נאם דוד (רמב"ם) סז

דאין להם פדיון דטהורים לגמרי הן והיינו דלא ערב להו ותני בהדי מנחות ונסכים משום דהני לעולם אין להם פדיון דמשום דקודם שקדשו בכלי אין להם שייכות טומאה. והרמב"ם שבפ"ו מאסורי מזבח עריב ותני להו ונגל כלם אם נטמאו או נפסלו אין בהם פדיון אם הוא לאחר שנתקדשו בכלי שרת ואם קודם שנתקדשו נטמאו או נפסלו פודין. ואע"ג דנטמא לא שייך בהו קודם שיקדשו בכלי שרת. פיסולה מי הא שייך בהוא והא כדאיתא והא כדאיתא עכ"ל

הלכות מעשה הקרבנות

פ"א דין ב' וכל הקרבנות בין של צבור בין של יחיד ארבעה מינים עולה חטאת ואשם ושלמים ע"כ. הנה מדכתב בין של צבור בין של יחיד. משמע לארבעה מינים אלו שייכים גם בצבור. וקשה והא אין אשם בצבור כמ"ש רבינו בדין ד'. ואפשר לומר דכוונת דברי רבינו לומר דארבעה מינים יש בקרבנות בכלל הצבור והיחיד והדר פירש לנו היכי דמי והא דלא תני אשם לבדו ביחיד כמ"ש אח"כ ועוד יש שם ג' מיני קרבן יחיד והם הפסח והבכור והמעשר. הוא משום שבתחלה נקט לענינים רבים והם נכנסים תחת כללים של ארבעה שמות עולה וחטאת ואשם ושלמים ואח"כ כתב שלשה מיני קרבן יחיד שהם ענין אחר בכל אחד. הבכור הוא על הבכור דוקא. והפסח על קרבן פסח דוקא. וכן המעשר על קרבן מעשר דוקא. דהיינו שבשם חטאת נכנסים כמה מיני חטאות. וכן באשם וכן בשלמים איכא שלמי צבור וכיוצא. וכן בעולה כמה מיני עולה איכא כמו שמבואר אח"כ. אבל בבכור ומעשר והפסח כל אחד על ענין אחר דוקא

פ"ב דין א' ויתנסך היין על המזבח ואין נותנין אותו על האש וכו' כתב מרן בכ"מ ואע"ג דתניא בספרי פ' נסכים על גבי ספלים או אינו אלא על גבי האישים אם אתה אומר כן נמצאת מכבין את המדורה וזה מבואר כדברי הראב"ד ל"ק דההיא כר' יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור וכדאוקמוה בפ' כל התדיר ע"כ. לא ידעתי מאי קאמר דמשמע דלא אמרינן על גבי ספלים אלא לר' יהודה ואנן לא סבירא לן כרבי יהודה. וקשה דאם כן היה לו לרבינו לומר דמזלפו על גבי האישים והוא כתב ואין נותנין אותו על האש. ובדוחק יש לומר דהכוונה דהך כרבי יהודה ואנן לא קי"ל ברבי יהודה ואם כן אזדא לה השגת הראב"ד- ואע"ג דתקשה דא"כ יהיה מותר ליתנו ע"ג האישים. יש לומר דמצד אחר אסור ליתנו על גבי האישים אע"ג דאנן קי"ל דלא כרבי יהודה. דכל כוונתו לתרץ השגת הראב"ד דהאי כר"י כדאוקמוה בש"ס בס"פ כל התדיר. אלא שהוקשה לו ממה שאמרו שם לאפוקי מדשמואל דאמר מזלפו על האישים. דמשמע דלמאן דלא ס"ל כשמואל מוכרח דס"ל דלספלים ואנן דלא ס"ל כשמואל וא"כ היה צריך שיהא לספלים. לזה תרץ שלדעת רבינו דלאו משום הכי נימא דלספלים. כיון דאפשר דנימא דליסוד דספלים שאמרו לאו דוקא אלא למעט שלא ינסך על גבי האישים

דין ט' ובירוצי היין והשמן קדש וכו'. עיין להרב לח"מ ז"ל שהוקשה לו דרבינו בפ"א מהל' כלי המקדש נראה דפסק כר"מ דמני להו מלמעלה למטה וא"כ היה לו לפסוק דבירוצי מדות לא נתקדשו ואיך כתב כאן דנתקדשו וכו'. ואנכי איש צעיר נ"ל דלא לומר על רבינו דפסק כר"מ משום דמני להו מלמעלה למטה. דלא אמרו הכי בש"ס אלא משום שראינו בברייתא קא פליגי בהאי תנאי דמר מני מלמעלה למטה ומר מני מלמטה למעלה. על זה קאמר מאי איכא בין ר"מ לרבי יהודה. ואמר ר' יוחנן בירוצי מדות איכא ביניהו. אבל רבינו שהוא איירי לאשמועינן כמה מדות איכא במקדש נקט מלמעלה למטה כדרך הלשון למינקט הכי מלמעלה למטה. וכמו שנקט תחלה במדות היבש עשרון וחצי עשרון וכו'

שם ולמה יתקדשו הבירוצין אף על פי שאין כוונת המודר אלא למה שבכלי בלבד כדי שלא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול כתב על זה מרן בכ"מ וז"ל ואע"ג דעל דברי ר"י הגלילי אתמר מיניה נשמע לת"ק ור"ע עכ"ל. פירוש דלר' יוסי דסבר דלח נעקר ומגווה דמנא קא אתי. אפ"ה קא מקשו עליה וכי נעקר מאי הוי גברא למאי דצריך קא מכוין. אם כן תקשה נמי לת"ק ור"ע דס"ל דמדות הלח נמשחו בין מבפנים בין מבחוץ. וכי נמשחו מבחוץ מאי הוי גברא למאי דצריך קא מכוין. וכד תריץ רבינא גזרה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול יתורץ נמי על ת"ק ור"עק

דין י"ד כל שיעור הנסכים וכו' עיין להלח"מ ז"ל מה שהקשה על רבינו ז"ל. ולי נראה דרבינו סבור דאי אפשר לפרש כפירש"י שהביא הרב ז"ל דאם כדבריו הו"ל לרב אשי ולהברייתא לומר מלואים הם שה שהקריבו בימי עזרא ומדלא אמרי הכי אלא אמרו מלואים הקריבו בימי עזרא. הרי משמע דהכוונה לומר הרי מצינו מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה. וא"כ גם זו דיחזקאל מלואים הם וכך פשט הדברים נראים ודוק

פ"ג דין ב' אבל העכ"ום אין מקבלין אלא עולות וכו'. כתב מרן בכ"מ ומ"ש אפילו עולת העוף מקבלין מן העכ"ום וכו' ופסק רבינו כר"ע ומשמע לרבינו דעולת העוף לא נפקא מכלל עולה סתם ע"כ. עיין בפ"ה מהלכות ערכין דין ח' שעל מה שכתב שם הראב"ד בסוף ההשגה והכי איתא בשקלים ירושלמי ע"כ. כתב מרן בכ"מ וז"ל ומ"ש והכי איתא בשקלים ירושלמי כלומר דאמרינן התם בפ"ד על משנה זו טעמא דר"א דבר וכו' אשר יקריב לה' עולה יכול אפילו עופות ת"ל בבקר ולא בעופות עכ"ל. ועיין ברבינו עובדיה שם הדבר מפורש יותר וז"ל וטעמא דר"א מפורש בירושלמי דכתיב לכל נדריהם ולכל נדבותם וכו' אשר יקריבו לה' אפילו יינות וסלתות יהיו לעולה יכול יקריב בדמיהן עולת העוף או אם הקדיש עוף יקריבנו עולה. ת"ל בבקר בכבשים ובעזים הא אינו מקריב אלא עולת בהמה בלבד ע"כ. וכיון שכן איך שייך לומר שטעמו של רבינו משום דס"ל דעולת העוף לא נפקא מכלל עולה סתם. והרי להדיא דעולה דכתיב בקרא לא איירי אלא בעולת בהמה בלבד. ובודאי שממה שכתב רבינו שם בפ"ה מהלכות ערכין ועופות ימכרו לצרכי אותו המין שלא יקריבו אותן עופות שהקדיש. משמע דהכי ס"ל כהאי דרשא לעולה דבהמה דוקא

ונ"ל לתרץ דבשלמא בעכ"ום דהוא נפיק מריבויא