נאם דוד (רמב"ם) פד

פרק י"א דין ט' ריבה שמנה ולבונתה עד שני לוגין לכל עשרון וכו'. כתב מרן בכ"מ ומשמע דכי אמר ר' אלעזר גבי ריבה שמנה כגון שהפריש לה שני לוגין. שני לוגין דוקא וכו' ולא כדפירש"י שכתב אהא דאמרינן ולוקמה כגון דעריב שמן דחופן וכו' ולוקמה כגון דעריב ביה פורתה שמן וכו' עכ"ל. פירוש דלרש"י לא דוקא שני לוגין מדפירש ולוקמה כגון דעריב ביה פורתה שמן דחולין. משמע דפשיטא דשני לוגין דאמר לאו דוקא וקא פריך ליה אמאי אוקים לה שהפריש לה שני לוגין. הוה ליה לוקמה בדעריב בה שמן פורתה דחולין. דהפירכא היא אמאי אוקמא בשהפריש לה לוקמה בדעריב בה שמן דחולין ולא בשהפריש לה. ומ"מ שמן הנוסף הוא פורתה ושני לוגין דאמר לאו דוקא. ותירץ לו ר"א לא מבעיא קאמר לא מבעיא דחולין ודחבירתה דפסיל אבל הפריש לה ב' לוגין הואיל והאי חזי ליה והאי חזי ליה אימא לא ליפסול קמ"ל דהיינו דבכ"ש נקט ר"א דאם מעט שמן דתולין הוסיף דפסול בודאי. והכא אע"ג שהפריש לה שני לוגין דחזי ליה האי והאי חזי ליה אפ"ה פסול: ואע"ג שרבינו כתב דבשמן חולין הוא כל שהוא הוא משום דפשיטא ליה להש"ס דשני לוגין דאר"א דוקא קאמר. דיגיד עליו רעו יתיר לבונתה דלא מפסיל בפחות משני קומצים. אלא דקא פריך ליה דלוקמה כגון דעריב שמן דחולין דהוא פורתה ואמאי מוקים לה בשהפריש לה שני לוגין עד שאנו אומרים שני לוגין דוקא. לוקמא כגון דעריב בה שמן דחולין דהוא פשיטא דבכל שהוא פוסל. ותירץ לו ר"א לא מבעיא קאמר דהיינו שודאי הכי הוא דשמן דחולין בכל שהוא פוסל ולא מבעיא קאמר. לא מבעיא דחולין ודחברותיה דפסול שהוא נוסף של אחרים ושל חולין ואין טעם להכשירו. אלא אפילו הפריש שני לוגין דהאי חזי ליה והאי חזי ליה אפילו הכי פסולה אם הפריש שני לוגין והוסיף אותם אבל בפחות משני לוג כיון שאינו ראוי למנחה אחרת בטל הוא לגבי הלוג של המנחה. ואינו דומה לשמן של חולין דלא בטל כיון שהוא של חולין שם חולין עליו ואינו בטל במנחה כן נ"ל לומר שזאת כוונת מרן בדבריו הנז'

דין ב"ד קמן ונתן הקומץ למעלה וכו'. הנה רבינו מפרש לה להבעיא כפירוש שני של רש"י דקאי על הקומץ של המנחה וכפירוש של התוס'. אבל התוספות על פירושם דא"כ מאי קאמר אבל מקדש להפסל לענין טבול יום ובלינה. דהא מקמי הכי כבר נתקדשה כולה מנחה בכלי שרת ומיפסל בטבול יום ובלינה. ומשום קושיא זו פירשו לענין דלא מהני תו חזרה מאחר שנתקדש הקומץ על השלחן. ולפי דברי רבינו שנראה שפירוש דבריו להפסל שאמר שהוא לענין ליפסל בטבול יום ובלינה וכמו שכתב מרן בכ"מ א"כ קשה לו קושיית התוספות הנז' דהא מקמי הכי כבר נתקדשה כולה מנחה ליפסל בטבול יום ובלינה

ואפשר לומר דכוונת רבינו שאמר ליפסל הוא לענין דלא מהני חזרה מאחר שנתקדש על השלחן וכמו שפירשו התוס' ולא לענין טבול יום ולינה. ומה שכתב הכ"מ דרבינו מפרש כפירש"י בפירוש ראשון וכו' אבל מקדש הקומצים ליפסל דקדשי ליפסל בלינה. אין הכוונה שכך כוונת רבינו לענין פסול לינה. שמה שכתב כך הוא לדברי רש"י. והכוונה שהוא מפרש כפי' ראשון של רש"י שהוא לענין שאין הקומץ מתקדש שם ליקרב שעדיין יש לו לקדשו בכלי שרת ומקדש הקומץ ליפסל. ולא פירש מהו הפיסול שאמר רבינו

פרק י"ב דין ו' נסכים שקדשו בכלי שרת וכו' כתב מרן בכ"מ ונראה שרבי'. מפרש דהכי פריך מאי לאו דאיפסיל הזבח בשחיטה ואם. איתא דשחיטת זבח מקדש את הנסכים ולא קודם אמאי יפסלו בלינה. הא לא קדשו כלל דהא שחיטה דפסול לא. חשיבה שחיטה לקדושי נסכים וכו' וכן פי' רש"י בלשון אחד ע"כ. וקשה לי על זה דאמאי אמר שרבינו מפרש כפי' רש"י בלשון אחר שאדרבא הוא נראה מדברי רבינו שהוא מפרש כפירוש רש"י ראשון שהרי כתב לא קדשו הנסכים ליקרב שאינם ראוים ליקרב עם זבח אחר וכמו הקושיא מאי לאו דאיפסיל בשחיטה. וכיון דנפסלו בשחיטה נפסלו ליקרב ואמאי אם יש זבח אחר יקרבו עמו: ועוד קשה דאיך שייך לומר דהקושיא היא דאם איתא דשחיטת זבח מקדש את הנסכים ולא קודם אמאי יפסלו בלינה הא לא קדשו כלל. דמשמע דלא מיפסל בלינה משום קידוש כלי שרת. והא בפרק ב' מהל' מע"הק דין י"ב כתב רבינו בפירוש וז"ל והוא שלא קדשו הנסכים בכלי שרת אבל אם נתנן לכלי שרת. אם לנו יפסלו בלינה ע"כ. וכן ממה שכתב כאן ואם לא היה שם זבח אחר זבוח באותה שעה נעשו כמי שנפסלו. בלינה. משמע דאיירי בשלא לנו ומשום דנפסל הזבח ולא היה שם זבח אחר זבוח באותה שעה נעשה כמו שנפסלו בלינה וכן אוקמו לה בש"ס נעשה כמו שנפסלו בלינה ופסולין: ועוד דלפי פי' זה אם נפסל בשחיטה. לא יפסלו בלינה ורבינו כתב אבל בקרבן יחיד. ך וכו' אלא מניחן עד שיפסלו בלינה. פרק ט"ו דין א' כל הזבחים וכו' וכן אם שחט עולת ראובן לשם. שמעון וכו'. עיין במש"ל שתמה על רבינו דהא בשינוי. בעלים לא הוי אלא בזריקה כגון שוחט או מקבל או הוליך ע"מ לזרוק דמו שלא לשם בעליו. אבל אם שחט או קבל או הולך שלא לשם בעליו לא הוי שינוי בעלים.. משום דשינוי בעלים לא שייך אלא בכפרה וכפרה לא הוי אלא בזריקה וכו' וצ"ע ע"כ: ונראה לי דרבינו סבר כיון שבדף ד' ע"ב קאמר אלא אמר רב אשי. אתיא מאיל נזיר וכו' שתהיה עשייתו לשם שלמים. ואם אינו ענין לשינוי קדש וכו' תנהו ענין לשינוי בעלי' משמע דשנוי בעלים דומה לשינוי קדש שתהא כל עשיותיו לשם בעלים וקם ליה האי ילפותא דהא קא מסקי איכא למימר. הכי ואיכא למימר הכי שקולין הם ויבואו שניהם לישנא. אחרינא וחדא חדא תיקו במילתא. א"כ בשינוי בעלים. דומה ממש לשינוי קדש וכן דייק נמי מדאמר אחר כך לבסוף אלא אמר קרא זאת התורה לעולה וכו' ולזבח השלמים מה שלמים בין שינוי קדש בין שינוי בעלים בעינן לשמה אף כל בין שינוי קדש בין שינוי בעלים בעינן לשמה. אלמא דשינוי בעלים דינו בכל דבר כשינוי קדש. וכן דף ז' ע"ב יליף מדהקישן הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קדש בין שינוי בעלים. ועוד כיון דבשלמים ליכא כפרה היאך אתה אומר דלמנין זריקה קאי משום כפרה. ועוד דלענין בכור ומעשר ופסח הוא יליף והאי קרבנות בהו ליכא כפרה. ומה שאמר בש"ס בדף ה' ומה במקום שאם אמר וכו' וכן הנך בהנך מקומות שהביא