נדרי זריזין חלק ב קפז

וכדי לסיים בדבר נחמד אעתיק עוד מ"ש בפ' במדבר שנה זו בפירוש הכתוב וישמע משה וייטב בעיניו ומה הי' מחלוקת משה ואהרן וזכותם יגן עלינו וילמדו עלינו זכות במרום. בפסוק ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דיבר ה' אל משה בהר סיני הנה מ"ש ביום דיבר ה' קשה ההבנה דאם כפרש"י מכח שלמד עמהם תורה הרי כמה מצות למד עמהם קודם הר סיני מצות פסח ובמרה שבת ודינין א"כ גם מקודם נעשו בניו וגם למה נ"מ סיפרה התורה זה דהוי גם תולדות משה הרי קמי שמיא גליא וגם להבין מ"ש על פני אהרן אביהם אם הכוונה על כהונת אלעזר ואיתמר הרי הם נתכהנו יחד עם נדב ואביהוא כמ"ש בפ' צו גם הוי למותר ולמה קמ"ל זה והנה מן המדרש נראה דהך על פני אהרן אביהם קאי על מיתת נדב ואביהוא שז"ל המדרש קשה הי' מיתתן לפני הקב"ה כפליים מאביהן דכתיב על פני אהרן אביהם פ"א. ולפני ה' כתיב ב' פעמים הרי דמפרש דעל פני אהרן אביהם קאי על מיתתן אך למה קמ"ל זה נראה לומר דהנה אחז"ל בפסוק גם באהרן התאנף ה' מאד להשמידו דאין השמדה אלא כילוי בנים אך משה רבינו התפלל ומתו ב' ונשארו ב' ייע"ש והנה זה תינח למ"ד תפלה עושה מחצה אך הרי יש במדרש פ' תבא דיעה דתפלה עושה כולה וא"כ למה מתו ב' ונשארו ב' ממ"נ אם לא הועיל תפלתו ימותו כולם ואם הועיל יועיל לגמרי אך נראה דהנה יש להבין מ"ש משה רבינו בפ' תשא ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת (ועיין פ' אמור מ"ש בזה) אם הם חטאו הוא מה חטא ומה הכוונה במאמר מספרך אשר כתבת וכעת נראה כך דהנה במה דהוסיף משה רבינו יום אחד מדעתו בזה גרם חטא העגל דהנה מה שחטאו הוא מכח דסברו שמשה רבינו יבא היום ולא בא והיינו דהם חשבו יום שעלה ג"כ אף שלא הי' לילו יומו ובאמת נתעכב כי רצה הקב"ה שיהי' לילו עמו. והנה באמת הקב"ה אמר פרישה רק ב' ימים אף דאין לילו עמו רק משה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו. כי אמר דבעינן לילו עמו ולכך פרע לו הקב"ה כמדתו שיתעכב גם בארבעים יום להיות לילו עמו. ולכך ישראל סברו נהי דלמטה הלכה כשכל אנושי וקיים הוא ית' דברי משה רבינו ובא אח"כ מ"מ למעלה אמרו שיהי' כרצונו ית' בלי לילו עמו והי' לו לבא ולא בא אך הקב"ה עשה גם למעלה להיות לו מדה כנגד מדה להיות לילו עמו ולכך באו לחטא העגל ולכך אמר משה רבינו דאם אין מחני נא מספרך אשר כתבת דגם הוא יש לו חלק בזה וימחה זה מן התורה מה שהוא הוסיף יום אחד מדעתו והוא ע"ד משחז"ל במדרש דמשה רבינו ודוד בקשו ב' דברים משה רבינו ביקש יכתוב סרחוני במי מריבה מחמת שהי' חטא קל ודוד ביקש אל יכתוב סרחוני מחמת שהי' עון חמור וא"כ תינח במי מריבה הוי חטא קל אכל העגל דהוי חטא חמור ביקש משה רבינו שאל יכתוב סרחוני שיהי' תלוי בו החטא ולא יהי' נזכר שהוא הוסיף יום אחד מדעתו והנה עכ"פ משה רבינו הי' לו חלק בחטא זה ולכך י"ל דבאמת עבור חלק אהרן הוי די למות רק ב' רק כיון דמשה רבינו נמי יש לו חלק בזה גם הוא נתחייב למות ב' בניו אך א"כ לא הוי נשאר למשה רבינו כלום ואהרן יהי' לו ארבעה לכך עשה הקב"ה פשר כיון דבני אהרן נחשבו נמי בני משה ולכך ימותו ב' עבור משה ועבור אהרן והועיל תפלת משה רבינו לגמרי נמחל לו רק עבור עצמו לא הועיל תפלתו כידוע דאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין ולכך מתו ב' ונשארו ב' ונשאר לאהרן ומשה בשוה לכ"א ב' וז"ש כאן דקודם שהוסיף יום אחד מדעתו לא הוצרך הוא ית' לעשות בני אהרן כבני משה רק בשעה שאמר לו הקב"ה לעשות ב' ימים פרישה והוא הוסיף יום אחד וראה הקב"ה שמזה ימשך תקלה עשה בני אהרן לבני משה כדי שיהי' למשה במה להתכפר ומ"מ לא ימות ערירי ויהי' לו ב' בנים וז"ש ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דיבר ה' את משה בהר סיני והוא הוסיף יום אחד אז נעשה כן וז"ש וימת נדב ואביהוא וכו' על פני אהרן אביהם דלפני אהרן הי' דומה כי בחטאו מתו ובאמת לא הוי עבורו רק עבור משה. ובזה נבין מה שמשה רבינו כעס על אהרן מדוע לא אכלתם ומה שהשיב לו אהרן ומה שנאמר וישמע משה וייטב בעיניו והוא שח"ו לא טעה משה בדין רק כיון דמה דאונן אסור בקדשים הוי מכח דקדשים צריך להיות בשמחה ואונן אינו בשמחה ומה דהוי אנינות היינו כמ"ש מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו ולכך משה רבינו ידע דהם לא מתו עבור אהרן רק עבורו א"כ לא הוי באהרן אנינות לכך כעס מדוע לא אכלתם וכו' אבל אהרן הוי בענוה שלו תלה אותו בחטאו ולכך אמר ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום לכך שמע משה וייטב בעיניו ענוה של אהרן שתולה בחטאו וא"ש בעזה"י:

שערי תורה אמר הכותב אחרי אשר זיכני ד' להוציא ספרי זה לאור אמרתי לפתוח אנא פתחא לנפשאי טרם התחלת הספר לדבר על לבי ולנחם נפשי ועוד אנשים פחותי ערך המעשים כמוני שלא לדמות לנפשינו כי לשוא והבל באנו לעולם כאין שו חשבי הדא טרחא כמוני למה מתבראה (ע' מדרש בראשית) וח"ו לשוא עמל הבונה (בשמים מעלותיו) בנו לזה אעתיק מ"ש בפתח השער לחבורי מגן אבות על מס' אבות אשר זיכני ה' לחברו והוא רב הכמות והאיכות וקרוב לודאי שלא אזכה להוציאו לאור בחיי לכך אעתיק משם הפתיחה. עכ"פ לבאר משנה דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ושמחת לבבינו להראות כי הכל צריכין למרי' דשמיא וארעא ויערב נא דברינו לפניו כקרבן עולה וכמנחת עני כנפש המחבר בלב נשבר מדבר אינו יודע מה להשיב שולחו דבר:

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר:

הנה להבין משנה זו אעתיק מ"ש בזה בחדושי על התורה מכבר בפ' קדושים בפסוק קדושים תהיו כי קדוש אני ד' כו' איש אמו ואביו תיראו הנה להבין הסמיכות כבר פירשתי בחדושי מכבר ועתה נראה באופן אחר בהקדם לפרש המשנה כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ כו' והנה יש לדייק דלמה סיימה המשנה גוף הפסוק דנצר מטעי שהוא אך למותר בענין זה גם גוף הקרא אינו מובן מה כוונה והמשך יש להדברים הללו אך ביאור הענין הוא דיש ליתן טעם איך אמר שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דמשמע אף הרשעים אם כבר קבלו דינם זוכין אח"כ לעוה"ב ובמה הם זוכין כיון שאין בידם שום מצוה במה יזכו לעוה"ב אך הטעם נראה ע"פ מ"ש בחדושי למדרש פ' בא ופרשת אחרי על משחז"ל על פסוק ומספר את רובע ישראל שעל דבר זה נסמית עינו של בלעם והעולה משם עפ"י דברי בעה"ק שנותן טעם על מה שברא הקב"ה דור המבול ודור הפלגה ודור אנוש ודומיהן והוא מפני דזה דומה לשותל הנוטל גרעין אחד ומרכיבו בארץ ומצמיח ממנו ענפים ועדיין אין הדבר נגמר לגמרי רק שמן הענפים הללו נוטל ענף אחד המובחר ומרכיבו שנית עד זמן שנצמח אילן טוב לגמרי והיתכן שלא ידע השותל מתחלה שבשעה ראשונה שנצמח הגרעין לא יהי' תיכף אילן טוב ובודאי ידע מזה ואדעתא דהכי נטעו שכן צורך המלאכה שא"א לגמור רק אחר כמה הרכבות כן נמי אצל הקב"ה מחמת שלהשיג השלימות הוא קשה מאד בחלק אנושי וא"א לקנותו עד שיראה מכל מה שעבר לפניו לאשר פקדו בו ית' אז עומד האדם על האמת לכך הי' ההכרח שלא הי' אפשר להאומה ישראלית לצאת רק אחר שיראו לפניהם מה נעשה לדור המבול ואנוש ודומיהן והקב"ה ידע מזה הכל יע"ש ועפ"י זה העליתי שגם עכשיו אין הקב"ה בורא, שום רשע שאין בו תכלית טוב שיהי' נצמח צדיק מרשעתו שיראה מה נעשה לו ונצמח הצדיק מזה או לשאר תכלית לטובת הצדיק אבל הרשע שלא יבא ממנו תכלית לצדיק אין הקב"ה בוראו כלל ייע"ש שהארכתי ולכך נראה דהנה כמו בהשתל אף שהענפים שנצמחו בראשונה לא הבריך אח כולם רק בירר מהם המובחר שהכיר בו שהוא טוב והשאר משליך לחוץ מ"מ כולם הי' הכרחיים אליו מתחלה שאם לא הי' מתחלה נצמחין כל אלה אף הטוב לא הי' נמצא כראוי רק אחר שנצמחו הרבה הענפים נמצא בהם אחד טוב נמצא שכולם היו נצרכים אליו מתחלה. רק עתה שכבר גמרו תכליתן אז נוטל השתל התכלית והשאר זורק לחוץ אך הקב"ה מחמת שאינו מקפח שכר כל ברי' ולכך אם בורא כמה רשעים והתכלית הוא כדי שעל ידם יצמח צדיק גדול אז אף כשהקב"ה מוצא הצדיק ויוצא לאויר העולם הצדיק שוב משליך הקב"ה את הרשעים לחוץ ואינו עוסק בהם כיון שכבר גמרו תכליתן שכבר יצא הצדיק וזה כוונת המדרש בפ' לך וז"ל למלך שהי' עובר ממקום למקום ונפלה מרגליות מעל ראשו עמד המלך והעמיד פמליא שלו שם יעשה צבורים והביא מכברות וכבר הראשונה ולא מצאה השני' ולא מצאה ובג' מצאה אמרו מצא המלך מרגליות שלו כך אמר הקב"ה מה צורך הי' לי לייחס שם ארפכשד פלג כו' אלא בשבילך ומצאת את לבבו נאמן לפניך עכ"ל:

והנה לפי הנ"ל כוונתו מבואר שלא הי' אפשר להצדיק כאברהם להמצא בין מין אנושי אף שעבר מכבר דור אחד ושנים של רשעים עד שיצאו מקודם כמה דורות של רשעים אז נמצא אדם שקנה שלימות לגמרי עי"ז ולכך מאז והלאה זרק הקב"ה את כל הרשעים כיון שכבר נגמר התכלית שלהם והתחיל עוסק רק בתכלית דהיינו אברהם וכן נמי עתה גבי הרשעים שיש בישראל גופא שלא נבראו רק בשביל צדיק שיעמוד על ידו אז כשנולד כבר הצדיק הקב"ה משליך את הרשעים מיהו כיון שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' לכך אף להרשעים כיון שהיו הכרחים בעולם שלולי הם לא הי' הצדיק יוצא לאויר העולם, א"כ הם כגורמין להצדיק להוולד וכאלו יש להם חלק בצדקתו לכך אף להם נותן הקב"ה שכר עוה"ב אחר שקבלו דינם כיון שגם הם הי' הכרחיים בעולם להצדיק רק אותן הגוים או אף ישראל שכופרין בעוה"ב ובתחיית המתים להם אין חלק לעוה"ב כלל שהם מדויל ידייהו משתלמין כיון שאומרים בעצמו שאין שכר ולא עונש אבל אם רק מודים בעוה"ב יש להם חלק מטעם הנ"ל אך צריך ליתן תבלין דבשלמא בשתל ואדם דהמה בני אדם קרוצי חומר אז אין בידם לנטוע אילן בשום ענין רק על דרך זה שנוטע כמה פעמים אבל אצל הקב"ה הן אמת כי לפי מה שנברא האדם עכשיו שא לו יצה"ר גדול גם הוא בעל בחיר' שהבחיר' חפשיות אז באמת אי אפשר להאדם להשיג השלימות עד שירא' מעשים רבים לפניו אבל ודאי הי' אפשר