נאם דוד (רמב"ם) פז

ולא כלום הוא דוקא בכי הך גוונא. אבל לא אמר על שחיטת פר השני היכא דנשפך הדם קודם שיגמור המתנות דצריך להביא פר אחר. שבזה ודאי שתהא החפינה קודם שחיטת הפר השני וכמ"ש וכדהקשו בש"ס על דברי ר' חנינא תנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה בפנים. ואם איתא יחזור ויחפון מבעי ליה הכוונה קודם שחיטת הפר השני שודאי הכי עדיף וכמ"ש. ותירץ לו בקטורת לא מיירי שמוכרח שהתנא לא דבר בענין הקטורת. שהרי שאם הקטיר הקטורת קודם שחיטת הפר ודאי שלא עשה כלום וא"כ לדידך נמי תקשה שיחזור ויחפון ויקטיר מבעי ליה לתנא לומר כך ולמה לא אמר כך אלא משום שבקטורת לא קא מיירי שלא דבר התנא בענין הקטרת ואין צריך להגיה בדברי רבינו כמו שכתב מרן בכ"מ כן נראה לי ודוק

דין י"א נתחלפו הכוסות ולא ידע וכו' וחוזר ונותן מן הראשון אחת למעלה ושבע למטה. כתב מרן בכ"מ ויש בלשון רבינו תוספת שכתב וחוזר ונותן מן השני אחת למעלה ושבע למטה וצריך למוחקו ע"כ משמע שצריך למוחקו ולא יגרוס נמי מן הראשון

וקשה לי על זה דהא מוכרח לומר שרבינו איירי במתנות שבהיכל שמתנות לפני ולפנים א"א מטעם דשעיר ששחטו קודם הזיות הפר לא עשה ולא כלום וכמ"ש הר"י קרקוס שהביא בכ"מ: ועוד ממ"ש רבינו בדין ד' הקדים דם השעיר לדם הפר בקדש הקדשים קודם שיגמור עבודתו וזה מדם הפר כמצותו ואח"כ יביא שעיר אחר וישחוט אותו ויזה מדמו בקדש הקדשים כמצותו ויפסל ראשון וא"כ בזה שנתחלפו הכוסות אע"פ שנתן מן השני כוסות הרי שמא הראשון של השעיר והשני של הפר וכיון שנתן של הראשון שהוא של השעיר קודם כיצד מהני במה שנותן מן השני הא הקדים דם השעיר לדם הפר והוא צריך שאחר שיזה מדם הפר יביא שעיר אחר וישחוט אותו ויזה מדמו. ומשום זה מוכרח לומר דאיירי במתנות שבהיכל דסגי במה שיחזור ויזה מדם השעיר פעם שניה. וכיון שכן מאי מהני במה שנותן מן הראשון ומן השני דוקא. והרי אפשר דכוס ראשון של השעיר וכוס השני של הפר. והרי הקדים דם השעיר לדם הפר ודינא הוא שיחזור ויזה מדם השעיר פעם שניה. וא"כ צריך לגרוס וחוזר ונותן מן הראשון כמו הגירסא שלפנינו משום שאם הוא של שעיר הרי חזר והזה ממנו פעם שניה כדינו. ואפשר לומר שגירסתו של מרן הכ"מ היא כמו הגירסא שלפנינו. ועוד כתוב וחוזר ונותן מן השני ועל מה שעוד כתוב מן השני הוא שאמר שצריך למוחקו. שזה תוספת שלמה צריך להזות פעם רביעית מן השני שבשלשה פעמים סגי. וכן מבואר בש"ס דבשלשה פעמים סגי. דהכי איתא בגמרא בפרק הוציאו לו נתערבו כוסות בכוסות נותן וחוזר ונותן וחוזר ונותן שלשה פעמים וכתב עלה רש"י ז"ל נותן אחד למעלה ושבע למטה וחוזר ונותן מן השני וחוזר ונותן מן הראשון וכו'

הלכות מעילה

פ"א דין ג' כל המועיל בזדון וכו' אם נהנה בשוה פרוטה לוקה הנה ממה שהוציא הכתוב לאו דאזהרת מעילה מפסוק זה. ומשמעות הכתוב בי תמעול מעל משמע משום שנהנה מקדשי השם הרי משמע הנאה. וכיון שבאה האזהרה מפסוק לא תוכל לאכול הרי מפורש שיצא מזה שהאוכל מבשר עולה לוקה כיון שהוציאו הכתוב בלשון אכילה ולהכי רבינו בפרק י"א מהל' מעשה הקרבנות דאיסור אכילת בשר העולה ממקרא זה נפיק. וממה שהוציא הכתוב בלשון שהוא משום מועל משמע כל שהוא נהנה מקדשי ה' ושיערו חכמים ששיעור הנאה הוא שוה פרוטה. וכמו שהוא שיעור לקדש בו אשה ולאו דוקא בשר העולה שהרי במעילה כתב מקדשי השם סתם. וכיון שכן אם אכל כזית מבשר העולה ונהנה בשוה פרוטה חייב שני מלקיות ואם אכל כזית ואינו שוה פריטה חייב משום אכילה שסתם אכילה בכזית. ואם לא היה בו כזית ושוה פרוטה חייב משום דנהנה מקדשי ה'. וכתב אזהרת אכילת בשר עולה בפסוק זה ואע"פ שהוא יוצא ממקרא דמנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הוא לומר שחייב משום אכילה נמי אף על פי שמתחייב במעילה כיון שבא אזהרת המעילה בלשון אכילה לומר שיתחייב משום אכילה ומשום מעילה. דאם היה אזהרת המעילה שלא בלשון אכילה הוה משמע היכא דאיכא באכילה שנהנה בשוה פרוטה. ואפי' אם היתה אכילה בכזית אינו חייב על האכילה נמי. כיון שעל ידי האכילה זו היא המעילה שמעל שנהנה בקדשי השם ומתחייב במעילה. למה יתחייב משום האכילה נמי שלא בא לאו דאכילה אלא היכא דאכל כזית. אע"פ שליכא הנאת שוה פרוטה מתחייב משום אכילה דקדש ובא לאו דאיסור הנאה מן קדשי השם הוא לחייבו אפילו אכל פחות מכזית. לכן בא אזהרת המעילה בלשון אכילה לומר שאם היתה הנאת שוה פרוטה באכילת כזית שהוא סתם אכילה חייב נמי משום איסור אכילת בשר עולה. שלהכי אצטריך רחמנא לכתוב אזהרת אכילת בשר עולה מלא תוכל לאכול וכו'. ולא סגי מלאו דכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל: ומעתה לא תקשי על רבינו שזה הלאו של ונדריך לא היה לו להביאו בהל' מעשה הקרבנות. כי אם בהלכות מעילה שודאי איסור אכילת בשר עולה הוא מזה הפסוק ואזהרת מעילה נמי מזה הכתוב הוא ולא מנאו כאן בהלכות מעילה כיון שהוא מתחייב בלאו זה אף על פי שאין בו הנאת שוה פרוטה שהוא דין המעילה אלא כיון דשייך בו דין מעילה היכא דאיכא באכילה הנאת שוה פרוטה ניתן לאזהרת מעילה כן נ"ל שזה דעת רבינו ודוק

דין ז' כל קדשי מזבח וכו' והגוזז את השור או העובד בצאן לוקה מן התורה. כתב המש"ל על מה שהקשו התו' בפ' י"ג דמעילה אההיא דאמרה אתיא העברה העברה דאמאי אצטריך קרא לכתוב ולא תגוז בכור צאנך וכו' דלא הבין קושייתם דהא אצטריך קרא דולא תגוז למלקות וכו' ע"ש: ונלע"ד דהתו' קא מקשו לפי פשט הש"ס דאמר מנהני מלי דמשמע דשואל על עיקר האיסור דמנא לן דאסור ואמר דגמר העברה העברה וכו' דמשמע על עיקר האיסור ועל זה קא מקשו התוס' דאמאי אצטריך קרא לכתוב ולא תגוז בכור צאנך לאסור והא איסור נפיק ת"ל מתזבח ולא גיזה ומתרצי שפיר דאי לא כתיב קרא דהכא לאסור חלב המוקדשים לא הוה דרשינן גבי פסולי