נאם דוד (רמב"ם) צט

המתניתין משמע דאף למ"ד אין ברירה. קא פריך ניפוק חדא להדי בלבא והנך כולהו לישתרי עד שאוקמו לה כגון דטפי דמי כלב וכו'. ודלא כהתוספות דמפרשי דקא פריך למ"ד דיש ברירה דאנהו מפרשי הכי משום דבכורות קא מוקמו לה למ"ד דיש ברירה. אבל רבינו לא ניחא ליה בהאי פירושא כיון דסתם קא פריך. וכמ"ש דמשמע דלאו סוגיא לא ס"ל כסוגיא דבכורות. וטעמא רבא איכא כיון דזה טלה וזה כלב הרי הוא בלוקח טלה ממנו בדמי הכלב. שאפי' למ"ד יש ברירה היכא שחלקו גדיים נגד תיישים מקרי לקוחות. כ"ש למ"ד אין ברירה שלקוחות מקרי והרי הוא מתיר כלב. ותקשי הקושיא דש"ס ניפוק חדא להדי כלבא והנך כולהו לישתרו. ולהכי תירץ לו דלא שיו כולהו להדי הדדי ושוי האי כלבא טפי מחד מנייהו והאי טיפיונא דכלב שרי בכלהו. ורבינו נקט לסוגיא דתמורה דהיא עדיפא דקאמרי הכי על במתניתין דתמורה דמקומה עדיף: ועוד י"ל דרבינו סבר דבבכורות דנקט הקושיא על מ"ד דיש ברירה לאו משום דלמ"ד אין ברירה לא קשה. דודאי קשה ומטעא דהרי לקוחות הם אלא דפריך תחלה לטעמא דברירה דהיא קשיא מבוארת דליברו חד מנייהו וכו'. וכד תרץ לו דהכא עסקינן דלא שוו כולהו להדדי וכו' הרי לא שייך להקשות לאידך מ"ד דאין ברירה דהם בלקוחות. דהא תתורץ גם כן מהאי אבל בתמורה שלא הזכירו שם פלוגתא דאמוראי דאיכא מ"ד יש ברירה לא הקשה אלא על פשטא דמתניתין. דהיא תקשה כיון דזה כלב וזה טלה ניפוק חדא להדי כלבא וכו' שזה מכירה היא וכמ"ש ותרץ לו כגון דטפי דמי כלב וכו' ולהכי פסק כהאי אוקמתא דאוקמו למתניתין ורוק

פ"ז דין ה' ויראה לי שאם עישר בהמה משנה על שנה הרי זה מעשר מפני חומרת הקדשים שהרי לא הקפידה על בהמה בפירוש שיהיה שנה שנה ע"כ. הנה דברי רבינו מבוארים דלא אמר מפני חומרת הקרשים לבד אלא משום שלא הקפידה על מעשר בהמה בפירוש. ולפי זה יתום ומחוסר זמן כלאים דהם נפקי מג"ש מתחת תחת מקדשים. ואפ"ה. כתב רבינו שהם פטורים לגמרי ולא כתב שאם עשרם. הוי מעשר משום חומרא דקדשים. הוא משום דמקרי שהקפידה תורה בפי' מג"ש דתחת תחת. אבל במעשר בהמה אע"ג דאתי מהקשא דמעשר דגן מ"מ לא מקרי בפירוש. שכל פסוק זה הוא איירי במעשר דגן אלא משום דכתב עשר תעשר. דרשי בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן. שאינו מפורש בכתוב דאיירי במעשר בהמה. וזהו שכתב רבינו שלא הקפידה תורה על מעשר בהמה בפי' שיהיה שנה שנה

ומעתה לא קשה מה שהקשה הרל"מ ז"ל על רבינו בר"ה אין מעשרין וכו' יעו"ש. ומה שתרץ הוא ז"ל דכאן משום דאיכא ק"ו וכו' יעו"ש. אין זה משמעות דברי רבינו שכתב שהוא משום שלא הקפידה תורה על בהמה בפירוש. דהוא משמע כמו שכתבתי כן נלע"ד

דין ט"ו ואלו הן שלשה זמנים ביום ט"ו קודם הפסח. עיין למה שהקשה הרל"מ ז"ל על רבינו וכתב שהמפרש שם כתב דלא אמרו כן בגמ' אלא כשהיו מקדשין על פי הראיה אבל דברי רבינו ז"ל הם בזמן הזה שמקדשין ע"פ העיבור וכו' וכתב שם המפרש. דשלחו למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר היינו לפי החשבון. ותמה עליו הרב הנזכר דאם כן אמאי איתותב ממתניתין הא מתניתין לא איירי אלא על פי הראייה והא דמר עוקבא על פי החשבון והניח בצ"ע

ולעד"ן שכוונת דברי המפרש שדברי הש"ס כך הוא דשלחו למר עוקבא דאפילו בזמן שעושין על פי הראיה עושין אדר הסמוך לניסן לעולם חסר כפי החשבון ולכן אותבוה ממתניתין ורבינו שאיירי בזמן הזה שאין מקדשין אלא על פי החשבון עושין לעולם חסר. כמו ששלחו למר עוקבא שלעולם חסר שיעשו לפי החשבון. דנמצא שלפי החשבון לעולם חסר שלכן פסק רבינו שלעולם חסר

פ"ח דין ד' יצאו ט' וי' כאחד בין שקרא שניהם י' בין שקראם ט' שניהם מוקדשין ויאכלו במומן ואינן קרבים. הכוונה שאם קרא שניהם י' הרי כבר כתב שאם קרא לתשיעי עשירי נתקדש ואינו קרב אלא נאכל במומו. וכיון שעל שניהם קרא י' ובכל. אחר יצא בתשיעי שניהם נתקדשו ויאכלו במומן ואין קרבים. ואם קראם ט' הרי י' הוא קדוש מאליו וכיון שיצאו בבת אחת הרי בכל אחד מעורב החולין והעשירי ואם כן אי אפשר להקריב שום אחר מהן אלא נתקדשו משום העשירי שבהם ויאכלו במומן. וזה שאמר רבא קראן תשיעי עשירי וחולין מעורבין זה בזה ולא הזכיר זה רבינו בדבריו לפי שהוא כלל בין שקרא שניהם י' בין שקרא שניהם תשיעי. ואמר וכן אם יצאו עשירי וי"א כא' אם קראן י' הרי י' וי"א מעורבין זה בזה והם כמו מעשר. שנתערב בשלמים. כמו שאמר לעיל שאם קרא לי"א עשירי יקרב שלמים. ולפי שאלו שניהם קראן י' הרי בכל אחר יש י"א. ודינו שיקרב שלמים ומעורב עם המעשר והם כמו מעשר שנתערב בשלמים שיאכלו במומן. ואם קראן י"א הרי מעורבין העשירי והחולין מעורבין זה בזה. שי"א חולין והי' קרוש אע"פ שלא קרא לו שם לכן יאכלו במומן. ורבינו לא איירי לענין מלקות אם גזז או עבר דפשיטא ליה דאף בחולין מעורבין לוקה דהשתא מיהא איכא קדושה בהאי. והוא עובר וגוזז בו כן נלע"ד ולא קשה מה שהקשה הרל"מ ז"ל

הלכות שגגות

פ"א דין ב' והמגדף מפני שאין בו מעשה. עיין להרל"מ ז"ל מה שהקשה על רבינו על זה. ואנכי איש צעיר דלא קשה דרבינו לא גריס כגירסת רש"י ז"ל אלא כמו הגירסא שלפנינו עם תיקון לשון דלא גריס אמרי ליה ליתן כרת למקלל אלא כך היא גריס אם ליתן כרת במקלל הא כתב במקלל חטאו ישא וכו' ומפרש כמו שמפרשין התוספות וז"ל. כלומר השיב ר"עק לרבנן כדמפרש ואזיל דלכרת גרידא לא אצטריך דבג"ש אתיא מפסח עכ"ל. והכוונה דשמע ר"עק לרבנן דלכרת גרידא אתיא דלא כוותיה דס"ל מדכתביה במקום קרבן דמייתי קרבן וקא מקשה עלייהו דא"כ למאי אצטריך למיכתב כרת כלל כיון דאתי בג"ש.. הרי דלרבנן מוקמיה ליה במברך את השם ולא ס"ל כר"עק דאמר מדכתביה במקום קרבן דמייתי קרבן דס"ל דכתביה הכא במקום ע"א לומר שהמברך את השם כמו ע"א דשניהם כופרים בעיקר הם ורבינו פסק