נאם דוד (רמב"ם) ס

הלות ביאת המקדש

דין א' ודין ב' הנה בלמדי בש"ס על זה בדרך העברה תחלה ראיתי שרבינו לא אתי כת"ק. הן ממה שת"ק ס"ל שיין מוזהר עליו כל שהוא ומוזהר עליו מגיתו. ומשמעות מוזהר משמע שמוזהר בלאו כי כן משמעות אזהרה בכל מקום. ורבינו כתב פטור והן ממה שאמרו בש"ס ת"ק סבר גמרינן שכר שכר מנזיר דהיינו דאינו אסור אלא יין ולא שאר משכרין. ועל זה קאמרי בש"ס כמאן אזלא הא דתניא אכל דבילה קעילית וכו' כמאן כר' יהודה. דהיינו דלא אתיא כת"ק וכר' יהודה נמי לא אתי שר' יהודה דריש ושכר הוא אתי לשאר משכרין. וכיון שכן ביין ליכא לחלק בו בכל גוונא ורבינו כתב והוא ששתה רביעית יין חי בבת אחת מיין. שעברו עליו מ' יום. דזה דלא כר' יהודה וכר"א לא אתי נמי שר"א דריש ושכר מרי דהוא משכר ועל היין דוקא ולא על שאר המשכרין. וג"כ קשה לי דברי רבינו שערב דברי ת"ק עם דברי ר"א. שת"ק דריש ושכר שאין אסור אלא כרי לשכר שהוא רביעית יין בן ארבעים יום. וכתב לה רבינו ועוד כתב והוא ששתה רביעית יין חי בבת אחת שהוא דברי ר"א דדריש לושכר מדי דהוא משכר. דמשמע דסבר דלא פליגי ת"ק ור"א ואם כן במאי פליגי:

לבן נ"ל דרבינו סובר דאע"ג דלת"ק ור"א סברי. דממלת ושכר ממעטינן דכל שאינו משכר מ"מ פליגי בהאי דת"ק דדריש אלא כדי לשכר שהוא רביעית יין בן ארבעים יום לא ס"ל נמי מדי דהוא משכר לאפוקי אם הפסיק בו או נתן לתוכו מים. ולהכי דת"ק דנקט בדבריו כדי לשכר אמר אם כן מה תלמוד לומר יין דמשמע בכל שהוא דכן משמעות יין כל שהוא. לומר לך שמוזהרין עליו כל שהוא ומוזהרין עליו מגיתו. והכוונה כמו שפירש רש"י שם וז"ל אבל אינו במיתה עד שישתה רביעית בן ארבעים יום. אבל ר"א דדריש ושכר אל תשתהו דרך שכרותו דבעי מדי דהוא משכר דכשאינו משכר כגון שהפסיק בו או נתן לתוכו מים לא להכי לא דריש מה תלמוד לומר יין. שהרי רצה לומר יין אל תשתהו כדרך שכרותו. וא"כ אם שתהו שלא כדרך שכרותו פטור דלא אייתר ליה יין לאזהרה כמו ת"ק דאייתר ליה לאזהרה ורבינו פסק כר"א ובכל גוונא פטור כיון שאינו כדרך שכרותו וליכא אזהרה ומה שפסק רבינו דגם בשאר משכרים אסור הוא משום דס"ל דגם ר"א מודה בזה דשאר משכרים אסור אלא שאינו מייחל עבודה כיון דר"א סמיך אדברי רבי יהודה ולא הזכיר שאינו חייב כשאר משכרין אלא הזכיר דדריש ושכר אל תשתהו בדרך שכרותו וכו' דבעי מדי דהוא משכר. דבהא הוא דפליג על ר' יהודה דלר' יהודה דביין בכל גוונא אסור אבל בשאר משכרין הוא מודה לרבי יהודה וגם בדבריו שאמר מדי דהוא משכר אלא על שכרות קפיד קרא ואם כן גם שאר משכרין. ועוד דהכי נראה מהש"ס דאמר תנא קמא סבר גמרינן שכר שכר מנזיר דמשמע דת"ק דהוא דגמר שכר שכר מנזיר. ועוד דמצינו רב דפסק הלכה כר"א קאמר במס' כתובות אכל תמרים אל יורה אלמא דר"א נמי מודה בשאר משכרין. ודלא כהתוספות שאמרו שהוא מדרבנן אלא מדאורייתא קאמר. ומה שכתב רבינו דביין במיתה ושאר משכרין באזהרה הוא משום דאם כן למה כתב רחמנא יין יאמר שכר סתם שהוא גם שאר משכרינן אלא ודאי לומר דביין במיתה ובשאר משכרין באזהרה. ומה שכתב רבינו דאינו מיחיל עבודה בשאר משכרין. הו משום דראה סתם משנה בפ' אלו מומין דבשאר משכרין אינן מייחלי עבודה ולהכי אמרו התם בש"ס דבשאר משכרין ודלא כרבי יהודה ולא אמרו נמי ודלא כר"א

ומה שאמרו הכא כמאן אזלא הא דתניא אכל דבילה קעילית וכו' כמאן כר' יהודה. דמשמע דלרבי יהודה הוא דאתיא הוא משום דר' יהודה דבריו בפירוש הכי דבשאר משכרין אסור: וראיתי למרן הכ"מ שכתב ריהטא דדבריו שנראה מהם שרבי' פסק כתנא קמא. שכתב ופי' רש"י מוזהרים עליו כל שהוא ומגיהו אבל אינו במיתה עד שישתה רביעית בן ארבעים יום. וזהו שכתב רבינו אבל אם שתה פחות מרביעית יין פטור ואינו מחלל עבורה כלומר איסורא מיהא איכא ע"כ. וקשה לי על זה דאיך אפשר לפרש דמה שאמר מוזהרים הוא איסורא בעלמא. והא סתם אזהרה דהוא איסור לאו. ועוד שנראה דברי רש"י שהוא אזהרה ממש וכמו דברי ר"י שאמר ועל שאר משקין. באזהרה דמשמע דדוקא דליכא מיתה אבל לאו איכא: ועוד קשה לי על מה שאמר אח"כ וז"ל ועל כל שהוא. פשיטא שאין לוקין על כל שאר איסורין שבתורה: בכל שהוא ע"כ. וזה תמיהא לי והא קתני בתחילה יכול אפילו בכל שהוא ואפילו מגתו דמשמע דאי לא כתב שכר הוה אמינא דקרא איירי אפילו לכל שהוא ומשמע דאפילו למיתה דכתיב קרא. ולפי דבריו ז"ל אי אפשר לומר דלוקין על כל שהיא: ועוד קשה לי על מה. שאמר וז"ל ומדלא לקי על יין כל שהוא ה"ה. דלא לקי על יין מגתו דתרוויהו חד טעמא להו שאינם. משכרין. וזה קשה דמה דלא לקי על יין בכל שהוא קאמר הוא ז"ל משום דכשם שאין לוקין על כל שאר איסורין שבתורה בכל שהוא אבל על יין מגתו אע"פ שאינו משכר כיון שבאה האזהרה עליו למה לא ילקה

ועוד ראיתי שהביא תשובת הרשב"א יעוש"ב. ואנכי איש צעיר קשה על דבריו כמ"ש דמה שהזקיקו להרמב"ם לפרש כן כדי שלא להוציא סתם דמתניתין לבר מהלכתא וכו' ומדלא קא בעי תו ורבנן הא מבעי ליה לאלופי ממקדש כדבעא מכל הנך משמע דלכאורה. דרבנן לא אצטריך להכי דהשתא נמי לא ילפינן דשכר דמקדש אפי' שאר המשכרין קאמר וכיון דסתם מתניתין כר"י ש"מ הלכתא כוותיה ע"כ. דבהאי גוונא לא מקריא סתם מתניתין ר' יהודה. כיון דלא הוזכר בפי' במשנה או דמפרשי לה הכי בש"ס בפי' דהוא ר' יהודה. דאפשר דהיה יודע לתרץ לה באופן אחר ומכ"ש דאמר התם ואיבעית אימא ר' שמעון לית ליה איסור חל על איסור וכו'. דלפ"ז לאו ר' יהודה סתמא דמתניתין ומה גם דבמס' בכורות דף מ"ה אמרו בש"ס דסתמא דמתניתין דהכושי והגיחור וכו' דלא כרבי יהודה. וכיון שכן אפי' אם היה דאמרו בפי' בנזיר דהיא כרבי יהודה לא פסקינן כוותה משום דהיא סתמא דמאי אולמא האי סתמא מהך סתמא

ועוד אם רבינו פסק כר' יהודה אמאי כתב דעבודתו כשרה. כיון דר' יהודה קאמר ושכר הוא לשאר משכרין אמאי אין מחללין עבודה. דהא כתיב בתריה להבדיל בין הקדש ובין החול. וכך משמע התם להדיא דלר' יהודה שאר משכרין מחללי עבודה. דקפריך הש"ס