נאם דוד (רמב"ם) פב

לא כפר לא כלה וכו'. דמשמע דאם עשה הכפרה הכתובה בענין כגון מתנת דמים כלה. אע"פ שלא שפך שירים ליסוד מזבח החיצון דאין מעכב שפיכת שירים אבל כל המתנות מעכבים על האמורים שהכתוב הקפיד על מניינן ומוכרח לעשות כולן. ורבינו עדיף ליה דמוקי למתניתין כדברי ר"עק. ולא בהך ברייתא דהוא משום דכתיבן וכפילן. ותפס רבינו מנין השבעה שהם מבוארים בכתוב להדיא. והוא הדין למתן ארבע שלזה כתב בתחלה כל הדמים הניתנין על מזבח הפנימי. דמשמע כל הרמים בכלל וכן בפרק י"ז מהל' אלו כתב סתם כל הדמים הניתנין על מזבח הפנימי דמשמע דגם מתן ארבע נמי

דין י"ב נתן למעלה ושאל יתן למטה אלו ואלו עולין לו. עיין מה שהקשה הרל"מ ז"ל על דברי רבינו בזה והניח בצ"ע. ולעד"ן לתרץ שרבינו בדין י' כתב דם שמצותו ליתן אותו למטה ונתנו למעלה דנתכפרו הבעלים. כיון שהגיע דם למזבח שפסק כשמואל כמו שכתב מרן בכ"מ. וכיון שכן אפי' שפסק כאן רבינו דמקום עולה לאו מקום שירים. מ"מ נתכפרו הבעלים כיון שנתן למעלה שיש בו דם עולה. ומה שצריך ליתן למטה אע"פ שנתכפרו הוא משום דליכשר הזבח ג"כ. כיון שיש תיקון ליתן למטה וכבר נתכפרו הבעלים בהאי מתנה דלמטה ליתכשר גם הזבח. אע"ג דלכתחילה אם לא נתן ישפך לאמה. מ"מ כיון שכבר עשה שנתן למעלה והגיע דם למזבח והא נתכפרו הבעלים. מהניא הך נתינה למטה להכשיר הזבח שכך ס"ל רבינו. ודלא כהתוספות שהקשו שם על דברי שמואל הנז' בד"ה ואי שלא במקומו וכו' וז"ל דלרבנן אמאי יחזור ויתן למטה הרי כפר נתכפר וכו' יעו"ש דלא תירצו על זה. דרבינו סובר דהך נתינה למטה להכשיר הזבח דהכי משמע מדברי רבינו שבזה כשר גם הזבח. שהרי כתב ואלו ואלו עלו לו דמשמע דגם הזבח כשר דעלו אלו ואלו ודוק

דין י"ג אבל אם הכניסו וכו'. עיין להרל"מ שכתב שלא ידע דלמה לא הזכיר רבינו מה שאמר רבא שם בש"ס כל מדי דחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל. ואנכי נלע"ד לתרץ זה שרבינו ס"ל שרבא חזר בו מזה. לפי שקא מבעיא ליה אחר כך פר העלם דבר של צבור ושעיר ע"א שהכניס דמן לפני ולפנים מהו וכו' או דילמא שלא במקומן הוא ואם אמרינן שלא כמקומן הוא. א"כ לזה אצטריך הכתוב לכתוב אל הקרש פנימה. דאיירי על פר העלם דבר של צבור ושעיר ע"א שלא נפסלו בקדש ששם מקומן אם נפסלו הכניסן בפנים ולא איירי קרא לומר כל מדי דחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל וגם מצד ראשון של הבעיא נראה שחזר בו. שהרי אמר מי אמרינן אל הקדש פנימה כל היכא דקרינן אל הקדש קרינא ביה פנימה. וכל היכא דלא קרינן אל הקרש לא קרינן פנימה דא"כ להכי הוא דאתא קרא דכל היכא דלא קרינן אל הקרש לא קרינן פנימה דממה נפשך בין לצד ראשון של הבעיא כין לצד שני אצטריך הכתוב לכתוב פנימה ולא משום דכל מדי דחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל. וכיון שכן רבינו השמיטו ודוק

דין י"ד פר העלם ושעיר ע"א וכו' שכיון שיצא הדם חוץ למקומו נפסל ע"כ. פשט דברי דבינו שבחלוקא ראשונה נפסל שלא להזות ההזאות של פר העלם דבר ושעיר ע"א דהא קדש הקדשים פנימה הוא לגבי פר העלם דבר ושעיר ע"א. ובחלוקה שניה שהזה ממנו מקצת הזאות של ק"ק והוציאו להיכל קודם שגמר כל ההזאות של ק"ק וחזר והכניסו לקדש הקדשים נפסל ואינו יכול לגמור ההזאות של קדשי קדשים כיון שיצא ממקומו. ואינו לענין אם יכול להזות ממנו ההזאות של ההיכל כיון שנכנס לפנים נפסל שאיירי שכבר הזה כל ההזאות של קרשי קדשים. אלא לענין לגמור תשלום של קרשי קדשים שהכי דייקי דברי הבעיא שנקט מי אמרינן מקומו הוא משמע שעדין מקומו הוא לגמור ההזאות אלא כיון שיצא יצא: ועוד שאם גמר כל ההזאות של ק"ק מאי בעיא איכא הרי נפקא מחלוקא ראשונה מפר העלם דבר ושעיר ע"א כיון שאין מקומן הוא הרי מקרי פנימה. ג"כ הכא כיון שגמר כל ההזאות של ק"ק מקרי פנימה אם הכניסן ונפסלו להזות ההזאות של ההיכל אלא שהבעיא היא שאע"ג שעדיין לא גמר ההזאות כיון שיצא יצא שאם החזירו מקרי פנימה ופירש כהחלוקא שלישית שהזה מקצת הזאות והוציאן חוץ להיכל משום דאם הוא בהיכל. אע"ג שהוא הוציאו חוץ למזבח הפנימי למה יפסל. אף על גב דיציאה כמו שכתב רש"י מ"מ אין פיסול בדם אלא משום שהכניסו לקדש שלא למצותו ואע"פ שעדין מקצת הזאות אם יצא יצא. וזה שעדין בקדש הוא למה יפסל להכי מפרש לה שיצא חוץ להיכל והבעיא היא אם הוציאו למזבח החיצון שהוא מקום נתינת הדמים של החטאות החיצונות אם אפשר לומר דלא מקרי יציאה וכאילו הדם עדיין בהיכל וגומר כל ההזאות או יציאה קרינא ביה ולא מקרי מקומו ומה שרבינו לא כתב בהאי חלוקא דהוא ספק דסלקא בתיקו. אפשר משום דדייק רבינו ממקום אחר שיצא חוץ למקומו מקרי ודלא כהכא דסלקא בתיקו. ומה שהקשה הרל"מ על דברי רבי' אין מקום לקושייתו דרבינו מפרש להבעיא הכי ומה דבעי בש"ס כתב ומה שהקשה עוד על דברי מהר"י קרקוס ואמר אבל מנ"ל דכשיצא למזבח דהיינו תוך ההיכל. דהיינו עיקר הבעיא ע"כ לא ידעתי מאי קאמר דהא לרבינו הבעיא הוא על מה שיצא מן ההיכל. ועל זה קא מתרץ מהר"י קרקוס על מה שכתב רבינו בדרך ודאי ולא בדרך ספק כמו תיקו בכל מקום ואמר דגמרא לא מספקא להו אלא נפסל בודאי. אבל מה שיוקשה לדברי מהר"י קרקוס כך הוא. דאיך אמר מדקאמר שמא בחוץ היתה בקדש היתה וקדש היינו היכל וכו'. דהאי קאי בחטאת ר"ח שהיא חטאת חיצונה דאין דמה נכנס לפנים ועלה קאי שאם יצתה חוץ לקלעים ונפסלה ביוצא. ואמר לו בקדש היתה שלא יצתה חוץ לקלעים

דין ט"ז דם חטאת שהכניסו לכפר בו בפנים וכו' ואם הכניסו במזיד פסול עיין מה שהקשה. מרן בכ"מ. ואנכי איש צעיר נלע"ד דרבינו סבר דהא דאמרי בפרק כל הפסולין תרי תנאי ואליבא דר' יהודה הוא לפי מה שאוקמוה בפרק התערובות דרבי יהודה בשכפר לפי דעת זה דחי ליה הכי ומ"מ הראיה שאמרו שר' יהודה איירי בשכפר שהוא משום שלא אמר לכפר כר"מ אינה ראיה גמורה. דאימא שג"ש דלכפר דעביד ר"י היא לענין אם הכניס שוגג. שר"א אית ליה אפילו בשוגג ולא כפר נפסל ור' יהודה סובר שאם הכניס שוגג ולא כפר לא נפסל. דהכי עדיף כדי שתהיה הך ברייתא