נאם דוד (רמב"ם) סא

שיכור מיחיל עבודה בהדי מומין דמחללי עבודה בעי יחשב. ומשני בשאר דברים המשכרין ודלא כר' יהודה וכו'. אלמא לרבי יהודה שאר דברים המשכרין מיחל ך עבודה

השגת הראב"ד א"א לא מחוור מן הגמרא שיהא חייב מיתה ויפסול עבודה אלא שהוא באזהרה ע"כ. ואנכי איש צעיר לא דאיתי שום השגה על רבינו שאע"פ דלא אשכחן בש"ס דמפליג בין רביעית ליותר מרביעית אלא בענין הוראה מ"מ משמע כדברי רבינו דהא דמקשה על דברי רב אשי דאמר ליה זיל האידנא ותא למחר. הוא מדאמר רב הלכה כר' אליעזר ומר הוא דקא רמי ביה מיא. ותרץ לו על זה הא לא קשיא הא ברביעית הא ביותר מרביעית דמשמע דלר' אליעזר אם ביותר מרביעית אע"פ שרמא ביה מיא הרי הוא שותהו כדרך שכרותו. וא"כ הוא בכלל מה שאמר הכתוב ולא תמותו שהוא חייב מיתה

דין ו' שמא ישתה בלילה וישכים לעבודתו ועד לא סר יינו מעליו. כתב מרן בכ"מ ע השגת הראב"ד שהשיג על פירוש רבינו דלדעת רבינו יש לומר דאי משום הקטרת אימורים היה אפשר לתקן שיאקטירו אותם קודם שישתו ע"כ. ואנכי לא ידעתי דאיך שייך פירוש דברי רבינו דהא קתני טעמא מפני שהם עסוקים תמיד בעבודה. דקאי למה שגם בלילות נמי לא ישתו משום שעוסקים תמיד בעבודה גם בלילות. ואין זה שייך לדברי רבינו שדבריו הם משום שמא ישתה בלילה ועדין לא סר יינו מעליו כשישכים לעבודתו

דין י' כשם שאין הכהנים וכו' כך אין אסורים לגדל פרע אלא בשעת ביאה למקדש מרן הכ"מ הביא מה שתירץ המגדל עוז על השגת הראב"ד דלאו בשעת ביאה קאמר אלא בזמן ביאה למעוטי בזמן הזה ואמר ואינו נראה שהרי בגמרא אמרו וכו' יעו"ש ואנכי איש צעיר הכרחתי מדברי רבינו שאין כוונתו על הזמן הזה. שהרי אמר עלה בד"א בכהן הדיוט אבל כהן גדול אסור לגדל פרע ולקרוע בגדיו לעולם שהרי תמיד הוא במקדש וכו'. הרי משמע להדיא דבכהן הדיוט ג"כ איירי בזמן בית המקדש אלא כיון שאין תמיד במקדש אינו אסור אלא בשעת ביאה למקדש

פ"ב דין ב' והוזהרו כל הכהנים וכו' מבית לפרוכת להזהיר על כל הבית ע"כ. מרן הכ"מ כתב לתרץ מה שהקשה על דברי רבינו וז"ל ונראה דהכי פירושו אילו לא נאמר אלא אל הקדש הייתי אומר דלפני ולפנים קרי קדש אבל להיכל לא נאסר משום דתפסת מועט תפסת. והשתא דכתב מבית לפרוכת דהיינו קדש הקדשים על כרחך לומר דאל הקדש להזהיר על כל הבית אתא דאילו לפני לפנים כבר הזהיר במבית לפרוכת וכו'. ודבריו אלו קשים דא"כ מנין לו לרבינו לומר דמבית לפרוכת הוא במיתה כמו שכתב אח"כ על קדש קדשים במיתה ועל שאר הבית בלאו ולוקה דמשמע דמשיכנס למבית הפרוכת שהוא קדש קדשים הוא במיתה. והלא לא בא למבית לפרוכת אלא לגלויי דאל הקדש לאו קדש קדשים. אלא ההיכל שזאת הסברא היא של ר' יהודה שאמר שלמבית הפרוכת הוא בלאו. אבל לרבנן פשיטא להו שההיכל נקרא קדש ואל הקדש דקרא קאי על ההיכל לכן למבית לפרוכת במיתה

ונראה לי לומר שידוע דרבינו בכמה מקומות מביא לדבריו טעם שלא נאמר בש"ס כך. אלא באופן אחר. שהוא מביא טעם מבואר יותר ולא איכפת ליה כיון שהוא לא פליג בעיקר הדין. וזה כוונת מרן בה"מ שאפי' היה שאפשר לומר כאן דהקדש קאי על קדש קדשים משום דתפסת מועט תפסת כיון דכתב אח"כ למבית לפרוכת שהוא קאי על קדש קדשים על כרחיך לומר דאל הקרש קאי להזהיר על כל הבית דאילו על קדש קדשים כבר הזהיר במה שכתוב למבית הפרוכת. שרבינו כתב טעם זה מעצמו על שנאמר דקא מזהיר על ההיכל נמי. וביאר אח"כ שעל קדש הקדשים במיתה משום דכתיב על פני הכפורת ולא ימות שעל קדש קדשים במיתה. וליכא לחלק בין מבית לפרוכת לאל פני הקדש כיון דכולהו קדש קדשים ולא נחית לומר דלמה אצטריך אל פני הכפורת. דכל מגמתו ז"ל לומר דבקרא קא מזהיר גם על ההיכל. ואין כוונת דבריו כדברי ר' יהודה אלא כמ"ש. שכתב טעם מבורר דקרא איירי גם על ההיכל ולא אמרינן דכאן קרי לפני ולפנים קדש משום דתפסט מועט תפסת אע"פ שמלת הקדש בכל מקום על ההיכל הזה אמינא שאני הכא דקאי על קדש קדשים. ואין זה כדברי ר' יהודה שר' יהודה אמר שקרוי לפני ולפנים קדש. דהא רבנן אמרי ליה לא מצית דהיכל כולו אקרי קדש וכו': והשתא לא קשה מה שהקשה במש"ל בתחילת דבריו רבינו דפסק כרבנן כתב סברת ר' יהודה יעו"ש. דרבינו לא כתב סברת רבי יהודה אלא טעמא דנפשיה הוא. ותדע שכן הוא כוונת מרן הכ"מ שהרי לא הזכיר כלל הכא מדברי רבנן ור' יהודה. ועוד מדקא מקשה בתחילה תמיה לי מאחר דקרא לא קאמר אלא הקדש מנין לנו לומר זה קדש הקדשים משמע דזה מוסכם. והלא רבי יהודה קאמר דאי לאו דכתב למבית הפרוכת הוה אמינא דאל הקדש זה לפני לפנים. ועוד מאי קא מתרץ דהכי פי' אלו לא נאמר אלא על הקדש הייתי אומר דלפני לפנים קרי קדש וכו'. והלא בקושיא אמר מאחר דקרא לא אמר אלא הקדש מנין לנו לומר זה קדש הקדשים שמוכרח כוונת הקדש לאו על לפני לפנים והיאך חזר ואמר אלו לא נאמר אלא אל הקדש הייתי אומר דלפני ולפנים קרי קדש. אלא מוכרח לומר דמרן הכ"מ מבין בדברי רבינו דהוא טעמא דנפשיה אמר ועל זה קא מתמה בתחלה דאיך רבינו אמר דאל הקדש הוא לפני לפנים. דמשמע דהכי משמעות הקדש דהוא קדש קדשי' דמניין לו לרבינו לומר זה דהא פשט הקדש אינו קדש קדשים. ועל זה תירץ שאין כוונת רבינו כך הוא דמשמע קדש הוא קדש קדשים ומנה יליף. אלא כוונתו דאי לא כתיב למבית לפרוכת הוה אמינא הכא קרי לקדש הקדשים קדש. משום דתפסת מועט תפסת ואמינא דהיכל לא נאסר. אבל כיון דכתיב למבית לפרוכת מוכרח לומר דאל הקדש בא להזהיר על כל הבית. וכמשמעות הקדש בכל מקום: עוד הקשה הרב ז"ל מההיא דס"פ ח' דזבחים וכו' אמר רבא בא זה ולימד על זה וכו' ודוחק הוא בעיני לומר דאותה סוגיא אתיא כר"י. ועוד אמאי לא הקשו הניחא לר"י אלא לרבנן דאית להו דהיכל כולו נקרא קדש יאמר קדש ואל יאמר פנימה ע"כ: ונראה לי לתרץ דשאלו התם דפסולה משום ששינה את מקום הדם: