נאם דוד (רמב"ם) פא

עליו מי אלימא מברייתא דעל מה הציץ מרצה על וכו' שתירצו שם מרבנן ואף על גב דהזכירו שם הרצאת הציץ ע"כ. ואני אומר דאיך אפשר לומר דמרן לא ראה ברייתא זו דהיא סמוכה להברייתא שהזכיר הוא דם שנטמא וזרקו במזיד לא הורצה ואמרו עלה דהיא מדרבנן ג"כ

אלא קושייתו היא משום דהאי מתניתין דבפ' כיצד צולין לא הזכיר אלא טומאת הדם דוקא ואמרה דהציץ מרצה. אלמא מדאורייתא הוא טמא מדהזכיר הציץ מרצה. אבל הך ברייתא דקתני על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר והחלב שנטמא. אימא דנקט ציץ משום הנך אחריני על הבשר והחלב. אבל על דם שנטמא לא שייך ביה הרצאת ציץ כיון שהוא מדרבנן טומאת הדם. ולהכי בהך מתניתין דכיצד צולין דלא הוזכר בה אלא טומאת הדם דוקא וקתני עלה הרצאת ציץ קא קשיא ליה. וליכא תמוהא על מרן שהקשה קושיא זו שקושיא אלימתא היא בודאי: ואנכי עבדו מצאתי לתרץ קושיא זו שהנה רבינו בפי' המשנה להאי מתניתין כתב וז"ל ואחר כך נודע שהוא טמא ר"ל הדם שנטמא. ועוד נתבאר זה בסוף עדויות כי דם קדשים אינו נטמא וכי זה הדבר כולו הנמצא בטומאת הדם היא משנה ראשונה עכ"ל. הרי זה בפירוש דמשמעות האי מתניתין היא מדאורייתא כמו שהבין מרן הכ"מ בנ"ז אלא שהיא משנה ראשונה ולא אמר שהוא מדרבנן

פ"ב דין א' כל הדמים הנתנין על מזבח החיצון וכו' וכל הניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא. עיין מ"ש מרן בכ"מ דיש לתמוה על רבינו דכיון דאמרינן דמאן דיליף שאם נתנן מתנה אחת כפר מדם זבחיך ישפך סבר לה כר"עק דאמר דנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה לא יצא היאך רבינו מזכה שטרא לבי תרי מיהו בהא איכא למימר דאע"ג דמאן דיליף וכו'. סבר לה כר"עק אפשר דר"עק לא סבר לה כוותיה ע"כ. פי' דבריו דקשה ליה כיון דרבינו פסק שאש נתן מתנה אחת בלבד כפר משום דכתיב ודם זבחיך ישפך שפיכה אחת עיקר כיצד פסק שכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא משום דכתיב ודם זבחיך ישפך והא למאן דדריש שאם נתן מתנה אחת כפר לא דריש האי קרא לשאם נתן הניתנין בזריקה בשפיכה שיצא וכיצד רבינו מזכה שטרא לבי תרי דעביד כמאן דדריש ליה להאי וכהך דדריש ליה להך. ותירץ דאין מוכרח לומר דר"עק דאית ליה שאם נתן הניתנין בזריקה בשפיכה לא יצא. אית ליה הך דרשא ודם זבחיך ישפך שאם נתן מתנה אחת כפר. דאז שייך להקשות כיון דהוא פסק כוותיה בהאי דרשא דדם זבחיך ישפך אתא לשאם נתן מתנה אחת בלבד כפר. אם כן צריך לפסוק כוותיה בהך לשאם נתן הניתנין לזריקה לשפיכה שלא יצא. דלא ליהוי כמזכה שטרא לבי תרי דעביד כמאן דדריש להאי קרא לנתן מתנה אחת בלבד כפר ועביד כהך תנא דדריש ליה לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא. והא למאן דדריש ליה להאי לא דריש להך אבל אי איכא למימר דר"עק דאית ליה דניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה שלא יצא לא דריש האי קרא לשאם נתן מתנה אחת בלבד כפר אלא אית ליה שלא כפר דלאו משום דיליף מודם זבחיך לנתן במתנה אחת כפר הוא דס"ל דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה לא יצא כיון שדרש ליה להך דאין זה תלוי בזה אם כן נוכל נאמר גם כן שאין מוכרח דמי דדריש ודם זבחיך ישפך לנתן במתנה אחת בלבד כפר אית ליה לנתנין בזריקה שנתן בשפיכה שלא יצא אלא יצא גם כן דנפקי תרוויהו מודם זבחיך ישפך. ואע"ג שהש"ס אמר דהך תנא סבר כר"עק דחייה בעלמא קאמר ליה. ולהכי רבינו לא שבק הך ברייתא דקתני סתמא דיצא. מכח האי דחייה דש"ס דעדיף ליה דהך ברייתא הלכתא היא ופסק כוותה גם כן. אלא שאכתי קשה לי כיון דר"עק קאמר בפירוש דלא כהך ברייתא. לא היה ליה לפסוק כוותה דהלכה כר"עק אית לן זה נ"ל כוונת דברי מרן הכ"מ. ואנכי איש צעיר נ"ל לתרץ זה דרבינו סבר כיון דברייתא סתמא קתני לה ודאי שהרבה חלוקים על ר' עקיבא ולהכי קתני לה בסתמא דהלכה כר"עק מחבירו ולא מחביריו: ודע דלפי מה שתירץ הכ"מ וז"ל ולענין קושיא קמייתא איכא למימר שדרך רבינו לסמוך הדבר לפסוק שנראה לו שהוא פשוט ללמוד ממנו הדין יותר מהפסוק שמביא ממנו הגמרא. אם כן הרי ליכא התמיהא שתמה היאך רבינו מזכה שטרא לבי תרי לפי שרבינו עיקר הילפותא הוא מחטאת כבית הלל ואם כן ודם זבחיך ישפך הוא אתא לנתנין בזריקה שנתנן כשפיכה שיצא

דין ג' כל הדמים הניתנין על מזבח הפנימי וכו' שהרי הכתוב הקפיד על מניינן שנא' שבע פעמים. עיין להרל"מ שהוקשה לו על רבינו דלא אמרו טעם זו בפרק בית שמאי. אלא משום דכפילן וכתיבן ואמאי רבינו הניח הטעם האמור בגמרא ע"כ. ואנכי לא ידעתי דלמה לא הקשה עליו גם כן שרבינו לא נקט אלא של שבע הזיות. ושם איירי על מתן ארבע גם כן ששם אמרו בברייתא אין לי אלא מתן שבע שמעכבות כל מקום מתן ארבע מנין ת"ל כן יעשה וכו'. ועוד. קשה לי על דברי רבינו מדכתב כל הדמים הניתנין על מזבח הפנימי משמע אפי' במתן ארבע ומדכתב שהרי הכתוב הקפיד על מניינן שנאמר שבע פעמים משמע דאיירי דוקא במתן שבע. ועוד קשה לי והא ליכא הזאה במזבח פנימי אלא על ארבע קרנות. ואם איירי על ההזיות של יום הכפורים שיתן על אמצעו של מזבח שבע הזיות. אין זה משמעות המתניתין דקתני כל הניתנין על מזבח הפנימי דמשמע שכל ההזיות שיהיו על מזבח הפנימי: וראיתי לרבינו שכתב בפי' המשנה על האי מתניתין דקתני כל הניתנין על המזבח הפנימי וכו' וז"ל אמר רחמנא בפר החטאת הקרב ביום הכפורים ולפני הכפורת יזה שבע פעמים ואמר בשעיר החטאת שחברו שעיר המשתלח ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר ר"ל שיזה שבע פעמים ומודה שהזיות שבפנים מעכבות זו את זו לפי שהכתוב באר מספרם ולפי שכולן צריכות להן אין הקרבן פגול עד שיפסיד את המחשבה וכו'. משמע דאיירי בהזאות של הכפורת ושעל הפרוכת. ואין זה משמעות המתניתין דקתני על מזבח הפנימי. ואע"ג שבברייתא קתני מתן שבע ופירש"י מהן שבע שעל הפרוכת. מ"מ בהך ברייתא לא קתני מזבח הפנימי כמו במתניתין. ומיהו אי מהאי לא אירייא דהא לקמן דף מ"כ ע"א קתני בברייתא אבל דמים הניתנין על מזבח הפנימי כגון ארבעים ושלש של יו"הכ וכו'. אלמא כל ההזאות של יו"הכ שהם ארבעים ושלש. קרי להו דמים הניתנים על מזבח הפנימי: ונ"ל לתרץ דרבינו ס"ל דמתני' אתיא כר"עק שמביא לקמן דף מ' ע"א וכלה מכפר את הקדש אם כפר כלה ואם