נאם דוד (רמב"ם) נט

וכסתות מותר לישב ולהסב עליהן והוא שלא יהא בשרו נוגע בהם ע"כ. מ"מ בגדי כהונה אינם קשים כמו כרים וכסתות ואסורים אפי' בהצעה: ו עוד הרי באר רבינו ובלבד שלא יהיה בשרו נוגע בהם וא"כ אם הוא מניחם תחת ראשו והיה בשר פניו נוגע בהם

והשתא דברי רבינו דבפירוש המשנה הם כדבריו שבחבורו דאה"נ תחת ראשיהם אסור משום. כלאים אע"פ שהם קשים ודלא כרב אשי שרצה להניח הגירסא תחת ראשיהם משום שבגדי כהונה קשים הם וליכא כלאים

הלכות כלי המקדש

דין י"ב ודבר זה אינו לדורות אלא הכלים כולן כיון שנשתמשו כהן במקדש במלאכתן נתקדשו שנאמר אשר ישרתו בם בקדש בשירות הם מתקדשין ע"כ. נקט רבינו טעם זה דכתיב אשר ישרתו בם בקדש וכמו שאמר רב פפא בשבועות דף ט"ו. ומשמע דמקרא זה דאשר ישרתו בם בקדש לבד ילפינן האי דלדורות בשירות מתקדשין ולא צריך משיחה. ואע"פ ששם בש"ס קאמרי השתא דכתב רחמנא אשר ישרתו אותם למה ואוקים לה דצריך אשר ישרתו ואותם נמי יעו"ש. ס"ל רבינו דלא אמר אותם למה לי אלא משום. דלא ידע דאותם אצטריך לדרשא דדרשי לה במנחות דף נ"ז ר' יאשיה סבר אותם למעוטי מדת יבש בחוץ. ור' יונתן סבר מדת יבש חול וכו' כי אצטריך קרא למעוטי מדת לח מבחוץ ע"כ. דאי ידע מאי קא פריך אותם למה לי דודאי דלהכי תנאי מואשר ישרתו בם בקדש סגי למילף דלדורות בשירות הן מתקדשין ואותם אצטריך להו. דמר סבר הכי דלהכי אצטריך ומר סבר דלהכי אצטריך. וא"כ רבינו דס"ל דמדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ וכלי היבש לא נמשחו אלא מבפנים וכו' כמ"ש בסוף פרקין כתנא קמא דמתניתין דמנחות דף צ' דהוא כרבי יאשיה כנזכר דאצטריך אותם למעוטי מדת יבש מבחוץ וסגי למילף דלדורות בשירות מתקדשין מקרא דאשר ישרתו בם בקדש לבד ואין צריך עוד אותם. ומעתה לא קשה מה שהקשה הרב מש"ל ודוק

פ"ט דין ג' שהקורען דרך השחתה לוקה כתב הרב מש"ל דבעל קרבן חגיגה ס"ל דדוקא בשאר בגדי כהונה אינו לוקה כי אם דרך השחתה אבל במעיל לוקה אפילו שלא כדרך השחתה ומטי בה ממ"ש רבינו בפ"ח מהל' מעשה הקרבנות דין ה' ע"כ דהיינו שהתם במעיל הוצרכו לתיקון שמכניסו פחות פחות משלש אצבעות כדי שלא לקורעו. ואף על פי שהקריעה לאו דרך השחתה שלתקנו הוא קורעו. וא"כ מה שאמר רבינו כאן שבעי קורע דרך השחתה איירי על שאר בגדי כהונה דוקא אבל על המעיל אפי' שלא דרך השחתה לוקה. וכתב עליו הרב ז"ל וז"ל ולדידי ליתנהו להני מלי ע"כ: נ"ל דפירוש דבריו שלדעתו ז"ל אין חילוק בין מעיל לשאר בגדי כהונה ובמעיל כנז' אע"פ שהוא לתקנו בא בקריעה זו. מ"מ מקרי דרך. השחתה כיון שטהרתו בקריעה הוא משום דנשחת דלא מקרי עוד בגד

פ"י דין י' עשו בבית שני אורים ותומים כדי להשלים שמונה בגדים וכו' לפי דברי רבינו אלה דמ"ש בספ"ק דיומא דבבית שני חסרו חמשה דברים וחד מנייהו אורים ותומים הכוונה שלא היו נשאלין בהן מפני שלא היתה שם רוח הקדש. ולא חסר שום דבר מגוף החשן. ולפי זה דבריו אלו אינם כדברי סמ"ג שהביא מרן הכ"מ שכתב וז"ל סמ"ג בבית שני היה החשן שא"א להיות כ"ג מחוסר בגדים אבל אותו השם לא היה שם ע"כ שלדברי סמ"ג אלו חסר השם. שהיה בו. וכמו דברי רש"י ז"ל בפרשת תצוה וז"ל את. האורים ואת התומים הוא כתב שם המפורש שהיה: נותנו בתוך כפלי החושן וכו' ובמקדש ב' היה החושן.. שאי אפשר לכהן גדול להיות מחוסר בגדים אבל אותו השם לא היה בתוכו עכ"ל: ונ"ל שמה שכתב מרן דברי הסמ"ג אין הכוונה שהוא כדברי רבינו אלא שהוא כתב כדברי רבינו שבבית שני היה החשן. ותדע. שמרן כתב על דברי רבינו שאמר שעשו בבית שני אורים וכו'. הכי משמע מדאמרינן בפ"ח דקידושין דבימי בית שני בקשו חכמים אבנים לאפוד ע"כ. דמשמע דכל כוונתו דמרן בכ"מ להביא ראיה לדברי רבינו שאמר שבבית שני נעשו אורים ותומים שלהכי הביא דברי הסמ"ג שכתב ג"כ כדברי רבינו שבבית שני עשו אורים. ותומים: ומה דאצטריך להביא ראיה לדברי רבינו שבית שני עשו אורים ותומים. ואע"פ שהוא. מוכרח מעצמו כדי שלא יהיה מחוסר בגדים כמ"ש רבינו כאן ולעיל בפ' ד' מהלכות בית הבחירה. הוא משום. דפשטיה דש"ס ביומא הנז"ל הוא משמע דבבית שני חסרו אורים ותומים דהוא על האבנים שהם על שמות השבטים והאבות שבאבני החשן. שלא כדברי רבינו שאמר שעשו בבית שני אורים ותומים. להכי הביא ראית ממה שאמרו בקידושין שבקשו חכמים אבנים לאפוד. שודאי שאפוד שאמרו לאו דוקא על האבנים שבאפוד דמאי שנא שאבני אפוד שצריכין ולא אבני החשן. אלא אפוד שאמר הוא גם על אבני החשן נמי איירי ונקט. אפוד שהוא לשון מושאל בכל מקום על החשן ועל האפוד. ואזכיר מקצת שמואל י"ד בפסוק ואחיה בן אחיטוב וגו' נושא אפוד שם סי' כ"א אחרי האפוד שם סי' כ"ג אפוד ירד בידו סי' ל' הגישה נא לי האפוד וגו' שאלו כלם שם כולל גם לחשן כמו שמבואר מן הענין

דין י"א וכיצד שואלין עומד הכהן וכו'. כתב מרן בכ"מ שרבינו בינו לא בחר בפירוש רש"י וכו' הרי האורים ותומים היו על לבו ולא שייך למיתני פניו כלפי שכינה דמשמע דאפשר שלא יהיו פניו כלפי החשן ע"כ. נראה דאי מזה לא קשה דכלפי פי שכינה דקאמר הכוונה שיביט בחשן ולא יביט לשום דבר שיהיה עיניו ולבו אל החשן לראות בהכתיבה של האבנים ועל מה שאמר. ועוד שאם השואל פניו כלפי הנשאל קאמר הל"ל השואל פניו כלפי שכינה מאחר דלאורים ותומים קרי שכינה ע"כ. גם זה לא קשה שהשואל צריך שיהיו פניו אל פני הכהן אשר הוא הנשאל שממנו הוא שואל ובו צריך לכוין דעתו ומביט בו: ומה שפירש רבינו כלפי שכינה על הארון משום דאין לבנות שכינה אלא על הארון ששורה עליו שכינה ולא על האורים ותומים. וכיון שכן מה דקתני השואל פניו כלפי הנשאל אם אנו מפרשים שעומד כנגד הנשאל אם כן הארון מפסיק ביניהם ולא ישמע שאלתו ומדקתני על הכהן הנשאל משמע שהוא ישמע שאלת השואל ומשיב לו: