נאם דוד (רמב"ם) פו

אלא פיסול דוקא וכדאמר ר' יוסי בר' חנינא ואמר אלא הא והא רבנן ולא קשיא כאן בחטאות החיצוניות כאן ץ בחטאות הפנימיות: ך

פרק י"ט דין ג' פרים הנשרפים ושעירים וכו'. כתב מרן בכ"מ דהר"י קרקוס ז"ל תמה על רבינו שכתב ספק זה וכו'. ותירץ שסובר רבינו שמ"ש שם הוא קודם שידענו שאין זריקה מועלת לאכלו אבל אחר שהעלינו במעילה שאין זריקה מועלת אלא לשרפו כיון שיצא פסול באכילה כיון שעדיין לא הגיע זמנו יעו"ש. וקשה לי על תירוץ זה דהא התם כתב מרן בכ"מ דכבשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה הזריקה מועלת גם לאכלו. א"כ אכתי קשה על רבינו ואיך הונח לו למרן בתירוץ זה של הר"י קרקוס. ובודאי שדברי רבינו שם איירי על שיצאו חוץ לעזרה שלא הזכיר שם שיצאו חוץ לחומת ירושלם. ותמיהא לי על מרן הכ"מ שלפי דבריו נזכר בדברי רבינו שיצאו חוץ לחומת ירושלם עד שפירש דברי הראב"ד כמו שכתב. והן אמת שדברי הראב"ד שכתב ואולי וכו' אלא שדבריו מבולבלין הם כמו שפירש להם:

ואולי שהוא נכלל במה שכתב מפני שסוף הבשר לצאת שמשמע גם על אם יצא חוץ לחומת ירושלם:

ומ"מ דברי הר"י קרקוס הוא לפי פשט דברי רבינו אבל לפי דברי מרן לא אתו דבריו:

ואנכי איש צעיר נ"ל לתרץ קושיא זו שרבינו סובר דמה שאמר בש"ס דהבעיא היא אליבא דמ"ד עדיין לא הגיע זמנו לצאת דמשמע אבל למ"ד סופו לצאת לא תבעי דלא נפסל הוא לפי מאי דקס"ד לעיל בפרק כל התדיר דף פ"ט ע"ב דזה טעמו של ר' יוחנן. אבל לפי מאי דדחו ליה הוא הדין דבאימורין נמי פליגי ופירש"י ז"ל דגם באימורין מכשיר ר"י שזריקה עושה אותו ק"ק והא דפרש משום דסופו לצאת הש"ס קא מפרש ולאו מלתיה דר"י היא. אם כן לאו מטעם דסופו לצאת הוא דאמר ר"י אלא דזריקה מכשרת ליה. וכיון שכן מה שכתב רבינו בפ"א משום שסוף הבשר לצאת לאו דוקא אלא נקט הטעם הפשוט בבשר. אע"ג שאין צריכין לזה דהא באימורין דלא שייך האי טעמא. פסק דלא נפסל הזבח ואם החזירן מקטירן ואם לא החזירן נשרפין מכ"ש מבשר ק"ק. והנה בשר זה דפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שהוא נשרף. אפשר לומר דדומה לאימוריהן וכמו האימורין שיצאו לפני זריקה ולא חזרו דנשרפין. גם בשר זה דיצא לפני זריקה גם הוא נשרף להכי סובר רבינו דבעיא זו שבעי ר"א יציאה מהו שתועיל בפרים הנשרפים. הכוונה אם דנין בשר זה כמו אמוריהן דנשרפין אע"ג דזריקה מועלת ליוצא. או דנין אותו כמו בשר קדשים קלים דיצא חוץ לעזרה משום דסופו לצאת. דכבר כתבתי שרבינו שנקט בפ"א משום שסופו לצאת משום דזה הטעם פשוט לדברי ר' יוחנן. ועדיפא מניה אית ליה ר' יוחנן משום דזריקה מכשרת ליה דגם באימורין לא נפסלו. וכיון שכן בעיא זו אתיא גם אליבא דרבי יוחנן. והכי דייקי דברי רבינו שכתב בזה ספק אם הלינה והיציאה וכו' פוסלת בשרם כאימוריהן. דמשמע משום דבשר זה דומה לאימוריהן וכמו הבעיא דבעי בענין לינה אם מהני להו כמו בשר דבר אכילה או לא. להכי נקט להו רבינו ב' בעיות אלו הלינה והיציאה. אלא דהש"ס קס"ד דטעמא דר' יוחנן משום שבשר סופו לצאת. להכי קא מקשה ליה מאי קמבעיא ליה הרי סופו לצאת ועל סברא זו קאמר רבי ירמיה בר אבא אליבא דמ"ד עדיין לא הגיע זמנו לצאת וכו'. דמשמע דלמ"ד דסופו לצאת ליכא בעיא דודאי דלא נפסל. אבל לפי מאי דדחי ליה דרבי יוחנן איירי גם באימורין אע"ג דאין סופן לצאת וטעמא הוא משום זריקה. א"כ הבעיא אתיא גם לר' יוחנן אם דנין אותו כמו בשר קדשים קלים דהוא דומה לו שסופו לצאת. או כיון דנשרף דומה לאימוריהן דאם יצאו ולא חזרו דנשרפין גם אלו בשרם נשרף כמו שאר הפסולים. להכי פסק רבינו דנשרפין בעזרה מספק לחומרא ואע"ג דהוה בעי למפשט מלוי ודחי ליה. לא פסק דנשרף בבית הדשן השני כדתני לוי דאע"ג דדחי ליה מ"מ ספיקא הוא ומשום ספיקא נעביד כדתני לוי כיון דהבעיא היא אם יפסול בהן יציאה או לא. וכד דחי ליה שלא יפסול יציאה מספק זה לישרף כמו שאר הפסולין בעזרה דלהכי הוא דבעי לה

וכן אם יצא חצי הבהמה ברוב האבר אם מחזיקין אותן ביוצא הואיל ויצא רוב האבר או עדיין אין יוצאין שהרי לא יצא רוב הבהמה לפיכך נפסלו מספק וישרפו בעזרה ע"כ. לכאורה קשה כיון דבכולו עצמו הוא ספק די לנו שנחמיר עליו הוא עצמו לשורפו בעזרה מחמת ספק. ולא להוסיף להחמיר עליו ג"כ ביצא חציה ברוב אבר דמקרי יצא רוב הבהמה: וי"ל כיון דזה הספק דיצא חציה ברוב אבר אם מקרי רוב יפו: ג"כ בדינא אחרינא בדעלמא וכגון ההיא דחולין דף ע' דבעי רבא הלכו באיברין אחר הרוב וכו' דהוא ספק אחד דוקא ומחמירין ביה כמו שפסק רבינו ז"ל בהלכות בכורות פ"ד דין ט"ו דהבא אחריו ספק בכור משום ספק זה אם כן ג"כ הכא אע"ג דבכולו עצמו ספק הוא אם יוצא נפסל או לא כשאנו מחמירין משום ספק דשמא נפסל ביוצא גם כן שדינן עליה חומרא אחרינא מאי דאסתפק לן בעלמא אם בכי האי גוונא מקרי רובו דא הוא ככולו בכל מקום ומקרי ספק אחר

הלכות עבודת יום הכפורים

פ"ה דין ב' קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום אע"פ שהחפינה בעזרה צורך פנים בעבודת פנים היא ע"כ. משמע מדבריו אלה אע"פ שלא הקטיר הקטורת אלא חפן דוקא והיא נעשית בעזרה. ולכאורה אין זה עבודת פנים עד שאנו אומרים בה שאם שינה הסדר לא עשה כלום. אלא לא עשה כלום גם בחפינה אע"פ שהיא בעזרה משום דצורך פנים היא ובעבודת פנים היא. שבודאי שאפילו שהקטיר אחר שחיטת הפר הוא אצטריך לאשמועינן דלא עשה כלום. ולמטה בדין ח' כתב היכא דנשפך הדם של. הפר קודם שגמר המתנות שצריך להביא פר אחר ויחפן קטורת פעם שניה קודם שחיטת הפר. ואחר שחיטת הפר יקטיר הקטורת ואח"כ יביא דמו ויזה ממנו כדין עבודת פנים. אלא שהחפינה תהיה קודם השחיטה של הפר השני שאין נקרא משנה בה. כיון שנעשית כדינה אחר שחיטת פר א' ולא קרה לו מה שיפסידוהו. הנה יותר קודם שחיטת הפר השני וכמו שהשיב רבינו יהושע מבני בניו של רבינו. שכתב מרן בכ"מ שמה שאמר ר' חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה