נאם דוד (רמב"ם) סג

לפי שהוא במדינת הים ואי אפשר בה סמיכה. משמע אבל כשאינו במדינת הים אע"פ שאינו יכול ליכנס לעזרה כדי לסמוך. כגון שהוא טמא הוא בר סמיכה כמו שסומך המצורע כנז'

פ"ד דין ד' וכן טמא שטבל וכו'. כתב הרן הכ"מ לתרץ השגת הראב"ד על רבי' וי"ל שיש במיתה בידי שמים וכו' וכתב על זה הרב מש"ל וקשה דאם כן שיש בזה מה שאין בזה היאך כתב רבינו דל ואיך אפשר לו לעבוד עד שלא יתחייב כרת אלא מיתה בידי שמים ומאי קושיא דלעולם מתחייב בשניהם דיש בזה מה שאין בזה וצ"ע ע"כ לא ידעתי מאי קושיא זו. והלא רבינו לא כתב קושיא דאיך אפשר וכו' אלא על מה שכתב בתחילה טמא שעבד במקדש חייב מיתה על עבודתו אע"פ שלא שהה שם כדי להתחייב כרת על שהייתו. על זה אמר והיאך אפשר לו לעבוד ולא ישהה עד שלא יתחייב כרת אלא מיתה בידי שמים בלבד ואמר כגון שנטמא בעזרה ויצא בקצרה וכו' שהוא דבר באופן שלא שהה היכי דמי הוא חייב מיתה. אבל אה"נ שאם שהה ועבד חייב כרת ומיתה דיש בזה מה שאין בזה. אלא שרבינו השמיענו אופן שלא שהה היכי דמי חייב מיתה על העבודה. אבל באופן של טבול יום שעבר שחייב מיתה. איירי מלבד חיוב כרת של ביאתו למקדש והוא טבול יום. דהוא מתחייב בשניהם דיש בזה מה שאין בזה. דלא שייך חיוב מיתה של עבודה בלא חיוב כרת של ביאתו למקדש: עוד כתב הרב ז"ל וע"ק מ"ש וז"ל ועוד יש ביניהם דכרת הוא וזרעו נכרתין מה שאין כן במיתה בידי שמים. א"כ לפי זה חמור כרת ממיתה בידי שמים וחזרה הקושיא במקומה ע"כ. גם זה לא קשה שאע"פ כרת חמור איכא חומרא במיתה בידי שמים במה שחייב ג"כ שחייבי כריתות נפטרו מידי כריתתן. ואם כן כשלקה ונפטר מידי כרת נשאר עליו מיתה וכמו שכתבו התוספות בשבועות דף י"ז ד"ה אי דשהה בר כרת הוא וכו' דהא קיימא לן חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ואם בטל כרת נשאר עליו

פ"ה דין י"ט נדנדדה אבן מאבני העזרה וכו' ואם עבד עבודתו כשרה הואיל ובמקומה עומדת ע"כ. רבינו סתם הדברים שעבודתו כשרה בכל גוונא אע"פ שאין דעתו לחברה. ובפניא אמרו היכא דאין דעתו לחברה לא תבעי לך דודאי חייצא ואם נאמר דחייצא א"כ פסול גם בדיעבד כמו הדברים שחוצצים שעבודתו פסולה: נלע"ד שרבינו סובר שאם כוונת דחייצא דקאמר היא חציצה ממש אם כן גם אפילו היה דעתו לחברה הרי באותה עבודה איכא חציצה ואם כן פסולה אלא מוכרח לומר דחייצא דקאמר הוא שאסור לעבוד עליה עד שיקבענה שלכתחלה גזרינן עלה שאסור שחוצצת לכתחילה אבל בדיעבד ודאי אינה חוצצת להכי רבינו כתב סתם אסור לעבוד עליה לכתחילה בכל גוונא אבל כשדעתו לחברה כיון דלא איפשטא בעיא אי מותר לכתחילה בשדעתו לחברה: ומה שלא כתב רבינו בעיא דרבה בר זוטי משום דמה דמשמע מבעיא דנדנדדה. אי חייצא אותה אבן על ארעית הרצפה. דמוכח דארעית הרצפה היא מקודשת לעבודה ודרך שירות בכך. הרי להדיא דמהבעיא ראשונה נראה דדרך שירות בכך. וכיון דש"ס הביא לה בתחילה דהכי בעי לה רבי אמי ואח"כ הביא דרבה בר זוטי בעי לה הכי. רבינו כתב כדברי מה שהביא הש"ס בתחילה ולא כדברי רבה בר זוטי. ועל פי דברינו אלה לא תקשה מה שהקשה הרב מש"ל על דברי מרן הכ"מ ודוק

פ"ו דין י' כהן שעבר ונבדק ונמצא חלל וכו'. כתב מרן בכ"מ ולכאורה הוה משמע דלא מכשירין אלא מה שעבד קודם שנודע אבל אם עבד אחר שנודע חילל ורבינו משמע ליה דכיון דלא אשכחן בקרא דמחלל עבודתו אדרבא אשכחן בהדיא דלא מחלל מהי תיתי לן לומר שאם עבר לאחר שנודע חילל וכו'. ודבריו אלו קשים דאך שייך לומר שאפילו לאחר שנודע עבד לא חילל. והא בפרק האומר דף ס"ו ע"כ בהך מעשה במנורה של דסקים ביבנה וכו' אמר רבי טרפון משל לעומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשרה הקושיא מבוארת דמאי משל זה. והלא המקוה אם נמצא שמדידתו היתה תחלה בטעות טהרותיו טמאות למפרע אפי' לר' טרפון וזה אפילו נודע שהוא בן גרושה לא חילל עבודה וכמו שהקשו שם התוספות. ותרצו דפליגי נמי במקוה שטבל בו כהן ועבד עבודה ובאו עדים והעידו שהיה המקוה חסר קודם הטבילה ר' טרפון אומר כשרה העבודה מדי דהוה אבן גרושה וכן חלוצה ואהא קאי המשל יעו"ש. אבל אם היה כדברי רבינו שאפי' לאחר שנודע עבד לא חילל כיצד אתי המשל: וי"ל דכמו שנאמר שכיון דלא אשכחן בקרא דמחלל. עבודה ואדרבא אשכחן בהדיא דלא מחלל מאי תיתי לן לומר שאם עבד לאחר שנודע חלל. גם כן נאמר במקוה שטבל בו כהן ועבד עבודה והוא היה חסר שאפילו לאחר שנודע עבד לא חילל עבודה דזה סבר ר' טרפון דזה המשל שעשה מן העומד ומקריב על גבי המזבח שנודע שהוא בן גרושה וכו' ומדברי התוספות בפ"ב דתענית דף י"ז בד"ה דבר זה מתורת משה וכו' נראה דס"ל כדברי רבינו שאף שעבד אחר שנודע שלא חלל עבודה שכתבו שם דחלל יוכיח שאינו אוכל בקדשים ואפ"ה כשר לעבודה מדכתיב ברך ה' חילו וכו' דמשמע אפילו חולין שבו הוא רוצה בעבודתו ע"כ. ובודאי דאי אפשר לומר דכוונתם אפי' לכתחילה עובד אלא אם עבר ועבד דוקא בכל גוונא לא חילל וכדברי רבינו

הלכות איסורי מזבח

דין ד' השוחט בעל מום לשם קרבן לוקה ע"כ. כתב מרן בכ"מ ודקדק רבינו לכתוב לשם קרבן וכו'. פירוש דבריו דהתם גבי שחוטי חוץ אמרו שאינו חייב משום שחוטי חוץ אם שחט בהמה של בדק הבית בחוץ. משום שאינו ראוי לבוא אל פתח אהל מועד דאין קדשי בדק הבית אלא בעלי מומין כמ"ש רש"י שם וא"כ אינן ראויין לבוא אל פתח אהל מועד. וג"כ לענין אם שחט בהמה של בדק הבית אינו חייב משום שוחט בעל מום. שאינו חייב על שחיטת בעל מום אלא אם שחט לשם קרבן. דשחיטת בהמה של בדק הבית לא מקריא שחיטת קדשים בעלי מומין. כיון שמצינו דשחי' בדבר שאינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד לא מקריא שחיטה לענין שחוטי חוץ להתחייב עליה משום שחיטת קדשים בחוץ גם כן לא מקריא שחיטה להתחייב עליה