נדרי זריזין חלק ב קפה

הקדמה אמר המחבר המקונן אני הגבר ראה עני בשבט עברתו רי נהג וילך חשך ולא אור (איכה ג' א' ב') נכדי היקרה מרת שאשא מינדיל ז"ל. בת בני המופלג מוה' חיים יהודה נלקחה לאשה אל איש מן ק"ק ראדוויץ שם בעלה ר' יעקב הערצבערג שם חמיה ר' יחיאל איציק הערצבערג. אמרתי ידי כבדה מאד על אנחתי אשיחה וירוח לי ואלכה שדה בוכים ואבכה עמי כל מרי נפש על אשר הקרני. כי נכדי היקרה החכמה נתגדלה בביתי מיום הולדה. הרבה הפרתקאות דעדו עלי ממנה ומכולם הצילני ה' וכעת הקרני ע"י אנשים רעים מסערד אשר עליהם סמכתי ראשי ורובי ולא דקדקתי עוד יותר קראתי למאהבי המה רמוני גם איש שלומי אשר בטחתי בו הגדיל עלי עקב ועשיתי עמה שדוך אשר איננו הגון בעל נכדי היקרה ומשפחתו הם אנשים רעים מאד שבועות אחדים אחר הנשואין כאשר בעל נכדי היקרה ומשפחתו ראו כי אין נכדי היקרה בוחרת בדרכיהם ועושה כמעשיכם התחילו לדחוק אותה לחץ אחר לחץ עד שברבע שנה אחר נשואין נחלתה בחולי הריאה וממני העלימו עד אחר כמה שבועות מן השמים הודיעו לי ע"י איש פלוני אלמוני ותיכף שלחתי אחרי' את בני והרביתי כמה הוצאות ובאה לביתי וכבר היתה רובה למיתה ולא מצאו הרופאים עוד מנוח ותרופה למכתה ונפטרה אחר ג"ש תנצב"ה נפשה תנוח בגן עדן אוי לי על שברי כי נתקיים בי יגיעי לריק וילדתי לבהלה. כי הרביתי עלי' לנו ערכי הרבה הוצאות על השידוך ונשואין ומהכל נעשה הבל ישלם ה' להרשעים הללו ולהנוגעים בזה אשר המה היו בעוכרי אשר הכירו הבית הזה ומשפחתו והעלימו ממני ישלם ה' פעלם וכרוע מעלליהם תן להם אלהים אל דמי לדמי. שפטה משפטי. ואל דמעתי אל תחרש קומה ה' וריב ריבי. ויאמר אדם אך יש אלהים שופטים בארץ ואם כי הכל בידי שמים אך ידוע דמגלגלין חוב ע"י חייב והתורה אמרה מות יומת הרוצח ואם כי מי זה אמר ותהי ה' לא ציוה אף על פי כן חייב הנמשה על ידו כן ינקום ה' נקמתי ונקמת זרעי במהרה:

ואני אמרתי במה אנחם אעשה זכרון לדורות לנשמתה ויהי' לה ננייח דוקא ולמלין עבורה בעולם עליון. ואדפיס איזה חבור לכבוד נשמתה ולהיות שמה לזכרון ונתתי עיני בחבור הזה נ"ז חלק ב' כי הוא הוי צרכי רבים ושוה ומשוה כקטן כגדול אליו ישמעון ולזאת אבקש ואתחנן מאת כל אשר ילמד מחבורי להזכיר נשמתה בעת פטירת' בהיא"צ שלה היינו כ"ד ניסן בשבת קידש פ' שמיני מי דאין זה העדר כבוד לו יאמר בעצמו קדיש עבור' ואלי יאסף כל ירא וחרד בדבר ה' ולבו דוה עליו יבא לחנות אר בא יפתח פיהו בתפלה ובתחנונים להזכיר נשמתה לטובה ומי שיהי' לו העדר כבודו לפי דעתו יתן איזה פרוט' לעני כשר לומר עבורה קדיש וזה הוי חסד של אמת אשר יעשו עם המת ועמדי ושכרם כפול מן השמים ואני מבקש אולי אזכה שיהי' חוזר בדפוס חבורי זה אני מבקש וגוזר על המדפיס שיהי' מדפיס הקדמה זו ולא ישמטנו כי זה עיקר כונתי לזכרון לנשמת' עדי עד עד ביאת משיחנו:

והנה לעשות עוד נייח רוח לנשמת'' אזכיר כאן מה הרהיבוני רעיוני בשבת שנפטר' הן לשברון לבי הן מה שחדשתי כך בפ' שמיני במיתת בני אהרן אזכיר כאן להיות ד"ת מגינין עלי' להוליכ' בדרך ישר לא תכשל לג"ע אמן וזה"ל בחבורי לתורה פ' זו והנה גם שנה זו חדשנו הרב' בפ' זו בעזה"י אך לא אעתיק רק מה שמדבר ממיתת בני אהרן דהוי דבר מענינו גם בבני אהרן הארכנו הרבה בעזה"י בכל שנה ושנה אך לא נעתיק רק מ"ש בשנה זו בעזה"י מענין מיתתם:

בפסוק הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם. ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום וכו' להבין הכונה בזה וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י בכמה אנפי וכעת נראה עוד בעזה"י ונקדים מ"ש המקונן קפיטל ה' זכור ה' מה הי' לנו וכו' יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות וכו' אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו ונראה הכוונה דהנה אמרו חז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ונ"מ לקבלונהו בשמחה והנה טעם השמחה בזה הוא כי הנה אנחנו חייבין לו ית' וכמ"ש במדרש כי תשא שאמר הקב"ה למשה רבינו חייבין לי בני ישראל אמור להם שישלמו לי וכו' והנה קיי"ל פריעת בע"ח מצוה אך זה אם פורע מדעתו עושה מצוה אבל אם גובין ממנו הב"ד בע"כ אינו נחשב לו מצוה וכיון שהקב"ה גובה מן האדם בע"כ לא נחשב לו למצוה אך אם:

שמח בעונש זה נחשב לו כפורע מדעתו ונחשב לו למצוה לכך ראו לשמוח ח"ו ברעה כדי שיחשב לו זה למצוה וז"ש המשורר צר ומצוק מצאוני מצותיך שעשועי כלומר כיון דהוי מצוה לפרוע חוב לכך מצוה זו הוי שעשועי ואני שמח בקיום מצוה זו גם כיון דאחז"ל בפסוק מזמור לדוד קינה לדוד מבעיא לי' אלא לבע"ח קודם שפרע הוא עצב לאחר שפרע הוא שמח. וזה הוי כוונת המדרש בקהלת בפסוק עת ספוד ועת רקוד וז"ל עת ספוד בשעת האבל ועת רקוד אחר האבל והיינו דהוי קשה לו דאם הכוונה על ענין אחר הו"ל לומר להיפוך עת רקוד ועת ספוד דתמיד האדם כשנולד הוי עת רקוד וכשמת הוי עת ספוד והו"ל לומר להיפוך ובע"כ דקאי על האבל ובזה הוי תחלה עת ספוד ואח"כ עת רקוד אך לשמחה מה זו עושה רק הכוונה כנ"ל דלאחר שפרע שמח. ולכך אם שמח אחר האבל מוכח דמאמין דבזה פרע חובו וא"כ הוי פריעת חוב לבע"ח מצוה ונחשב לו למצוה אבל אם אינו שמח א"כ אינו אומר דהוי זה פריעת חוב לכך לא נחשב לו למצוה כיון דלא פרע מדעתו וזה הוי כוונת התנא באבות מ"ש ונפרעין ממנו מדעתו ושלא מדעתו ואיך משכחת לה מדעתו אך הכוונה אם מקבל בשמחה הוי מדעתו. אבל אם אינו מקבל בשמחה הוי שלא מדעתו ולפ"ז הנה ישראל מתחילין לקבול זכור ה' מה הי' לנו וכו' ומה זה קובלנא אדרבא על מה שכבר הי' ראוי לקבל בשמחה. לכך אמר דהרי הטעם לקבל בשמחה זה הוי עבור לקיים פריעת בע"ח מצוה הרי למ"ד פריעת בע"ח מצוה יתומים פטורין דיתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו וז"ש יתומים היינו ואין אב א"כ אין אנו צריכין לפרוע חוב אבותינו והרי אין חוב זה שלנו רק אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו ועל חוב אבותינו ליכא מצוה ואם אינו בתורת פריעת חוב א"צ שמחה. והנה הן הנה דברי אהרן דאימתי שייך לשמוח ביסורין אם יודע חטאו ומשער שפרע כל חובו ביסורין הללו אז שייך לומר טעם הנ"ל לאחר שפרע שמח או בסתמא שאינו יודע חטאו אז מן הסתם אומר כיון דאין הקב"ה ותרן מן הסתם אין מגיע לו עונש יותר וא"כ כבר נפטר מחובו לכך ראוי לשמוח ביסורין אבל אם יודע חטאו שהוא גדול ומשער בנפשו דעדיין לא פרע כל חטאו אין לו שמחה וע"ד משל מי שלא ידע שיש עליו חוב ונתעורר עליו חוב גדול ועדיין לא פרע רק קצתו אין לו שמחה וזה הוי דבר יעקב במ"ש בפ' וישב ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה דהיינו דבא להתנצל למה אינו מקבל הרעה בשמחה לכך אמר שהוא מתאונן רק על חטאיו כיון שמקובל שאם ימות אחד מבניו בחייו יהי' בגיהנם א"כ מוכח דמיתת בן אחד אינו פרעון כולו לכך אין לו להיות בשמחה והן הנה דברי אהרן שבאמת לפי גודל חטא העגל לא הוי די לכפר בשני בניו ותדע דהרי אחז"ל בפסוק גם באהרן התאנף ה' מאוד להשמידו דנתחייב בכולם רק שמשה רבינו ביקש ממנו ית' ונשארו ב' א"כ מוכח דלא הוי בשני בניו כפרה על כל חטא אהרן אך זה תלוי למי נחשב עיקר העגל דיש דעות דס"ל דישראל גופייהו עבדו לו ויש דס"ל דהם לא חטאו רק הערב רב ולישראל הוי רק חטא דלא מיחו והנ"מ הוא כך אם נחשב גוף העגל לישראל הוי חטא גדול לאהרן מאוד שגרם להם חטא כזה אבל אם הוי גוף החטא רק לערב רב וישראל רק לא מיחו א"כ בשביל מה דגרם לערב רב החטא אין הם חשובין לפניו ית' ואין חטאו גדול ומה דגרם לישראל שחטאו במה שלא מיחו נמי אין החטא גדול כל כך ואם הוי כן הוי די במיתת ב' בניו והנה זה הוי דברי אהרן דמה דאונן אסור בקדשים היינו מכח דקדשים צריך להיות בשמחה ואונן אסור בשמחה אך משה רבינו אמר דצדיקים כאהרן ובניו יש להם לקבל הרעה בשמחה ומותר בקדשים ואהרן אמר דודאי אם הי' פורע כל חובו הי' בשמחה אבל לב יודע מרת נפשו דעדיין לא פרע כל חובו והיינו דמעשה העגל נחשב לישראל ולא לערב רב וראי' דהרי הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם דישראל הקריבו חטאת ועולה לכפר על העגל כידוע ואם הוי בהם רק חטא שלא מיחו זה הוי רק עשה הוכח תוכיח ולא שייך עליהם קרבן ובע"כ נחשב חטא העגל לישראל עצמן וא"כ יש לו חטא גדול ואין בזה עדיין פרעון כל החוב ואי אפשר להיות בשמחה לכך אסור בקדשים:

והנה טעם הספק על מי נחשב החטא הוא כך דודאי הערב רב עשו העגל ולא ישראל רק דהם אמרו לישראל אלה אלהיך ישראל אשר העלוך וא"כ כיון דישראל שתקו ולא ענו הנה לפעמים מצינו דשומע כעונה ושתיקה כהודאה דמיא ולפעמים מצינו דלא הוי כהודאה רק יכול לומר לא חששתי להשיבך עיין בש"ך חו"מ סי' פ"א וא"כ ה"נ הוי ספק זה