לעיל ופשט לי' למה חזר והביא פלוגת' זו ותחל' פשטו בע"א וכאן בע"א ועוד מה דסיים הלכת' כדי שתהא הוא למותר דהרי כבר כן פירש תחלה טעמו ובשלמ' בש"ס דילן דלא פי' תחל' טעמו לכך מפרש בסוף טעמו אך כאן דמפורש תחל' טעמו של הך מ"ד. דנ"ח בשמאל א"כ למה חזר ופי' טעמו הנ"ל לומר סתם והל' מזוו' בימין ונ"ח בשמאל וכו' וכבר מלתי אמור' בזה בחבורי לה' חנוכה (שנת תר"ז) וכעת אבאר יותר בעזה"י בכמה אופנים אחד הוא דהנה הרמב"ם והרא"ש פליגי לליל' לאו זמן ציצית ולהרמב"ם רמב"ם תלי' מלת' בהזמן דכסות לילה חייב ביום וכסות יום פטו' בליל' ולהרא"ש תלוי בהכסות וכסות יום חייב אף בליל' וכו' הנה מן השאלתות הנ"ל יהי' מוכח כדעת הרא"ש דאל"כ איך אמר שבעה"ב בטלית מצויץ באמצע הרי ליל' לאו זמן ציצית ובע"כ דכסות יום חייב אף בליל' ולכך נרא' דבזה יהי' פליגי הני מ"ד דמ"ד נ"ח בימין ס"ל לדעת הרמב"ם דכסות יום בליל' פטור א"כ לא הוי לילה זמן ציצית אבל אידך ס"ל דכסות יום חייב אף בליל' לכך ס"ל נ"ח בשמאל כדי שיהי' ציצית באמצע והנה הוכח' הלכ' כדברי מי נרא' כך דהנה סדין בציצית גרסינן במנחו' דף מ' דב"ש פוטרין וב"ה מחייבי אר"א ב"צ והלא כל המטיל ציצית בסדין בירושלים אינו אלא מן המתמיהין ופריך שם למה אסרוהו ומסיק גזר' משום כסות ליל' וכו' וא"כ קשה אי ס"ד דכסות יום פטור בלילה הו"ל לגזור אף בכסות יום דלמא ילבוש אותו בעוד לילה והו"ל לגזור ליעבד דוקא במינן ולא בצמר ופשתן ובע"כ דכסות יום חייב אף בליל' אך תינח אם יש כח לחז"ל לגזור בשוא"ת לעקור ד"ח אבל אם אין כח לחז"ל לגזור אין ראי' דכסות יום חייב בלילה לכך אמר ח"ש ושמרתם את מצותי דהתורה נתנה רשות לחכמים לעשות גדר לתור' א"כ הו"ל להם לגזור על כסות יום נמי שלא יהי' בשעטנז ובע"כ כסות יום חייב אף בלילה וא"כ ממילא ראוי שיהי' נ"ח בשמאל כדי להיות ציצית באמצע והוי הפשיטות כן אך לפ"ז תינח בזכר אבל בנשים דפטורות מציצית הוי ראוי להיות בימין ולכך חזר והביא הפלוגת' דמ"ד נ"ח בימין אומר למ"ד בשמאל דעכ"פ בנ"ח של נשים אודי לי שיהי' נ"ח בימין ואידך אמר דאינו כן רק אף של נשים הוי נ"ח בשמאל והטעם י"ל כך דהנה אחז"ל בזבחים דף ס"ג דשלמים ששחטן בהיכל כשרים שלא יהי' טפל חמור מן העיקרא ייע"ש דמסיק מה דהוי דרך כבוד אמרינן בי' שלא יהי' טפל חמור מן העיקר וא"כ ה"נ הנה בימין הוי יותר כבוד משמאל וא"כ נהי דאמרינן דאף הן היו באותו נס מ"מ הוי רק שאף הם אבל מ"מ הזכרים עיקר והיינו דהרי קיי"ל בש"ס ואה"ע סי' י"ז דנפלו לסטים וכו' נאמנות דאשה כלי זיינה עלי' ואין דרכן להרוג הנשים ופרעה גזר על הזכרים ושייר הנקבות וא"כ אם נ"ח של נשים יהי' בימין ושל זכר בשמאל יהיו הנשים חשובין מן הזכרים וא"כ יטעו הזכרים לומר אם של נשים בימין מכ"ש של אנשים ולכך הוי גם בנשים בשמאל וז"ש הלכתא בשמאל גם של מנשים. והיינו דאף דבשל נשים הוי ראוי להיות בימין מ"מ כדי שיהי' מזוזה בימין ונ"ח בשמאל וטלית מצויץ באמצע לכך הוי גם בנשים כן כן י"ל דרך אחד:

ועוד י"ל ונקדים מ"ש בש"ס פ"ב דשבת בסוגיא דהדלק' עושה מצוה וכו' ת"ש דאמר ריב"ל עששית שהי' דולקת וכו' מכבה ומדליקה ואם אית' מכבה ומגבי' ומניחה וחוזר ומדליק מבעי' לי' ועוד מדקא מברכין להדליק ש"מ הדלקה עושה מצוה יש לדייק למ"ל הך ועוד כיון דכבר הוכיח כן מריב"ל למ"ל עוד ראי' הנה חוץ דרכינו י"ל כך דהנה לעיל אמרינן בש"ס אר"ת נ"ח שהניח' למעל' מכ' אמה פסול' כסוכה וכמבוי ואר"ת מה"ד והבור רק כו' אבל נחשים ועקרבים יש בו והנה מה דשייכין להדדי י"ל כך. דהנה התוס' הקשו למה לא אמר ימעט כמו במבוי ותרצו בו תירוצים אחד משום דבעי למימר כסוכה שהוא מן התור' ועוד י"ל דלא רצה להאריך ולומר יכבנה וימעטנה ויחזו' וידליקנו דלמעט להניחה כמו שהיא דולקת אי אפשר כדמוכח לקמן עכ"ל והנה מדבריהם הללו יהי' מוכח דס"ל להלכתא מצות צריכות כונה ואף דרבנן בעי כונה דלא כמ"ש המג"א בסי' סמ"ך בשם הרדב"ז דאל"כ מה זה שתרצו דבעי לומר כסוכ' שהיא מן התור' היא גופה קשיא לא לומר כסוכ' ויאמר ימעט ובע"כ דקמ"ל דדינו כשל תור' בעי כונה אך הנה קשה לפי תירוצם השני לכאור' יהי' מוכח דס"ל לר"ח הדלקה עוש' מצוה דאם הנחה עוש' מצוה למה לא יהי'. די למעט' ולהניח' כמות שהיא דולקת וא"כ קשה למה פשיט הש"ס וריב"ל ולא מר"ת שהביא כבר לעיל דמוכח דהדלק' עוש' מצוה. מהו על התו' לא קשה די"ל כמו שכתבו בדף כ"ב ד"ה מכבה ומגבי' והקשו אם הנח' עוש' מצוה למ"ל מכבה ותרצו דזה גרע מהדליק' ש"ו דהדליק' בזמנ' בעתה וכו' וא"כ י"ל ה"נ אף אם הנח' עוש' צו' כיון דהדליק'. שלא במקומו הוי כמו שלא בזמנו ובעינן לכ"ע הדלק' שנית אך על הרשב"א בב"ק סוף פרק הכונס שהקש' ג"כ קושיות התוס' ותירץ כתירוצם ומסיים דהדלק' עוש' מצו' מוכח מדבריו להדיא דאם הוי הנחה עוש' מצו' לא הוי צריך הדלק'. א"כ קשה עליו קושייתינו לפשוט מהכא דהדלק' עוש' מצו' וצע"ג על הרשב"א אך הנה לפי האמת י"ל כפי' הראשון של התוס' דנקט כן לאשמעינן דהוי כעין של תור' ונ"מ לכונ' ובזה יהי' א"ש הסמיכות של ר"ת. דהנה הך ענין אם הדלק' עוש' מצוה או הנחה יהי' תליא בזה דהנה הנס חנוכ' הוי שעל יום אחד נשאר מונח ושאר נשתלח בהסימי' ברכה והנה יש לחקור איז' עדיף אם התחלת הנס או הגמר אם הוי התקצ' עיקר והרי הונח פך אחד והוי הנח' עוש' מצוה אבל אם הוי הגמר והרוב עיקר והרי הרוב הוי הדלק' לכך הוי הדלק' עושה מצוה הנה דומ' לזה פליגי בט"ב דר' יוחנן אמר דאלו הוי התם קבעתיו בעשירי דרובו של היכל נשרף בעשירי. ורבנן אתחלתא לפורענות עדיפא הרי ר"י ס"ל, דהגמר והרוב עיקר ורבנן ס"ל דהתחל' עיקר כן ה"נ הוי לטוב' אם התחל' עיקר הוי שיור הפך עיקר הנס והוי הנח' עוש' מצו' אבל אם הרוב וגמר עיקר הוי הדלק' עוש' מצוה והנה להוכיח איז' עיקר הוי מראובן ויהודא דהנה כיון דהבור הי' בו נחשים ועקרבים א"כ עיקר הגמר הצלת יוסף הוי יהודא וראובן הוי רק המתחיל ולמה שיבח הכתוב את ראובן ואמר וישמע ראובן ויצילהו מידם ואמרו חז"ל אלו הי' יודע ראובן שהתור' כותבת עליו כן על כתפו הי' מוליכו וכן אמרו עוד בפ' ואתחנן דראובן פתח בהצלת נפשות תחל' לכך פתחו בערי מקלט בו ועל יהודא אחז"ל במס' סנהדרין פ"ק דהמברך את יהודא מנאץ להקב"ה ולמה לא אמרו על ראובן כן בע"כ ההתחל' עיקר וז"ש ר"ת דהוא אומר פסול' כסוכ' ולא נקט ימעט וכוונתו כתירוץ א' של התוס' דקמ"ל דהוי כשל תור' וקמ"ל דבעינן כונ'. אך שמא יטעה לומר כתירוץ השני דלכך נקט ימעט שלא רצה להאריך אך א"כ יהי מוכח דס"ל הדלק' עוש' מצו"ו. כדברי הרשב"א בב"ק לכך אמר לא כן אני סובר דהנח' עוש' מצו'. וראי' דהרי והבור רק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו ומוכח דהתחל' עיקר. א"כ הנח' עוש' מצו' רק מה שאינו אומר ימעט הוי כדי ללמוד דהוי כשל תור' ובעי כונ' ולפ"ז א"ש כוונת הש"ס דהוא פושט מריב"ל דהדלק' עוש' מצו' וקשה לו הרי מר"ת מוכח להיפוך א"כ דלמא הרכ' כר"ת. לכך אמר ועוד מדמברכין להדליק משמע דסוגיין דעלמא הוי כריב"ל וא"ש ודו"ק:

אך לדרכינו י"ל בענין אחר דהנה ענין הדלקה עושה מצוה או הנחה יהי' תליא בזה למה מרמז הנ"ח דהרי רש"י פי' הדלקה עושה מצוה דומיא דמנורה ולכך אם הוי עיקר הנ"ח על נס השמן א"כ הוי לומיא דמנור' והדלקה עושה מצוה אבל אם הוי עיקר תיקון נ"ח על נס ההצלה והרי הצלה הוי מה שנשארו עם בני ישראל בחיים ובקדושתן והשמן מרמז כי ישראל נמשלו לשמן כמ"ש במדרש פ' תצוה וכן התור' נמשל' לאור כי נר מצו' ותור' אור גם לשמן כמ"ש בכל עת יהי' בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר ולכך נשאר פך שמן אחד קדוש לרמז על גוף הנס והצלת ישראל לכך לא הוי דומיא למנור' ולכך אז הוי הנח' עוש' מצוה ולפ"ז נהי דקיי"ל דהדלק' עוש' מצוה ומוכח דהוי דומיא דמנור' מ"מ היינו בזכרים אבל בנשים כיון דמ"ע שהז"ג נשים פטורות וא"כ מצד נס השמן פטורת הן רק דאמרינן שאף הן הי' באותו נס ופרש"י להשמיד וכו'. א"כ בהם ודאי הוי הנ"ח על נס ההצל'. לא על השמן וא"כ בהם לא הוי דומיא דמנור' והוי הנח' עוש' מצו' והנה בזה י"ל מה שהקש' המהרש"א בסוגיא דכבתה זקוק לה על התוס' שם שכתבו דלכך נקט רב בין בחול בין בשבת ולא נקט סתם מדליקין דה"א דוק' בחול ולא בשבת דלא הוי ס"ד ששום אדם יחמיר שלא להשתמש לאור' והקש' המהרש"א. דא"כ למה נקט ר"ה אין מדליקין בהם בין בחול בין בשבת הרי בסתמא נמי נדע דהוי גם בשבת אסור כיון דשום אדם לאיחמיר וכו' ולפמ"ש א"ש דודאי בזכר הוי מסברא דאסור להשתמש לאור' הוי מכח בזוי מצו' ואמרינן בש"ס דאבוהון דכולהו דם והנה אף דנ"ח דרבנן מ"מ כל דתיקון רבנן כעין של תור' חיקון ולכך אסור גם בנ"ח להשתמש לאור'. אך הרי אמרינן בגיטין דף ס"ה דכי אמרינן דכל דתיקון רבנן כעין של תור' תיקון במלתא דיש לו עיקר מן התור' אבל במה דאין לו עיקר מן התור' לא אמרינן כעין של תור' וא"כ ה"נ אם הוי דומיא דמנור' יש לו עיקר מן התור' ולכך אסור להשתמש לאור' אבל אם לא הוי דומיא דמנור' רק זכר לנס גופו א"כ אין לו עיקר מן התור' ולא הוי כעין של תור' לכך מותר להשתמש לאור' ולכך א"ש דבזכרים הוי הסברא נותן שיהי' אסור להשתמש לאור' אבל בשל נשים הוי להיפוך הסברא נותן שיהי' מותר להשתמש לאור' וא"ש. דברי התוס' דר"ה קמ"ל דבכל ענין אין מדליקין בין בחול בין בשבת אף בשל זכרים דאף בזה מותר להשתמש לאור' אף בזכרים אבל רב קמ"ל להיפוך דמדליקין בין בחול בין בשבת אף בשל נשים דבזה אין שום אדם יחמיר להשתמש לאור' קמ"ל דאף בשל נשים אסור להשתמש לאור' וא"ש ודו"ק ובזה מיושב דקדוק הנ"ל מה דקאמר ועוד מדמברכין דהיינו דתחל' פשט מריב"ל דהדלק" עוש' מצו' אך עדיין דלמא דוקא בזכרים אבל בנקבות אפשר דהנח' עוש' מצוה לכך אמר ועוד מדמברכין