נאם דוד (רמב"ם) פה

הרב הנזכר דמוכח מנייהו דשינוי בעלים ליתיה כי אם בזריקה. אינהו אזלי אליבא דרב אשי דמפיק שינוי בעלים דזריקה מן ונרצה לו לכפר עליו אם כן אמרינן דלא שייך שם בעלים אלא כזריקה דהיא עיקר הכפרה. דהיינו ששוחט או מקבל או הוליך ע"מ לזרוק דמו שלא לשם בעליו. אבל לפי אוקמתא הנז"ל בכל ארבעה עבודות איכא שינוי בעלים

פרק ט"ז דין י"ז חשב מחשבת זמן בשעת קמיצה אבל לא בשעת ליקוט הלבונה וכו'. עיין במש"ל שתמה על רבינו בדין זה דר"י אמר בהאי סוגיא הולכה כקמיצה דקמיצה היא עבודה בפני עצמה וידוע שהלכה כרבי יוחנן. ועוד מהך ברייתא שהביאו התם להקשות לר"ל שמעינן מינה דבקמיצה לבד מתפגל ולא בעינן שיחשוב בשעת ליקוט הלבונה משום דאין קמיצה בלבונה דהוי עבודה בפני עצמה וכן מתן כלי דקומץ לבד. וכן בהילוך דמתן כלי אליבא דכ"ע בקומץ לבד מתפגל. ולא בעינן שיפגל גם בלבונה אלא בהקטרה דוקא לפי שאז שניהם שום וכו'. ואם כן איך כתב רבינו בשעת קמיצת הקומץ ולקוט הלבונה או בשעת נתינת שניהם או בשעת הולכתן וצ"ע ע"כ:

ואנכי בעניי נ"ל לתרץ שרבינו יפרש מתניתין דלאו על ההקטרה קאי וכמו שמפרש לה רש"י ז"ל אלא על שעת הקמיצה. דהוא כתב בפרק י"ג מהל' מע"הק דכל העבודות דמנחה שוים. דבתחילה היו הסולת והלבונה ומוליכה אצל כהן וכו' ומסלק את כל לבונתה לצד אחד. וקומץ ונותן הקומץ לכלי שרת וחוזר ומלקט את כל לבונתה. ונותנה על הקומץ שבכלי ומעלהו על המזבח ומולחו. ונותנו על גבי האישים מכלי שרת ולמד זה מהא דתניא בריש פ"ב דסוטה דף י"ד ע"ב דתניא סדר מנחות כיצד אדם מביא וכו' ומסלק את הלבונה לצד אחר וקומץ וכו' ומקדשו בכלי שרת ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו ומעלהו ומקטירו בכלי שרת ומולחו ונותנו ע"ג האישים ע"כ. הרי הם שוים העבודות כלם וא"כ גם בקומץ שייך שחשב בליקוט הלבונה ולא בקומץ או בקומץ ולא בליקוט הלבונה. וכן בהולכה שהם שניהם ינתנו לכלי אחד. אם חשב בשעת הנתינה של הקומץ ולא חשב בשעת נתינת הלבונה או בהפך. או אפילו נתנם בבת אחת שייך שחשב שאני נותן הקומץ לכלי כדי לאכול שירים למחר. אושחשבאני נותן הלבונה לכלי כדי לאכול שירים למחר. וכן בהולכה חשב אני מוליך הקומץ הזה כדי לאכול השירים למחר. או חשב אני מוליך לבונה זאת כדי לאכול שירים למחר. וכן בהקטרה שינתנו שניהם על גבי האש מכלי אחר. שייך לחשב אני מקטיר הקומץ לאכול שיריים למחר. או חשב אני מקטיר הלבונה כדי לאכול שיריים למחר. ולפי זה האי בעיא דאיבעיא להו פגל בהולכה מהו. והכוונה מי הויא חצי מתיר ופליגי רבנן עליה דר"מ עד שיפגל בכל המתיר. אף בהולכת הלבונה לא אתיא כסברת האיך ברייתא דפרק ב' דסוטה הנזכר דהא גם בעבודת הלבונה היא עבודה שהרי נותנים אותה לכלי שדת. וגם לר"ל דאמר איכא נמי הולכה דלבונה משמע דאית לה הולכה לבדה. ולפי האיך ברייתא הלבונה היא עם הקומץ בהולכה אחת. ומכ"ש דלא אתו דברי ר"י שאמר בקמיצה דהויא עבודה שלימה דאין קמיצה בלבונה שהרי איכא ליקוט דלבונה שהיא כקמיצה. ומכ"ש דלא אתי האי מה שמתרצי לדעת ר"ל הילוך דמתן כלי ופירש"י דכשמוליכו לתתו בכלי דההיא עבודה שלימה היא דאין מתן כלי בעבודת לבונה. דהא להך ברייתא יש מתן כלי בעבודת לבונה:

ומשום זה מפרש רבינו דהך בעיא לא אתיא אלא אליבא דהך ברייתא אחריתי דקתני במה דברים אמורים בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך וכו'. דהכוונה דמפגלין בעבודת הקומץ או במאן כלי ובהילוך שאין שם עבודת מתיר אחר שאין קמיצה ומתן כלי בלבונה והילוך וכו'. דהיינו שגם רבנן מורים לר"מ בהני דהאי ברייתא פליגא האיך דפ"ב דסוטה הנז"ל. ועלה קא איבעיא להו ור"י אמר הולכה בקמיצה ור"ל פליג עליה. וקא מקשו עליה מהך ברייתא וקא לבסוף בקשיא. אבל להך ברייתא דבפ"ב דסוטה דס"ל דבכל ארבע עבודות איכא. גם בלבונה רבנן פליגי נמי אר"מ וסברי דאין מפגלין בחצי מתיר. ופסק רבינו כהך ברייתא שהביאו לה בפ"ב דסוטה וכן בתוספתא דמנחות ואתי לישנא דמתניתין דהכא דקתני פיגול בקומץ ולא בלבונה. דמשמע דעל שעת קמיצה קתני ולא כפירוש רש"י דפירש על שעת הקטרה קאמר. ומה שהביאו כאן האיך ברייתא להקשות מינה על דברי רב שאמר מחשב שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה אבל נתן הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה דברי הכל פיגל שכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה. דאע"ג דמתניתין דידן איירי בשעת הקמיצה והך ברייתא איירי בהקטרה. מ"מ קא פריך דהאי סברא שאמר רב מהאי ברייתא אינה שהרי פליגי נמי גם בהאי שנתן הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה שלא כדברי רב כן נלע"ד ודוק

פרק י"ז דין ג' טבילת אצבע בדם החטאות הפנימיות מפגלת וכו'. עיין במש"ל שהקשה על מה שאמרו בש"ס תני חדא טבילת אצבע מפגלת בחטאת ותניא אידך לא מפגלת ולא מתפגלת מאי לאו תנאי היא לא הא רבנן והא ר"ש ופי' רש"י ר"ש היא דאמר במתניתין הולכה לא מפגלת ע"כ דע"כ לא קאמר ר"ש אלא בהולכה דדם משום דעבודה שאפשר לבטלה היא אבל בטבילת אצבע שאי אפשר לבטלה חשיב עבודה: ןאנכי איש צעיר נלע"ד שלא ישנה קושיא בזה דהא האי ברייתא קתני לא מפלגת דלענין פיגול קתני. ומה דאמר רבי שמעון בן לקיש מודה ר"ש בהולכת חטאות הפנימיות שמחשבה פוסלת בהו הוא דוקא לפיסולא כדאוקים לה לקמן רבי יוסי בר חנינא: ובודאי אי אפשר לומר דלא ידע דברי ר"ש בן לקיש הנזכר דהא סתמא דש"ס הוא דקא שקיל וטרי הכי וליכא למימר דלא ידע מדקא פריך אי ר"ש מאי איריא טבילת אצבע האמר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין בו משום פיגול. ומשום פירכא זו אמר אלא הא והא רבנן. ולא קשיא כאן בחטאות החיצוניות כאן בחטאות הפנימיות וכו' דאם הוה ידע לדברי ר"ש בן לקיש. אדרבה היה לו להשיב לו והא לא אמר ר"ש אלא בהילוך דאפשר לבטלה. אבל טבילת אצבע דלא אפשר לבטלה מודה דמפגלת אלא הא והא רבנן וכו'. משום דהמקשה ידע לדברי ר"ש בן לקיש וידע דלפיסולא קאמר ולא לפיגול. וקושייתו כך היא אי ר"ש מאי אירי' טבילת אצבע דאינה מפגלת האמר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין בו משום פיגול