נאם דוד (רמב"ם) ז

דשבועה שניה היתה שלא ממין שבועה ראשונה. ותרץ על זה ואולי כשיאמר שלא אוכלנה היום קאמר דהיינו. שדעתו של הרמב"ם הוא שכשיאמר שלא אוכלנה היום קאמר וא"כ מקרי בא להשבע שבועה אחרת על היום ואין שבועה חלה על שבועה. ומרן בכ"מ אמר דאף אם אמרינן דלא יאכלנה לעולם קאמר אין כאן שיבוש דגבי היום אין כאן תוספת. כיון דמאותו היום הוא נשבע שלא יאכלנה אין כאן תוספת שבועה על אופן אחר באותו היום ולהכי אם אכלה באותו היום אינו חייב. אלא אחת דאין שבועה חלה על שבועה באותו היום

הלכה י"ד שבועה. שלא אוכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים כאחת וכו' ואין מביאין וכו' וכן הנשבע שלא יאכל עשר. וחזר ונשבע שלא יאכל עשר ותשע ואכל עשר והפריש קרבן וחזר ושגג ואכל תשע ה"ז כחצי שיעור ואין מביאין קרבן על חצי שיעור שענין שבועה אחרונה שלא יאכל תשע ועשר עכ"ל. עיין למה שכתב מרן בכ"מ והאריך ולבסוף אמר והנך רואה שגירסת רבינו בגירסת ספרים ראשונים וכך היא בנסחי דידן בפ' ב' דנדרים ומה שהוקשה לרש"י על גירסא זו כבר ישבוהו בעלי התוס' ע"כ דהיינו דלדברי רבינו שהיא כגירסת ספרים ראשונים וכתב לעיל דטעמא דהיה מתחייב תרתי על שבועה שניה דנשבע שלא יאכל תאנים וענבים באחת משום. דמתוך שחלה שבועה שניה על הענבים חלה על התאנים גם כן נאמר בדברי התוספות דיש לחלק בין הך לההיא דתשע עשר:

וראיתי לדקדק בדברי התוס' שנראה מהם שהחילוק שיש בין גירסת רש"י לגירסת ספרים הראשונים הוא בשלא אוכל תאנים וכו' דלרש"י גריס שלא אוכל תאנים וענבים וחזר ואמר שלא אוכל תאנים וגירסת ספרים הראשונים היא איפכא אבל במה שכתב הש"ס על זה הכא נמי כגון דאמר וכו' הוא כמו שכתוב אצלנו דגם לשני הגירסאות אתי. דגם לגירסת ספרים הראשונים. דהוא כגון דאמר שבועה שלא אוכל עשר וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תשע ואכל תשע דהוא מתחייב בודאי על אכילת התשע שהיא שבועה שניה שחלה והפריש קרבן עליה ואחר כך אכל עשירית שהיא שבועה ראשונה. אע"פ דדינא הוא להתחייב על שבועה זו שהיא ראשונה. מ"מ כיון דבקרבן שהפריש הוא על התשעה שאכל הרי לא מצטרפי התשעה ונשאר עשירי חצי שיעור וחצי שיעור לא מחייב. ובודאי שכך צריך להיות בש"ס לפי דאביי אמר זמנין דמשכחת לה הא דעיפא. ועיפא אמר בזה האופן. ולהכי הראב"ד לא השיג על רבינו בההיא דתאנים. דודאי הוא גורס כגירסת רבינו שהיא גירסת ספרים הראשונים. ולא השיגו אלא על מה שרבינו לא עשה כדברי הש"ס הנז' יעשה אופן אחר שהוא נשבע שלא יאכל עשר וחזר ונשבע שלא יאכל עשר ותשע וכו'. שזה נראה לו שהוא שיבוש. זה נראה לע"ד ברור. ודלא כמו שהביא מרן בכ"מ עד שאמר איני יודע למה לא השיג את רבינו בבא ראשונה דשבועה שלא אוכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים עכ"ל. דודאי שהוא מסכים לדברי רבינו בבבא ראשונה ולא הקשה עליו אלא על האופן שעשה רבינו שלא כדברי הש"ס:

ועל ההשגה הזאת נלע"ד לתרץ דרבינו סובר שאין דומה האי האופן שהזכיר בש"ס למה שנשבע שלא יאכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים כאחת. דבשלמא בתאנים וענבים של השבועה שניה שכל אחד הוא חצי שיעור ובצד התאנים הוא כבר נשבע ואין שבועה חלה על שבועה. אלא דאמרינן מגו דחיילא על הענבים חיילא על התנאים. לכן כשהפריש קרבן על התנאים של שבועה ראשונה ואח"כ שגג ואכל הענבים אמרינן כיון שהענבים הוא חצי שיעור לא מחייב אחצי שיעור. אבל בנשבע שלא יאכל עשר וחזר ונשבע שלא יאכל תשע ואכל תשע והפריש קרבן ואח"כ אכל עשר לא שייך לומר בו שבעשר הוא חצי שיעור שאינו דומה לתאנים וענבים של שבועה שניה שכל אחד הוא חצי שיעור. שבשבועה שלא יאכל עשר מנין עשר לא יהא אלא בתשע הקודם ואם אתה אומר שבהפרשת קרבן של אכילת התשע הלכו להם. א"כ באכילת עשירי לא שייך בהו שום חיוב וכיצד קרי להו לעשירי חצי שיעור שאינו דומה לענבים שהוא חצי שיעור ממש:

ועוד שאין הנדון דומה זה לזה בעיקר השבועה דלא שייך לו' על השבועה שנייה מגו דחיילא אחצי שיעור שלא היה בשבועה ראשונה חיילא אחצי שיעור השני שהיה בשבועה ראשונה דבשבועה שניה על אכילת תשע היה כלו מותר הרי לית ביה חצי שיעור שכבר נשבע עליו. להכי רבינו גריס בש"ס באופן דשייך בו כמו האופן של תאנים וענבים והוא שבשבועה ראשונה על אכילת עשר ובשבועה שניה נשבע על העשר ועמו תשע אחרים שבזה העשר חצי שיעור. והתשע חצי שיעור ולפי שהעשר של שבועה שניה הוא כבר נשבע. עליהם בשבועה ראשונה אמרינן מגו דחיילא אתשע אחרים שלא היו בשבועה ראשונה חיילא אעשר נמי של שבועה שניה אף על גב שכבר נשבע עליהם בשבועה ראשונה והוי דוגמא לתאנים וענבים וכמו שהתם אם הפריש קרבן על שבועה ראשונה של אכילת תאנים אם חזר ואכל ענבים שלא יתחייב עוד שאין מביאין קרבן על חצי שיעור הכי נמי בנדון דידן אם הפריש קרבן על אכילת עשר של שבועה ראשונה ושגג ואכל עוד התשע אחרים לא יתחייב משום שבועה שניה שהוא אכל אותם העשר והתשע האחרים אשר היו עמהם בשבועה שניה. משום שכיון שהביא קרבן על אכילת העשר לא יתחייב משום אכילת התשע אחר כך משום שהם חצי שיעור שהעשר תלכו להם בהפרשת הקרבן שהוא חצי שיעור של שבועה שניה. ועל אכילת התשע האחרים לא יתחייב שאין. מביאין קרבן על חצי שיעור:

ן ואע"פ שלפי גירסא זו אינו דומה ענין זה למה שאמר עיפא שעיפא איירי שנשבע על עשר בשבועה ראשונה ובשבועה שניה נשבע על תשע לבדם בלא עמהם עשר הראשונים. ואביי הוא האומר דזמנין דמשכחת וכו' משמע שעל נדון זה ממש איירי אין בכך כלום. שכוונת אביי להודיע שבנדון שאמר בשבועה בתחלה עשר ובשבועה שניה תשע שלדברי עיפא חייב בתרתי איכא גוונא שאינו מתחייב אלא אחת. כדאמר רבה וכו' והכא באופן שבשבועה שניה של אכילת התשע הוא על תשע אחרים עם העשר וכמ"ש ודוק

פ"ה הלכה א' וכל מי שנשבע על אחרים ץ שיעשו כך וכך וכו' ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא וכו' אלא אם כן היה לאו שבו מפורש בתורה וכו': נלע"ד שפירוש דברי רבינו כך