נדרי זריזין חלק ב קפו

דהקב"ה בוחן לבות ויודע אם הוי שתיקתם. מכח דהוי כעונה נחשב גוף החטא להם כאלו הם עשוהו אבל אם בוחן לבות יודע שמה שלא ענו הוי כי לא חששו להשיבם על דברי שטות כזה אין להם חטא רק שלא מיחו ואין חטאם גדול ולכך הוכיח אהרן ממה שהקריבו ישראל חטאת ועולה לכפר מוכח דהקב"ה מחשב להם החטא גוף העגל והוי עונו גדול ועדיין לא פרע כל החוב וא"ש בעזה"י:

והנה בש"ק הזה סבבוני צרה רבה בעו"ה ונפטרה נכדי היקרה אשר היתה לי יותר מבת מרת שאשא מינדל בת בני מוה' חיים יהודה והיה כ"ד בחודש ניסן לזה לא הי' ראשי ולבי עלי לעיין בפ' זו יותר. אך אזכור לכבוד נשמתה מה שעלה ברעיוני לנחם עצמי גודל כאבי ואזכיר מה שעלה בלבי לפרש מה שכתוב בדוד ויקבר בעיר דוד (מלכים א' ב' י') ויש לדייק למ"ל זה הוי די לומר ויקבר בציון דהן אמת דהכתוב אומר דעיר דוד היא ציון והו"ל יותר יופי הלשון אם הי' אומר ויקבר בציון או הו"ל לומר ויקבר בעירו אך הנה בחדושינו והועתק בשירי טהרה בהקדמת תקון עולם פירשנו הטעם משחז"ל דהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום עפ"י דברי מעבר יבק. דיום המיתה הוי יום הלידה דהלידה הוי לידת הגוף ויום המיתה הוי לידת הנשמה ייע"ש. אך זה בצדיק שהולך לעוה"ב אבל נשמת הרשע שהוא יורד לגהינם לא נחשב לידה ולכך מתים הצדיקים ביום שנולדו לרמז כי כמו שנולדו אז ביום הזה כן הוי עתה נמי הלידה ומזומן לחיי עוה"ב ייע"ש ולפ"ז נראה דלאו דוקא הוי סימן מה שימותו ביום הלידה דה"ה נמי אם מתים במקום שנולדו הוי נמי סימן והיינו דצדיק שא"א לו למות במקום שנולד דהרי עיקר הראי' דממלא הקב"ה מיום ליום הוי מקרא דמשה היום מלאו ימי ושנותי והרי משה רבינו נולד במצרים ולא הי' אפשר למות במצרים לכך הראה הוא ית' סימן בהיום שימות ביום שנולד וכן במי שדר תמיד במקום הלידה א"כ אין זה חידוש במה שמת במקום הלידה בזה הוצרך לסימן למות ביום הלידה אך מי שנולד במקום אחד והי' במקום אחר כל ימיו וסיבב הקב"ה שימות ויבא במקום הלידה למות שם הוי זה סימן כמו שמת ביום הלידה כן הוי סי' מקום כמו שנולד במקום הזה כן יהי' גם לידת המיתה במקום הזה וז"ש בדוד שבאמת נולד בבית לחם וכדומה והי' בירושלים ואמר שיקבר בעיר דוד בעיר שנולד דוד בזמן שהי' שמו דוד לא מלך דוד נקבר שם זה הוי סי' כמו יום הלידה ואם אפשר לא כוונתי האמת בקבר אדונינו המלך דוד עכ"פ הדברים נתנו לאמרן והוא מלתא דמסתברא. והנה כן אני רואה בנכדי שנשאת למקום אחר ונחלתה שם בסכנת מות והכפילה כל הני פרסה ובאתה לכאן למות בביתי במקום שנולדה רואה אני ומובטח אני שהיא בת עוה"ב:

והנה אמר המשורר בקפיטול צ"ה אוהבי ה' שנאו רע שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה שמחו צדיקים בה' והודו לזכר קדשו. ויש לדייק מ"ש אוהבי ה' שנאו רע דמשמע הא מי שאינו אוהב ה' אין לו לשנוא רע הרי כל ישראל מצווין לשנוא הרע אך נראה הכוונה דכאן מרמז דחייב האדם הכשר לקבל הרעה בשמחה ולהסביר הדבר עפ"י השכל הוא כך. דהנה אם ראובן עושה לשמעון איזה דבר שנראה שהוא רעה אם ראובן אינו אוהבו של שמעון אפשר לחשוד שהוא רעה אבל אם ידענו שראובן אוהבו של שמעון מובטח שלא יעשה לו רעה בודאי הוא טובה והן הנה בו ית' שמי שאינו אוהב את הקב"ה יתכן שהוא ית' נמי אינו אוהבו ויש לחוש אולי הוי רעה ממש אבל מי שהוא אוהב את הקב"ה. א"כ בודאי פורע לו הקב"ה מדה כנגד מדה ואוהב הקב"ה אותו ואם אוהבו איך יעשה לו רעה בודאי הוא טובה וגם למי שאינו אוהבו אף דתמיד מאתו ית' לא תצא הרעות מ"מ אינו מדקדק ליתן לו עצה ההוגנת לו אבל נמי שהוא אוהב אז נותן לו עצה ההוגנת וז"ש אוהבי ה' אני נותן לך עצה שנאו רע תשנאו לומר על שום דבר רע רק על הכל תאמרו לטובה והיינו כי אף אם הוי באמת רעה בעולם הזה מכל מקום הוי טובה שנפטר בזה מגהינם וממלאכים רעים וז"ש דהרי ע"י הרעה שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם ממלאכי חבלה. ואמר משל לזה דנחזה אנן בזריעת תבואה הנה תחלה נראה כרעה שנוטלין תבואה ומקברין בקרקע והתבואה נרקבה ובאמת על ידי כן נצמח אחר כך הרבה תבואה יותר ויותר כן הוי היסורין לצדיק. הוי כעין זריעה דעי"כ יהי' לו טובה ושמחה וז"ש אור זרוע לצדיק דהרעה הוי אור זרוע לצדיק ולכך ולישרי לב הוי שמחה ביסורין ולכך שמחו צדיקים בה' תשמחו בהרעה כאלו כבר הוי רחמים וטובה והודו לזכר קדשו על הרעה כמו על הטובה. יהא רעווא שיקוים גם בנו כן בחמלתו ית':

והנה עלה בלבי לפרש מ"ש המשורר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צוררך להשבית אויב ומתנקם. ומהו לשון מפי עוללים ויונקים אך י"ל הכונה עפ"י מ"ש המקונן מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו ונראה הכונה דבא ללמוד דעת אם ח"ו אירע לאדם איזה אנינות מה יתאונן אמר לא יתאונן על המת רק על חטאיו שגרמו כן ויובן יותר אם ח"ו אירע לאדם איזה רעה בזרעו או זרע זרעו מה יתאונן רק על חטאיו והיינו כיון דבזמן שבהמ"ק הי' קיים אם האדם הי' חוטא הי' מביא קרבן והנה הקרבן הוי בעי וידוי כמ"ש בתורה והתודה את חטאתו אשר חטא עני' ובזמן דנחרב בהמ"ק נוטל הקב"ה נשמת הבנים או בני בנים לקרבן עבור אביהם. וכיון דהמה במקום קרבן צריכין וידוי להתוודות עליהם כדרך המתודה על הקרבן ולכך אני מתודה עלי' ואומר חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי וצדיק ה' כי פיהו מריתי צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו ידעתי ה' כי צדק משפטך ואמונה עניתני צדיק אתה ה' וישר משפטך. ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו וזה הוי כוונת הכתוב מה יתאונן אדם חי הוי גבר על חטאיו על זה יתאונן ויתודה והנה באמת אם א' דם חטא הבנים מה חטאו. לכך לא הסכים הוא ית' ליקח הבנים לקרבן עבור אביהם רק ע"י ששאל להקטנים בעצמן אם מקבלין עליהם דין אביהם והסכימו על כן וכמשחז"ל בבריאת העולם בדעתן נבראו בצביונן נבראו כן במתן תורה כשרצה הקב"ה ליתן התורה והתורה אמרה על נפש החוטאת תביא לקרבן ולא רצתה התורה להנתן למטה רק ע"י קרבן ואם יחרב בהמ"ק מה יביאו ושאל הקב"ה להקטנים אם מקבלין עליהם להיות קרבן במקום אביהם והסכימו וז"ש מפי עוללים ויונקים מפיהם מה דהסכימו לכפר עון אביהם בזה יסדת עוז ונתת התורה למען צוררך להשבית אויב ומתנקם לסתום פי המקטרג ויהא רעווא שיהי' מיתת נכדי היקרה הנ"ל כפרה על כל עונותינו ולא ישמע עוד בבתינו קול יגון ואנחה כ"א קול ששון וקול שמחה קול אומרים הודו את ה' אמן:

דברי הנאנח והנאסר בלב נשבר מדבר שלמה קלוגר: