נאם דוד (רמב"ם) סט

נכרים אין מביאין עליהם נסכים והוא אמר במסכת. שקלים הנז' שאם שלח נסכים עם עולתו קרבין משלו הרי בודאי דמה דקתני ואין מביאין עליהם נסכים הכוונה שלא חייבו הכתוב להביא משלו אלא משל צבור ואם הביא משלו מקבלין ממנו וכמו שאמר במס' שקלים כנז'. ומה דקתני בברייתא האחרת אזרח. אזרח מביא נסכים ואין נכרי מביא נסכים. הכוונה שאינו מביא נסכים בתורת חיוב משלו אלא משל צבור ואם רצה והביא קרבין משלו. ואתו דברי רבינו על נכון כן נ"ל ודוק. אחר כך ראיתי להתי"ט בהך מתניתין דשקלים שכתב שהרמב"ם שהעתיק משנתנו דלא שלח עמה דמי נסכים דמשמע הא שלח מביאין ששלח. ובפ"ג מהלכות. מעשה הקרבנות פסק דנכרים אין מביאים נכסים. אלא דבשקלים אגב גררא לקטה ותמיהא לי על זה דהא הך ברייתא דאין מביאין נסכים ר"ש הוא דקאמר לה. והכא בשקלים ר"ש קתני לה אלמא דתרוייהו קיימי דהלכתא הכי: ועוד מדקא שקלי וטרי בש"ם באלו מנחות על משנה דשקלים זו ואוקמו לה אפי' תימא ר"עק עולה וכל חברותיה אלמא דהילכתא היא. ובשלמא לדברי ר"י קרקוס שאמר שסמך על המשנה וברייתא דריש תמורה. שהוא הוה סובר דמשנה היא דריש תמורה אתי שפיר אבל הוא כתב אח"כ על דברי מהר"י קרקוס שראה שערוריה שכתב שהיא משנה דלאו משנה היא אלא ברייתא היא. והמדפיס הטעהו שהדפיס מתניתין על פסקא דברייתא. אם כן שאיך אפשר לומר שרבינו פסק בברייתא ולא במשנה

דין י' ואם שחט ועבד שאר עבודות סתם ולא חשב כלל בעולה ובשלמים הרי הן כשרים ועלו לבעלים ע"כ. כתב מרן בכ"מ דיש לתמוה על רבינו למה כתב וכו' והא ליתא דבכולהו סתמן כלשמן דמי וצ"ע. דבר זה מוכרח הוא דבסתמא אף בחטאת ופסח כשר דבס"פ ב"ש אמר רב יהודה אמר רב חטאת ששחטה לשם עול פסולה לשם חולין כשרה וכו' מתיב רבה וכו' טעמא שלא היה בלבו כלל הא היה בלבו לשם חולין פסולה אמר לו אביי דילמא לא היה בלבו כלל כשר ומרצה הא היה בלבו לשם חולין כשר ואינו מרצה ע"כ. הרי בפירוש דבסתמא בחטאת כשר ומרצה: ואני אומר דאי אפשר לומר דרבינו בדוקא נקט עולה ושלמים. שהרי הוא כתב שהלימוד הוא מדכתיב ובשר זבח שלמיו וכו'. והקרבנות האחרים ממנו ילפינן נקט שלמים דמינה יליף. ונקט עולה משום שאחר כך כתב וצריך שתהא מחשבתו בשעת שחיטת העולה לשם ששה דברים. ונקט עולה בזה משום דבש"ס נקט עולה על האי מתניתין וכתב רש"י שם קרא קדריש עולה אשה ריח ניחוח לה' וכו' והא דנקט הכא קרא דעולה משום דכתיבי כולהו גביה וגבי שלמים לא כתיב בההוא קרא לריח ניחוח ע"כ: וכי תימא דמדכתב רבינו בסוף והשוחט חטאת ואשם צריך שתהא מחשבתו לשם אותו החטא שבא עליו עכ"ל. הרי מדכתב הכי רבינו אחר שכתב ואם שחט סתם כשר. משמע דבזה ששחט סתם ולא היתה מחשבתו לשם אותו החטא שבא עליו שהוא פסול

אני אומר לך שזה אי אפשר לומר כך שהרי ממה שכתב רבינו שאם שחט סתם דקאי נמי על שם הזבח משמע הא אם שחט שלא לשמו פסול. וזה אי אפשר לומר בעולה כך דכל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים חוץ מן החטאת ומן הפסח. ומוכרח לומר דרבינו. נקט דבר השוה בכל הקרבנות שאם שחט סתם בשר. אבל שלא לשמן יש מהם פסול כגון החטאת והאשם והפסח ויש מהם שכשר כגון עולה ושלמים. ואחר כך ביאר שבחטאת ואשם לכתחילה נמי צריך שתהא מחשבתו לשם אותו החטא שבא עליו

דין ב"א המתפיס עולתו לבדק הבית וכו'. עיין מה שהקשה הלח"מ על דברי רבינו ולי. נראה לתרץ דמ"ש רבינו והיו בהן זכרים שדינן שיקרבו. עולות אין הכוונה שבלא מכירה יקרבו עולות אלא. הכוונה שיקרבו עולות אחר שימכרו ואפילו שעל ידי. מכירה הם נקרבין מ"מ קרויים עולת הקדש שמהקדש באו והכי דייקי דברי רבינו שם בפ"ה. דערכין שכתב זכרים ימכרו לצרכי עולות ויקריבו אותן עולות וכו'. ועל זה נאמר ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש. כלומר כל הראוי לקרבן ע"ג המזבח יקרב ע"כ אלמא עיקר מה שנתפס למזבח הוא משום מה שהקדישו וא"כ מקרי עולת הקדש וליכא לתרץ ולומר דרבינו שכתב בפ"ה דערכין אלא דהיכא דאיכא בעדר זכרים ונקבות אבל היכא דליכא אלא זכרים דוקא יקרבו הם עצמם והכא איירי דליכא בעדרו אלא זכרים בלבד דאם כן הו"ל לרבינו לבאר זה הדין דיש לחלק בין זה לזה ולא לסתום כן נ"ל

פרק ז' ואם רצה ליתן את האימורין בכלי וכו'. עיין מ"ש מרן בכ"מ שרבינו מפרש בפירוש התוספות דמקשה במגס מקטיר להו כלומר וכי חובה. הוא שיעלנו במגס למזבח הרי יכול להעלותם בידיו וכו'. קשה לי דא"כ מ"מ עדיף כשמעלן למזבח שיעלם בכלי אלא שאינו חובה ואם ירצה יעלה אותן בידו. ולפי דבריו שכתב כאן ואם רצה ליתן את האמורין בכלי כשמוליכן למזבח נותן משמע דעדיף כשמוליכין בידיו

ולפקד"ן דמה שכתב רבינו כך לאו משום הנך קושיות דפ' שני שעירים ובפ' תמיד נשחט כתב כך רבינו. אלא אשמועינן דלא תימא דצריך להוליכם בידו כיון דאינו צריך לנתינת הכלי שהרי יכול להוליכם. בידו. אלא אם רצה ליתנם בכלי להוליכם יכול לעשות ואינו צריך להוליכם בידו כן נ"ל

דין ג' שלשה מקומות לשריפה וכו' אם אירע בהם פסול בין לפני זריקה כגון שנטמאו או שיצאו חוץ לעזרה עד שלא הגיע זמנן לצאת או שלן הבשר או לנו האימורין שלהם ע"כ. מדי עוברי דקדקתי בדברי רבינו במה שכתב בתחלה סתם כגון שנטמאו או שיצאו חוץ לעזרה וכו'. ובענין הלינה כתב או שלן הבשר או לנו האימורין שלהן דלמה לא כללן בתחילה. והיה לו לומר כגון שנטמאו או שיצאו חוץ לעזרה עד שלא הגיע זמנן לצאת או לנו. שאז משמע דבין הטומאה והיציאה והלינה הוא בין בבשר בין באימורין שהם נפסלין ולכן נשרפין: ועוד דקדקתי בדברי הש"ס בהך בעיא דבעי ר' ירמיה לינה מהו שתועיל בפרים הנשרפים. ושעירים הנשרפים וכו'. ופשיט ליה תא שמע דתני לוי. שאירע בהן פסול ביציאתן מאי לאו לינה וכו'. דאמאי לא פשיט ליה מרישא דברייתא דקתני ששם שורפין פסולי קדשי קדשים ופרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שאירע בהן פסול בין קודם זריקה בין לאחר זריקה ע"כ. מאי לאו סתם פסול גם פסול דלינה. וג"כ על בעיא דבעי