נדרי זריזין חלק ב קפח

ביד הקב"ה לברוא את האדם שיהיו צדיקים מבלי שירא' לפניו רשעי' רבים שלא יהי' לו יצה"ר גדול כ"כ גם לא יהי' בעל בחיר' או בשאר איזה אופן שהרי המלאכים המה צדיקים מבלי ראות לפניהם רשעים. אך הענין הוא מבואר שרצה הקב"ה להתפאר בהאדם יותר מבמלאכים וכמ"ש ישראל אשר בך אתפאר והיינו שעכשיו שהבחיר' חפשית ויש יצה"ר גדול אז אם יש צדיקים גדולים מתפאר בהם הקב"ה הרב' שאדם קרוץ מחומר ויש לו יצה"ר יהי' כ"כ צדיק ואז יש להקב"ה להתפאר מאוד במלאכ' זו שהיא חכמ' נפלא' להוציא יקר מזולל ומכמה רשעים יהי' נצמח צדיק גדול וזה הוי מלאכ' גדול' וחכמ' נפלא' ויש לו להקב"ה במה להתפאר יותר מבריאת המלאכים כמו שהשותל יש לו להתפאר במלאכתו אבל אם לא הי' האדם נברא על דרך זה לא הי' להקב"ה במה להתפאר יותר מבמלאכים שכבר יש לו רבוא רבבות מלאכים ולמה לו עוד לאדם ולכך בראו ע"ד זה להתפאר וכל מה שברא לכבודו ברא:

וזה שנתן התנא הטעם לאחר שבא לומר איך משכחת לה שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אף לרשעים ולזה אמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ דכולם יש להם חלק לעוה"ב והטעם שהוא נצר מטעי כלומר שהרשע אף שאין בו תכלית מ"מ הוא שורש אחד מן הנטיע' שנטע הקב"ה מחמת שרוצ' הקב"ה לנטוע צדיק אחד לכך צריך להיות שיצאו מתחל' שרשים רבים כדי שיצא מביניהם שורש אחד טוב וא"כ גם הרשע הוא נצר מטעי והי' לו הכרח להיות בעולם לכך מגיע גם לו חלק עוה"ב ושמא תאמר למה עשה ה' ככה ולמה לא ברא ע"ד שלא יצטרך הצדיק להיות רשעים לפניו ולכך סיים שזה מעשי ידי להתפאר שעי"ז יש יותר התפארות להקב"ה כנ"ל וא"ש:

ועתה נבא אל ביאור הפסוק ונקדים מ"ש בפ' בא משחז"ל בפ' בלק ומספר את רובע ישראל וז"ל במס' נדה בפרק המפלת ובילקוט פ' בלק וז"ל דרש רבא מה דכתיב מי מנה עפר יעקב וכו' מלמד שיושב הקב"ה ומונה רביעותיהן של ישראל ואומר מחי תבא טיפה שהצדיק נוצר ממנה ועל דבר זה ניסמית עינו של בלעם הרשע אמר מי שהוא חדוש ומשרתיו חדושים יתעסק בדבר זה מיד ניסמית עינו היינו דכתיב נאום הגבר שתום העין כו' עכ"ל. והנה המאמר הזה אינו מובן דמה זה מדה כנגד מדה על שבלעם אמר דבר זה ניסמת עינו ולא נקטה רגלו ועוד מה חטא בלעם בזה במה שאדרבא חס על כבודו ית' שאין לו להשגיח על דבר מאוס כזה ואף שלפי האמת במקום גדולתו של הקב"ה שם נמצא ענותנותו מ"מ אם בלעם לא ידע מזה אין לו אשם כיון שעל כל פנים חס על כבודו יתברך:

אך ביאור הענין לפענ"ד דהגוים אומרים אף אותם שמודים במציאותו ית' כופרים בהשגחתו מחמת שאומרים שאין כבודו ית' להשגיח בתחתונים אך האמת הוא שהקב"ה משגיח על הכל וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כנים. אך אעפ"כ העיקר הוא רק בעבור הצדיק שודאי שאר העולם הגוים והבהמות והרשעים אין ראוים באמת שישים הקב"ה השגחתו עליהם אך מחמת שהצדיק הוא יקר מאוד בעיני ה' וחשוב אצלו שהרי מצינו שהקב"ה חס על כבודו של הצדיק יותר מן כבוד עצמו ית' ולכך בשביל הצדיק הוא משגיח על כל העולם והיינו שכולם נצרכים בעולם עבור הצדיק וכמו שאחז"ל שכולם לא נבראו אלא לצוות לזה וכן אמר בן עזאי כולם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני:

אך ביאור הענין והכונה משאחז"ל שכולם לא נבראו אלא נצווח לזה לכאורה אינו מובן דהרי חזינן שאינו כן שיש הרבה רשעים שאין משתמשין להצדיק רק אדרבא הם מצירין להצדיק אך הכונ' נרא' ע"ד הפסוק כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה דהכונ' שהרשע מוכן ליום רעה שיהי' נענש וזה ג"כ הוי נמען הקב"ה כי עי"ז ישמעו שאר העולם ולא יוסיפו לחטוא וכמ"ש דמדרש כשם שקלוסו של הקב"ה עולה מן הצדיקים כן עולה מן הרשעים נמצא מתחל' נברא הרשע רק כדי שיהי' נענש ואז יראו חכמים יקחו מוסר וביאור הדבר יותר הוא כמ"ש הרב בעה"ק והזכרתיו בחדושי אגדה של פסח שמה שברא הקב"ה דור המבול ודומיהן אינו מכח ח"ו חסרון ידיעתו ית' רק שזה דומה לאריס הנוטע אילן שבפעם הראשון לא נגמר האילן תיכף רק הוא נוטע גרגיר אחד ונצמח ממנו ענף וחוזר האריס וקוצצו ונוטעו ומרכיבו במקום אחר ככה יעשה כמה פעמים עד זמן שיצמח אילן שלם בכל עניניו וכי לא ידע האריס בנטיעה ראשונ' שלא יוגמר האילן תיכף רק אחר כמה הרכבות זא"ז כן נמי הקב"ה בודאי ידע שדור המבול ודומיהן יהיו חוטאים רק מחמת שקניות השלימות הוא קשה מאוד בחק האנושי וא"א להשיגו רק אחר שיראה לפניו מעשים רבים ממה שעבר על עוברי רצונו ית' אז קנו ישראל שלימות ולכך הי' ההכרח שיבראו דור המבול ושאר דורות הרשעים תחל' ולא שהי' ח"ו נעלם מעיני הקב"ה עכת"ד ועיימ"ש בחדושי אגדה שלי שלצד זה הי' הכרח שדוקא אברהם יצא ממשפח' שהי' עובדי ע"ז ביותר ייע"ש וזה כונת חז"ל שכל העולם כולו לא נבראו אלא לצוות לזה כי האדם בחסרונו עצמו א"א להכיר כל כך כי כל דרך איש ישר בעיניו והתאוה מביאתו שנרא' במיניו כאלו אינו חסרון כלל אך בחסרון חברו אפשר להכיר בקל כי בזה אין לו תאוה ונרא' שהוא חסרון ולכך אם האדם רואה את חבירו שיש לו איזה חסרון מכיר בו תיכף ואז נזהר הוא מלהיות בוזה המדה גרוע ולכך כל מה שהאדם רואה אנשים רבים לפניו יותר יכול להצדיק מעשיו להיות יותר צדיק וזה כונת חז"ל שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה שיהי' עמו במצוותא חדא ויוכל יותר לקנות שלימות:

והנה אנחנו בני ישראל המאמינים בני מאמינים אנו מאמינים שאין הידיע' סותר הבחיר' שאף שהבחיר' חפשיות מ"מ הקב"ה יודע מה שיהי' וצדיק ורשע לא קאמר דוקא שבפה אין הקב"ה אומר שיהי' צדיק או רשע אבל בלב יודע הקב"ה מי יהי' צדיק או רשע ולכך בודאי אין הקב"ה בורא הרשע שאין בו תכלית לבא צדיק על ידו דהיינו או שמזרעו יצא צדיק שיהי' ניתוך כהתוך כסף כו' דור אחר דור עד שיצא ממנו צדיק כמו שיצא אברהם מתרח וכמ"ש למעל' או שעכ"פ אחרים ילמדו ממנו שלא לעשות כמעשיו אבל אם לא יבא ממנו תכלית טוב לצדיק כפי ראות עיניו ית' אז אין הקב"ה בוראו כלל כי זה באמת אין כבודו ית' להתעסק בטיפ' סרוח' כיון שלא יבא ממנו טוב וזה שכוונו חז"ל במאמר הנ"ל שאמרו הקב"ה מספר ומונה רביעותיהן של ישראל ואומר מתי יבא טיפה שהצדיק נוצר ממנה והיינו שהקב"ה ודאי יודע אימתי תהי' הטיפ' של הצדיק רק כיון שא"א להטיפ' של הצדיק לצאת רק זיכוך אחר זיכוך פעמים הרבה כמשל האריס הנ"ל לכך מוכרח הקב"ה לברוא מתחל' כמה טיפות של רשעים כדי שאח"כ יצא טיפה שהצדיק נוצר ממנה אך מחמת שאין כונת הקב"ה בהתעסקו בטיפות הרשעים רק בעבור הצדיק לכך הקב"ה מצפה מחי יצא הדבר מכח אל הפועל שיבוא אל התכלית כמו שהאריס משתוקק מתי יהי' האילן נגמר לגמרי אך בלעם הרשע שהי' מהכת האפקורסים וסבר כיון שהידיעה מכחיש הבחיר' בודאי אין הקב"ה רואה העתידות ואינו יודע כלל מה יהי' האדם אם צדיק או רשע וסבר שהקב"ה כשבורא הטיפ' הוא עושה כסומא בארובה. מה שיקרה שיהי' אח"כ אם צדיק או רשע ולכך התחיל חמה כיון שאין הדבר ברור להקב"ה שיגיע מטיפ' זו צדיק לא הי' לו להתעסק בדבר מאוס כזה בשביל הנא' רחוק' שאפשר להיות צדיק שהרי בני עלי' מועטים ורוב העולם רשעים והוי קרוב להפסד ורחוק לשכר ולא הי' לו ביל הנא' רחוק' להתעסק בדבר מאו כזה כיון שהוא קדוש ולכך כיון שהוא עשה עין של מעלה כאלו אינו רואה עתידות לכך נתפרע מדה כנגד מדה ונסמית עינו שבאמת תפח רוחו שאין הקב"ה בורא רשע רק כשברור לו שיצא אחר כך צדיק ממנו ויהי' ממנו תכלית טוב שהקב"ה יודע עתידות ולכך לא קשה אם מתעסק בדבר מאוס כיון שהוא בשביל דבר גדול זה נראה כונת המאמר הנ"ל. ומעתה נבא אל ביאור הפ' דהנה לכאורה הי' סברא שאין החיוב לאדם להתיירא מאב ואם רק אם הם צדיקים אבל אם הם רשעים אין לו להתיירא מהם כיון שאין להעולם צורך הם והמה אינן נצרכין לא לו ולא לעולם אך באמת אף מאב ואם רשעי ראוי להתיירא כי גם הם יש בהם צורך להצדיק שיצא על ידם דבלא"ה לא הי' הצדיק נגמר לכך ראוי להתיירא גם מהם והנה הוכחה לזה שבכל רשע יש צורך לצדיק ובלא"ה לא הי' נברא הוא ממ"ש לעיל ממה ששאל לעם מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושי יתעסק בדברים הללו רק התירוץ הוא כנ"ל שאף בריאת הרשע הוא בעבור תכלית הצדיק שהוא יקר בעיני ה'. אבל אם ח"ו לא הי' הקב"ה קדוש אז הי' אפשר לומר שהרשע נבר' אף שאין בו תכלית לצדיק ואפ"כ נברא כיון שאין הקב"ה קדוש הוא מתעסק בו רק ממה שהקב"ה קדוש יש הוכחה זו וז"ש הכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני ה' וכיון שאני קדוש ממילא אף אם האב רשע בודאי יש בו תכלית טוב שבלא"ה מי שהוא חדוש לא הוי מתעסק ומביט בדברים כאלה אלא ודאי שאף בהרשע יש תכלית טוב והצדיק לכך איש אמו ואביו תיראו יהי' מה שיהיו שבכולם יש בהם תכלית טוב וא"ש ואף דבאינו עושה מעשה עמך אינו חייב לכבדו היינו דיש כבוד ויש מורא ואינו פטור רק מכבוד אבל מ"מ חייב במורא ואסור לבזותו כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ר"מ ייע"ש ולכך דייק בקרא כאן איש אמו ואביו תיראו דמורא חייב בכל אב וא"ש והבן ובזה א"ש מ"ש איש אמו ואביו תיראו ובכבוד לא נאמר לשון איש והיינו כאן הוי כאומר איש יהי' מי שיהי' כל איש אמו ואביו תיראו הן אם הוי בן צדיק או בן רשע איש מאן דהו אביו ואמו תיראו אבל כבוד שאינו חייב רק בן צדיק אמר רק כבד את אביך מי שראוי לכך ולא כל איש והבן זה:

או יאמר בקצור בדרך אחר דהנה לכאורה הי' סבר' דלא יירא כלל מאב ואם כיון שבאמת הכל ביד הקב"ה והכל שוין מעשי ידיו של הקב"ה ואין כח ביד אב ואם להוליד בן רק מן הקב"ה הוא. וא"כ לא הם גרמו בבן להוליד רק הקב"ה לבדו הגורם שאף זווגן והתדבקותן מן הקב"ה הוא שמסבב כל זה א"כ אין לו להבן להחזיק טובה להם רק להקב"ה לבדו אך הטעם הוא מה שציוה הקב"ה לכבד אב ואם כמבואר בספרים שכשרות הבן ורשעותו תלוי בכונת האב ואם במה שמתכונין בשעת הביאה אם הם מכונין לדבר קדושה אז גורמין להבן שיהי' צדיק ואם מתכונין לדבר טומאה אז גורמין להבן שיהי' רשע והנה בזה ודאי האב ואם גורמין להבן הצדק' או הרשעות