נאם דוד (רמב"ם) סח

דאיש איש שנודרין ונדבות בישראל משמע בישראל דינם. וכמו שבישראל שם עולה היא אפילו עולת העוף אף העכ"ום דרבייה קרא לעולה היא אפילו עולת העוף. ולהכי רע"ק אמר אשר יקריבו לה' לעולה אין לי אלא עולה בלבד סתם עולה קאמר. אבל בהך דרשא דכל נדריהם ולכל נדבותם. דדרשי לה כל שהם נודרים ומתנדבים מדברים אשר יקריבו לה'. אפי' יינות שמנים וסלתות ועופות יהיו לעולה דהיינו שימכרו ויביאו בדמיהן עולות. קא דרשי מן בבקר בכשבים ובעזים מן סמיכות הכתוב שלא תהא העולה אלא מן הבקר שודאי שלהכי אתא שלא לחלק מן היינות וסלתות האמורים. דכמו שהם ימכרו לצרכי אותו המין ויביאו בדמיהן עולות כן העופות ג"כ ימכרו ולא יקריבו אותם. וכיון שלא יקרבו העופות שמקדיש גם כן דמיהן של יינות וסלתות לא יקריבו אותם עולות העוף אלא עולת בהמה

דין ה' אבל נסכיהם קריבין משל צבור שנאמר ככה תעשו לאחר במספרם. עיין במ"ש מרן הר"מ לתרץ הקושיא שהקשה ח"ל ושמא י"ל דרבינו ספוקי מספקא ליה וכו' ולומר שיביאום משלהם וכו' ומה ספק שלא יביאו משלהם אלא משל צבור עד כאן ותמיהא לי דאיך אפשר לומר דרבינו משום ספק קאמר והא רבינו קא מפיק לה משום שנאמר ככה תעשו לא' כמספרם. ועוד קשה שהרי בפ"ד מהל' שקלים כתב רבינו וז"ל. וכן עכ"ום ששלח עולתו ממדינה אחרת ולא שלח עמה דמי נסכים יביאו מתרומת הלשכה ע"כ. שזאת היא המשנה דמסכת שקלים אלמא שחובה להביא מדינא אלא שאם לא שלח באין מתרומת הלשכה. וקושיא זו תיקשה גם לתירוץ ר"י קרקוס שלדבריו שמשנה של מסכת שקלים דלא כהך מתניתין שאמר דבריש תמורה והסוגיא שעליה. וזה תימא שהרי רבינו פסקה למשנה דמסכת שקלים הנזכר:

וראיתי להלח"מ שהקשה על תירוץ מרן הכ"מ ועל תירוץ מהר"י קרקוס. ומשום כך פירש הוא ז"ל דברי רבינו דמ"ש דאין מביאין עמהן נסכים. ר"ל אינו חובה להביא הנסכים משלו. ואה"נ אם שלח נסכים מקבלין ממנו דלא ממעט קרא מן אזרח. אלא שלא חייב להביא משלו כמו האזרח. ותמיהא לי על זה דאיך אפשר לומר כך והא בהך סוגיא דמנחות קאמרי כמאן אזלא הא דתנן אמר ר"ש שבעה דברים התקינו ב"ד וכו' לימא ר' יוסי הגלילי ולא רע"ק ותרץ לו אפי' תימא ר"עק עולה וכל חברותיה הבאין עמה אלמא שהוא חייב להביא ולא מרצונו:

ועוד קשה ממה שאמר אחר כך מאן תנא להא דתנו רבנן אזרח אזרח מביא נסכים ואין הנכרי מביא נסכים וכו' מני לא רבי יוסי הגלילי ולא ר"עק וכו' או ר"עק הא אמר עולה אין מידי אחרינא לא. ומשמע דקא פריך מסיפא שקתני יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים ת"ל ככה ומרישא לא קשה. ואמאי לפי דבריו שברצונו יכול להביא תקשה נמי מרישא שר"עק אמר שאין מביא כלל. ואפי' שתדחה ולומר דלא הקשה לו אלא מרישא דמסיפא לא קשה דהוא משל צבור ולא קאמר עלה עולה אין מדי אחרינא לא. דא"כ לא שייך מה שאמרו ואיבעית אימא ר"עק עולה וכל חברותיה קאמר שלדברי ר"עק הוא חובה להביא. ולרישא דברייתא לפי דברי הרב לח"מ הוא מרצונו דיקא:

וג"כ קשה על דברי מר"י קרקוס שאמר שרבינו גריס ואין מביאין עליהם. דהיינו על העולות ומה שקתני אבל קרבנו טעון נסכים הוא משל צבור וכו' דאיך אפשר לומר כך:

והא בהאי מתניתא קתני דברי ר"ש והך מתניתין דמסכת שקלים הנז"ל ר"ש קתני לה שבעה דברים התקינו ב"ד וזה אחר מהם נכרי ששלח עולתו ממדינת הים ושלח עמה נסכיה קריבין משלו ואם לאו קריבין משל צבור. הרי להדיא שר"ש עצמו ס"ל שמביא משלו ומזה מוכרח לומר דלא גרסינן עליהם והכוונה כמו שפירש רש"י. והכוונה דהעכ"ום אינן מביאין נסכים בפני עצמן. אבל בהדי קרבנו. מביאין וכמו שקתני במשנה דשקלים שאם העכ"ום שלח עולתו ממדינת הים ושלח עמה נסכים שקריבין משלו:

איברא שדקדקתי בדברי רבינו שבבבות הקודמות נקט אין מקבלין אלא עולות ואין מקבלין שלמים וכו' וכן בישראל מומר וכו' אין מקבלין אותן ממנו אבל בבבא זו כתב אין מביאין עמהן נסכים ולא כתב אין מקבלין מהם. דמזה משמע דאם הביאו נסכים מקבלין מהן שלהכי כתב בהנך דכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם. דקאמר רחמנא שלא יקריבו. אבל בזה דכתיב כל האזרח יעשה ככה דלא כתב שלא יקריבו משמע דקרא קאמר שאין צריך להביא משלהם אלא משל צבור שנאמר ככה תעשו לאחר כמספרם. שעל כל פנים טעונים נסכים ומשמע שאם הביאו מקבלין מהן. וכמו שכתב בהלכות שקלים שאם שלח נסכים עם עולתו קריבין משלו. וזה מוכרח הוא ממה שמצינו שבברייתא דקתני ואין מביאין עליהן נסכים ר"ש הוא קתני לה. ומצינו שהוא עצמו אמר להך מתניתין דמס' שקלים שאם שלח נסכים קריבין משלו. וא"כ מוכרח שמה מביאין בחיוב קאמר:

ומה שאמרו באלו מנחות כמאן אזלא הא דתנן אמר ר"ש שבעה דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן נכרי ששלח עולתו וכו' אפילו תימא ר"עק עולה וכל חברותיה. דמשמע בחיוב קאמר הוא משום דלא שמיע ליה הך ברייתא דמס' תמורה דר"ש קאמר דקדשי נכרים אין מביאין עליהן נסכים. להכי קאמר אפי' תימא ר"עק עולה וכל חברותיה דהוא חובה הך דקתני וזה אחר מהן נכרי ששלח עולתו. דאי הוה שמיע ליה הך ברייתא אי אפשר לומר דהוא חובה קאמר. א"נ דאפי' הוה שמיע ליה הך ברייתא דתמורה. מ"מ קא שקיל וטרי דבהך ברייתא דשקלים לבד הוה אפשר לתרץ אפי' תימא ר"עק עולה וכל חברותיה דהוא חובה קאמר ר"ש. אבל מהך ברייתא דתמורה אי אפשר לומר דר"ש חובה קאמר. אלא שלא חייבו הכתוב להביא משלו ואם הביא קריבין משלו. וג"כ נאמר שעל מה שאמר אח"כ שם מאן תנא להא דתנו רבנן אזרח. אזרח מביא נסכים ואין הנכרי מביא נסכים וכו' ואיבעית אימא ר"עק עולה וכל חברותיה דמשמע שהוא חובה להביא שודאי שהקושיא מסיפא דקתני בביאור יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים תלמוד לומר ככה. שלדברי ר"עק משמע שעולת הגוי בכל אופן אין לה נסכים שעל זה תרץ לו ואיבעית אימא ר"עק עולה וכל חברותיה. דהשתא לא ידע דרישא דקתני שהנכרי לא יביא נסכים הוא שלא חייבו הכתוב קאמר ואם ירצה יביא. להכי תירץ לו עולה וכל חברותיה קאמר:

א אבל אחר מה שראינו הך ברייתא דתמורה דר"ש קאמר דקדשי