נאם דוד (רמב"ם) צח

ג' בני הכנסת. דמשמע דאין התרתו צריך מומחה ומה שאמרו עצה מאי קמ"ל תנינא בכור שנסמית עינו וכו' דמשמע דשוין הם הוא משום אכתי לא ידעי מה שאמרו אחר כך בש"ס הך מימרא דשלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחין. והוה משמע דמתניתין איירי במקום מומחה להכי קא מקשו מאי קמ"ל תנינא בכור וכו' אבל כד האי מימרא אוקמו למתניתין דוקא בשאין מומחין. הוי חידושא קמ"ל בודאי מה שאמרו משום ר' יהודה נשיאה התרת בכור בחוצה לארץ ע"פ שלשה בני הכנסת. דהוא אע"פ שיש מומחה והשתא לא קשה מה שהקשה הרל"מ ז"ל כן נלע"ד

פ"ד דין י"ג בהמה שיצא' מלאה וכו' ואין לנפלי בהמה פטירת רחם עד שיעגילו ראש כפיקה של ערב. עיין מה שכתב הרל"מ ז"ל וז"ל ואולי דהר"א ז"ל בהשגות מפרש כפירוש רש"י ז"ל דלענין טומאה קאמר וזהו שאמר ועיקרא דמלתא על הך מתניתין דאהלות וכו' וכוונתו להשיג על רבינו ז"ל שפי' הדבר לענין פטירת רחם ע"כ. ואני אומר דודאי שרבינו גם הוא מפרש כפירוש רש"י וכמו שביאר ז"ל בסוף הל' טומאת מת. ומשם למד ג"כ לענין בכור שאם הנפל הועגל ראשו כפיקה של ערב הוי נפתח רחמה בראשון ושלזה הביאו זאת בבכורות

פ"ו דין ב' מעשר בהמה נוהג בחולין אבל לא במוקדשין. עיין להרל"מ ז"ל שהקשה על רבינו דבהל' טוען פ"ה דפטר הקדשות משבועה למה לא חלק בין הקדשות להקדשות דקדשים קלים לר' יוסי חייב בשבועת הפקדון דממון הדיוט הוא. ומדברי רבינו ז"ל לא חילק שם משמע דסובר דהדין שוה בכל הקדשים. וכמ"ש ה"ה דר"ש דחילק במשנה בין קדשים שחייב באחריותם לית הלכתא כוותיה. משמע דאית ליה דכוונת רבינו ז"ל דאין לחלק בין קדשים לקדשים

ואנכי איש צעיר נראה לי דלא קשה דהא דמקשה על רבי מכח דיוקא שלא חילק משמע דסובר דהדין שוה והוה ליה להקשות ממה שכתב בפ"ב מהל' גניבה שהגונב קדשים פטור מן הכפל ומתשלומי ד' וה'. בין קדשי קדשים בין קדשים קלים וכו' שהוא כתב בפירוש בין קרשים קלים. והרי הוא ס"ל כר"י דקדשים קלים ממון בעלים הוא משום דלא קשה מהתם דהוא משום דכתב שם רבינו שנאמר וגונב מבית האיש ולא מבית הקרש. ואע"ג דאצטריך לדרשא מבית האיש ולא מבית הגנב. אפ"ה שפיר דרשינן נמי ולא מבית הקדש דשתי הדרשות איתנהו בגמרא. וכיון שכן רעהו דכתב קרא ברישא דעניינא רעהו ולא של הקדש. אפילו בקדשים קלים איירי שאינו נשבע דלאו רעהו הוא וכמו שכתב שם רבינו וכמו שכתב הרב ז"ל שם על דברי רבינו שכתב שם שאינו משלם אלא הקרן בלבד שנאמר ישלם שנים לרעהו לרעהו ולא להקדש. ובהגונב קדשים מבית בעלים כתב הרי פטור מן הכפל ומתשלומי ד' וה'. שנא' וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. דאצטריכו תרי קראי דאי מחדא וכו'. ולהכי כתב רבינו וכו' קרא דוגנב מבית האיש יעו"ש. דמשמע דכיון דכתיב וגונב מבית האיש גילה דרעהו דכתב בהאי עניינא בין קרשים קלים בין קדשים שחייב אחריותם כולהו לא מקרי רעהו ודוק

דין ב' מעשר בהמה אסור למכרו וכו' ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח ובמוכר יפת תואר כמו שיתבאר במקומו ע"כ

הנה רבינו בספר המצות מצות רס"ג כתב שאם מכר. יפת תואר לוקה ולפי מה שכתב כאן שאם שלא קנה לוקח אינו לוקה כיצד אמר שם שלוקה ואם נאמר ששם כתב בדברי רבא. א"כ אמאי לא כתב שם במוכר חרמי כהנים שלוקה. וכן מבואר מעשר בהמה לא כתב שלוקה. ועל דבריו בכאן קשה לי שכתב ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום. דמאי יש חילוק בין מוכר חרמי כהנים לזה עד שאמר ויראה לי והלא כמו שכתוב שם לא ימכר ולא יגאל ג"כ כתוב כאן לא יגאל ומפי השמועה למדו שאף איסור מכירה במשמע שאינו נגאל ולא נמכר כלל ואם כן כמו שם שלא קנה לוקח גם כן כאן: ונראה לע"ד שמה שכתב רבינו ביפת תואר שלוקה הוא ט"ס וצריך לומר שאינו לוקה וילמד הדבר מעניינו שכתב שם שלא יעבירה ויניחנה אצלו כשאר השפחות שלא תשאר אצלו על דרך העברות שלא כתב שאם יניחנה אצלו לוקה שהיא אינה נקנית לו על דרך העברות ולכן אינו לוקה: והנה ממה שכתב כאן כיון שלא קנה לוקח אינו לוקה הוא מבואר שפסק כאביי דהיכא דלא מהני לא להם. ולפי שבש"ס כד הקשו לאביי מחרמי כהנים שאין פודים אותם אלמא לא מהני הוא מבואר דלא עשה כלום אלא נותנין לכהן כדקתני בפירוש. אבל גבי מעשר דפריך מניה דלא מהני הוא דלא יוצא מקדושתו על ידי פדיון וכמו שפירש רש"י שם. אבל לענין מכירה לא נזכר שאינו קונה לוקח ואף ע"ג שאסור למכרו אפשר דקנה להכי כתב רבינו ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח. דסבירא ליה אע"ג דליכא גילוי במכירה דלא קנה לוקח. כיון שכתב בו לא יגאל ומפי השמועה למדו שזה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע הרי שוה לדין מוכר חרמי כהנים. וכמו ששם שלא קנה לוקח גם כן במעשר בהמה לא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה: והנה בהל' גזלה בפ"א דין ט' כתב רבינו כל החומד עבדו או אשתו וכו' הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תחמוד ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה. הוא נמי כדברי אביי והא דאהנו מעשיו אע"פ שאין לוקין הוא משום דטעם שאין לוקין הוא שאין בו מעשה הא אם היה בו מעשה היה לוקה להכי אהנו מעשיו. אבל מדברי הרב המגיד שם נראה שהוא סובר שרבינו פסק כרבא וא"כ קשה מכאן שנראה שרבי' פסק כאביי וכמו שכתבתי: ונראה לי שכוונת דברי המגיד לפי שכתב בתחילה שדברי רבינו מהמכילתא ומשמע שאהנו מעשיו ולפי שלא תקשה מינה לדברי רבא שאמר שלא אהנו מעשיו לכן כתב שגם לדברי רבא אתיא המכילתא דהכא שאני כיון שנתן הרמים הוי כעין. גוזל צמר ועשה ממנו בגדים שקונה בשינוי. ומה שאמרו בסוגיין דפליגי בשינוי קונה קונה הוא דפליגי בתירוצם דמתרצין וכדפירש שם רש"י ז"ל באידך לישנא יעו"ש ודוק

דין י' ואע"פ שחלקו גדיים כנגד גדיים וטלאים כנגד טלאים וכו'. עיין להרל"מ שהקשה על רבינו דאיך כתב בהל' איסורי מזבח סוף פרק ה' וכו' דנמצא דרבינו ז"ל במזכה שטרא לבי תרי. ונלע"ד. דרבינו ס"ל כיון דבתמורה אוקמו כך אוקמתא על