נדרי זריזין חלק ב קפט

דבכונת ביאתם הוי הבחיר' בידם דהבחיר' חפשיות ואם היו רוצים היו מתכונין לדבר עבירה והם כונו לדבר קדושה הם הם הגורמים נפש טובה להבן וזה אינו מהקב"ה לכך ראוי בעבור זה לכבד ולירא מאב ואם ולכך אמר הכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני ה' ולכך ראוי שאיש אמו ואביו תיראו שצדקת הבן או רשעתו תלוי בקדושות האב ואם איך התנהגו בקדושה והדבר מסור בידם וא"ש והבן:

עוד כתבתי לפ' שמיני בפסוק בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד הנה להבין כפל הלשון וגם להבין מ"ש אח"כ וידום אהרן מה הי' לומר וגם למה זכה שנחייחד לו הדיבו" למה דוק' זכה דוק" זכה לשכר זה ולא לשכר אחר וגם למה דוקא לשכר פ' מ"ש יין ושכר אל תשת וסיים ולהורת את בני ישראל כו' והנה כדי לבאר כל זה נקדים מ"ש התנא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' עד הם אמרו שלשה דברים הוו מתונין בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה והנה המפ' הקשו על מאמר הנ"ל חדא למה צירף מאמר כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב למאמר משה קיבל תורה מסיני וגם להבין מ"ש הני שלש' דברים הוו מתוני' בדין והעמידו כו' מה ענין זל"ז גם מ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב והביא קרא דעמך כולם צדיקים הלא אדרבא הוי קרא לסתור דברא אומר דוקא אם יהיו כולם צדיקים אז ירשו ארץ. גם הקשו הכל למה סיים נצר מטעי מעשי ידי להתפאר והוא למותר ולכך נראה ליישב הכל דהוי קשה להתנא מה שאמר ועמך כלום צדיקים לעולם ירשו ארץ מה לשון לעולם והו"נ ועמך כולם צדיקים ירשו ארץ אך נרא' דהנה אחז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע אם כן מוכח דהצדיק נוטל גם חלק הרשע עמו. אך מ"מ לא הוי לעולם רק כל זמן שהרשעים נדונין בגיהנם הצדיק נוטל חלקו לפי שעה אך כשנפטר הרשע מדין שלו חוזר חלקו לו א"כ ירושה זו לא הוי לעולם רק לזמן לפי שעה ואח"כ מחזירו ולכך תינח אם יש רשעים בישראל אז משכחת לה ירושה שלא יהי' לעולמית רק לפי שעה כיון שנוטל חלק חברו אבל אם הם כולם צדיקים וא"כ כ"א נוטל רק חלקו וחנק שנו הוי על תמיד אינו עומד להחזיר וז"ש ועמך כולם צדיקים אם יהי' כולם צדיקים אז לעולם ירשו ארץ יהי' הירושה עולמית אבל אם לא יהיו כולם צדיקים אז יהי' ירוש' שאינ' עולמית שירשו ויחזירו אחר זמן ומזה מוכח דאף הרשעים עתידין לחזור וליטול חלקם וצריך טעם באיזה זכות יטלו הרשעים חלק עוה"ב אך הנה כיון שיש במדרש דכשם שקצוסו של הקב"ה עולה מן הצדיקים כך עולה מן הרשעי' והיינו כמו ברופא המרפא אחויי גדו הוא מתפאר בו מאוד שהוי לו לכבוד והתפארות שרופ' חולי כזה ה" החול' חולאת הנפש והקב"ה מרפאה בגיהנם ע"י רפואות כשנתרפא הוי לו ית' כבוד התפארות איך רופא חולי כזה ולכך נמשך לו ית' כבוד מן הרשעים ולכך מגיע להם שכר עבור זה ולכך נותן להם שכר עבור זה וז"ש ועמך כולם צדיקים אם יהיו כולם צדיקים אז לעולם ירשו ארץ אבל אני לא יהיו כולם צדיקים יהי' להם ירושה ולא עולמית שם ופן לחזור להם חלקם והטעם שיטלו רשעים חלקם היינו כיון שגם הם נצר מטעי מכח מעשי ידי להתפאר להתפאר בהם איך מרפא חולאים כאלו וז"ש התנא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שכולם יש להם חלק ולא אמר יטלו חלק דמשמע שיטלו תיכף ובאמת לא יטלו תיכף רק אמר דיש להם חלק אבל הוא פקדון ביד אחרים לפי שעה ולא עבדוהו לגמרי רק יש להם חלק וסופן לחזור ולקבלו וראי' ממ"ש ועמך כולם צדיקים וכו' וא"ש ראי' זו כנ"ל ולכך סיים כל הפסוק ובזה א"ש מה שהביא סמוך לזה משה קיבל תורה מסיני כו' דהנה לכאור' לפמ"ש יהי' התפארות למעל' לו ית' ברשעים יותר מבצדיקי' דבצדיקי' טענו המה"ש תנה הודך על השמי' ורצו שיהי' כבודו ית' בשמים יותר וברשעי' אמר שהוי כבוד לו ית' מה שמרפא אותם הוי לו ית' כבוד למעל' בכך א"כ יתכן שח"ו לו ית' יש יותר כבוד ברשעים יותר מבצדיקים אך הענין הוא עפ"י מה שהקשו המפרשים למה אמר משה קיבל תורה מסיני למה חלה הדבר במקבל לא בנותן ולמה אמר מסיני אך נראה הכונה דהנה בחדושי שלי מכבר בחבורי ספר החיים פירשתי מ"ש הפייטן בשבועות עליונים ששו ותחתונים עלזו בקבלת תורה הכתוב' מסיני ופרשתי הכונה אף דתחל' צעקו המלאכים ליתן התור' למעל' היינו לפי מה שהם סברו שהתור' יהי' דמותה למט' כדמות' למעל' הוי כבוד לו ית' יותר להיות למעל' אך לפי מה שנתגשמ' התור' ונעש' ממנה מצות גשמיות אז לעשות מדברי' הבלים תורה קדושה וחיי עולם הוי לו ית' יותר כבוד ליתן למט' התור' ייע"ש שהארכנו ובביאור המקרא מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ייע"ש ולכך הנה אחז"ל בפ"ק דסוכה דמעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלה משה למעלה כו' ולכך הקב"ה בשע' שנתן התור' מידו כיון שהי' למעל' מעשר' היתה רוחניות רק כשעזבה מידו כביכול וירדה התור' למט' נתגשמ' על הר סיני ונעשית גשמיות ומשה רבינו כשקיב' למט' כבר קיבל' בגשמיות שלה ועיין מ"ש הנזה"ק בריש פ' בראשית בביאור המאמר דשני טפחים בידו של הקב"ה וב' טפחים בידו של משה כו' וחבין דרכינו יותר ולכך לא הזכיר נתינה שלו ית' דנתינה שלו ית' היתה רוחניות והי' כבודו למעלה אך אמר משה קיבל תורה מסיני דלפי קבלתו מהר סיני כפי מה שנתגשמה שם כמ"ש הפייטן בקבלת תורה הכתובה מסיני כפי מה שנעשית שם הוי כבודו ית' למעלה מה שנתן התור' למטה וז"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב והיינו דכבודו ית' מתרב' למעל' במה שרואים הרשעים מתרפאין ושמא תאמר א"ר הוי לוית' יותר כבוד למעל' ברשעים מבצדיקי שבצדיקי' טענו המה"ש שיותר כבודו ליתן למעל' התור' לכך אמר לא כן הוא דהמה"ש לא ידעו מהות התור' איך תשתנה למטה אבל באמת משה לא קיבלה כפי מה שהיא למעל' רק קיבל התור' מסיני לכך לעשות מגשמיות חיי עולם אף המלאכים שמחים ומודים שכבודו בתחתונים לכך מתרבה כבודו למעל' בצדיקים ואמר הם אמרו שלשה דברים נראה דהנה אמרו חז"ל אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה כביטול תורה ואם לאו בידוע שהם יסורין של אהבה ולפ"ז אמר כאן הוו מתונין בדין שאם בא ח"ו איזה דין ופורעני' על האדם אין נו לתלות תיכף שהם יסורין של אהבה רק צריך להיות מתון ולפשפש במעשיו תחלה אף אם לא מצא יתלה בביטול תורה ואף אם גם אינו מתבטל מן התור' רק לומד תורה יראה אולי הוא ממעט בתלמידים ורוצים משמים להיות מרבה בתלמידים ולכך והעמידו תלמידים הרבה אולי בעבור זה הוא נענש ואם זה אינו רק לומד עם הרב' תלמידי' אולי מבקשי' ממנו לעשות סייג לתור' דניהי שגוף התורה הוא מקיים אולי מבקשין ממנו סייג לתורה ולכך יראה גם זה לעשות:

ומעתה נבין ביאור הפסוקים דהנה רש"י פירש בקרובי אקדש כשהקב"ה עושה דין בצדיקים שמו מתקדש בעולם דמזה משמע דדוקא בצדיקים כשעושה דין שמו מתקדש אבל כשעושה דין ברשעים אין שמו מתקדש בעולם וזה היפוך מאמר התנא ומוכח בפסוק דיש שכר לרשעים עבור ששמו מתקדש בעולם ע"י משפט הרשעים אך החילוק הוי כך דברשעים אין התועלת ניכר בעוה"ז אם הוי להם העונש רפואה או לא לכך ע"י משפט הרשעים אין שמו מתקדש בעוה"ז רק בעוה"ב שם ניכר הרפוא' ותועלת שלהם ושמו ית' מתקדש בעולם עליון ע"י משפט הרשעים אך ע"י משפט שעושה הקב"ה בצדיקים שמו ית' מתקדש בעוה"ז וז"ש הוא הדבר אשר דיבר ה' בקרובי אקדש בצדיקים ואף שגם כרשעים מתקדש הקב"ה. אך ברשעים מתקדש בעוה"ב בעולם העליון אבל ע"י הצדיקים ועל פני כל העם אכבד אתכבד בעוה"ז כאן:

והנה תלה משה רבינו ענין מיתתם בדרך עונש. ובזה שמו ית' מתקדש כשעוש' דין בצדיקים ולפ"ז הי' לאהרן לומ' מה עונש יש לי הלא קיים כל התור' ובודאי פשפש ולא מצא וגם אין לו לתלו' בביטול תור' דודאי הי' אהרן עוסק בתור' א"כ הי' לאהרן לטעון דודאי אינו עונש רק יסורין של אהב' אך אהרן שתק וקיבל הענין דהוי בדרך עונש דהיינו או מכח שעדיין ממעט בתור' ואינו עוסק בתור' כדבעי או מכח דאינו עוש' סייג לחור'. לכך שילם לו הקב"ה שכרו חדא דאית בי' תרתי ונתייחד אליו הדבור והוסיף לו תור' על תורתו גם כיון שפרש' זו נאמר' רק לאהרן א"כ הי' אהרן לומד' עם אחרים והעמיד תלמידים הרב' דעד הנה הי' משה רבינו הלומד ממנו ית' והי' משה רבינו לומדה עם אהרן ואהרן עם אחרים אבל לא עם משה אבל כעת נתייחד הדבור לאהרן וא"כ הי' אהרן לומדה עם משה והעמיד תלמידים הרב' יותר מתחל' וזה כנגד והעמידו תלמידים הרב' והשני תלה בעשיית סייג לתור' ולכך נאמר לו יין ושכר אל תשת כיון ששכור אסור להורת אי האיסור מכח עצם השתי' דמשמע דעצם השתי' לא הוי בי' איסור רק דמכח זה חיישינן שיבא לידי טעות באיסורין א"כ עיקר איסור זה הוי רק סייג לתור' ולכך נגד מה שאמר התנא ועשו סייג לתור לכך גם אהרן חלה הענין במניעת סייג לתור' שעושה לכך זכו שהוסיף לו הקב"ה סייג לתור' ולכך קיבל שכר מדה כנגד מדה עוד י"ל טעם מה שהקדים התנא משנה דכל ישראל עפמ"ש בדרוש לשקלים בפירוש משנה זו דכל ישראל יש להם חלק שהכוונה דכל ישראל נצרכין זה לזה ויש לכולם חלק בהוה אף שאחד ת"ח ואחד ע"ה ייע"ש ולכך הקדים זה הכא כיון שהתחיל לספר מעלת החכמים שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע כו' לא יטעו שאר ההמון שאינם בגדר זה שהם למותר בעולם ואין להם חלק לעוה"ב לכך אמר שלא כן הוא רק כל ישראל יש להם חלק זה בזה אף שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע כו':

ויאמר הכותב היות כי חז"ל דרשו סמובין אף אנו נלך והיות כי ימי החנוכה המה סמוכין לגמר בעקבותם ספרי אעלה על ראש ספרי ענין א' יקר בעז"ה מח שהעלתה מצודתי להבין דברי חכמים וחידותם זה"ל בחבורו לא"ח חלק מאח ועשרה בהל' חנוכה והוא דבר פלא בעזה"י:

הנה בשאלתות דר' אחאי פ' וישלח יש וז"ל והיכי מנח לי' פליגי בה ר"א ברי' דרבא ור' ירמי' מדפתי ח"א מימין וח"א משמאל מ"ד מימין קא סבר כי היכי דלהוי תרתי מצותא בחד דוכת' נ"ח ומזוז' ומ"ד משמאל קסבר כי היכי דלהוי מזוז' מימין ונ"ח משמאל ובעה"ב בטלית מצויצת ביניהם הלכתא מהו ת"ש כבר אמר' התור' ושמרתם מצותי ועשיתם ובאו חכמים ופרשו וחקרו ועשו סייג לתור' ברם צריך נשי מי מחייבי בנ"ח או לא אי אמרי' כיון דמ"ע שהז"ג נשים פטורות או דלמא לדידהו אתרחיש להו ניסא